<#1#>

פרוטוקול

טיעוני באת-כוח המאשימה לעונש:

אני מגישה גיליון הרשעות קודמות [הוגש וסומן במ/2]. הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן המייחסות לו עבירה של דרישה באיומים של רכוש וגניבה. מדובר במי שניגש בשעת לילה למוכר בקיוסק, מכניס ידו לתוך המעיל, מדמה החזקת אקדח, ודורש מהמוכר שיביא לו בקבוק וודקה ופחית של משקה אנרגיה, וזאת מבלי שמתכוון לשלם, תוך כדי שהוא מאיים על המוכר, אומר לו שהוא "כנראה לא יודע מה הוא מחזיק", ושייזהר ממנו. בהמשך לאמור הוא אף נטל את הפחית ועזב את המקום.

בתי המשפט רואים בחומרה את עבירות האיומים על כל צורותיה, ובוודאי את העבירה של דרישת נכס באיומים, אשר יש בה כדי לפגוע בקשת רחבה יותר של ערכים מוגנים. הערך החברתי עליו נועדה להגן עבירת דרישת נכס באיומים הוא שמירה על שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של המאוים. עבירה זו נועדה לערער את תחושת הביטחון והיציבות של המאוים, לגרום לו לחשוש ולפחד, ומתוך כך לגרום לו לפעול בדרך שונה מזו שבה היה פועל אלמלא היה נתון תחת האיום. בעבירה זו, וכן בעבירת הגניבה, יש כדי לפגוע בקניינו של אדם.

המאשימה תטען כי מידת הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים הינה משמעותית. מדובר במי שניגש בשעת לילה לקיוסק פתוח, באמצע רחוב בעיר ערד, לאדם זר שעובד ומתעסק בשלו, מאיים עליו בצורה חמורה, כשהוא נוהג כאילו הוא אוחז בידיו אקדח. לא ניתן להתעלם מהמחשבה, ומהתכנון המעוּות הזה שתכנן הנאשם. לא בכדי חשש המתלונן, והגיע למצב של הגשת תלונה במשטרה.

בנסיבות אלו, מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-18 חודשי מאסר. המדובר בנאשם שהתחום הפלילי אינו זר לו. לחובתו עבר פלילי הכולל שש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש, החזקת סכין והחזקת נשק. הנאשם ריצה בעברו מספר עונשי מאסר ממושכים, האחד בן עשרה חודשים בגין החזקת נשק, והאחר בן 15 חודשים, בעבירות של גניבה. גם בעונשים אלו לא היה כדי להרתיעו. בית המשפט צריך להתייחס לחומרא לעובדה כי מדובר בעבירות הנעשות על רקע התמכרותו של הנאשם לטיפה המרה ולחומרים ממכרים. יש בעובדה זו כדי להחמיר עימו, ולהחמיר את הסיכון הנשקף ממנו לציבור. מכאן האינטרס הציבורי בהרחקתו מהחברה.

לא הוגש כל תסקיר המפרט נסיבות חיים מיוחדות או שיקולים שיש בהם כדי להביא לחריגה ממתחם העונש ההולם.

לאור כל האמור, תעתור המאשימה לעונש ברף הבינוני שהוצע, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, קנס, ופיצוי נוכח עגמת הנפש אשר נגרמה למתלונן.

כבסיס למתחם שהוצע, אני מפנה, ראשית כול, לע"פ 7538/11 גיגי נ' מדינת ישראל, ות"פ 5194-08-11 מדינת ישראל נ' אבוחצירא. מדובר בנאשם שנדון למאסר בן 12 חודשים בגין עבירה של דרישת נכס באיומים. מדובר במי שניגש למתדלק תחנת דלק בטירת הכרמל, כשעל פניו מסכה והוא מצויד בסכין, ודרש כסף. אני מפנה לת"פ 46349-04-14 מדינת ישראל נ' חכמון, שם קבע כב' השופט עטר מתחם הנע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בגין עבירה בודדת של דרישת נכס באיומים. עוד אני מפנה לת"פ 39192-03-16 מדינת ישראל נ' באירמוב, שם קבע מותב זה, גם כן בעבירה של דרישת נכס באיומים וגניבה, מתחם הנע בין 6 ל-18 חודשי מאסי.

טיעוני בא-כוח הנאשם לעונש:

איננו מקילים ראש בעבירות בהן הורשע הנאשם. בתיק זה היה לי באמת קשה לגבש אסטרטגיה ולבנות קו הגנה עם הנאשם, נוכח מצבו הנפשי. אני כן חושב שסעיף האישום – למרות שאנו כבר אחרי הכרעת-הדין – קצת מחמיר עם הנאשם, לאור הנסיבות והעובדות של התיק, שכן סעיף זה למעשה נועד למקרים אחרים – מקרים עם תכנון, מקרים של הצטיידות בנשק, חם או קר, מקרים של איומים ממשיים וכיו"ב. וזה לא כצעקתה.

