<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד הילה צמח-כרמל

הנאשם – הובא

הסנגור – עו"ד זידאן מטאנס מונה על-ידי ביהמ"ש

פרוטוקול

הסניגור:

הקראתי לנאשם את כתב האישום. הנאשם הבינו. הנאשם מודה בעובדות המפורטות בכתב האישום.

ב"כ המאשימה:

לאור הודאת הנאשם, אבקש להרשיעו בעבירה המפורטת בכתב האישום.

<#3#>

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, לכן אני מרשיעה אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י' אדר ב' תשע"ו, 20/03/2016 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

הנאשם הודה והורשע בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק.

מתחם העונש הראוי לעבירות שב"ח ללא עבירה נלוות הינה של מאסר בפועל שנע בין חודש מאסר עד 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר ע"ת והתחייבות. לביצוע העבירה של כניסה לישראל קדם תכנון מוקדם לביצוע העבירה, חבירה ותיאום עם המסיע. היציאה ממקום מושבו הקבוע בשטחי הרשות הפלסטינית עד להגעה לתוככי מדינת ישראל אין מדובר בעבירה ספונטנית בפרץ של רגשות או החלטה בת רגע לביצוע העבירה.

הנזק החברתי, הכלכלי והביטחוני למדינה הוא רב כשהמדינה משקיעה כסף רב ומשאבים לצורך סגירת הגבולות ובניית מחסומים וגדר גבול שנפרצת מדי יום, הפעלת מערך מודיעין וסיכול לצד הנזק הכלכלי של העסקת עובדים לא חוקיים ומערך שלם של "עבודה שחורה" ולא מדווחת ופגיעה בעובדים החוקיים במדינה.

עבירת השב"ח הינה עבירה קשה לגילוי לאור מגבלות משטרת ישראל שאמונה על הלחימה בפשיעה בנוסף על ביטחון הפנים, כך שעבירות כאלה מתגלות בדרך כלל באקראי ע"י רשויות אכיפת החוק.

מן הטעמים שהוזכרו, מדיניות הענישה הנהוגה וההלכה שיצאה מבית המשפט העליון כי בעבירות על חוק הכניסה לישראל ראוי להטיל עונש מאסר בפועל של ממש כנגד השב"חים, מאסר בו יחוש השב"ח כי הדבר אינו כדאי (ברע"פ 3173/09, מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל).

לאחרונה חלה הסלמה משמעותית באירועי הטרור כלפי אזרחי מדינת ישראל בכל רחבי הארץ. לנוכח העובדה כי חלק ניכר מהמפגעים הינם שוהים בלתי חוקיים לא ניתן לדעת מי נכנס למדינת ישראל במטרה להתפרנס או במטרה לפגע. על כן מתבקש ביהמ"ש להחמיר בעונשם של השוהים הבלתי חוקיים הנמצאים בארץ. אני מפנה את ביהמ"ש להלכת אלהרוש, אשר מתמקד בקביעת מתחם הענישה, שם נקבע בבירור כי אומנם המתחם נע בין מאסר על תנאי ל- 5 חודשי מאסר, אך הכול נתון לשינוי בעקבות המצב הביטחוני הקיים במדינה.

לגבי הנאשם הספציפי בתיק זה – מגישה גיליון הרשעות קודמות. סומן ת/1.

מבקשת להטיל על הנאשם מאסר בפועל במסגרת המתחם. הנאשם עצור החל מיום 18/3/16.

הסניגור טוען לעונש:

אין אני מקל ראש עם העבירה נשוא כ. האישום ובמיוחד בשים לב למצב הבטחוני השורר כיום במדינה, אולם מה עושים אם גורל הנאשם כ"כ אכזרי. בחיים יש עונש פוליטי, עונש אישי וכו'. במקרה זה אני רוצה להתמקד בעונש האישי. מעיון בתיק החקירה הבנתי שלנאשם הונפק אישור עבור חיפוש עבודה. הסתבר שהנאשם לא מצא עבודה והמשיך לשהות במדינה מעבר ל- 10/3/16 ובכך טעה הנאשם. בהתחשב במספר הכניסות של הנאשם, הרי שיש להניח שהרשויות בדקו היטב בטרם נתנו לו אישור לחיפוש עבודה ולא נשקפת ממנו סכנה ביטחונית כלשהי, הרי שהשב"כ לא ייקח סיכון. אנחנו סומכים על כב' ביהמ"ש שיפעיל את שיקול דעתו ויקל עם הנאשם. אבקש להטיל על הנאשם את תקופת המאסר המינימלית או להסתפק במאסר מותנה שצופה פני עתיד. הנאשם נשוי טרי. אשתו בחודש השביעי להריונה.

