בקשת הנתבעת למתן הוראות לנאמני הצדדים בדבר כספי הנאמנות.

1. ביום 20.3.2016 הגישו התובעים את התביעה, העוסקת בקביעת שיעור הפיצויים בגין הפקעה בשלמות של המקרקעין (כהגדרתם בכתב התביעה) לצורך סלילת כביש "מכבית" מס' 471.
2. ביום 15.5.2018 ניתן פסק דין בתביעה מפי כב' השופט (בדימוס) סגן הנשיא, יעקב שינמן, שנתן תוקף להסדר בין הצדדים (להלן: "פסק הדין") בו הוסכם כדלקמן:
   "בכפוף לאמור לעיל, הנתבעת תפקיד בידיהם הנאמנות של ב"כ התובעים, עו"ד ערן פלסר ועו"ד שלומי אבני, כנאמני הצדדים, סך של 53,200 ₪ בגין יתרת מרכיב פוטנציאל התכנוני הכללי, בתוספת הפרשי וריבית בהתאם לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, החל מהמועד הקובע, 26.10.1995 ועד למועד התשלום בפועל (להלן – כספי הנאמנות).

הצדדים נותנים הוראות בלתי חוזרות לב"כ התובעים הנ"ל להעביר את כספי הנאמנות על פירותיהם לתובעים, בניכוי הוצאות ניהול כספי הנאמנות, כל אחד לפי חלקו היחסי במקרקעין, אם וככל שיינתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון בבר"ם 89/17 הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה נ' קציעה גיוין ובר"ם 322/17 נתיבי ישראל נ' קציעה גיוין, אשר לפיו ייקבע בין היתר כי לצורך חישוב שווי הקרקע המופקעת יש לשום גם את הפוטנציאל התכנוני הכללי, אחרת יושבו כספי הנאמנות על פירותיהם כפי שנצברו לידי הנתבעת. מוסכם על הצדדים כי כספי הנאמנות יושקעו בפיקדון שקלי יומי או שבועי, בריבית קבועה או משתנה, והכל כנהוג בתאגיד בנקאי.

בכל מקרה שתתגלע מחלוקת בין הצדדים או מי מהם בקשר עם כספי הנאמנות, תועבר המחלוקת להכרעתו של בימ"ש נכבד זה בבקשה שתוגש לשם כך." (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 15.5.2018, ש' 16-3) (ההדגשות הוספו – י.ש.).

