בפני כב' השופטת עירית הוד

רקע

1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי ופיצויים. התביעה מתייחסת לחלקה 5 בגוש 16876 בשטח כולל של 6,962 מ"ר (להלן: "הקרקע").

טענות התובעים

1. התובעים מס' 1-4 (להלן: "התובעים") הם חלק מיורשיו של אביהם המנוח מר חוסין ח'ליל ח'לילה (להלן: "חוסין"). התובעת מס' 5 (להלן: "התובעת" או "רדיה") היא היורשת היחידה של אמה המנוחה חמדה ח'ליליה ז"ל (להלן: "חמדה"). הנתבעים מס' 1 ו-2 הם עורכי דין. הנתבעים 3-9 התקשרו בהסכמי מכר שונים אשר מהותם לא ידועה לתובעים ולתובעת ורובם נערכו על ידי הנתבע מס' 1. הנתבעים 10-12 הם נתבעים פורמאליים.
2. הקרקע הייתה בבעלות המנוח ח'ליל אחמד עבדאללה ח'ליליה (להלן: "ח'ליל"). לח'ליל נולדו 7 ילדים: חוסין, שריף, ספיה, חמדה, נסרה, יוסרא וזינב. בהתאם לצו הירושה, שבעת הילדים הם יורשיו של ח'ליל. זכויותיו של ח'ליל הועברו לילדיו מלבד המנוחות יוסרא וזיינב אשר נחשבות נפקדות וחלקיהן הועברו למנהל מקרקעי ישראל. בת.א 848/09 ניתן ביום 18.5.11 פסק דין אשר נתן תוקף להסדר פשרה ולפיו אישר בית המשפט, כי חלוקת הבעלות בקרקע תירשם בהתאם לצו הירושה מיום 5.9.95. בנוסף, בהתאם לצו קיום צוואה של חמדה התובעת ירשה את חלקה של חמדה המהווה 1/7 משטחה הכללי של הקרקע. בהתאם לפסק הדין וצווי הירושה המוזכרים נרשמו זכויות התובעים והתובעת בלשכת רישום המקרקעין וכך גם זכויותיהם של יתר יורשיו של ח'ליל.
3. התובעת מכרה חלק מזכויותיה בקרקע למר עורסאן ג'מאמעה (להלן: "עורסאן") ונותר לה חלק של 1/21 מהשטח הכללי של הקרקע, כ- 331 מ"ר. חלקו של התובע מס' 4 נמכר על ידי שלושת יורשיו לעורסאן ונותר לכל אחד מהם שטח של 1/378 משטחה הכללי של הקרקע. עורסאן היה מיוצג בהליך אשר נדון בת.א 848/09 על ידי הנתבע מס' 1.
4. מבדיקה שנערכה בלשכת רישום המקרקעין לצורך העברת זכויות בין התובעים 1-3 נמצא, כי יש בנסח הטאבו רשימה של הערות אזהרה על חלקה של התובעת בקרקע בהתאם לייפויי כוח והסכמים שונים. מבדיקה במשרד מיסוי מקרקעין בנצרת- מס רכוש התברר, כי לטובת התובעת הוגשה עסקת מכר ללא תמורה ביום 7.2.13 בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר מיום 26.1.62 (להלן: "ייפוי הכוח").
5. בהתאם לייפוי הכוח, התובעת רכשה את זכויותיו של חוסין, אביהם של התובעים, וזכויותיהן של שלוש מאחיותיו- נסרה, זיינב ויוסרא. במשרדי מיסוי מקרקעין נצרת הוגשו עוד שלוש עסקאות לפיהן התובעת מכרה לנתבעים 3-6 חלקים שונים מזכויותיה בקרקע אשר היא רכשה בהתאם לייפוי הכוח.
6. לטענת התובעים, ייפוי הכוח מזויף והוא מנוגד לצווי הירושה ולפסק הדין המפורטים לעיל. המנוחות יוסרא וזיינב נחשבות כנפקדות ובמועדים הרלוונטיים לתאריך חתימת ייפוי הכוח הן כלל לא היו בארץ. כמו כן, בתקופה הרלוונטית לא היו משתמשים במסמך מודפס ובעברית לצורך עריכת ייפוי כוח כאמור.
7. העסקה שהוגשה למשרדי מיסוי מקרקעין בהסתמך על ייפוי הכוח המזויף נחתמה בחתימת ידה של התובעת כרוכשת ובחתימת ידו של המנוח מועין ח'לילה. הנתבע מס' 2 הוא עורך הדין שאימת את החתימות בטופס ההצהרה שהוגש למשרדי מיסוי מקרקעין. החתימות בטופס ההצהרה האמור מזויפות. זכויותיה של התובעת במקרקעין הן רק בחלקים אשר היא ירשה מחמדה אמה. לא ניתנה לתובעת מתנה ו/או טובת הנאה ו/או כל זכות אחרת מכל סוג במקרקעין האמורים. לא הועברו לתובעת והיא לא קיבלה כל זכות בתמורה או ללא תמורה על ידי מי מהבעלים של הקרקע. חוסין או כל אחד אחר לא השאיר צוואה או ייפוי כוח או כל מסמך אחר לפיו הם מעבירים לתובעת זכות בקרקע. התובעת לא חתמה על הסכם כלשהו לפיו היא מוכרת חלקים שלא שייכים לה מעבר לחלק שירשה מאמה. התובעת לא הייתה צד לעסקה מול מי מהנתבעים 3-9 ולא קיבלה סכום כלשהו ממי מהם. כל העסקאות האמורות נערכו ו/או זויפו על ידי הנתבעים 1 ו-2 או מי מהם או צד שלישי כלשהו שזהותו לא ידועה לתובעים. העסקאות האמורות מבוטלות ו/או מזויפות. רכישת המקרקעין על ידי הנתבעים 3-9 הייתה בלתי ישימה ו/או מהווה הסגת גבול. דין עסקאות אלו להתבטל ו/או יש לראותן כבטלות ומבוטלות. כל עסקאות המקרקעין אשר הסתמכו על ייפוי הכוח המזויף פוגעות בזכות הקניינית של התובעים והתובעת ודינן להתבטל.
8. התובעים והתובעת הגישו למשרד רישום המקרקעין בקשה לביטול העסקה ובתגובה נאמר להם, כי לא ניתן לבטל את העסקה מאחר ונרשמו עסקאות משניות בהתאם לייפוי הכוח. התובעת לא חתמה ו/או הסכימה ו/א נתנה ייפוי כוח לפיו נרשמו הערות האזהרה ברשם המקרקעין. כל החתימות על הבקשות שהוגשו בשם התובעת במשרדי מיסוי מקרקעין ורשם המקרקעין מזויפות.
9. התובעים מס' 2 ו-3 העבירו לאחיהם, התובע מס' 1, את זכויותיהם בקרקע ללא תמורה וההעברה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין.
10. הנתבעים 3-9 ביצעו את רכישת הקרקע מבלי להסתמך על הרישום בלשכת רישום המקרקעין וללא כל תמורה מוכחת. הם לא שילמו לתובעת דבר וכל ההסכמים שנכרתו מזויפים וללא תום לב מצד הנתבעים האמורים. הנתבעים 3-9 ידעו שהמקרקעין אשר רכשו, לכאורה, לא של מי שהתיימר להציג עצמו כבעל הקרקע. הנתבעים האמורים לא פגשו את התובעת אשר הינה המוכרת לכאורה. לפיכך יש לנתבעים אלו רק זכות כספית כנגד הנתבעים 1 ו/או 2 ו/או מי שיוכח, כי הם שילמו לו כסף. הנתבע מס' 1 מכיר את הקרקע באופן אישי ויודע במדויק את זהות הבעלים והמחזיקים בה זאת, בשל היותו מי שייצג את התובעים אשר הגישו את התביעה במסגרת ת.א 848/09. התנהלות הנתבע מס' 1 מהווה מעשה חמור המגיע לכדי ביצוע עבירות פליליות. הנתבעים 1-9 יודעים שהקרקע בבעלות התובעים או מי מהם ובכל זאת הם מנסים לנשלם מזכויותיהם ללא הצדקה או ביסוס בדין ובעובדות.
11. התובעים והתובעת זכאים לפיצוי מהנתבעים 1-9 לאור מסכת העינויים שהם עברו בשל התרמית שביצעו הנתבעים האמורים שעה שניסו לנשל את התובעים והתובעת מזכויותיהם. לחלופין, במעשיהם פעלו הנתבעים האמורים שלא כדין ו/או עשו עושר ולא במשפט והדבר מזכה את התובעים בפיצוי. מעשי הנתבעים 1-9 נכנסים לגדר סעיפים 35-36 לפקודות הנזיקין לעניין עוולת הרשלנות. כמו כן, קיימת הסגת גבול כאמור בסעיף 29 לפקודת הנזיקין, עוולת מטרד ליחיד לפי סעיף 44 לפקודה ותרמית לפי סעיף 56 לפקודה.
12. התובעים והתובעת עותרים לפסק דין הצהרתי לפיו הבעלות בחלקה היא בהתאם לצווי הירושה של המנוחים חליל וחוסין. פסק דין הצהרתי המורה על ביטול כל הערות האזהרה שנרשמו על בעלות התובעת. פסק דין הצהרתי הקובע את בטלות העסקה שהוגשה לרשם המקרקעין ביום 7.2.13 בהתאם לייפוי הכוח המזויף. פסק דין הצהרתי אשר קובע את בטלות כל העסקאות שהוגשו למשרד מיסוי מקרקעין בהתבסס על זכויות שניתנו בהתאם לייפוי הכוח. פסק דין הצהרתי אשר קובע, כי לתובעים זכויות בעלות וחזקה בלעדיים בקרקע בהתאם לכל דין ו/או צווי ירושה. ליתן צו מניעה אשר מורה על הפסקת כל מעשה בקרקע על ידי הנתבעים 1-9 או מי מהם ולאסור עליהם לעשות כל עסקה בקרקע.

טענות הנתבע מס' 1

1. מהות הסכמי המכר הייתה ידועה היטב לתובע מס' 4א (להלן: "ג'מאל") ולאמו התובעת (להלן: "רדיה"). התביעה נגד הנתבע מס' 1 (להלן: "עו"ד זועבי") הוגשה בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ומטרתה לאפשר לג'מאל ורדיה להיחלץ מחובתם להעביר לנתבעים מס' 3-9 את זכויותיהם בקרקע. הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע מס' 4 אכן נרשמה על ידי עו"ד זועבי וזאת בהתבסס על הסכם מכר שנחתם על ידי רדיה באמצעות מיופה כוחה- בנה ג'מאל.
2. ג'מאל ורדיה העבירו לידי עו"ד זועבי שני ייפוי כוח ישנים, מיום 26.1.62 ומיום 26.11.82, אשר לטענתם דווחו על ידי רדיה למשרד מיסוי מקרקעין נצרת ובמסגרתם נרכשו זכויותיה של רדיה בחלקה. במסגרת ייפוי הכוח משנת 62, רכשה רדיה ללא תמורה מחוסין, זינב, יוסרא ונסרא את חלקיהם בקרקע. במסגרת ייפוי הכוח משנת 82 היא רכשה מספיה חלקים נוספים בחלקה. הזכויות שמכרה רדיה לנתבעים 3-9 מבוססות על זכויותיה בהתאם לייפויי הכוח ולמופיע במשרד מיסוי מקרקעין. שני ייפוי הכוח נמסרו לעו"ד זועבי על ידי רדיה וג'מאל בתחילת שנת 2012 או בסמוך לכך והם טומנים בחובם את מכלול זכויותיה של רדיה בחלקה. ייפויי הכוח לא מנוגדים לצווי הירושה או לפסק הדין. ייפויי הכוח לא מוזכרים בפסק הדין והם הוגשו למשרד מיסוי מקרקעין לאחר מתן פסק הדין, כפי שעולה מטופס ההצהרה ודפי החשבון. רדיה וג'מאל הודיעו לעו"ד זועבי, כי דיווחו למשרד מיסוי מקרקעין על ייפוי הכוח.
3. רדיה חתמה הן בעצמה והן באמצעות מיופי כוחה על מסמכי העסקאות עם הנתבעים מס' 3-9. במסגרת מסמכים אלה היא אישרה קבלת סכומים על חשבון התמורה עבור זכויותיה בחלקה. ג'מאל שימש בא כוחה של רדיה במרבית העסקאות האמורות והוסמך על ידה לטפל במכירת זכויותיה בחלקה לרבות קבלת התמורה. בנוסף, היו לרדיה חמישה מיופי כוח אחרים.
4. העברת הזכויות בין התובעים מס' 2-3 לתובע מס' 1 עומדת בסתירה לייפוי הכוח משנת 1962 והיא בגדר עסקה נוגדת שיש להורות על בטלותה.
5. רכישת הקרקע על ידי הנתבעים 3-9 התבססה על ייפוי הכוח, הרישום במשרד מיסוי מקרקעין וטענותיהם של רדיה וג'מאל לפיהן רדיה זכאית להירשם כבעלת הזכויות הבלעדיות של 10/21 חלקים בחלקה מכוח ייפוי הכוח, בניכוי זכויותיו של המנוח עאוני חוסין חלילה כאמור בסעיף 6 לפסק הדין שניתן בת.א 848/09. לרדיה וג'מאל שולמה תמורה וההסכמים שנכרתו עם רדיה לא מזויפים או חסרי יסוד או מהווים הסגת גבול.
6. לכתב התביעה צורפו שני הסכמים. האחד, בין רדיה לנתבע מס' 4 ומדובר בהסכם אמיתי בגינו נרשמה הערת אזהרה על ידי עו"ד זועבי. ההסכם השני, הוא הסכם בין רדיה לנתבע מס' 7. הסכם זה לא נעשה על ידי עו"ד זועבי והחתימה והחותמת בהסכם זה זויפו. ההסכם המפוברק כולל נתונים מטעים שאין קשר בינם ובין ההסכם האמיתי. עו"ד זועבי הגיש תלונה במשטרה בנוגע להסכם המזויף.
7. לא קמה לתובעים עילת תביעה נגד עו"ד זועבי או זכות לפיצוי כלשהו. כל הנזקים הנטענים מוכחשים.