<#5#>

גזר דין

מבוא

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

2. מכתב האישום עולה כי מדובר בנאשם, תושב הרשות הפלשתינאית, אשר ביום 18/3/16, נמצא שוהה בשטח מדינת ישראל מבלי שהיה ברשותו היתר כניסה ושהייה כדין.

טיעוני הצדדים

3. ב"כ המאשימה טענה כי בשים לב לתקופה הספציפית בה אנו מצויים בימים אלה, בה חלה הסלמה משמעותית באירועי טרור כלפי אזרחי מדינת ישראל בכל רחבי הארץ וכאשר חלק ניכר מהמפגעים הינם שוהים בלתי חוקיים - יש מקום להחמיר בעונשם של שוהים בלתי חוקיים המצויים בארץ וכי המדיניות כפי שעולה מפסיקת בית המשפט העליון היא הטלת מאסר בפועל כאלמנט התרעתי.

עוד נטען כי כניסת השוהים הבלתי חוקיים מוסיפה נטל כלכלי ומעשי ניכר על כוחות הביטחון בכל רחבי הארץ.

ב"כ המאשימה הפנתה להלכת אלהרוש לפיה המתחם נע בין מאסר על תנאי ל- 5 חודשי מאסר כשהדברים נתונים לשינוי על פי המצב הבטחוני הקיים במדינה. בנסיבות העניין עתרה המאשימה למתחם שנע בין חודש מאסר בפועל לשישה חודשי מאסר בפועל.

לגבי הנאשם בתיק זה טענה המאשימה

4. מנגד, טען הסניגור כי הלכת אלהרוש קבעה כי המתחם מתחיל ממאסר מותנה ואין מקום להגביה את רף הענישה כך שיתחיל ממאסר בפועל.

עוד הטעימה ההגנה כי מדובר באדם בעל משפחה וכי כניסתו לישראל הייתה אך ורק לצורכי עבודה בעקבות המצב הכלכלי ששורר באזור מגוריו.

עוד נטען כי בית המשפט המחוזי כבר הביע עמדתו כי המצב הבטחוני אין בו כדי לשנות את מתחם הענישה שנקבע בהלכת אל הרוש.

בסופו של יום טענה ההגנה כי מעצרו של הנאשם עד כה בצירוף עונש צופה פני עתיד, די בו כדי להלום את העונש הראוי במקרה זה.

דיון והכרעה

5. בהתאם לתיקון בית המשפט נדרש לבחון מהו הערך המוגן אשר נפגע על ידי ביצוע העבירה נשואת כתב האישום. הערך המוגן, אשר נפגע כתוצאה מביצוע העבירה בתיק זה, הינו בטחון המדינה ובמידה מסוימת גם השמירה על בטחון תושביה. בכניסתם של תושבי הרשות הפלשתינאית שלא כדין לתחומי המדינה טמונה מסוכנות פוטנציאלית לביטחונה ולביטחון תושביה - שלאחרונה מקבלת תוכן ממשי וקונקרטי במסגרת גל הטרור הנוכחי.

ברי כי מידת המסוכנות או אפקט ההרתעה הנדרש במסגרת ההליך הפלילי עלולים להיגזר בין היתר גם מהמצב הבטחוני הנתון בכל נקודת זמן ואין דין ימי רגיעה כדין ימי טרור.

הדברים מוצאים ביטוי חוזר ונשנה בפסיקת ביהמ"ש העליון ובעניין זה ניתן להפנות לרע"פ 3677/13 אלהרוש נ' מ"י וממילא גם בפסיקת ביהמ"ש המחוזי בחיפה אליה הפנה הסניגור אשר חזרה על האמור בהלכת אלהרוש במסגרת עפ"ג 46537-10-15.