1. ביום 1.4.2020 ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בעניין בר"ם 89/17 הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה נ' קציעה גיוין ואח' ובר"ם 322/17 נתיבי ישראל נ' קציעה גיוין, לאחר שהדיון בהליכים אלו אוחד עם הליכים נוספים (להלן: "פסק הדין בבית המשפט העליון").
   פסק הדין הנ"ל עסק בשתי שאלות:
   האחת, האם פגיעה בפוטנציאל תכנוני עשויה כשלעצמה, כלומר, כשהיא אינה נלווית לפגיעה אחרת בתכונות המקרקעין המוכרת כפגיעה לעניין סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") להקים עילת תביעה לפי סעיף זה, ולוּ במצבים מסוימים;
   השנייה, שאלת השווי: האם, בהנחה שקיימת פגיעה נפרדת במקרקעין (דהיינו, פגיעה בתכונות המקרקעין, ישירה או עקיפה), יש מקום להביא בחשבון פוטנציאל תכנוני בעת חישוב שווי הקרקע שנפגעה "במצב הקודם", כלומר לפני אישור התכנית הפוגעת? ואם כן – באיזה אופן.
   בדעת רוב, נפסק בפסק הדין בבית המשפט העליון, בין היתר, כי בנוגע לשאלת הראשונה בדבר עצם הפגיעה - ניתן לבסס טענה של פגיעה במקרקעין בגין אובדן פוטנציאל תכנוני, לצורך הגשת תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק רק במקרים שבהם ניתן להצביע על פעולה תכנונית קונקרטית וקרובה לוודאי המבססת את הפוטנציאל התכנוני שעל פי הנטען "אבד".
   עוד נפסק, כי כאשר קיימת עילת תביעה לפי סעיף 197 לחוק, שעשויה להיות נפרדת מהטענה של אובדן פוטנציאל תכנוני, בעת הכנת השומה המעריכה את היקף הפגיעה יש מקום להתחשב בציפייה לשינוי תכנוני משביח רק כאשר מדובר בפוטנציאל תכנוני קונקרטי וקרוב לוודאי, המתבטא לכל הפחות בתכנית מופקדת.
   באופן ספציפי לאותם הליכים שצוינו בפסק הדין (בר"ם 89/17 ובר"ם 322/17) נפסק על ידי בית המשפט העליון, כי בקביעת ערך המקרקעין יש לנטרל ציפיות לשינוי ייעוד הנובעות ממיקומם של המקרקעין במרכז הארץ ובסמוך לאזורים מתפתחים ואושרה החלטת ועדת הערר שדחתה את מרכיב הפיצוי בגין פוטנציאל כלשהו.
2. בבקשתה דנן, מבקשת הנתבעת שיושבו לה אותם כספי נאמנות שהופקדו בידי ב"כ התובעים במסגרת פסק הדין, בצירוף הפירות שנצברו, ללא כל ניכוי שהוא. לשיטתה, בפסק הדין בבית המשפט העליון נפסק, בין היתר, כי לצורך חישוב שווי קרקע מופקעת אין לשום גם את הפוטנציאל התכנוני הכללי ואין קביעה פוזיטיבית מפורשת של בית המשפט לפיה לצורך חישוב שווי הקרקע המופקעת, יש לשום גם את הפוטנציאל התכנוני הכללי.
3. מנגד, טוענים התובעים, כי יש לדחות את הבקשה. לשיטתם, בפסק הדין בבית המשפט העליון נפסק, כי יש להבחין בין תביעת פיצויים בגין הפקעת מקרקעין, לבין תביעת פיצויים בגין פגיעה במקרקעין מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה וכי רק במקרה של תביעת פיצויים בגין פגיעה במקרקעין מכוח סעיף 197, אין לשום את הפוטנציאל התכנוני הכללי (אלא אם ישנם הליכים תכנוניים מתקדמים ואז יש לקחת בחשבון את הפוטנציאל התכנוני). בהינתן, שהתביעה דנן עוסקת בתביעת פיצויים בגין הפקעת מקרקעין וכספי הנאמנות שהופקדו בהתאם לפסק הדין, הינם פיצויים בגין ההפקעה שביצעה הנתבעת, קיימת הצדקה לכלול בפיצוי לנפקע גם את הפסדיו התכנוניים העתידיים, בשל כך שהמקרקעין "ניטלו" ממנו בכוח, בטרם הוא נהנה מייעודם.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בפסק הדין בבית המשפט העליון, בפסק הדין בתביעה הנוכחית ובעמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הצדק עם הנתבעת ויש להשיב לה את כספי הנאמנות.
2. בפסק הדין בבית המשפט העליון, שעסק רובו ככולו בפיצוי בגין פגיעה בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבניה, נקבע כי לא יילקח בחשבון הפוטנציאל התכנוני בתביעה לפיצוי בגין אותה פגיעה, למעט כאשר מדובר בפוטנציאל תכנוני קונקרטי וקרוב לוודאי, אולם לא נקבע באופן ספציפי כי בתביעה לפיצויי הפקעה, יש לקחת בחשבון את אותו פוטנציאל. אכן, באותו פסק דין, צוין כי יש להבחין בין שני ההליכים, אולם לא נקבע באופן חד משמעי "כי לצורך חישוב הקרקע המופקעת יש לשום גם את הפוטנציאל התכנוני הכללי," כאמור באפשרות הראשונה בפסק הדין.
3. בנוסף, פסק הדין בתביעה ניתן כאמור, על בסיס הסכמת הצדדים. ברישת דברי ב"כ הצדדים בנוגע להסכמתם, צוין: "בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 07.03.18, מתבקש בימ"ש הנכבד לאשר את ההסדר הדיוני אשר הושג בין הצדדים, בהתאם להצעת בית המשפט הנכבד ולשומת המומחה מטעם בית המשפט... וליתן לו תוקף של החלטה:" (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 15-13).
   בהצעת בית המשפט כפי שפורטה בהחלטתו מיום 7.3.2018, נקבע לעניין הסכום שיופקד בנאמנות בידי ב"כ התובעים, כי: "סכום זה יועבר לתובעים או יוחזר למשיבה בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון בשאלת הפוטנציאל. משמע, אם ביהמ"ש העליון יאשר בפסיקתו כי לצורך חישוב שווי הקרקע יש מקום להעריך ולשום את הפוטנציאל, יועבר סכום זה לידי התובעים. יקבע ביהמ"ש העליון שאין לשום את שווי הקרקע ככולל פוטנציאל, יוחזר הסכום הנ"ל למשיבה." (עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 7.3.2018, ש' 26-22).
4. בפסק הדין של בית המשפט העליון לא נפסק באופן חד משמעי פוזיטיבי, כי במקרה של פיצויי הפקעה, יש להעריך ולשום את הפוטנציאל לצורך חישוב שווי הקרקע. לפיכך, ענייננו באפשרות השנייה שצוינה בפסק הדין, כמו גם בהצעת בית המשפט, בה לא נקבע כי לצורך חישוב ההפקעה יש לשום גם את הפוטנציאל וכתוצאה מכך, יש להשיב את כספי הנאמנות לנתבעת.
5. התובעים טוענים כי מאחר וכספי הנאמנות הינם פיצויים בגין הפקעת המקרקעין ולא פיצויים בגין פגיעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה "בנסיבות כאלה ברור שקיימת הצדקה לכלול בפיצוי לנפקע את הפסדיו התכנוניים העתידיים בשל כך שהמקרקעין ניטלו ממנו "בכוח" טרם נהנה מייעודם..." (סעיף 12 לתגובה לבקשה) – אולם, גם אם אצא מנקודת הנחה כי טענה זו נכונה וראויה (ואיני קובע מסמרות בעניין זה) היא אינה נתמכת באמירה פוזיטיבית בפסק הדין בבית המשפט העליון ולכן בנסיבות העניין, אין להיעתר לה.
   

סוף דבר

1. לאור מכלול האמור לעיל, יעבירו ב"כ התובעים בתוך 14 ימים לנתבעת את כספי הנאמנות בהתאם לאמור בפסק הדין.
2. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.