טענות הנתבע מס' 2

1. הנתבע מס' 2 (להלן: "חביבאללה") לא מכיר את הנתבעים 3-9 אף לא בשמותיהם. חביבאללה ייצג את רדיה במסגרת ת.א 848/09. חביבאללה לא אימת את חתימת הצדדים על טופס ו/או בקשה ו/או השגה ו/או כל מסמך אחר המתייחס לקרקע. כמו כן, הוא לא החתים או אישר את חתימתם של מי מהצדדים על הסכם למכירת חלקיה של רדיה. ככל שמופיע, כי חביבאללה אימת את חתימת הצדדים בעסקאות האמורות הרי שמדובר בזיוף.

טענות הנתבע מס' 3

1. הנתבע מס' 3 חתם על שני הסכמים עם רדיה באמצעות בא כוחה עו"ד זועבי. בהתאם להסכמים סוכם, כי הנתבע מס' 3 ישלם לעו"ד זועבי סך של 90,000 דולר עבור רכישת הזכויות בשני המגרשים בחלקה 5 גוש 16876. עו"ד זועבי התחייב מצדו להעביר את הבעלות על שם הנתבע מס' 3 אולם לא עשה כן. ביום 25.7.12 נרשם משכון באמצעות עו"ד זועבי לטובת הנתבע מס' 3 על זכויות רדיה בקרקע.
2. הנתבע מס' 3 התקשר עם רדיה בעסקה באמצעות עו"ד זועבי בתום לב. הוא הצהיר על העסקה לגורמים רלוונטיים ושילם את התמורה ואת מלוא המסים ובזאת הושלם קניינו. הנתבע מס' 3 עמד באחריות המוגברת המוטלת עליו בתור קונה. הוא ערך את הבדיקות השונות כנהוג טרם חתימה על הסכם. ההליכים הושלמו ונרשמו באמצעות הסכמה מלאה של רדיה לעסקה והסכמה זו באה לידי ביטוי בחתימתה על המסמכים השונים ובין היתר ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בפני עו"ד זועבי. אין מדובר בייפוי כוח מזויף אלא בייפוי כוח בלתי חוזר כשר. ייפוי הכוח נעשה בפני נוטריון מוכר ורשום כדין בישראל אשר הצהיר, כי זיהה את הצדדים בייפוי הכוח. לפיכך, משקלו וכוחו של ייפוי הכוח משמעותיים. נטל ההוכחה לעניין ביטול ייפוי הכוח מוטל על הטוען לטעמים המצדיקים ביטול. חזקה על הנוטריון, כי הסביר לרדיה את משמעות החתימה על ייפוי הכוח. רדיה הייתה מיוצגת על ידי עו"ד זועבי והיא הייתה מודעת להתנהלותו. כמו כן, הוא קיבל את מלוא התמורה ומשכך איננה בעלת הזכויות בקרקע יותר.
3. כל פעולות הנתבע מס' 3 ביחס לקרקע היו חוקיות ואין בהן בסיס של מרמה, קנוניה או זיוף. הנתבע מס' 3 רכש את הקרקע כדין והמסמכים שהיו בסיס לרישום העסקה והעברת הזכויות בקרקע אליו הם חוקיים ואותנטיים. הנתבע מס' 3 זכאי ליהנות מתקנות השוק בהתאם לסעיף 10 לחוק המקרקעין. כאמור, הוא שילם תמורה מלאה ופעל בתום לב והפגיעה בו כבעלים הרשום של הקרקע צריכה להיעשות לאחר בדיקה מדוקדקת, כי מתקיימים במלואם התנאים החלים בסעיף 10 לחוק המקרקעין.
4. טיעוני התובעים הם תירוץ לא חוקי לביטול עסקה שנכרתה לטובת הנתבעים. כל טענה לפיה מדובר במזימה או זיוף היא טענה שקרית שמטרתה לנשל חלק מהנתבעים מזכויותיהם בקרקע ולהתעשר על חשבונם. התובעים או חלקם היו מודעים לכל פרטי העסקה עם הנתבע מס' 3. אין לתובעים בדל ראיה לעניין זיוף ולא הוגשה תלונה בעניין למשטרה.
5. הנתבע מס' 3 מכחיש את טענות התובעים בנוגע לפיצוי המגיע להם וטוען, כי מי שזכאי לפיצוי הוא דווקא הוא. העוולות הנטענות לא מתקיימות והנטל להוכחתן הוא על כתפי התובעים.

טענות הנתבע מס' 4

1. דומה, כי הנתבעים 3-9 נפלו קורבן למעשה מרמה חמור שבראשו עומד עו"ד זועבי. ביום 5.12.12 חתם הנתבע מס' 4 על עסקת מכר שנערכה על ידי עו"ד זועבי ולפיה מכרה רדיה לנתבע מס' 4 2/21 חלקים בקרקע. עו"ד זועבי שכנע את הנתבע להתקשר בעסקת המכר והציג בפניו מסמכים כדי לשכנע אותו, כי העסקה בשלה לחתימה. הנתבע מס' 4 לא פגש את רדיה טרם העסקה וכל המשא ומתן התנהל מול עו"ד זועבי. להפתעתו, אף למעמד חתימה העסקה רדיה לא הגיעה. עו"ד זועבי הפעיל לחצים על הנתבע מס' 4 תוך שהתחייב, כי יחתים את רדיה למחרת וכן, יעביר לה את התמורה. מכוח עסקת המכר האמורה נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע מס' 4 על זכויות רדיה בקרקע. הנתבע מס' 4 רכש את המקרקעין בתמורה ובתום לב ובהסתמך על מצג ומסמכים שהציג לו עו"ד זועבי.
2. לאחר שנפגש עם רדיה וג'מאל התברר לנתבע מס' 4, כי נפל קורבן למעשי מרמה חמורים מצד עו"ד זועבי. בנסיבות אלו הגיש תביעה נגד עו"ד זועבי ותלונה במשטרה. מכתבי ההגנה השונים שהוגשו עולה, כי עו"ד זועבי מכר את הקרקע לפחות לחמישה גורמים שונים ושלשל לכיסו מאות אלפי שקלים תוך ביצוע מעשי תחבולה. ככל שהתביעה שהגיש נגד עו"ד זועבי במסגרת ת.א 61036-12-14 תדחה הרי שהוא שומר על הזכות לטעון לקיום עסקת המכר ורישום הזכויות על שמו.
3. בהתאם לאינפורמציה שקיבל מעו"ד זועבי הרי שרדיה ו/או מורשה מטעמה חתמו על עסקת המכר.

טענות הנתבעות מס' 5,6,8 ו-9

1. הנתבעות רכשו את החלקים בקרקע בתום לב. לא ידוע להן לגבי ייפוי כוח מזויף והעסקאות עמן כשרות. הנתבעת פעלו בליווי עורך דין. הן סמכו עליו ולא היה להן חשד, כי מדובר בעסקאות מזויפות. הן בדקו את הזכויות באמצעות בא כוחן עו"ד זועבי ובהתאם לבדיקות אלו החליטו לרכוש את הקרקע. הנתבעות שילמו את התמורה עבור הקרקע. ניתן לעו"ד זועבי ייפוי כוח בלתי חוזר בגין העסקאות האמורות ובהתאם לייפוי הכוח האמור נרשמו הערות אזהרה והעסקאות הוגשו למשרדי מיסוי מקרקעין. נטל ההוכחה על התובעים לעניין טענת הזיוף. הנתבעות לא נכנסות לעובי הקורה לעניין צוואות, ירושות או ייפוי כוח. מה שידוע להן הוא, כי הן רכשו את החלקים באופן כשר כאשר פעולות הרישום נעשו על ידי עורך דין שהיה גם נוטריון. העסקאות נשוא התביעה אמתיות. נכרת הסכם, נרשמו הערות אזהרה, העסקה דווחה והתמורה שולמה. הנתבעות הבינו, כי יש לעו"ד זועבי ייפוי כוח בלתי חוזר והרשאה למכור את הקרקע ומשכך הרי שהן פעלו כמצוות הדין. הנתבעות הן אלו שנגרם להן נזק לאחר ששילמו את התמורה לפני שנים רבות והן לא מצליחות להעביר את הנכסים על שמן.
2. התובעים לא ציינו מתי בדקו במשרד מיסוי מקרקעין ומדוע הדברים נודעו להם רק לאחרונה. שלטונות המס שולחים בדרך כלל דוחות אודות עסקאות שמוגשות להם.

טענות הנתבע מס' 7

1. התובעים ידעו או אמורים היו לדעת על העסקה במסגרתה רכש את זכויותיה של רדיה בחלקה. ייפוי הכוח וזכאותה של רדיה בנוגע לחלקים מעבר לרשום על שמה בטאבו הוצגו לנתבע מס' 7 על ידי עו"ד זועבי כמצגים נכונים ואותנטיים ולא הייתה כל סיבה לחשוד, כי מדובר במסמכים מזויפים או מצגים לא נכונים. התובעים או מי מטעמם לא עשו דבר כדי למנוע מצב זה אף שהיה בידם לעשות כן. לצד שמותיהן של יוסרא וזינב צוינו מספרי תעודות הזהות שלהן והדבר לא מתיישב עם הטענה, כי היו נפקדות. הנתבע מס' 7 שילם את התמורה עבור זכויותיה של רדיה בקרקע.
2. במידה וקיימת סתירה בין ההתחייבות כלפי נתבע מס' 7 לבין התחייבות כלפי נתבעים אחרים הרי שזכותו עדיפה מאחר והוא קודם בזמן ו/או היה הראשון לרשום הערת אזהרה ו/או מאחר ושילם תמורה מלאה בתום לב להבדיל מיתר הנתבעים אשר היו אמורים לדעת על ההתחייבות כלפיו ועל כן לא יכולים לרחוץ בניכיון כפיים ורכישה בתום לב.
3. במידה ויתברר, כי טענות התובעים נכונות הרי שהנתבע מס' 7 נפל קורבן למעשי זיוף ותרמית ונגרם לו נזק ואין מקום לתבוע ממנו פיצויים. בנוסף, יש לסלק על הסף את מרכיב הפיצויים מאחר והסכום הנתבע לא צוין ולא שולמה בגינו אגרה. בנוסף, סביר, כי מדובר בסכום שבסמכות בית משפט שלום ואין זה בסמכותו של בית משפט זה להכריע בסוגיה.

טענות הנתבעים מס' 10-12

1. חלקה של רשות הפיתוח אשר הוקנה לה בקרקע מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: "האנ"נ") מהווה 2/7 מהקרקע. לפיכך, התובעים לא זכאים לזכויות בעלות וחזקה בלעדיות בחלקה. באשר ליתר החלקים המדינה משאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט ותפעל בהתאם להחלטתו.

הראיות

1. לתיק בית המשפט הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעים מס' 1, 3 ו-5 וכן, תצהירי עדות ראשית של הנתבעים 1-6 ו- 8-9. הנתבעים 10-12 הודיעו ביום 25.10.17, כי לא יגישו תצהירים מטעמם. אף הנתבע מס' 7 לא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו.
2. התובע מס' 1 (להלן: "עפו"), התובע מס' 2 (להלן: "וג'יה") התובעת (להלן: "רדיה"), הנתבע מס' 1 (להלן: "עו"ד זועבי"), הנתבע מס' 2 (להלן: "חביבאללה"), הנתבע מס' 3 (להלן: "אלכרים"), הנתבע מס' 4 (להלן: "מוהנד") הנתבעת מס' 5 (להלן: "נואל"), הנתבעת מס' 9 (להלן: "אעתדאל") העידו ונחקרו על האמור בתצהיריהם.
3. בנוסף, מטעם הנתבעים 5,6,8 ו-9 הוגש תצהיר עדות ראשית של מוקסקס איימן (להלן: "איימן"). עו"ד זועבי ההגיש חוות דעת של הגרפולוגית הגב' מלי קדוש (להלן: "קדוש"). איימן וקדוש העידו ונחקרו על האמור בתצהיר ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף, העידו עו"ד עבאס סידקי (להלן: עו"ד סידקי"), עו"ד חאלד ח'ליליה (להלן: "עו"ד ח'ליליה"), עו"ד סתייתי עלי (להלן: "עו"ד סתייתי"), עו"ד קאסם גניים (להלן: "עו"ד קאסם"). בא כוח הנתבעות 5,6,8 ו-9 הודיע ביום 4.11.19, כי הוא מושך את התצהירים של פאטמה וויר ושל סיידה סאידה אשר הגיש.
4. הצדדים הגישו ראיותיהם וסיכמו טענותיהם בכתב. אציין, כי הנתבעים 4-6, 8 ו-9 לא הגישו סיכומיהם וכי ביום 24.6.20 ניתנה החלטה לפיה נתבע שלא יגיש סיכומיו עד ליום 1.7.20 בית המשפט יראה אותו כמוותר על זכותו להגיש סיכומים. משחלף המועד הקבוע בהחלטה זו, ניתנה ביום 7.7.20 החלטה לפיה משלא הגישו הנתבעים האמורים סיכומים או כל בקשה אחרת בית המשפט רואה אותם כמוותרים על זכותם להגיש סיכומים והתיק בשל לפסק דין. עד למועד כתיבת שורות אלו לא הגישו הנתבעים האמורים סיכומיהם או בקשה כלשהי בנדון.

