1. בפני בקשת הנתבע למתן רשות להגן, מפני תביעה כספית, בסדר דין מקוצר, בסך 671,371 ₪.

לפי התביעה, הנתבע לווה מהתובע סכומי כסף שונים, בריבית פריים + 2%, העולים, הגשת התביעה, כדי הסך הנ"ל. המחאות שמסר הנתבע לפירעון ההלוואות חוללו. הנתבע שב והתחייב להחזיר את ההלוואות, אך חרף חתימתו על כתב התחייבות (נספח א' לתביעה), להחזרתן עד ליום 31.12.13, לא עשה כן.

2. לשיטת הנתבע, אין לו חוב כלפי התובע. במשך שנים העניקה החברה שבבעלותו, לתובע, שירותי חקירות פרטיות, בארץ ובחו"ל. בין הצדדים התנהלה מערכת כספית, לרבות העברות בנקאיות, ללא תרשומת. כעת, התובע מנסה שלא כדין, להפוך את הסכומים שהועברו לנתבע - להלוואות.

הנתבע טוען, כי ההתחייבות הנ"ל איננה חתומה על ידו. התובע אמנם ביקש מהנתבע לחתום על המסמך, אך הנתבע סירב.

3 למותר לציין שהנתבע לא פירט את טענותיו לעניין מתן השירותים, כנגד קבלת הכספים מהתובע. הוא הסתפק באמירה לאקונית שהשירותים סופקו במשך שנים, בארץ וכן בניו-יורק ובתאילנד. כן ציין כי מדובר בחקירות ביחס לאנשי עסקים מפורסמים, ובין היתר באיתור ומסירות לבתי משפט.

את העדר הפירוט, תלה הנתבע בחיסיון המידע, שהרי מדובר בחקירות פרטיות.

4. חקירתו הנגדית של הנתבע העלתה שלטענתו אין לו חתימה עקבית, כלומר הוא חותם בדרכים שונות. יחד עם זאת, ציין שהחתימה ע"ג ההתחייבות, דומה לחתימתו. כשנדרש להבדל הבולט בין חתימתו על התצהיר לבין החתימה על כתב ההתחייבות, השיב: "חתימה אחת יותר מאוזנת וחתימה אחת יותר מאונכת" (עמ' 3 ש' 21 לפרוט'). משמע, ההבדל בין החתימות תלוי בזווית החתימה.

5. הנתבע שלל, שוב, קבלת הלוואות מהתובע. לשיטתו, מעולם – עפ"י מערכת היחסים בין הצדדים – התובע היה חייב לשלם לנתבע, ולא להיפך. פרט להזדמנות אחת בשנת 2013, בה שילם לו התובע, לכאורה, יותר מהדרוש, והנתבע החזיר לתובע את הסכום העודף.

6. הנתבע העיד שלא מסר לתובע קבלות וחשבוניות עבור השירותים והכספים שקיבל ממנו. אף לא היו הזמנות עבודה מסודרות, לפי האינטרס המשותף לשני הצדדים. אולם, לצד זאת, התקיימה תכתובת ענפה ביניהם, בדרכים שונות, שכללה דווח על מעקבים שביצע עבור התובע. הנתבע מסביר כי יהיה בידו להמציא, לאחר עבודת איתור ממושכת, מסמכים הנוגעים לעבודתו עבור התובע.

7. הנתבע אישר בחקירתו, כי הכספים השתלמו לחשבונו הפרטי, למרות שמדובר בעבודות שביצעה החברה: "זה עניינים פרטיים שלי מול השלטונות" (עמ' 5 ש' 5-10 לפרוט').

כשנדרש להודעה שכתב לתובע בשנת 2015, כי יוכל להעביר לו 120,000 ₪ עד יום ג', השיב שהדברים נכתבו לשם כתיבתם בלבד, קרי: שלא התכוון להעביר לתובע כספים.

מאותו שלב, נדרש להשיב לשאלות בענין הודעות טקסט שכתב לתובע, המעלות התחייבויות לפעול לתשלום כספים לתובע, אך הנתבע השיב כי אינו זוכר מדוע כתב את שכתב.

חרף כלה אמור, עמד הנתבע על דעתו שאינו חייב כספים לתובע.

8. לאחר ששקלתי את טענותיהם ל הצדדים, לרבות בסיכומיהם, אני מוצאת שגרסאות הנתבע, הן ביחס לעצם קיומו של חוב, והן לעניין חתימתו על כתב ההתחייבות, לא קרסו, אך הן תלויות על כרעי תרנגולת, באופן שאינו מצדיק מתן רשות להגן, אלא בכפוף להפקדת פקדון משמעותי בקופת בית המשפט.