יצוין, כי מקובלת עליי עמדת ב"כ המאשימה כי ישנן תקופות בהן הסיכון הביטחוני מוגבר, ממילא מתעצם הסיכון הטמון העבירה מסוג זה והדברים עשויים לקבל ביטוי מתאים בקביעת מתחם הענישה והטלת העונשים הספציפיים ובעריכת האיזון המתאים בין הענישה הפרטנית וההרתעה הכללית - תכלית שעומדת בפני עצמה בבסיס דיני העונשין - והכל תוך בחינת כל מקרה לגופו ובפריזמה של הנאשם הספציפי.

אין בידי לקבל את עמדת ההגנה כי הסיכון הביטחוני אין בו כדי להוות פרמטר בעת עריכת האיזון המתאים ובחינת העונש ההולם במסגרת מתחם הענישה הקיים. דומה כי כלל האירועים המתרחשים בימים אלו ממש מדברים בעד עצמם.

ואולם יובהר כי אין באמור כדי להצדיק בנקודת זמן זו חריגה ממתחם הענישה אלא קביעת עונש במסגרת המתחם שיהלום את נסיבות המקרה ואת צורכי ההרתעה. לטעמי ברי כי הנתון לפיו נאשם ספציפי לא גרם לאירוע בטחוני אין בה להוביל לקביעה כי רכיב ההרתעה ליחיד ולרבים - אינו תקף בעניינו, שאחרת כלל לא היינו נדרשים להעמדה לדין והטלת עונשים על שוהים בלתי חוקיים שלא הואשמו בעבירה נלווית. העבירה שנעברה על ידי הנאשם - כניסה לישראל שלא כדין וגם בהעדר עבירות נלוות - היא לבדה מצדיקה הטלת עונש הנופל במסגרת מתחם הענישה על פי שיקול דעתו של השופט היושב בדין ותוך התחשבות בנסיבות פרטניות וכלליות כפי שקובע תיקון 113.

עוד יצוין כי קראתי בקפידה רבה את פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בעת האחרונה בתיקים דומים ולא מצאתי כי נקבעה בהם חריגה ממתחם הענישה כפי שנקבע בהלכת אלהרוש וברוב המקרים אישררו את החלטות בתי המשפט קמא בהיותן נופלות בטווחי מתחם זה ואינן חורגות מגדר הסביר, כל מקרה על פי עניינו.

מן הכלל אל הפרט

6. בנסיבותיו של תיק זה, משלא הובאו בפניי נסיבות חריגות, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם הענישה בתיק זה ביחס לנאשם נותר במסגרת המתחם שנקבע בהלכת אלהרוש ואולם אין הדבר בהכרח אומר כי יש להסתפק במתחם התחתון של הענישה ויש לטעמי מקום להורות על מאסר בפועל.

עוד יצוין כי לאחרונה ניתנה שורה של פסקי דין על ידי ביהמ"ש השלום בעכו מהם עולה כי בנקודת זמן זו דורשת תכלית ההרתעה הטלת מאסרים בפועל, גם אם בשיעור מתון כל מקרה על פי נסיבותיו - אשר עליהם לא הוגש ערעור.

7. במסגרת קביעת העונש המתאים בתיק זה נתתי דעתי גם להודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, ותכלית כניסתו לישראל כפי שהוצגה כשיקולים לקולא.

סוף דבר

8. לאחר שנתתי דעתי לפסיקות שכבר ניתנו לאחרונה, לרבות ע"י ערכאת הערעור, ולאחר ששקלתי את עניינו של הנאשם הספציפי שבפניי בראי השיקולים שהוצגו לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל לתקופה של שבעה ימים החל מיום מעצרו שהוא 18/3/16.

2. מאסר על תנאי לתקופה של 2 חודשים למשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר והתנאי הוא כי לא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה, ויורשע בגינה כדין.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#6#>

ניתן והודע היום י' אדר ב' תשע"ו, 20/03/2016 במעמד הנוכחים.