דיון ומסקנות

1. הצדדים בתובענה שלפניי חלוקים ביניהם בנוגע לזכויות הבעלות בחלקה נשוא התובענה ומה דינן של העסקאות שהוגשו למיסוי מקרקעין והערות האזהרה שנרשמו בעקבות עסקאות אלו. בנוסף, הצדדים חלוקים לגבי העסקה שהוגשה לרשם המקרקעין בהתאם לייפוי הכוח משנת 62. ייפוי הכוח האמור הוא הבסיס לעסקאות המאוחרות אשר נכרתו עם הנתבעים 3-9 ועליו נשענים נתבעים אלו לעניין זכויותיה של רדיה אותן רכשו, לטענתם.
2. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר עיון במכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי להיעתר לתובענה באופן חלקי, מהנימוקים שיפורטו.
3. התביעה שלפניי נולדה בעקבות עסקאות שנכרתו, לכאורה, בין רדיה לבין הנתבעים מס' 3-9 בנוגע לקרקע נשוא התובענה. אציין כבר כעת, כי רדיה מכחישה את כריתת ההסכמים האמורים וקבלת התמורה מהנתבעים בהתאם להסכמים אלו. ההסכמים האמורים מתייחסים למכירת הזכויות בקרקע נשוא התובענה. קרקע זו הייתה בבעלותו של המנוח חליל אשר היו לו שבעה ילדים ואחת מהן, חמדה, היא אמה של רדיה. כפי שיפורט בהמשך, בהליך שהתנהל במסגרת ת.א 848/09 בנוגע למכירת חלק מהזכויות בקרקע נקבע, כי זכויותיו של חליל בקרקע התחלקו באופן שווה בין שבעת ילדיו. כאמור, אחת מילדיו היא חמדה אמה של רדיה. בן אחר של חליל הוא חוסיין אביהם של התובעים 1-4. אחד הבנים, עאוני, נפטר והתובעים 4א-4ג הם ילדיו ויורשיו. אין מחלוקת, כי רדיה ירשה את זכויותיה של אמה בקרקע. לאור האמור, רדיה ירשה 1/7 מהזכויות בקרקע הרלוונטית.
4. כפי שעולה מפסק הדין בת.א 848/09 רדיה מכרה חלק מזכויותיה בקרקע לעורסאן ולאחר מכירה זו נותר לה שטח של כ- 331 מ"ר. אין מחלוקת, כי סך השטח בהסכמי המכר הנטענים עם הנתבעים מס' 3-9 חורג משמעותית מהשטח האמור. בעניין זה מסתמכים הנתבעים 3-9 על ייפוי כוח נטענים משנת 62 ו-82. ייפוי הכוח משנת 62 עניינו לכאורה העברת הזכויות בקרקע לרדיה מאת ארבעה מאחיה של אמה- חוסיין, זינב, יוסרא ונסרא. במסגרת ייפוי הכוח משנת 82 הועברו אליה, לכאורה, זכויות של ספיה, אחות נוספת של חמדה. התובעים טוענים, כי ייפוי הכוח מזויפים כך שזכויותיה של רדיה בקרקע הן רק הזכויות אשר היא ירשה מאמה, כמפורט.
5. סבורני, כי לא יכולה להיות מחלוקת באשר לחשיבות השאלה, האם ייפוי הכוח האמורים מזויפים אם לאו. בעדותו שלל עו"ד זועבי טענה לפיה מסקנה שייפויי הכוח מהשנים 62 ו-82 מזויפים משמעה שכל העסקאות בטלות, כי אין לרדייה זכויות. לטענתו, סמכו בתום לב על ייפויי הכוח (עמ' 46 ש' 8-9). ברי, כי אף אם הנתבעים סמכו על ייפוי הכוח בתום לב אין באמור כדי לשלול את ההשלכות הנובעות מכך שהם מזויפים, ככל שיוכח שזה המצב. לא יכולה להיות מחלוקת, כי רדיה לא יכולה הייתה לקבל זכויות בקרקע על סמך מסמכים מזויפים ואין בהסתמכות על מסמכים אלו, אף אם נעשתה בתום לב, כדי לשנות עובדה זו.
6. בסיכומיו טען עו"ד זועבי, כי ישנה חשיבות מוגבלת לסוגית עצם החתימה על ייפוי הכוח הנוטריונים משנת 62 ומשנת 82. לטענתו, לא הוכח שייפוי הכוח משנת 62 מזויף אולם אף אם תוכח טענה זו, הרי שייפוי הכוח האמור מחייב וזאת מאחר ורדיה וג'מאל הציגו אותו כייפוי כוח מחייב. לטענת עו"ד זועבי, רדיה וג'מאל מחויבים לקיים את המצג שהציגו לעניין בעלותה של רדיה על הקרקע. לגבי יתר התובעים הוא טען, כי קיים השתק מאחר ופעלו יחד עם רדיה, ידעו על העברת הקרקע לרדיה, לא התנגדו ולא רשמו עצמם כבעלי הקרקע. בעניין זה אציין, כי אף אם תתקבל הטענה לעניין המצג אשר הציגו רדיה וג'מאל לעניין ייפוי הכוח הרי שלא די בכך כדי לחייב את יתר התובעים. ככל שיוכח, כי ייפוי הכוח מזויפים הרי שעל כתפי הנתבעים הנטל להוכיח טענתם לעניין התנהלות התובעים אשר מחייבת אותם לקיים את העסקאות על אף העובדה שהזכויות בקרקע לא הועברו לרדיה. אציין כבר כעת, כי הנתבעים לא הרימו את הנטל האמור ולא הוכיחו, כי התובעים היו מודעים לעסקאות, שיתפו פעולה עם רדיה ו/או היו מודעים להעברת הקרקע אליה.
7. ככל שייפוי הכוח מזויף הרי שהמשמעות היא, כי זכויותיה של רדיה בקרקע הן רק הזכויות שהיא ירשה מאמה ולמעשה רק הזכויות שנותרו לה מהחלק האמור לאחר המכירה נשוא ת.א 848/09 קרי 331 מ"ר בלבד. ככל שתתקבל טענת הזיוף הרי שלא היה בידי רדיה או מי מטעמה למכור זכויות בקרקע אשר חורגות מהזכויות אותן ירשה מאמה. לפיכך, אף אם תתקבל הטענה לפיה ההסכמים עם הנתבעים 3-9, או עם חלקם, נעשו בהסכמתה של רדיה ו/או מיופי הכוח שלה ואף אם תתקבל טענת עו"ד זועבי לפיה רדיה קיבלה את התמורה אשר שילמו הרוכשים הרי שאין באמור כדי להקנות לנתבעים 3-9 את זכות הבעלות בקרקע אשר לא הייתה בבעלותה של רדיה ואשר לא היה בידה למכור להם ואין באמור כדי לפגוע בזכויותיהם של התובעים 1-4.
8. עפו טען בעדותו, כי הם לא הסכימו וכלל לא ידעו שיש צוואה לרדיה ותחת זאת ידעו שהם כולם היורשים (עמ' 8 ש' 16). הוא נשאל, האם לא ידעו שחליל ציווה את כל רכושו לחמדה והשיב בשלילה. עפו הוסיף, כי בית המשפט ביטל את הצוואה ונתן פסק דין (עמ' 8 ש' 17-19). וג'יה העיד, כי לא ידוע לו שלסבו חליל הייתה צוואה לפיה הוא הוריש הכל לחמדה והוא לא שמע על צוואה של חליל (עמ' 13 ש' 23-26). לגבי התביעה בעניין של עורסאן טען, כי דובר על זיופים וכי יש בלגאן באדמה. לטענתו, הוא קיבל מסבו ומאביו והוא מחפש את החלק שלו (עמ' 13 ש' 27-29). במהלך עדותו הוצג לו מסמך מהתיק בעניין עורסאן והוא טען, כי זו לא חתימתו. וג'יה טען, כי הוא אינו זוכר, כי חתם על מסמך בתיק של עורסאן לפיו הוא מכיר בתביעה שהגיש עורסאן. וג'יה הוסיף, כי בראש שלו יש לו את האדמה וכי הוא יודע שהיא נגנבה אולם לא יודע איך (עמ' 13 ש' 30-35). קדוש התייחסה בחוות דעתה לחתימותיהם של וג'יה ועפו על ההודעה לבית המשפט ומצאה, כי ברמת סבירות אפשרית שהחתימות האמורות הן חתימות אותנטיות (ראה נ/45). בעדותה טענה, כי בנוגע לחתימות אלו היא הגיעה לרמת סבירות אפשרית של 80% מאחר ולא היו לה מספיק דוגמאות להשוואה (עמ' 69 ש' 22-25). אציין כבר כעת, כי אף אם תתקבל הטענה, כי חתמו על ההודעה האמורה לא מצאתי, כי יש באמור כדי ללמד, כי וויתרו על זכויותיהם, כפי שיפורט בהמשך.
9. רדיה שללה טענה לפיה לסבה חליל הייתה צוואה בה הוריש את כל הרכוש לחמדה. לטענתה, כלל לא הייתה לו צוואה (עמ' 18 ש' 26-31). עוד טענה, כי אינה יודעת על ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בעניין עורסאן (עמ' 18 ש' 32-36). נטען לפניה, כי בדיון במסגרת ההליך האמור היא טענה, באמצעות בנה, שהייתה צוואה של חליל לחמדה ומחמדה אליה. והיא השיבה, כי רק לגבי חלק של 600-700 מטר ורק את זה חמדה קיבלה (עמ' 19 ש' 1-3). בהמשך העידה, כי סבה חליל לא השאיר צוואה (עמ' 20 ש' 35-36). רדיה טענה, כי סבא שלה לא עשה צוואות אלא רק ירושה לחמדה ולא צוואה (עמ' 21 ש' 1-4). היא הופנתה לתצהיר (נ/5) עליו חתמה ואשר אומת על ידי עו"ד קאסם ובו נטען, כי למיטב ידיעתה חליל הותיר אחריו צוואה מיום 15.11.45 (סעיף 3). בתגובה טענה רדיה, כי אינה מבינה בצוואות ולא יודעת מה עשה (עמ' 21 ש' 5-7). רדיה נשאלה, האם חתמה על נ/5 והשיבה, כי אולי וכי היו אומרים לה מה לעשות והיא הייתה עושה. בהמשך טענה, כי לא חתמה אלא רק על החלק של אמא שלה וכי זה מה שהיא יודעת (עמ' 21 ש' 10-13). רדיה העידה, כי היא אינה יודעת מה ההבדל בין צוואה לצו ירושה (עמ' 28 ש' 1-2). הסתירות בין הגרסאות השונות המיוחסות לרדיה אין בהן כדי להועיל לנתבעים. אף אם בשלב מסוים טענה, כי חליל הוריש את כל הקרקע לאמה הרי שסוגיה זו הוכרעה, כפי שיפורט, ואין עוד בסיס לטענות בנדון.
10. בתצהירו טען עו"ד זועבי, כי התובעים, רדיה ויורשים נוספים אישרו את הסכמתם לתביעה בת.א 848/09 שלפיה מנגנון הירושה שיחול בעניין רכושו של חליל יהיה מנגנון של צוואה וצו קיום הצוואה וכי כל חלקיו של חליל בחלקה הועברו לרדיה (נ/38 סעיף 10). בעדותו הוא נשאל על מה מבוססת טענתו האמורה והשיב, כי בדיונים בת.א 848/09 הוגשה הודעה לבית המשפט ותצהיר במסגרתם כל הנתבעים באותו תיק, כלומר כל היורשים של חליל מלבד שריף, הביעו את הסכמתם לתביעה ומשום כך הרי שכל הזכויות של חליל, מלבד אלו של שריף, שייכות לרדיה (עמ' 44 ש' 1-5). מדובר באותה הודעה אליה התייחסתי קודם לכן בנוגע לוג'יה ועפו.
11. צוין בפני עו"ד זועבי, כי בפסק הדין שניתן בת.א 848/09 נקבע, כי הזכויות ירשמו לפיו צו ירושה שניתן ביום 21.1.53 וכי הצוואה של חליל בגינה ניתן צו קיום צוואה ביום 22.1.08 מבוטלת ואין להסתמך עליה. בתגובה הפנה עו"ד זועבי לסעיף 10 לפסק הדין האמור לפיו בידי רדיה לפנות ליתר היורשים ולהחתים אותם על כתבי הסתלקות מהעיזבונות. לטענתו, רדיה לא פנתה ליורשים מאחר והיו לה ייפוי כוח. עו"ד זועבי טען, כי בבית המשפט המחוזי דובר על מנגנון של ירושה שהחליף מנגנון של צוואה ומנגנון זה לא ביטל את ייפוי הכוח שהיו לרדיה (עמ' 44 ש' 6-16). הוא טען, כי לא ידע על ייפוי הכוח וכי הם לא מוזכרים בפסק הדין (עמ' 44 ש' 18). נטען בפניו, כי בפסק הדין נקבע שהירושה של חליל תהיה לפי צו ירושה ותחולק בין שבעת ילדיו וכי זכויותיה של רדיה הן החלק של חמדה ועל סמך זו הועברו הזכויות לתובעים שהוא ייצג בהליך האמור. עוד נטען לפניו, כי הוא ידע שלרדיה אין עוד זכויות ופתאום הוצגו לו ייפוי הכוח משנת 62 ו-82 והוא נשאל, האם זה לא עורר אצלו חשד והשיב, כי בהתאם לסעיף 10 לפסק הדין אם רדיה הייתה מציגה ייפוי כוח זה לא היה חוסם אותה אז קל וחומר ייפוי כוח בלתי חוזרים שמקנים זכות קניינית כלפי כולי עלמא. עו"ד זועבי טען שפסק הדין בת.א 848/09 נועד להסדיר את מערכת היחסים בין עורסאן ליורשים על רקע בעיה ספציפית ולא להסדיר את כל מערכת היחסים הרכושית בין התובעים לבין הנתבעים בהליך האמור ובין היורשים לבן עצמם (עמ' 44 ש' 19-33). זועבי טען, כי כל היורשים למעט שריף לא הגישו כתב הגנה והוא אף שמע אותם אומרים שאין להם טענות כלפי רדיה ושהסבא שלה ויתר לה על כל הזכויות ואין להם טענה בנוגע לזכויות האמורות (עמ' 44 ש' 34-36, עמ' 45 ש' 1). לטענת זועבי, היורשים הסכימו שרדיה תקבל הכל ומנוכחותו בתיק האמור הם נתנו לו להבין שאין להם שום טענה לגבי הזכויות של חליל. לטענתו, הם אמרו לו את זה ובנוסף הגישו הודעה לבית המשפט ולא הגישו כתב הגנה (עמ' 45 ש' 4-8). זועבי נשאל היכן בהודעה מופיעה הסתלקותם מזכויותיהם בחלקה והשיב, כי בהודעה הם הסכימו לתביעה שהוא הגיש בשם עורסאן ועיסא ובאותה תביעה הוא טען שכל הזכויות של חליל שייכות לרדיה והם הסכימו לזה (עמ' 45 ש' 10-13). טענתו של עו"ד זועבי באשר לדברים שנאמרו לו לכאורה נטענה בעלמא. אציין, כי הוא לא זימן לעדות את העדים הרלוונטיים לשם תמיכה בטענתו האמורה.