הנאשם שוחרר בהליך המ"ת ל"מעצר בית" מלא בפיקוח אחותו. הוא לא הפר שום תנאי, אך הוא לא הסתדר עם החלופה, וכתוצאה מכך הוחזר למעצר עד תום ההליכים.

מדובר באדם שנסיבות חייו מאוד קשות, מצבו הנפשי בעייתי, ויש לו רקע התמכרותי. אנו טוענים כאן לקרבה לסייג של הגנת השכרות. לדעתי, גם אם הגנת השכרות לא עומדת לו כאן, אפילו באופן חלקי, יש להתחשב ברקע למעשים. אין חולק שמדובר בנאשם שמכור לטיפה המרה, עם רקע פסיכיאטרי לא פשוט. אני מפנה לחוות הדעת הפסיכיאטרית, שם הוא מתנצל, מביע חרטה, ואומר מיוזמתו בפני הפסיכיאטר המחוזי שעם שחרורו – בכוונתו ללכת מיד ולפצות את המתלונן. לדברים הללו יש משמעות. הוא היה במצב פסיכיאטרי לא פשוט, בעת ביצוע המעשים, על אף שנקבע כי היה אחראי למעשיו. יש פה קרבה ממש משמעותית להגנת השכרות.

יש לשים דגש גם על הנסיבות שאפפו את האירוע. לא היה כאן תכנון מראש, ולא מדובר בגניבה של דבר מה בעל ערך. הוא בסה"כ ביקש לשתות משקה אנרגיה עם קצת וודקה. לא מדובר באדם שנכנס לבנק ואיים שם. הוא לא ביקש לעשות רווח כלשהו, ולא היה שימוש בנשק.

אני מבקש להפנות לעניינו של מחמוד דראושה, והחלטתו של כב' השופט תאופיק מביהמ"ש המחוזי. נקבע שם מתחם ענישה שבין של"צ לבין מספר חודשי מאסר, במקרים חמורים יותר – אדם שהיה לו תנאי, ושעשה שימוש בסכין. המתחם שם מתחיל בשמונה חודשי עבודות שירות. מופיע שם גם מספר ההליך בעניינו של מר ניזאר עבסול.

נוכח הקרבה להגנת השכרות היכולת שלו להימנע מן המעשים, ומידת שליטתו על מעשיו, היו מוגבלות.

הרשעתו האחרונה היא מ-2013, בגין מעשים מ-2011. הוא קיבל שם עונש של הארכת תנאי, וזה אומר משהו.

הנאשם:

הייתי במצב פסיכוטי. הייתי מקבל טיפול פסיכיאטרי. במשך הזמן שהייתי בכלא הייתי מקבל טיפול יום-יום, והמצב שלי השתנה, ובאותו רגע הבנתי שבאותו יום עשיתי משהו חמור, ואני מצטער על זה. אני בוודאי לא רציתי לעשות את זה, וכעת אני רוצה לפצות את הבן אדם. אני מכיר אותו שנים. אני מבקש להתחשב בי – יש לי ילדים בחוץ, שאני רוצה לטפל בהם. אני מטופל בחוץ במרכז "סלע", ויש שם רופא פסיכיאטרי שכותב לי כל בוקר מה צריך. אני לא אפסיק עם הטיפול. אני מעוניין להמשיך בו. כשהפסקתי עם הטיפול המצב התדרדר. כעת אני מעוניין להמשיך בטיפול, כי אני רואה שעם הטיפול אני הרבה יותר רגוע והרבה יותר רגוע. עם אלכוהול אני לא רוצה להמשיך בכלל. כשהייתי במרכז "סלע" הרופא דרש בדיקות של אלכוהול יום-יום, ובוודאי שהוא ידרוש זאת אם אמשיך בטיפול.

אני לא נשוי. יש לי בת-זוג, ושתי בנות. אני משכיר יחידה כבר חמש שנים בדרך השלום, וכל הדברים שלי שם. אני עובד כמסגר, ועוסק בעבודות זכוכית של ויטרינות. אנחנו עשינו את הוויטרינות של בנק לאומי, ביחד עם חברה שממוקמת בעמק שרה.

לא הייתי יכול לצאת לעבודה בהתחלה, כי הייתי לא יציב, אבל אחרי כמה פעמים הרופא בדק אותי.

אני מבקש להתחשב בי.

<#2#>

החלטה

נדחה למתן גזר-דין ליום 7.7.16 שעה 15:00.

הנאשם יובא לדיון באמצעות שב"ס.

<#3#>

ניתנה והודעה היום, י"ז בסיוון התשע"ו, 23.6.2016, במעמד הנוכחים.