בענין : בקשת רשות להתגונן

1. ביום 20/3/16 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 90,441 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע אצל התובע.

2. ביום 8/3/16 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן במסגרתה טען כי החוב האמיתי הוא כ – 12,000 ₪. הנתבע טוען כי ביום 9/3/16 פרע התובע את ההלוואה שהעמיד לו לפריסת החוב כשנה וחצי קודם לכן כפי שעולה מתדפיס התנועות בחשבון הבנק שצורף לכתב התביעה. נטען כי יש להחזיר את החשבון לפריסה הקודמת כפי שהוסכם עם הנהלת הסניף.

3. ביום 31/5/16 הוגשה תגובת התובע המתנגד לקבלת הבקשה. נטען כי הטענות של הנתבע הן כלליות ואינן עומדות בחובת הפירוט המוטלת על מבקש רשות להתגונן. נטען כי אין מחלוקת כי ביום 16/9/14 נתן התובע לנתבע הלוואה בסך של 92,500 ₪ המיועדת להסדרת חובות עקב סיום פעילות עסקית. הנתבע לא עמד בהחזרי ההלוואה במשך למעלה משלושה חודשים כפי שעולה מדף החשבון שצורף לתגובה ולא הסדיר את החוב גם לאחר שנשלח לו מכתב התראה. במצב דברים שכזה רשאי התובע בהתאם לתנאי ההלוואה להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי וכך נעשה.

4. ביום 29/6/16 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע. הנתבע טוען כי הוא אדם פשוט ולא ידע שכדי להגיש בקשת רשות להתגונן צריך להיכנס לכל פרטי העניין. הנתבע טוען כי סבר שהכניסה לפרטים תהיה במהלך הדיון. הנתבע טוען כי יום לפני הגשת התשובה הציע לו ב"כ התובע לשלם 20 אלף ₪ במזומן והיתרה ב – 2,000 ₪ לחודש בתוספת ריבית. הנתבע מסביר כי אינו יכול לעמוד בהחזר שכזה , שכן הוא לאחר קריסה כלכלית ומשתכר שכר מינימום ברמי לוי. טענות הנתבע נתמכות בתלוש שכר על סך 4,238 ₪ ומסמך מרופא המשפחה . הנתבע מבקש לאפשר לו לשלם את יתרת הפיגורים בהלוואה במזומן ולהמשיך לשלם את החזרי ההלוואה בהתאם לתשלומים המקוריים בסך של 1,450 ₪ לחודש.

5. לאור האמור בהחלטתי מיום 31/5/16, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגיע לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מנימוקי התובע וכפי שיפורט להלן.

7. מכתבי הטענות של שני הצדדים עולה כי אין מחלוקת שהנתבע לא עמד בהחזרי ההלוואה במשך למעלה מ – 3 חודשים ולא הסדיר את חוב הפיגורים גם לאחר שנשלח לו מכתב התראה. במצב דברים שכזה, אין ספק שהתובע רשאי היה בהתאם לתנאי ההלוואה להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי כפי שנעשה ביום 9/3/16 ולהגיש תביעה כנגד הנתבע לתשלום מלוא יתרת החובה בחשבון.

8. התובע יכול , בהתאם לשיקול דעתו, לבוא לקראת הנתבע בכל הנוגע להסדרת החוב בתשלומים, אך אין כל בסיס בנסיבות העניין לחייב את התובע לעשות כן, כפי שמבקש הנתבע.

9. לאור המסמכים שצירף הנתבע בדבר מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה, מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לחובת הנתבע במסגרת החלטה זו על הצד הנמוך בסך של 500 ₪ בלבד.

10. אשר על כן, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן ומחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪. בהתאם ניתן בזאת פסק דין על בסיס האמור בכתב התביעה.

ב"כ התובע תגיש פסיקתא לחתימתי.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ו, 05 יולי 2016, בהעדר הצדדים.