12. עפו טען, כי הוא ואחיו לא מכרו את החלק שלהם (עמ' 11 ש' 7). עוד טען, כי הוא לא הסכים ולא ידוע לו שהייתה הסכמה שרדיה תקבל את כל הקרקעות מח'ליל (עמ' 8 ש' 6 - 5). וג'יה טען, כי כל העסקאות שעשו על האדמה הזו כולן מזויפות (עמ' 15 ש' 17-18). חביבאללה אשר ייצג את רדיה בהליך בעניין עורסאן טען, כי הוא אינו זוכר שילדיו של חליליה לא התנגדו לצוואת חליל והסכימו שרדיה תקבל את כל הקרקע של חליל (עמ' 66 לפרוטוקול מיום 16.6.19 ש' 34-36). במהלך הדיון טען בא כוחו של עו"ד זועבי, כי כל הצדדים הסכימו שהקרקע בחלקה נשוא המחלוקת תועבר לרדיה. בעניין זה הפנה להודעה שהוגשה לתיק בית המשפט (נ/61) כמפורט, וטען, כי במסגרת הודעה זו הודיעו, כי הם מסכימים לקבלת התביעה. מצאתי, כי אין באמור בנ/61 כדי להצביע על ויתורם של היורשים על הזכויות בחלקה לטובת רדיה. אציין עוד, כי עמדה זו לא בא זכרה במסגרת פסק הדין שניתן בהליך האמור. אף אם מטרתו של פסק הדין שניתן במסגרת ת.א 848/09 לא הייתה הסדרת היחסים בין הנתבעים שם לבין עצמם הרי שסביר היה, כי פסק הדין היה נותן ביטוי לסוגיה האמורה ככל שהייתה מתגבשת הסכמה כאמור. לא רק שלא ניתן ביטוי להסכמה הזו פסק הדין אף מתייחס לזכויותיהם של יתר היורשים ורישום הזכויות על שמם (ראה סעיף 9 לפסק הדין בת.א 848/09). מצאתי, כי אין בהודעה האמורה (נ/61) כדי לשלול את זכויותיהם של היורשים בחלקה ובין היתר בשים לב לאמור בפסק הדין שניתן בהליך האמור.
13. אין מחלוקת, כי במסגרת פסק הדין אשר ניתן בת.א 848/09 הוכרע אופן חלוקת זכויותיו של המנוח חליל. נקבע, כי הרישום בחלקה בה עסקינן ובחלקה נוספת במקום על שמה של רדיה יוחזר לשמו של חליל וזכויותיו של חליל יירשמו בשם היורשים בהתאם לצו ירושה אשר ניתן ביום 21.1.53 על ידי בית הדין השרעי בנצרת. עוד צוין בפסק הדין האמור, כי המנוחה חמדה אשר נפטרה בתאריך 29.1.86 היא אחת היורשות של חליל וכי רדיה היא היורשת הבלעדית שלה בהתאם לצו קיום צוואה אשר ניתן בתאריך 4.9.07 בפני הרשם לענייני ירושה בנצרת. הנה כי כן, במסגרת פסק הדין האמור נקבע, כי חלוקת זכויותיו של המנוח חליל בחלקה תעשה בהתאם לצו ירושה ולא מכוח הצוואה. לפיכך, אין עוד מחלוקת בשאלה זו. כל טענה אשר העלתה רדיה במסגרת הליכים קודמים ולפיה היא ירשה את מלוא זכויותיו של חליל בקרקע איננה רלוונטית עוד לאחר שניתן פסק הדין בת.א 848/09. אציין עוד, כי העובדות הרלוונטיות היו ידועות לעו"ד זועבי אשר ייצג את התובעים בהליך האמור.
14. ברי, כי רדיה לא ירשה את מלוא זכויותיו של חליל בקרקע ולא על טענה זו מתבססת טענת הנתבעים בנוגע לקרקע אשר רכשו. אציין עוד, כי עצם הטענה בנוגע לייפוי הכוח עומדת בסתירה לטענה לפיה רדיה ירשה את מלוא זכויותיו של סבה. שכן, ככל שזה היה המצב הרי שלא היו לאחים של אמה זכויות בקרקע האמורה אשר לגביהן היה בידם לתת את ייפוי הכוח הנטענים.
15. באשר לסעיף 10 לפסק הדין בת.א 848/09, אליו הפנה עו"ד זועבי, הרי שבסעיף האמור נקבע, כי רדיה תפעל להחתמת שאר יורשיו של המנוח חליל על כתבי הסתלקות מהעיזבונות ובכפוף לקבלת הסכמת היורשים. אין מחלוקת, כי לא הוצגו כתבי הסתלקות כאמור ולא נטען, כי היורשים חתמו עליהם. כמו כן, עצם הקביעה האמורה מחזקת דווקא את הטענה בנוגע לאופן חלוקת הזכויות בחלקה ואת הטענה, כי ייפוי הכוח מזויפים. שכן, ככל שהיו בידי רדיה ייפוי הכוח הנטענים הרי שלא הייתה נדרשת לכתבי ההסתלקות של היורשים וסביר, כי דבר קיומם היה מוזכר במסגרת ההליך הקודם.
16. עותק של ייפוי הכוח משנת 62 (ת/5) הוגש לתיק בית המשפט ועולה ממנו, כי לכאורה חוסיין, זינב, יוסרא ונסרא ייפו את כוחם של מר עאוני חוסיין חליליה ומר מזקין חוסיין חליליה בתור באי כוחם לחתום על כל המסמכים לצורך העברת זכויותיהם משמם לרדיה. עוד צויין במסמך האמור, כי מדובר בוויתור בלתי חוזר שלא ניתן יהיה לבטלו על ידיהם והוא יחייב את הבאים אחריהם. צוין, כי המסמך נחתם לפני הנוטריון הציבורי בחיפה וצורף אישור של הנוטריון.
17. כאמור, התובעים טוענים, כי ייפוי הכוח האמור מזויף וכי לא בוצעה העברת הזכויות בהתאם לייפוי כוח זה. הם טענו, בין היתר, כי בתקופה הרלוונטית לייפוי הכוח משנת 62 לא היו משתמשים במסמך מודפס ובעברית לצורך עריכת ייפוי כוח כאמור. לצורך תמיכה בטענתם האמורה הם צירפו להשוואה ייפוי כוח נוטריוני ציבורי (ת/4). המסמך האמור, משנת 1951, כתוב בכתב יד בשפה הערבית.
18. וג'יה העיד, כי הוא לא ראה זיוף של ייפוי הכוח מספייה וחוסיין לרדיה. נטען לפניו, כי הטענה לפיה מדובר בייפוי כוח מזויף היא הערכה שלו והוא השיב, כי אינו יודע וכי הוא לא חוקר (עמ' 14 ש' 3-6). עוד העיד, כי הוא לא ראה את ייפוי הכוח הנוטריוני. נטען לפניו, כי הוא טען שהמסמך מזויף והוא נשאל, האם ראה עותק שלו והשיב בשלילה (עמ' 14 ש' 33-36). אכן, אין בידו להעיד מידיעה אישית לגבי הזיוף הנטען. עם זאת, אין באמור כדי לשלול את האפשרות של התובעים להעלות טענותיהם לעניין ייפוי הכוח הנטענים לשם תמיכה בתביעתם.
19. עפו טען, כי לא ידוע לו על ייפוי הכוח שניתן על ידי אביו חוסיין, נסרא וזינב לרדיה והוסיף, כי הוא יודע רק שיש כאן זיופים. עוד טען, כי לא ייתכן שאביו יעביר את זכויותיו באדמה לרדיה שהיא הכלה והאחיינית של האב (עמ' 9 ש' 2-6). הוא נשאל לגבי ייפוי הכוח משנת 82 וטען, כי מעולם לא ראה אותו (עמ' 9 ש' 7-8). עפו טען, כי רק לאחרונה הוא שמע שיש ייפוי כוח מאביו לרדיה. לטענתו, רדיה וספיה לא ידעו קרוא וכתוב וכולם היו בורים (עמ' 9 ש' 9-12). לטענתו, מישהו חתם בשם ספיה וזייף את זה. מעדותו עולה, כי אין בידו להעיד על כך מידיעה אישית וכי זו מסקנתו (עמ' 9 ש' 14-17). עפו טען, כי טענתו בנוגע לזיוף מתבססת על זה שאביו נפטר באופן פתאומי בגיל 54 וכי לא ייתכן שיבחר ברדיה מכל היורשים להוריש לה. הוא הוסיף, כי כאשר האב נפטר אז אחיו שהיה בעלה של רדיה עוד היה בחיים. לטענתו, אין זה הגיוני לתת את ייפוי הכוח לרדיה ולעזוב את כל בניו (עמ' 11 ש' 8-11). השאלה, האם העברת הזכויות לאדם כזה או אחר הגיונית אין בה כשלעצמה כדי להוכיח שייפוי הכוח הנטען משנת 62 מזויף. אין בידינו להיכנס לשיקולים אשר עומדים בבסיס החלטתו של מייפה כוח לשם הכרעה בשאלה האם אכן חתם על ייפוי הכוח הנטען. עם זאת, אציין, כי טענותיו של עפו בעניין זה אינן משוללות הגיון בעיניי.
20. רדיה טענה, כי לא ידוע לה על ייפוי כוח משנת 62 (עמ' 19 ש' 4-5). הוצג לה ייפוי הכוח הנטען מחוסיין, זיינב, יוסרא ונסרה אליה והיא טענה שנסרה נפטרה בשנות ה- 60, כי יוסרא וזיינב בלבנון משנת 48 וחוסיין נפטר (עמ' 19 ש' 6-10). לתיק בית המשפט הוגשה תשובת משרד הפנים לשאילתא (ת/6) ולפיה נסרה עומר חליל בעלת ת.ז 020685013 נפטרה ביום 16.1.61. קרי, לפני מועד ייפוי הכוח משנת 62. בעת עדותו נטען בפני עו"ד זועבי, כי נסרה נפטרה בשנת 61 כאשר ייפוי הכוח הנטען הוא מיום 26.1.62. בתגובה טען, כי הוצג לפניו ייפוי כוח מקורי אשר נהנה מחזקת התקינות וכי אין זה מקובל לפנות לנותן ייפוי הכוח או למשרד הפנים. לטענתו, הוא לא ידע ולא היה אמור לדעות שהיא נפטרה לפני מתן ייפוי הכוח. לטענתו, מדובר בשנות ה-60 והיו אי דיוקים אחרי פטירה של נפטרים (עמ' 45 ש' 25-31). בסיכומיו שב על הטענה, כי אפשרית טעות בתאריך הפטירה או בתאריך ייפוי הכוח. טענותיו בעניין זה נטענו בעלמא ואיני מקבלת אותן.
21. ברי, כי העובדה שאחת מהחתומות, לכאורה, על ייפוי הכוח משנת 62 נפטרה לפני מועד החתימה על המסמך האמור מחזקת משמעותית את עמדת התובעים, כי המסמך מזויף. טענותיו של עו"ד זועבי לפיהן היה בידו להסתמך על המסמך והבדיקות אשר הוא לא נדרש לבצע לא רלוונטיות לענייננו. אינני נדרשת לבחון, האם נפל פגם בהתנהלותו ואין באמור כדי להשליך על השאלה שלפני- זכויותיהם של התובעים בקרקע ואותנטיות ייפוי הכוח. עם זאת, אציין, כי עו"ד זועבי אישר, כי התובעים 4א-4ג, יורשיו של עאוני, מכרו קרקע לעורסאן ועיסא ג'מאמעה, אותם ייצג עו"ד זועבי בהליך נשוא העסקה האמורה (ת.א 848/09). רכישת הקרקע מיורשיו של עאוני לא מתיישבת יחד עם הטענה לפיה חוסיין, מורישו של עואני, חתם לכאורה בשנת 62 על ייפוי הכוח הנטען אשר לפיו הועברו זכויותיו לרדיה.
22. עפו העיד, כי הוא ידע שיש שתי יורשות שלא נמצאות בארץ והחלק שלהן עבר למדינה. נטען לפניו, כי בשנת 2012 החלק היה רשום על שמן בנסח ומשכך הרי שלא הועבר למדינה והוא השיב, כי אינו יודע על כך (עמ' 10 ש' 28-31).
23. זועבי נשאל בעדותו על מה מתבססת טענתו לפיה זכויותיהן של יוסרה וזיינב חולקו על שם שאר יורשיו של חליל והשיב, כי רואים את זה בנסח שצירף וכי אם הן נפקדות זה לא אמור לעבור ליורשים אלא לאנ"נ או לרשות הפיתוח וזו הוכחה שהן לא נפקדות (עמ' 50 ש' 6-9). זועבי הופנה לסעיף 20ד' לתצהירו (נ/38) בו דחה את הטענה בדבר היות יוסרא וזיינב נפקדות והוא נשאל, האם הוא יודע איפה הן והשיב, כי הגיע למסקנה הזו מהמסמכים. מעיון בנספח י לתצהירו עולה, כי בשנת 2012 נרשמו הזכויות על שם יורשיו של חליל וביניהם יוסרא וזיינב. סבורני, כי מדובר ברישום אשר התבצע בעקבות פסק הדין שניתן בת.א 848/09. עוד עולה מהמסמך האמור, כי בשנת 72 נמכרו זכויות בחלקה לרשות הפיתוח. מצאתי, כי אין באמור כדי לשלול את טענת התובעים בנוגע לנפקדותן של השתיים.