הנתבע, ציפה כי יוכל להכחיש חבות כספית לתובע, מבלי לפרט עבור מה קיבל מהתובע כספים. הטענה בתביעה, ביחס למועדי ההעברות – לא הוכחשה. הטענה בתביעה ביחס לסכומים שהועברו – לא הוכחשה. הטענה בתביעה כי הנתבע נתן צ'קים לפרעון הסכומים – לא הוכחשה. כל שהוכחש הוא מטרת העברת הכספים.

שומה היה על הנתבע לתמוך טענתו כי מדובר בתשלומים ע"ח מתן שירותים בפירוט טוב יותר, אם לא במסמכים עצמם. כך למשל, יכול היה לציין את מהות העבודה, את מקומה ואת מועדה, מבלי להזכיר את שם האדם עליו הופעלו אמצעי חקירה. אם לא פירוט מדויק, אזי לפחות ציון החודש והשנה שבה בוצעו פעולות החקירה בעניין מסוים, הסכום שנקבע בין הצדדים כי התובע ישלם עבור העבודה, הפעולות שבוצעו בפועל, המועד בו קיבל את הכספים, וכיוצ"ב – תשתית עובדתית מינימאלית שתבסס טענה למתן שירותים.

לטעמי, את אלה ניתן היה לפרט, מבלי להסגיר את שמותיהם של הנתונים לחקירה, ואף ללא צורך בהגשת מסמכים (אם נתקבל הנתבע בקושי להמציאם מפאת סגירת החברה).

9. אף לעניין זהות החתימה, אני סבורה כי הנתבע הציג גרסה רעועה. תחילה ציין שסירב לחתום, אח"כ חשב שהחתימה דומה, ולבסוף מתברר כי ההבדל נעוץ בזווית החתימה בלבד. למותר לציין, שהנתבע לא ראה לנכון להגיש תלונה למשטרה (עד בוקר הדיון). לשיטתו, חרף הגשת תביעת סרק בסכומים ניכרים נגדו, השתהה בהגשת התלונה כיון שהוא עדיין מכבד את התובע ואת מערכת היחסים החברית שהייתה להם. האמנם?

10. הלכה ידועה היא, מימים ימימה, כי המבקש רשות להתגונן נדרש לפרט טענות ההגנה, לפרטי הפרטים. עליו להעמיד תשתית עובדתית שלמה ומבוססת של פרטי הגנתו, ואינו רשאי להסתפק בהעלאת מסקנות, מסוג: "איני חייב" או "אין חוב". מסקנות אלה, הן עניין לבית המשפט להכריע בו, על יסוד תשתית עובדתית שיהיה בה להקים את המסקנה האמורה. לו היה מפרט הנתבע, את החקירות שביצע עבור התובע, את הסכומים שהיה על התובע לשלם לו בעדן, ואת המועדים והמקומות בהם בוצעו פעולות החקירה – ניתן היה להתייחס לעובדי הקורה של הגנת הנתבע. תחת זאת, בחר הנתבע לטעון, באופן כללי וסתמי, כי נתן לתובע שירותי חקירות פרטיות.

11. מצד שני, ניתן לומר שהיה בחקירה הנגדית, משום השלמת פרטים שלא צוינו בתצהיר הנתבע. כך למשל, הזכיר הנתבע מקרה שבו החזיר לתובע תשלום עודף בשנת 2013, כך התייחס לתכתובת עניפה בין הצדדים, כך הזכיר את ההימנעות מעריכת הזמנות עבודה, מסירת חשבוניות וקבלות. כך, בין היתר, סיפר שהכספים של התובע הועברו לחשבונו הפרטי של הנתבע ולא לחשבון החברה. כיוצא בזה, העיד, שלו תוצגנה הודעות שכתב התובע לנתבע, תשתנה התמונה והדברים יתבררו לאשורם, בשונה ממה שטוען התובע.

12. כאמור, שוכנעתי, כי ההגנה לא קרסה לחלוטין. וכידוע, די בהגנה ולו בדוחק, שבדוחק.

יחד עם זאת, נדמה שהאדנים עליהם נשענת ההגנה, כה רעועים, עד שמצדיקים לחייב בהפקדת פיקדון, כתנאי למתן רשות להתגונן, כמו שהזכרתי לעיל.

אני קובעת, איפוא, שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט, תוך 60 יום מהיום, סך 50,000 ₪, אחרת תדחה הבקשה.

אם יפקיד את הסכום כאמור, תינתן לו רשות להגן.

13. אני משיתה הוצאות בגין הדיון בבקשת הרשות להגן, בסך 3,000 ₪, על פי התוצאה בהליך העיקרי.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ז, 31 אוקטובר 2016, בהעדר.