1. לפני בקשת הנתבעת 2 (מתאריך 20.2.17) למחיקת התובענה נגדה על הסף (סעיף 100 לתקנות) .

רקע:

1. התובע תבע את הנתבע 1 בלבד, על כך שבהתרשלותו איבד את הקבלות המקוריות שמסר לו ומנע ממנו בכך לתבוע את הנתבעת 2 בגין הוצאות שנגרמו לו עקב תאונה שעבר.
2. הנתבע 1 צרף לתובענה, בהסכמתי, את הנתבעת 2 - אשר הסכימה לדון בתביעת התובע נגדה על סמך העתקי הקבלות בלבד, ואף מסרה לו את תשובתה בדבר תביעתו נגדה.

טענות הנתבעת 2

1. כעת טוענת הנתבעת 2 כי אין מקום עוד לדון בתביעה זו בסעד הנתבע נגדה. ראשית היא טוענת כי אין לה יד ורגל בהתרשלות שגרמה לנתבע 1 לאבד את הקבלות המקוריות; ושנית היא טוענת כי הסכימה לדון בתביעת התובע על סמך העתקי הקבלות ואף נתנה לתובע תשובתה – כי הוא זכאי לקבל ממנה סך של 126 ₪ בלבד (במקום ה- 8,959 ₪ שתבע) – בשל הנימוקים המפורטים מול כל דרישה בנפרד בבקשתה.
2. לאחר מתן התשובה, היא טוענת, התייתרה התביעה הנוכחית ולא נותרה עוד סבה לקיומה. אם יש לתובע השגות בגין התשובות שקבל ממנה, הרי שהמקום להגשת השגות אלה הוא בבית הדין האזורי לעבודה ולא בבית משפט זה, שאינו מוסמך לדון בהן.

תשובת התובע:

1. בתשובה מפרט התובע את השגותיו לגבי תשובתה של הנתבעת 2 לתביעתו וכן מוסיף כי הוא משאיר את עניין השארתה או הסרתה לשיקול דעת בית המשפט.

תגובות לתשובת התובע:

1. הנתבע 1 טוען כי על ההליכים להמשך בצירוף הנתבעת 2 היות ורק היא יכולה לבחון את אמיתות הטענות שטוען התובע ועליה מוטל לשלם את ההוצאות שתובע התובע, במסגרת ההסכם שבינה ובין הנתבע 1.
2. הנתבעת 2 הגיבה כי קיימה את כל מחויבויותיה כלפי הנתבע 1 והתובע קבל את כל ההחזרים להם הוא זכאי וכין אין בינה ובין התובע (בהליך זה) כל יריבות.

דיון והכרעה:

1. הבעיה שבגינה הוגשה תובענה זו נגד הנתבע 1 נפתרה. אין משמעות ל"התרשלותו" של נתבע 1, בכך שאבד כביכול את הקבלות המקוריות של התובע, אם הנתבעת 2 מסכימה לדון בתביעה על סמך העתקי הקבלות - ואף דנה.
2. כל שנותר לדון בו, בתיק זה – הוא הוצאות שהתובע הוציא כדי לגרום למצב בו יקבל את תשובת הנתבעת כי היא מוכנה לדון בתביעתו על סמך העתקי הקבלות, ותו לא.
3. סעיף 35 לפקודת הנזיקין (רשלנות) קובע כך:
4. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.
5. גם אם יקבע כי הנתבע 1 התרשל כלפי התובע בכך שאבד את הקבלות המקוריות - הרי שלא קיימת עוולה – שכן לא התקיים, אקס פוסט פקטו, התנאי, לפיו נגרם נזק לתובע. לא נגרם לתובע נזק היות והנתבעת הסכימה לדון בתביעתו על סמך העתקי הקבלות.
6. נכון שהתובע נאלץ (יתכן), לשם כך, מלכתחילה, להגיש תובענה זו, ועל כן אני חוזרת למשפט הראשון שנכתב לעיל והוא: ההוצאות שהוציא התובע.
7. באשר להשגותיו של התובע על תשובתה של הנתבעת 2, אני מסכימה עם הנתבעת 2 כי המקום להגיש השגות אלה הוא בבית הדין האזורי לעבודה ולא בבית משפט זה.
8. לעובדה כי הקבלות המקוריות אבדו אין קשר עם התוצאה הסופית והיא - דחיית רוב תביעות התובע ע"י הנתבעת 2.
9. הנתבעת 2 היתה דוחה תביעות אלה גם אילמלא "התרשל" הנתבע 1 (דבר שטרם נקבע פוזיטיבית בתיק זה) וגם אם היה התובע מציג בפניה את הקבלות המקוריות.
10. אציע לצדדים איפוא כי גורל התיק יוכרע כך:
11. התביעה נגד הנתבעים תמחק והצדדים יגישו סיכומים לעניין ההוצאות שנגרמו להם בלבד.
12. לאחר מכן ינתן פסק דין בדבר ההוצאות שיש לשלם למי מהצדדים, אם יש לשלם.
13. הצדדים יודיעו עמדתם לבית המשפט עד 25.4.17.
14. תז"פ 26.4.17.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ז, 03 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.