24. אציין, כי הנתבעים 10-12 הגישו תצהיר של ספיה משנת 61 במסגרתו הצהירה, כי יוסרא וזיינב הן נעדרות ונמצאות במדינות ערב. עו"ד זועבי טען בסיכומיו, כי התצהיר האמור לא ערוך כדין ולא הוגש כראייה. לעניין זה יש לציין, כי שאלת הנפקדות לא הייתה במחלוקת בין התובעים לנתבעים 10-12. לרשות הפיתוח הוקנה חלק מהחלקה. החלק האמור הוקנה לרשות הפיתוח מהאנ"נ בעקבות נפקדותן של זיינב ויוסרא. מקובלת עליי טענת הנתבעים 10-12 בסיכומיהם לפיה עצם ההכרזה על אדם או נכס כנפקד מהווה ראיה לכאורה בדבר הנפקדות וכי על הטוען לאי נפקדות מוטל הנטל להוכיח טענתו. אינני מקבלת את טענותיו של עו"ד זועבי לגבי שתי הנפקדות האמורות. ברי, כי עובדה זו רלוונטית לטענה, כי ייפוי הכוח משנת 62 מזויף. מדובר בייפוי כוח אשר נטען, כי נחתם על ידי ארבעה מיפי כוח כאשר מתברר ששלושה מהם לא היו יכולים לחתום עליו במועד הרלוונטי, שכן, שתיים היו נפקדות ואחת נפטרה לפני מועד החתימה.
25. רדיה טענה, כי לא ידוע לה שדיווחו למס שבח, כי מעבירים את הקרקע מכוח ייפוי הכוח האמור (עמ' 19 ש' 11-13). לטענתה, היא לא חתמה על הצהרה שהוגשה למס שבח ולפיה היא טוענת, כי קיבלה את הקרקע לפי ייפוי הכוח (עמ' 19 ש' 14-16). רדיה נשאלה, האם החתימה על מסמך (נ/8) שהוגש למס שבח בשנת 2012 ולפיו היא מאשרת עסקה של קבלת הקרקע האם זו חתימתה והשיבה, כי ייתכן (עמ' 22 ש' 15-17). מדובר בהצהרת מוכר ורוכש על ביצוע עסקת מכירת שטח בקרקע בה עסקינן כאשר המוכרים בהתאם לטופס הם חוסיין, זינב, יוסרא ונסרא והקונה היא רדיה. נטען לפני רדיה, כי גם ייפוי כוח של ספייה הוגש למס שבח וכי ביקשו לאשר את רכישת הקרקע מספייה. רדיה השיבה, כי אינה יודעת וכי לא הגישו. לטענתה, כל אחד יכול לקשקש במקומה והיא לא קיבלה את הקרקע. רדיה טענה, כי זו לא חתימה שלה (עמ' 22 ש' 21-26) וכי החתימה על שטר המכר שמעביר את הקרקע מספיה אליה היא לא חתימתה (עמ' 23 ש' 11-13). על ההצהרות על העסקה חתום בשם המוכרים מועין חליליה.
26. קדוש התייחסה בחוות דעתה לחתימות האמורות. לעניין חתימותיו של מועיין חסין חליליה ז"ל ונשאלה, האם החתימות 28 א-ג' הן אותן חתימות והשיבה, כי זה אותו כותב וכי זה לא אותן חתימות מעולם. מבחינת מאפייני כתב היד החתימות במחלוקת שיוחסו למועין והחתימות שקיבלה של המנוח יש בהן את אותם מאפייני כתב יד מבחינת תמונת החתימה, קו הקישוט, מבחינת עיצוב האותיות הן בשם הפרטי והן בשם המשפחה (עמ' 66 ש' 32-34, עמ' 67 ש' 1-6). קדוש טענה, כי חתימה 1 היא חתימה שיש בה קצת יותר קליגרפיה, חתימות 2 ו – 3 הן לא קליגרפיות, הן יותר זורמות, יותר שוטפות כמו זו שבמחלוקת. לטענתה, ההסבר שלה בחוות הדעת הוא שלאדם יש טווח של חתימות. אם אדם חתם 100 פעמים וב- 99 פעמים הוא חותם בצורה קליגרפית יותר מעוצבת ורק בחתימה אחת חתם בחתימה שהיא לא קליגרפית הרי שמספיק שיש חתימה אחת עם מאפייני כתב יד של החתימות במחלוקת, כדי לומר שמעת לעת בנסיבות מסוימות, גם אם זה לא בשגרה שלו, הוא חותם בצורה הזו (עמ' 67 ש' 9-14). קדוש טענה, כי בחתימה מס' 3 אין את הקישוט בסוף ועדיין זו החתימה של מועין (עמ' 67 ש' 19). הוצגה לה חתימה (ת/8) והיא התבקשה להשוות והשיבה, כי אינה עושה את זה על הדוכן. היא טענה, כי בחנה טווח חתימות וכי בעין סבירה ובדיקה ראשונית ולא מחייבת יש פה עוד טווח שמרחיב את טווח החתימה שלו גם מבחינת הקישוט, האותיות, יש טווח רחב יותר של חתימה. והמשמעות היא שהוא חתם לא רק כמו חתימה ידועה או אולי כמו חתימות 2, 3 והחתימות שבמחלוקת נופלות גם בטווח החתימה (עמ' 67 ש' 25-32). בא כוח התובעים ציין, כי זו חתימה שהוא עשה. בתגובה טענה קדוש, כי אמרה שלא בדקה את החתימה ולא קבעה שהיא חתימה של המנוח אלא יש בה מאפיינים נוספים שלא הופיעו בחתימות 1-3 כך שאם זה נחתם על ידי מישהו אחר זה בהחלט לא יכול להיות בסיס להשוואה פה (עמ' 68 ש' 3-5). קדוש אישרה, כי היא ידעה מראש לגבי אילו מסמכים התבקשה לאשר את האותנטיות שלהם ולגבי אילו מסמכים נטען שהם מזויפים. היא טענה, כי אם היא מגיעה למסקנה שונה ממה שהלקוח רוצה להציג בבית המשפט היא לא מגישה את חוות הדעת. קדוש נשאלה, האם חוות דעתה תאמה את כל בקשות הלקוח, לעניין האוטנטיות והזיוף והשיבה, כי לגבי חלק נאמר לה שעו"ד זועבי ידע שמדובר בזיוף וחלק הוא לא היה בטוח והיא התבקשה לבדוק (עמ' 68 ש' 7-11). בחוות דעתה (נ/45) ציינה קדוש, כי מצאה ברמת סבירות אפשרית שהחתימות המיוחסות למועין הן חתימות אותנטיות שלו. בעדותה טענה, כי לגבי מועיין היא הגיעה לרמת סבירות אפשרית של 80% וזה, כי לא היו לה מספיק דוגמאות להשוואה (עמ' 69 ש' 22-25). לא שוכנעתי, כי די באמור כדי ללמד, כי מועין חתם על המסמכים הנטענים או כדי לשלול את הטענה, כי ייפוי הכוח מזויף. סבורני, כי יש לתת משקל גם לעובדה שקדוש ידעה לגבי אילו חתימות הלקוח שלה טען לזיוף ולגבי אילו חתימות טען, כי הן אותנטיות.
27. מי שאישר, לכאורה, את חתימתו של מועין ואת חתימתה של רדיה על ההצהרות הוא עו"ד חביבאללה , אשר מכחיש את חתימתו.
28. בתצהירו טען עו"ד חביבאללה, כי אין לו מושג אודות העסקה מכוח ייפוי הכוח משנת 62 וכי הוא לא הגיש אותה למס רכוש ולא אימת את חתימות הצדדים בטופס של עסקה זו (נ/57 סעיפים 4-6). לטענתו, החותמת והחתימה בדוח ההצהרה הם שלו אך הכתב לא והוא לא יודע על כך כלום (נ/57 סעיף 7). במסגרת תצהירו טען, כי לאחר דיון בבית המשפט הוא היה אמור לצאת לפגישה אחרת ומאחר ולא היה עם רכב הוא ביקש מעו"ד זועבי שייקח את התיקים שלו למשרדו ולמחרת פנה לעו"ד זועבי בשביל לקבל את התיקים בחזרה אך הלה התחמק והחזיר לו אותם לאחר למעלה משבוע (נ/57 סעיפים 8-9). אציין, כי בעדותו בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין (נ/58) הוא מסר גרסה שונה בנוגע לנסיבות בגינן התיק שלו הגיע לידי עו"ד זועבי וציין, כי החתימה והחותמת על אישור הגשה לשלטונות מיום 3.9.12 הן שלו וכי לא טיפל בעסקה נשוא מסמך זה. לטענתו, הוא שכח את תיק מסמכים בדיון וביקש מעו"ד זועבי להביא לו אותם. עוד טען, כי היו בתיק מש"חים ריקים אולם חתומים בחתימתו ובחותמת שלו. לטענתו, התיק הוחזר אליו ללא המש"חים.
29. בעדותו נטען בפני עו"ד חביבאללה, כי הוגש למס רכוש דיווח על מכירה בהתאם לייפוי כוח נוטריוני משנת 62 וכי הוא היה חתום על אימות חתימתם של מיופיי הכוח מר מועיין חסין חליליה ורדיה והוא השיב, כי זה לא שייך אליו. עו"ד חביבאללה, טען, כי אין בעיה לשים חותמת וכי מי שחתם הוא מקצוען מתוחכם. הוא טען, כי זו לא חתימתו (עמ' 65 לפרוטוקול מיום 16.6.19 ש' 7-14) וכי רדיה ומועין לא חתמו לפניו (עמ' 65 ש' 15-16). לטענתו, טרם הגשת התביעה הוא לא שמע על העסקאות באותו גוש וחלקה ואין לו מושג לגבי ייפוי הכוח הנוטריוני משנת 62 (עמ' 65 ש' 17-23). עו"ד חביבאללה אישר, כי היו לו דוחות הצהרה כחולים והוא היה חותם עליהם ומשאיר אותם בתיק שלו ואם יש לו עסקה הוא ממלא (עמ' 65 ש' 24-27). הוא שב על טענתו, כי שכח את התיק שלו לאחר דיון וכי ביקש מעו"ד זועבי להביא לו אותו וטען, כי הלה החזיר לו את התיק אחרי יום-יומיים והיו חסרים המש"חים. חביבאללה ציין שעו"ד זועבי הכחיש את זה (עמ' 65 ש' 31-33). בנוסף טען, כי הגיש תלונה במשטרה והופתע שהיא לא הופיעה (עמ' 66 ש' 8-13).
30. עו"ד זועבי טען בעדותו, כי לא קיבל מעו"ד חביבאללה מסמכים. הוא נשאל, האם עו"ד חביבאללה הפקיד בידיו את התיק שלו לאחר אחת הישיבות משום שמיהר למקום כלשהו וטען, כי "זה קשקוש, אין לזה בסיס, לא היה ולא נברא" (עמ' 50 ש' 31-34).
31. עו"ד זועבי העיד, כי המש"חים הומצאו על ידי ג'מאל לאחר שהוגשו על ידי ג'מאל ועו"ד חביבאללה למשרד מיסוי מקרקעין. לטענתו, המש"חים לא מולאו על ידו אלא על ידי חביבאללה. עו"ד זועבי העיד, כי נפגש עם עו"ד חביבאללה בנוכחות ג'מאל כדי לברר כיצד מתקדם עניין הטיפול במש"חים ועו"ד חביבאללה אישר לפניו, כי הוא ערך את המש"חים והגיש אותם למשרד מיסוי מקרקעין לבקשת רדיה וג'מאל. לטענתו, עו"ד חביבאללה אף אמר לו שערך שטרי מכר ותצהירי זיהוי שנוגעים לייפוי הכוח של ספיה והראה לו אותם (עמ' 41 ש' 6-11). לטענתו, שטר המכר מספייה לרדיה (נ/39) הומצא למשרדו יחד עם המש"חים שמתייחסים לייפוי הכוח של ספיה ואחרים וזאת על ידי ג'מאל. לטענתו, בפגישתו עם עו"ד חביבאללה הלה אישר בפניו שערך את שטר המכר האמור וחתם עליו וגם על תצהירי הזיהוי שצורפו (עמ' 41 ש' 20-26).
32. זועבי אישר, כי נ/42 זה המש"ח (עמ' 50 ש' 35-36). מדובר בהצהרת מוכר וקונה בהתאם לייפוי הכוח הנטען משנת 82. זועבי נשאל, האם הסתמך על המש"ח האמור והשיב, כי ג'מאל הביא אותו למשרדו ובפגישה עם עו"ד חביבאללה והוא אישר שערך והגיש את המסמך. עו"ד זועבי טען, כי הסתמך על מסמך זה משום שהוגש למס שבח (עמ' 51 ש' 1-3). נטען לפניו, כי בנ/42 יש שני כתבי יד. זועבי נשאל איזה כתב יד שייך לעו"ד חביבאללה והשיב, כי הגרפולוגית קבעה שכתב היד שנמצא על ההצהרה של ספיה הוא כתב ידו של עו"ד חביבאללה והשני הוא לא. הוא נשאל, האם הוא מודה שלפחות באחת מן העסקאות, כתב יד של חביבאללה הוא לא שלו. בתגובה טען, כי שתי החתימות על שני המשח"ים הן של חביבאללה אך כתב היד על המש"ח של חוסיין הוא לא שלו לפי קביעת הגרפולוגית. עו"ד זועבי ציין, כי רואים בעין שוני (עמ' 51 ש' 22-29). הוא נשאל, האם ג'מאל הראה לו ראיה כלשהי שמלמדת שעו"ד חביבאללה מטפל בהעברת הזכויות מספיה לרדיה והשיב, כי הוא נפגש עם עו"ד חביבאללה והלה הודה בפניו. עו"ד זועבי טען, כי הוצגו בפניו המש"חים עליהם חתם עו"ד חביבאללה והלה מודה בחתימתו על המש"ח (עמ' 51 ש' 30-34). לטענתו, יכול להיות שבגוף המש"ח לא כתוב שחביבאללה מייצג אולם הוא אמר לו בעל פה (עמ' 51 ש' 36).
