תביעה כספית, בגדרה עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בסך של 2,648 ₪.

1. התובעת הינה חברה בע"מ, אשר היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה בעלת הזכויות ברכב פרטי, מ.ר. 55-234-52; הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים לתביעה הבעלים ו/או המחזיק של רכב פרטי מ.ר. 82-346-01; הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבע 1.

2. ביום 26/6/2014, נהגה נהגת רכב התובעת מכיוון רמת החייל לכיוון מודיעין. נהגת רכב התובעת ניסתה להשתלב בנסיעתה עם כביש 5, ובשל פקק תנועה במקום, נהגה באיטיות. לפתע, נכנס ברכב התובעת רכב הנתבע 1 מאחור מצד ימין, ונגרם לרכב התובעת "מכה לא עמוקה" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 11).

לטענת נהגת התובעת, ניסתה לתקן את הרכב ביום שלמחרת, אולם בשל חג הרמדאן נמסר לה כי לא ניתן לתקנו במהלך החג. בשל כך המשיכה לנהוג ברכב תקופה לא קצרה על לטיפול הבא. נהגת רכב התובעת העידה, כי לא היו לה תאונות קודמות או מאוחרות לתאונה מושא המחלוקת.

3. הנתבע 1 מסכים לתיאור התאונה, אולם שולל את הנזקים הנטענים בשל כך שנהג ברכבו לאט, ונכנס ברכב התובעת קלות, ללא הפגיעה המתוארת.

4. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים, מצאתי כי המאזניים נותרו מעויינים, ובהתאם – לדחות את התביעה. עדותה של נהגת התובעת היתה מהימנה עליי, ומצאתי להעדיף גרסתה ביחס לתיאור האירוע. הנתבע 1 שלל את זווית הפגיעה, אולם הדגים את העיקול שבכביש המאפשר את הפגיעה במקום הנזק הנטען.

יחד עם זאת, לא הוכחו הנזקים במאזן ההסתברויות הנדרש או הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לנזקים שהוצגו. נהגת רכב התובעת לא ידעה לאשר האם הנזקים כפי שהוצגו בפניה הינם הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה ("לא יכולה להגיד 100%"), ובעניין כאמור אין בידי לקבוע ממצאים מחייבים.

באשר לקשר הסיבתי, רכב התובעת נבדק לאחר מעל שנה ממועד קרות התאונה. אפילו תתקבל העמדה לפיה היה מקום להמתין בשל החג שחל בסמוך למועד התאונה, לא היה מקום להמתין זמן כה רב, וככל שכן – היה להגיש תמונות סמוכות ממועד האירוע, למצער. המתנה כאמור, בצירוף העדר היכולת לאשר את הנזקים במלואם, מביאים למסקנה לפיה אין ביכולת התובעת להסתמך על חוות דעת השמאי ולהוכיח את תביעתה כמתחייב במשפט האזרחי.

גרסתה של נהגת רכב התובעת להעדר תאונות מקובלת על דעתי, אולם לא מן הנמנע כי לרכב התובעת נגרמו נזקים נוספים ממועד התאונה ועד מועד התיקון שלא כתוצאה מהנהיגה דווקא (למשל מכה בחניה). גרסתו של הנתבע 1 סבירה פחות מגרסתה של נהגת התובעת, בשים לב להדגמתו כי התאונה היתה בעיקול, ובשים לב להעדר הסבירות כי ניתן היה לנקות את הנזק שגרם "בסקוטש" (עמ' 3, שורה 16).

5. סיכומו של דבר, אין אלא לקבוע כי התביעה לא הוכחה ובהתאם לדחותה. בהתחשב בהעדפת גרסתה של נהגת רכב התובעת והפגיעה שלא שנויה במחלוקת, הדחייה תהא ללא צו להוצאות, כאשר כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ז, 30 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.