1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא-ברנע) מיום 02/11/16 בת"ק 37155-03-16, במסגרתו דחה בית משפט קמא את תביעת המבקשים בגין הפסדים כספיים שנגרמו להם לטענתם בעקבות רכישת רכב מהמשיב, לגביו התגלה בדיעבד, כי הוא עבר תאונות משמעתיות אשר הביאו לירידת ערכו ומכירתו של הרכב במחיר הנמוך ב-16,000 ₪ מהמחיר בו רכשו המבקשים את הרכב מהמשיב.

2. מבקשת רשות הערעור עולה, כי המבקשים הגישו כנגד המשיב תביעה כספית, במסגרתה טענו המבקשים, כי ביום 27/10/15 רכשו מהמשיב רכב מסוג דיהטסו (להלן: "הרכב") בתמורה לסך של 42,000 ₪. לטענת המבקשים, במסגרת המשא ומתן לרכישת הרכב, טען המשיב בפני המבקשים, כי הרכב הינו יד ראשונה ולא עבר תאונות. המבקשים האמינו לדברי המשיב ועל סמך דבריו רכשו את הרכב. נטען, כי בדיעבד, כאשר ביקשו המבקשים למכור את הרכב לצד שלישי, ובמסגרת בדיקה שנערכה לרכב במכון לבדיקת רכבים התגלה למבקשים, כי הרכב עבר תאונות בעבר ובשל כך נאלצו המבקשים למכור את הרכב בתמורה לסך 26,000 ₪. בכך נגרם למבקשים לטענתם הפסד בסך של 16,000 ₪.

3. המשיב הכחיש את טענות המבקשים, וטען בפני בית משפט קמא, כי בניגוד לטענת המבקשים הרכב לא עבר תאונות משמעותיות בתקופה שהיה בחזקתו. עוד טען המשיב, כי בעת המשא ומתן לרכישת הרכב על ידי המבקשים ציין המשיב בפני המבקשים, כי הוא החליף לרכב שתי דלתות והיו ברכב מכות קלות כאלה ואחרות.

4. ביום 02/11/16 התקיימה בפני בית משפט קמא ישיבת הוכחות במסגרתה העידו הצדדים, ובתום הדיון ניתן פסק דינו של בית משפט קמא.

בית משפט קמא, קיבל את גרסת המשיב ודחה כאמור את תביעת המבקשים בקובעו, כי משהסתפקו המבקשים בדברי המשיב בעת רכישת הרכב ללא שעמדו על בדיקת הרכב, לקחו המבקשים על עצמם את תוצאות הימנעותם מבדיקת הרכב טרם קנייתו וקבעו את מחיר הרכב לפי שיקולי דעתם. בהקשר זה ציין עוד בית משפט קמא, כי המשיב לא היה חייב למסור למבקשים מסמך גילוי נאות בדבר מצב הרכב, מאחר והוא אינו "עוסק ברכב" כהגדרת מונח זה בחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008.

בנוסף, ציין בית משפט קמא, כי בהתחשב בעובדה, כי עברו כ-4 חודשים מקבלת הרכב לחזקת המבקשים ועד למועד הבדיקה, לא הוכח, כי מצב הרכב העולה מבדיקת מכון מ.מ.מ. בחודש פברואר 2016 היה בעת רכישת הרכב וייתכן, כי הנזק שהתגלה ברכב נגרם בעת שהרכב היה בחזקת המבקשים, בפרט משהציג המשיב פרטי הטיפול ברכב מיום רכישתו בשנת 2010 ועד מכירתו למבקשים במוסך מורשה, שאינו מתעד תאונות משמעותיות שאירעו ברכב, ואף לא הוגשה כל תביעה לביטוח בגין תאונה משמעותית שאירעה ברכב.

5. המבקשים מאינו להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישו את בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה חזרו המבקשים על גרסתם כפי שעלתה בכתב התביעה שהוגש לבית משפט קמא וציינו, כי המשיב הטעה את בית משפט קמא עת הציג בפניו מסמכים מחברת הביטוח בטענה, כי אלה מוכיחים שהרכב לא עבר תאונות משמעותיות עת היה בחזקתו ותוך שהעלים מבית המשפט קמא, כי אישורים אלה מתייחסים לתקופה שעד חודש יוני 2015 כאשר לא ברור מה היה עברו הביטוחי של הרכב מחודש יוני 2015 עד ליום מכירתו למבקשים בחודש אוקטובר 2015.

המבקשים טענו עוד, כי בעת הדיון בפני בית משפט קמא לא היה בפניהם כתב ההגנה שהוגש מטעם המשיב, ולכן לא יכלו הם להתמודד עם טענות המשיב בכתב ההגנה, בכך נפגעו לטענת המבקשים זכיותיהם הדיוניות.

6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בקבלת תשובת המשיב לבקשה.

7. ממקרא פסק דינו של בית משפט קמא עולה, כי בית משפט קמא נתן אמון בגרסת המשיב לפיה בתקופה בה היה הרכב בחזקתו, לא עבר הרכב תאונות משמעותיות. עיון באישורי חברת הביטוח שהציג המשיב בפני בית משפט קמא מעלה אמנם, כי אלה מתייחסות לתקופת הביטוח של הרכב עד לחודש יוני 2015 כאשר הרכב נרכש על ידי המבקשים בחודש אוקטובר 2015, ואולם, סבורני, כי אין בכך, כדי להצביע, כי בתקופה שמחודש יוני 2015 ועד חודש אוקטובר 2015 עבר הרכב תאונות שהביאו לירידת ערך של 16,000 ₪.

זאת ועוד, לבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים צורף דיווח על תביעות במהלך 3 השנים האחרונות נכון ליום 13/11/16. עיון בדיווח שצורף לבקשת רשות הערעור, מעלה, כי לרכב נגרמו נזקים בגובה של 25,657 ₪ בגין תאונה שאירעה ברכב, ואולם במסגרת הדיווח צוין, כי מועד אירוע הנזק הינו ביום 21/07/16, קרי לאחר מכירת הרכב למבקשים. על כן, הרי שגם ממסמך זה לא ניתן, אפוא, ללמוד, כי המשיב הטעה את המבקשים עת מכר להם את הרכב.

8. אוסיף עוד, כי גם אם יש ממש בטענות המבקשים ביחס לירידת הערך של הרכב עקב תאונה שאירעה בטרם רכשו המבקשים את הרכב מהמשיב, הרי משוויתרו המבקשים על בדיקת הרכב במכון לבדיקת רכבים עובר למועד רכישתו והסתפקו בדברי המשיב ובהעדר הוכחה המצביעה אחרת, לא עלה בידי המבקשים להוכיח את מועד קרות הנזק לרכב על פי נטל ההוכחה הרובץ עליהם.

9. סיכומו של דבר, סבורני, כי פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על חומר הראיות שהונח בפניו, והתוצאה שהתקבלה על סמך חומר הראיות האמור, הינה תוצאה נכונה וראויה בנסיבות העניין. לפיכך, הנני מורה על דחיית הבקשה.

10. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

11. העירבון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית משפט לידי מפקידו.

12. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ז, 14 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.