33. לצורך הכרעה במחלוקת שלפני, אינני נדרשת להכריע בשאלה, האם עו"ד חביבאללה מילא והגיש את המש"חים אם לאו והאם יש ממש בגרסה שמסר לעניין מסירת תיקו לעו"ד זועבי והמסמכים הריקים עליהם חתם מראש ואשר נעלמו לו. עם זאת, אציין, כי הלה לא הותיר עליי רושם אמין ומהימן. בעדותו נתגלו סתירות ובין היתר בינה לבין הדברים שמסר בהליך בלשכת עורכי הדין, כמפורט. כמו כן, גרסתו לעניין חתימתו על טפסים ריקים לא סבירה בעיניי ולא עלה בידו להסביר מה ההיגיון העומד מאחורי התנהלות כאמור. עם זאת, כאמור, השאלה האם המסמכים האמורים הוגשו על ידו אם לאו אינה רלוונטית להליך שלפני. לא ברור מי עומד מאחורי הדיווח האמור בהתאם לייפוי הכוח משנת 62 והאם רדיה אכן חתמה על מסמך זה. עם זאת, אין בהגשת המסמך האמור לרשויות כדי ללמד, כי ייפוי הכוח הנטען אותנטי ואין באמור כדי לשלול טענת זיוף שלו. זו הסוגיה הרלוונטית לצורך הכרעה במחלוקת לעניין זכויותיהם של התובעים.
34. עו"ד זועבי טען, כי ג'מאל הציג בפניו את ייפוי הכוח שנראו אותנטיים, המסמך נראה ישן ולא היה דבר שעורר חשד שייפוי הכוח לא אותנטיים. עו"ד זועבי הוסיף, כי פנה ללשכת מיסוי מקרקעין וראה שנותני ייפוי הכוח רשומים כבעלי הזכויות (עמ' 45 ש' 20-24). נטען בפני זועבי, כי אכן לא בודקים כשיש מסמך מקור אולם כשמדובר במסמך משנת 62 שיצא בשנת 2012 זה אמור לעורר אצלו חשד ברמה גבוהה. עו"ד זועבי השיב, כי ג'מאל ורדיה הציגו לו מצג מסוים והם צריכים לעמוד מאחורי המצג האמור אף אם אינו מבוסס. הוא טען, כי הציגו בפניו ייפוי כוח מקוריים והבטיחו לו שידווחו עליהם ויטפלו ברישום באמצעות עו"ד חביבאללה. לטענתו, הם אכן דיווחו על ייפויי הכוח במשרד מיסוי מקרקעין. עו"ד זועבי טען, כי בדק והתברר שהזכויות רשומות על שמם. לטענתו, רדייה וג'מאל לא יכולים להציג בפניו ובפני הרוכשים ייפויי כוח, לדווח על אותם ייפוי כוח במשרד מיסוי מקרקעין, למכור את הזכויות, לחתום על הסכמי מכר, לקבל תמורה ואחר כך לבוא בטענות שזה מזויף. הוא טען, כי מדובר בחוסר תום לב (עמ' 45 ש' 35-36, עמ' 46 ש' 1-7). עו"ד זועבי העיד, כי בדק את המצב המשפטי של החלק הנמכר והאם הוא רשום על שם הבעלים/המוכרים. לטענתו, כשג'מאל מסר לו את ייפוי הכח הוא הלך והוציא נסח וראה שנותני ייפוי הכוח רשומים בטאבו (עמ' 52 ש' 23-27). הוא טען, כי בדק את כמות הזכויות של התובעת בחלקה. לטענתו, לפי ייפוי הכח יש לה 10/21 חלקים. הזכויות היו רשומות בטאבו באותה תקופה על שם נותני ייפוי הכח. על סמך ייפוי הכוח הוא הרשה לקונים לשלם (עמ' 54 ש' 24-28). עוד טען, כי ג'מאל הציג לו ייפוי כח מקורי וזה מספיק (עמ' 60 ש' 1). עו"ד זועבי העיד, כי בדק כמה פעמים את הזכויות של רדיה שיש לה קרקע למכור. לטענתו, לפי ייפוי הכח היה לה 10/21 חלקים, זה בערך 3,300 מ"ר וזה הספיק לכל העסקאות שעשה (עמ' 57 ש' 19-25).
35. אף אם תתקבלנה כל הטענות האמורות בנוגע להתנהלות של רדיה וג'מאל והמצג שהציגו לכאורה ואף אם יימצא, כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו של עו"ד זועבי, סוגיה אשר אינני נדרשת לה במסגרת ההליך שלפני, הרי שאין בכך כדי להשליך על השאלה, האם ייפוי הכוח מזויף או לא ואין בכך כדי ללמד על זכויותיה של רדיה בחלקה מעבר לחלק שירשה מאמה. אין מחלוקת, כי לא היה בידי רדיה למכור מעבר לזכויות שבבעלותה ואין בטענתו של עו"ד זועבי לגבי התנהלותה כדי לחייב את הבעלים האחרים של החלקה.
36. רדיה טענה, כי לא חתמה על ההצהרה לגבי ביטול העסקה מכוח ייפוי הכוח משנת 62 (נ/9). נטען לפניה, כי היא חתמה בפני באת כוחה עורכת הדין נידא ובתגובה טענה, כי אינה יודעת וכי חתמה לעורכת הדין אך ליתר אינה יודעת. רדיה אישרה, כי החתימה לעו"ד נידא היא חתימתה (עמ' 22 ש' 30-36, עמ' 23 ש' 1-2). היא אישרה, כי חתמה על ייפוי הכוח לביטול העסקה (נ/10) (עמ' 23 ש' 6-7). באת כוח התובעים טענה במסגרת תשובה לשאלת בית המשפט, כי כשנודע על העסקאות היא פנתה למס רכוש וביקשה את כל המסמכים ושאלה את מועין חליליה ואת רדיה אם הם מכירים את ייפוי הכוח משנת 62 והם השיבו בשלילה. לטענתה, במס רכוש נאמר לה, כי עליהם להגיש הסכם לביטול עסקה אך אז נאמר לה שיש חשש לזיוף והתיק הועבר להונאה (עמ' 22 ש' 1-11).
37. אין מחלוקת, כי במסגרת הבקשה האמורה לא נטען דבר לגבי היות ייפוי הכוח משנת 62 מזויף. אציין עוד, כי מהסכם ביטול המכר בין חוסין, זיינב, יוסרא ונסרא לרדיה (נ/7) עולה, כי בשם חוסיין, זינב, יוסרא ונסרא חתם עליו מועיין חליליה וזאת בהתאם לייפוי הכוח משנת 62. בהסכם הביטול צוין, כי הוא מבטל את ההסכם שנחתם בין הצדדים. מצאתי, כי אין באמור כדי ללמד, כי ייפוי הכוח אותנטי או, כי אין בידי התובעים לטעון, כי הוא מזויף. עצם הגשת הסכם הביטול מכוחו של ייפוי הכוח, אף אם היא בעייתית, אין בה כדי ללמד כי ייפוי הכוח אינו מזויף. אינני מקבלת את טענתו של עו"ד זועבי בסיכומיו ולפיה הודעת הביטול יוצאת מנקודת הנחה שייפוי הכוח משנת 62 תקף. אכן, נעשה שימוש בייפוי הכוח לצורך ביטול העסקה מכוחו אולם אין בכך כדי ללמד, כי ייפוי הכוח אינו מזויף, אלא רק כי המשיכו לעשות בו שימוש שלא כהלכה. כאמור, באת כוחם של התובעים הסבירה את הנסיבות בגינן הוגשה בקשת הביטול האמורה.
38. בנוגע לייפוי הכוח משנת 82 הוגש לתיק בית המשפט מכתבו של עו"ד חאלד חוסני זועבי (נ/44) לפיו הארכיב של הנוטריון המנוח תאופיק מועמר הועבר אליו ונמצא במשמורת שלו. מדובר בנוטריון אשר לכאורה אישר את החתימות על ייפוי הכוח משנת 82. עו"ד חאלד חוסני זועבי ציין, כי בדק בארכיב את מספרו של ייפוי הכוח משנת 82 ומצא, כי מספר האישור הנוטריוני האמור מתייחס לאישור נוטריוני מתאריך 5.10.82 ולא 26.11.82 וכי הוא לא מתייחס לעסקה או לייפוי כוח או למסמך כלשהו שקשור לספיה או לרדיה אלא לאנשים אחרים. בנוסף, מהמכתב עולה, כי נבדקו האישורים הנוטריונים אשר נחתמו על ידי הנוטריון האמור ביום 26.11.82 ונמצא, כי אף אחד מהם לא קשור לרדיה או לספיה או למקרקעין הרלוונטיים. צוין, כי האמור מבוסס על בדיקת ספר יומן רישום עסקאות שניהל הנוטריון ועל עיון בהעתקי ייפוי הכוח שנמצאים בחזקתו.
39. בעת עדותו נטען בפני עו"ד זועבי, כי מבדיקה בספרים הנוטריונים של עורך דין מועמר תאופיק ז"ל, עולה, כי מס' ייפוי הכח הנוטריוני שצירף את ההעתק שלו, כלל לא מתייחס למנוחה ספיה ולא קיים בספרים של עורך דין תאופיק מועמר. בתגובה התייחס עו"ד זועבי להליך המתנהל בפני בית משפט השלום ולכך שהגרפולוגית מטעמו הגיעה למסקנה, כי החתימה על ייפוי הכח של ספיה היא אותנטית וכי זו החתימה של תאופיק מועמר. לטענתו, יכול להיות שהמסמך אבד כשהועבר הארכיב הנוטריוני של עורך דין תאופיק מועמר. עו"ד זועבי הוסיף, כי מבדיקתו עורך הדין מועמר היה בן 80 בשנת 83 ואולי טעה במספר ייפוי הכוח או שכח לציין אותו (עמ' 60 ש' 3-17). נטען לפניו, כי המסמך לא אבד אלא מתייחס לצדדים אחרים ולא לספיה והוא שב על טענתו לפיה יכול להיות שהנוטריון טעה ברישום מספר ייפוי הכוח (עמ' 60 ש' 18-23). עו"ד זועבי טען שהיורשים של ספיה הם לא בעלי דין ולא העלו שום טענות כנגד ייפוי הכח של ספיה (עמ' 61 ש' 6).
40. העובדה שייפוי הכוח האמור לא נמצא בארכיב של הנוטריון שלכאורה אישר אותו תומכת משמעותית בטענה, כי מדובר בייפוי כוח מזויף. אציין עוד, כי זכויותיהם של התובעים 1-4 הועברו להם בירושה מחוסין וכי ייפוי הכוח משנת 82 לא מתייחס לזכויות אלו. משכך, לא היה בקביעה, כי ייפוי הכוח משנת 82 אינו מזויף כדי להשליך על זכויותיהם בקרקע.
41. אציין, כי לא הוגשו ייפוי הכוח המקוריים משנת 62 ו- 82 אלא רק העתק שלהם. עו"ד זועבי העיד, כי התבקש על ידי מיסוי מקרקעין במסגרת העסקה של עבדאל כרים וויר להציג העתק נאמן למקור של ייפוי הכוח הנוטריוני של ספיה. לטענתו מאחר וראה את ייפוי הכוח המקוריים משנת 62 ו-82 שהובאו שניהם על ידי ג'מאל בשנת 2012 וצולמו על ידו אז הוא ערך אישור העתק של שניהם. לטענתו, אישור ההעתק נערך על ידו בשנת 2012 לפני שהתנהלו בין הצדדים הליכים והאישור התבסס על זה שהוא ראה את המקור (עמ' 41 ש' 30-36, עמ' 42 ש' 1-3). ברי, כי בנסיבות שלפני אין בידי להתבסס על אישור זה.
42. הנה כי כן, שוכנעתי, כי ייפוי הכוח משנת 62 ו-82 אינם אותנטיים וכי לא הועברו לרדיה הזכויות מכוח ייפוי הכוח האמורים. על ייפוי הכוח משנת 62 חתמו, לכאורה, ארבעה כאשר שתיים מהם היו נפקדות באותה עת ואחת נפטרה טרם מועד החתימה הרלוונטי. באשר לייפוי הכוח משנת 82 הרי שהמסמך האמור לא נמצא אצל הנוטריון הרלוונטי ומספרו מיוחס למסמך אחר מתאריך שונה ושאינו רלוונטי לספיה, לרדיה או לקרקע האמורה. רדיה עצמה מכחישה את קבלת הזכויות בהתאם לייפוי הכוח האמורים. כל סוגית הדיווח עליהם מעורפלת ומלווה בהכחשות של המעורבים לכאורה ובגרסאות סותרות ולא עקביות של אלו שהעידו לפני. כאמור, אף אם רדיה חתמה על הצהרות הדיווח ופעלה להגשת המסמכים על ידי חביבאללה או מי מטעמה הרי שאין בכך כדי לקבוע, כי מדובר בייפוי כוח אותנטיים. האמור בחוות הדעת הגרפולוגית שהוגשה מטעם עו"ד זועבי בנוגע לחתימות המיוחסות לרדיה אין בו כדי להשליך על זכויותיהם של התובעים 1-4. שכן, לא יכולה להיות מחלוקת, כי רדיה לא הייתה מוסמכת לערוך עסקאות לגבי זכויות אלו שאינן שלה. כמו כן, אין באמור כדי להשליך על שאלת תוקפו של ייפוי הכוח משנת 62. ברי, כי הגשת המסמכים ודיווח על העסקה מכוח ייפוי הכוח אותו מצאתי כמזויף לרשויות אין בהם כדי להכשיר ייפוי כוח ככל שהוא מזויף. לפיכך, לעניין התביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו ייפוי הכוח מיום 26.1.62 מזויף מורה, כי דין התביעה להתקבל.
43. רדיה נשאלה, האם נתנה לג'מאל ייפוי כוח לטפל בענייני הקרקע והשיבה, כי נתנה לו רק את החלק של אמא שלה. לטענתה, היא יכולה לטפל רק בחלק של אמה וביתר אין לה זכות. כאשר נטען בפניה, כי מדובר בייפוי כוח כללי שמתייחס לפעולות בכל הקרקע שלה היא השיבה, כי יש לה רק את החלק של אמא שלה (עמ' 19 ש' 25-30). רדיה טענה, כי קיבלה בירושה קרקע בגודל של 700 מ"ר ולגבי החלק האמור נתנה לג'מאל ייפוי כוח (עמ' 26 ש' 11-14). רדיה שבה וטענה, כי חתמה לג'מאל על החלק שהיא ירשה מאמה (עמ' 26 ש' 22) ושיש לה רק את ה- 700 מ"ר (עמ' 27 ש' 32). רדיה אישרה כי נ/2 הוא ייפוי הכוח שהיא נתנה לג'מאל כאשר מכרה את החלק של אמה עמ' 20 ש' 6-9). לתיק בית המשפט הוגש תצהיר של ג'מאל שהוגש מטעם רדיה במסגרת ת.א 848/09 (נ/56) ובמסגרתו ציין, בין היתר, כי הוא מיופה כוחה של רדיה בהתאם לייפוי כוח כללי נוטריוני מיום 18.8.07 אשר נחתם בפני הנוטריון סידקי עבאס וצורף לתצהירו (נ/56 סעיף 5). אף במסגרת כתב ההגנה של רדיה בת.א 848/09 (נ/55) צוין, כי ג'מאל חתם על מסמכי העסקאות בשמה של רדיה בהיותה מיופה כוחה בהתאם לייפוי הכוח המפורט (נ/55 סעיף 6). כמו כן, עו"ד סתייתי העיד, כי ערך את ההסכם בין רדיה לעורסאן (עמ' 33 ש' 17-28 34 ש' 1). הוא טען, כי ראה את ייפוי הכוח הנוטריוני מרדיה לג'מאל וסבר, כי אין פה זיוף ולכן ערך את העסקה בהתאם לייפוי הכוח האמור (עמ' 25 ש' 32-34). מעדותו במסגרת ת.א 61036-12-14 (נ/28) עולה, כי הוא ראה את ייפוי הכוח המקורי מרדיה לג'מאל. אציין עוד, כי בעדותה במסגרת ת.א 61036-12-14 טענה רדיה, כי הסמיכה את בנה למכור את הקרקעות שהיו לה (נ/19 עמ' 114 ש' 20-21). בנוסף, היא אישרה, כי נתנה לבנה ייפוי כוח (נ/19 עמ' 116 ש' 13-16).
44. עו"ד סידקי התבקש לאשר את חתימתו על האישור הנוטריוני של ייפוי הכוח מרדיה לג'מאל מיום 18.8.07 וטען, כי אין מדובר במסמך מקורי ועל כן אין בידו לאשר את המסמך האמור (עמ' 28 ש' 34-36, עמ' 29 ש' 1-2). עוד העיד, כי אינו מכיר את רדיה ולא ראה אותה לפני יום הדיון (עמ' 29 ש' 4-5). עוד טען, כי הוא לא עבד ב- 18.8.07, המועד של ייפוי הכוח הנטען (עמ' 29 ש' 12-13). לטענתו, כי לאחר שהפסיק לעבוד כעורך דינו לא היה עושה אישורים נוטריונים, מלבד לבנו אולי (עמ' 29 ש' 18-19). עו"ד סידקי טען, כי ביקשו ממנו לחפש האם יש לו את ייפוי הכוח הנוטריוני והוא הודיע שאין לו (עמ' 29 ש' 29-31). הוא נשאל לגבי המספר הרץ שמופיע באישור ואמר שאין לו בכלל את הסדרה הזו (עמ' 30 ש' 21-24). עו"ד סידקי העיד, כי החתימה דומה לחתימתו ושב וטען, כי מדובר בצילום (עמ' 29 ש' 36). נטען לפניו, כי בדיון לפני חצי שנה בבית המשפט הוא אמר שזו חתימתו והשיב, כי אמר שזה דומה (עמ' 30 ש' 3-4). אציין, כי מנ/21 עולה, כי עו"ד סידקי אישר את חתימתו על האישור הנוטריוני של ייפוי הכוח (עמ' 153 ש' 25-27, עמ' 155 ש' 15). כמו כן, כאשר נשאל לגבי רדיה בהליך האמור טען, כי זכורה לו אישה זקנה (עמ' 154 ש' 18-21). אציין, כי אף במסגרת הדיון האמור עלתה טענה לעניין זה שהמסמך שהוצג אינו מסמך מקורי. כאמור לעיל, רדיה אישרה כי ייפתה את כוחו של ג'מאל וגם הוא אישר את האמור במסגרת הליך אחר. משכך, אין מחלוקת, כי רדיה יפתה את כוחו של ג'מאל בנוגע לזכויותיה בקרקע ואין בעדותו האמורה של עו"ד סידקי בכדי להשליך על הסוגיות שלפני.
45. הנה כי כן, אין מחלוקת, כי רדיה ייפתה את כוחו של ג'מאל ובהתאם לייפוי הכוח האמור הוא מוסמך, בין היתר, לטפל בענייני הקרקע שבבעלותה. ברי, כי ייפוי כוח כללי אשר מתייחס לזכויותיה של רדיה אין בו כדי ללמד, כי מדובר בסמכות לעשות עסקאות ביחס לכל החלקה אלא בחלק של רדיה בלבד. לא יכולה להיות מחלוקת, כי לרדיה עומדת הזכות למנות מיופה כוח רק ביחס לחלק שיש לה זכות לגביו. כמו כן, אין בנ/2 דבר אשר יש בו כדי ללמד, כי ייפוי הכוח מתייחס לכל שטח החלקה, אשר לא נזכרת בייפוי הכוח.
46. ע"ד זועבי טען, כי בתחילת 2012 ג'מאל פנה אליו, הציג בפניו את ייפויי הכוח המקוריים שהיו לו וביקש שיעזור לו במכירת הזכויות נשוא ייפויי הכוח. לבקשתו, ג'מאל אירגן פגישה עם רדיה והוא שאל אותה, האם היא קיבלה את הזכויות נשוא ייפויי הכוח והאם היא מעוניינת למכור זכויות אלה והיא השיבה בחיוב וביקשה שינהל את העסקאות ויתאם הכל עם ג'מאל שמחזיק בייפוי כוח כללי ממנה וחתום ע"י הנוטריון צדקי עבאס (עמ' 46 ש' 23-28). בתצהירו טען עו"ד זועבי, כי רדיה נתנה ייפוי כוח לג'מאל ולאדם בשם ענאן. בעדותו הוא נשאל מדוע היה צורך שתיתן גם לו ייפוי וכוח והשיב, כי ביקש ייפוי כוח כדי שיוכל לשבת עם הרוכשים, לסכם איתם את תנאי העסקה, לחתום ולקבל תמורה. עו"ד זועבי טען, כי מאחר ומדובר באישה זקנה שאינה מבינה בענייני מקרקעין וקשה לה להגיע למשרדו אז ג'מאל ביקש לערוך ייפוי כוח לטובת ענאן מאחר והוא לא תמיד יוכל להגיע לצורך ניהול משא ומתן עם קונים ולכן העדיף שיהיה עוד מיופה. לטענתו, הוא עשה כן לבקשתו של ג'מאל (עמ' 46 ש' 11-21).
47. רדיה טענה, כי היא אינה מכירה את עו"ד זועבי וכי החתימה על ייפוי הכוח שניתן לו בשנת 2012 (נ/12) היא לא חתימתה (עמ' 23 ש' 14-17). היא נשאלה האם ידוע לה שחתמה על הודעת משכון לטובת אבו קנדיל (נ/11) כאשר נעשתה עמו עסקה ובתגובה השיבה בשלילה ושאלה מי זה אבו קנדיל (עמ' 23 ש' 18-20). רדיה שללה טענה לפיה נתנה לעו"ד זועבי ייפוי כוח בלתי חוזר (נ/13) לצורך העברת הקרקע לאבו קנדיל (עמ' 23 ש' 26-27). היא שללה טענה לפיה חתמה לעו"ד זועבי על ייפוי כוח (נ/14) לצורך העברת קרקע לעאבדל כרים מוחמד וויר וכאשר נטען בפניה, כי המסמך נלקח ממס שבח היא השיבה, כי אינה מכירה (עמ' 23 ש' 32-36). בנוסף, היא שללה טענה לפיה חתמה לעו"ד זועבי על ייפוי כוח (נ/15) לצורך העברת קרקע לנוואל מוקסקס ופאטמה וויר (עמ' 24 ש' 5-7). רדיה שללה טענה לפיה חתמה לעו"ד זועבי על ייפוי כוח כללי מיום 14.7.12 (נ/16) לפיו הוא מוסמך להעביר את הקרקעות שלה. לטענתה, אין להם אדמות והיא לא נתנה לו ייפוי כוח (עמ' 24 ש' 12-16). רדיה נשאלה, האם נתנה ייפוי כוח לענאן אבו אלאולא (נ/17) והשיבה, כי לאף אחד (עמ' 24 ש' 21-22). אציין, כי לגבי חתימות אלו מצאה קדוש, כי ברמת סבירות גבוהה שהן חתימות אותנטיות של רדיה. כמו כן, עדותה של רדיה לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן. עדותה הייתה מתחמקת ולאורך העדות היא התנערה גם מחתימות שלא יכולה להיות מחלוקת שהן חתימותיה. כמו לדוגמא, חתימתה לבאת כוחה במסגרת הבקשה לביטול הסכם המכר לפי ייפוי הכוח משנת 62, כמפורט לעיל.
48. עו"ד זועבי נשאל, האם רדיה נכחה בישיבה כלשהי עם אחד הרוכשים והשיב, כי היא ביקשה שהוא ינהל את העניינים באמצעות ג'מאל והלה נכח בחלק מהעסקאות. לטענתו, ג'מאל נכח בעסקאות של הנתבעים 4 ו-7-9 (עמ' 12-16). עו"ד זועבי טען, כי באותו מעמד ג'מאל קיבל את הכסף למעט העסקה של אבו נאג'י שם לא נכח. הוא טען, כי ג'מאל נכח בעסקאות של הנתבעים 7-9 ובאותו מעמד קיבל את התמורה וחתם על ההסכם (עמ' 49 ש' 17-19). לטענתו, הרוכשים לא ביקשו לשבת עם המוכרת (עמ' 49 ש' 20-21). בהמשך העיד, כי הוא ניהל מו"מ עם הקונים ובנוסף נתן לקונים את פרטיו של ג'מאל ושמע שמרביתם יצרו איתו קשר לפני עריכת ההסכם (עמ' 52 ש' 17-18). זועבי העיד, כי בשתי עסקאות הכספים שולמו לו ישירות- בעסקה של אבו נאג'י ובעסקה של וויר. לטענתו, בעסקאות האחרות התמורה שולמה למיופי כוח אחרים של רדיה- ג'מאל וענאן (עמ' 52 ש' 19-22).
49. עו"ד זועבי נשאל מכוח מה חתם ענאן על ההסכמים עם נואל ופאטמה מוקסקס והשיב, כי להסכם צורף ייפוי כח נוטריוני כללי של ענאן שמכוחו הוא חתם. הוא נשאל מדוע לא כתוב בהסכם שהמכירה בוצעה באמצעות ייפוי כח או בהתאם לייפוי כח בלתי חוזר והשיב, כי היו כמה העתקים של ההסכם ובאחד מן העתקים הוא רשם מתחת לחתימה של ענאן את הפרטים שלו ואת העובדה שהוא חותם מכוח ייפוי כח (עמ' 53 ש' 13-19). לטענתו, היה ייפוי כוח נוטריוני עליו חתמה רדיה לטובת ענאן והעתק ממנו צורף לתצהירו (עמ' 58 ש' 10-16). עו"ד זועבי אישר, כי בכל ההסכמים הנתבעות שילמו את התמורה. לטענתו, נואל ופאטמה שילמו את התמורה למיופה כח ענאן וסעידה ואעתידאל שילמו לג'מאל במשרדו (עמ' 54 ש' 17-21). נטען בפניו, כי ענאן וג'מאל מכחישים את כל הסיפור הזה והוא נשאל מדוע לא זימנם לעדות ובתגובה טען, כי הם יכולים להכחיש וכי יש מסמכים שהם חתומים עליהם (עמ' 54 ש' 32-35). לכל הפחות לעניין ג'מאל, אשר הוא אחד התובעים בתיק, מצאתי כי אין לזקוף לחובתו של עו"ד זועבי את אי זימונו לעדות.
50. כאמור, רדיה לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן. לאורך עדותה טענה רדיה, כי היא אינה יודעת שלל פרטים. כך, בין היתר, טענה, כי אינה יודעת, כי חתמה על הודעה לבית המשפט (נ/18) במסגרת התביעה של עורסאן ובמסגרתה הודיעו על הסכמה לפסק דין הצהרתי (עמ' 24 ש' 27-31), כי לא ידוע לה שבנה עשה הסכם ברשות עם עיסא ועורסאן וכאשר נטען לפניה, כי בנוגע לזה התנהל ההליך בפני השופט הווארי השיבה, כי אינה יודעת וזו פעם ראשונה שהיא בבית המשפט (עמ' 25 ש' 2-8). עם זאת, בהמשך טענה, כי היא זוכרת שהעידה בבית משפט השלום לפני 8 חודשים (עמ' 25 ש' 18-20) (נ/19- הפרוטוקול). פעמים רבות במהלך עדותה ניכר, כי רדיה ביקשה להתחמק בתשובותיה ובין היתר כאשר נשאלה האם חתמה על מסמכים מסוימים. לכך מתווספת עדותה, כי אינה מכירה את עו"ד קאסם (עמ' 20 ש' 16-17) אשר מצדו טען, כי אין מצב שאינה מכירה אותו (עמ' 39 ש' 36, עמ' 40 ש' 1). לטענתו, רדיה מכירה אותו באופן אישי והוא החתים אותה על הרבה מסמכים. הוא טען, כי אולי היו צריכים להראות לה אותו וכי אולי שכחה את שמו אולם היא מכירה אותו טוב (עמ' 40 ש' 6-7). לטענתו, הוא היה בביתה של רדיה והיא הגיעה למשרדו כמה פעמים (עמ' 40 ש' 24-28).

התוצאה

1. כאמור, מצאתי, כי ייפוי הכוח משנת 62 ומשנת 82 מזויפים. משכך, הרי שרדיה לא רכשה את הזכויות מכוחם ולא היה בידה למכור זכויות אלו לנתבעים מס' 3-9. מאחר וייפוי הכוח משנת 62 מזויף הרי שזכויות מורישם של התובעים 1-4 לא עברו לרדיה ולפיכך יש לרשום את זכויותיהם של התובעים האמורים בטאבו בהתאם לצווי הירושה של המנוח חליל והמנוח חוסין. לתובעים 1-4 זכויות בעלות וחזקה בחלקיהם בחלקה זו בהתאם לצווי הירושה האמורים. כאשר כאמור, לרשות הפיתוח יש 2/7 חלקים מהמקרקעין נשוא התביעה בשים לב שאין כל טענה בכתב התביעה לגבי הנפקדות יוסרא וזיינב שחלקן הוקנה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ובהמשך לרשות הפיתוח. לעניין זכויותיו של התובע מס' 4, ויורשיו במקומו, הרי שמדובר בזכויות שנותרו לתובע מס' 4 לאחר מכירת חלקו כאמור בפסק הדין שניתן במסגרת ת.א 848/09. אציין, כי כתב התביעה לא הוגש על ידי כל יורשיו של המנוח חליל ופסק הדין מתייחס רק לזכויות של התובעים הרלוונטיים. כמו כן, עסקת המכר מיום 7.2.13 אשר מבוססת על ייפוי הכוח משנת 62 והוגשה למשרד מיסוי מקרקעין- מבוטלת.
2. אציין, כי התובעים עתרו לחיוב הנתבעים בפיצויים אך מצאתי שלא להיעתר לסעד האמור. לא עלה בידיהם להוכיח את העוולות הנטענות, את נזקיהם ואת אחריותו של מי מהנתבעים. כמו כן, הסכום הנתבע תחת רכיב זה לא צוין במסגרת כתב התביעה ולא שולמה בגינו אגרה וכאמור לא הובאו כל ראיות לעניין הנזק.
3. באשר לרדיה, הרי שהיא ייפתה את כוחו של ג'מאל בנה לבצע עסקאות בשמה. הלה בחר שלא להעיד ולא סתר את טענותיהם של חלק מהנתבעים, כי חתם על ההסכם בשם רדיה וכי התמורה שולמה לו. חוות הדעת הגרפולוגית (נ/45) שהוגשה על ידי עו"ד זועבי תומכת בטענה, כי חתימתו של גמ'אל על הסכמי המכר הרלוונטיים אותנטית. לכך מתווספת העובדה, כי עדותה של רדיה לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן, כמפורט. בנוסף, כאמור עלו טענות, כי רדיה נתנה ייפוי כוח לעו"ד זועבי ולאדם בשם ענאן. שוכנעתי, כי רדיה, בעצמה או באמצעות מי מטעמה, הייתה מעורבת בעסקאות בנוגע לחלק שלה בקרקע נשוא התובענה. אציין, כי במסגרת הליך אשר מתנהל בפני בית משפט השלום בת.א 61036-12-14 בתביעה אשר הגיש מוהנד נגד עו"ד זועבי אשר מצדו הגיש הודעת צד שלישי נגד רדיה וג'מאל ניתן פסק דין במסגרתו נקבע, כי רדיה ייפתה את כוחו של ג'מאל לחתום על הסכם המכר עם מוהנד וכי ג'מאל אכן עשה כן ומדובר בהסכם מכר אמיתי ולא פיקטיבי (ראה סעיפים 10-17 לפסק הדין מיום 17.12.19).
4. לא מונחת בפניי להכרעתי תביעה של הנתבעים ובמסגרת ההליך שלפני אינני נדרשת להכריע בין זכויותיהם של הנתבעים השונים אשר טוענים, כי רכשו את הקרקע מרדיה באמצעות מי ממיופי הכוח הנטענים שלה. אציין, כי לעניין חלק מעסקאות אלו התנהלו או מתנהלים הליכים אשר הוגשו על ידי מי מהנתבעים. ברי, כי חלקה הנותר של רדיה (על פי הנטען 331 מ"ר בלבד) אינו מספיק לכסות את זכויותיהם של כל הרוכשים אשר טוענים, כי רכשו את הקרקע ממנה אך אין באמור כדי לשלול טענה, כי זכויותיה האמורות נמכרו. השאלה איזו מהעסקאות גוברת אינה רלוונטית לצורך הכרעה בהליך שלפני. לאור האמור בעניין זה הרי שאינני נעתרת לסעד המבוקש בדבר ביטול העסקאות שנכרתו עם הנתבעים מס' 3-9 וביטול הערות האזהרה הרשומות על בעלותה של רדיה בלבד בלשכת רישום מקרקעין.
5. בשולי הדברים אציין, כי הצדדים התעמקו רבות בסוגיות שאינן רלוונטיות להליך שלפני. ניכר, כי פניהם של חלק מהנתבעים לתביעות עתידיות בנוגע לעסקאות שנכרתו לגבי הקרקע בה עסקינן ונראה, כי השתמשו בהליך שבכותרת לצורך הכנת הקרקע לתביעות אלו. כך לדוגמא, הצדדים התייחסו לסוגיית ביטול העסקה השנייה של וויר וחתימתו של איימן אחיינו על מסמך בנדון, טענתו של וויר על התחייבותו של עו"ד זועבי כלפיו והכחשתו של האחרון, שאלת העברת התמורה בגין ההסכמים לרדיה ו/או ג'מאל, המחלוקת לעניין ביטול העסקאות במס שבח והאם מדובר בבקשות מזויפות, אי רישום התקבול בספריו של עו"ד זועבי, אי הפקדת הכספים על ידו בחשבון נאמנות, השאלה האם עו"ד זועבי אמור היה לדווח על העסקאות הנטענות בין רדיה לנתבעים מס' 3-9 והאם הנתבעים האמורים שילמו לו שכר טרחה. אינני נדרשת לסוגיות האמורות אשר אינן דרושות לצורך הכרעה בהליך שלפני.
6. אוסיף עוד, כי למרות החלטת בית משפט מיום 1.5.19 עד מועד זה לא תוקנה התביעה לאחר פטירתו של התובע מס' 1 ויש לעשות זאת לצורך רישום זכויות היורשים בטאבו.
7. לאחר שהתביעה התקבלה בחלקה בלבד, ולאחר התרשמותי מההעדים שהעידו לפני מצאתי לקבוע, כי כל צד יישא בהוצאותיו ואיני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.