1. בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב אשר הוטל על המבקש בעקבות חשד כי עבר עבירה של הובלת מטען שמשקלו הכולל עולה על המשקל המותר בחוק.
2. כעולה מחומר הראיות, בתאריך 21.3.16 בשעה 18:00 , נסע המבקש בכביש 25 בצומת מחלף שרה, ברכב משא מסוג "מרצדס", והוביל ברכבו מטען שמשקלו הכולל הנו 73,880 ק"ג, העולה על משקלו הכולל של הרכב אשר הנו 59,000 ק"ג.
3. במסגרת הדיון שהתקיים בפני ביום 28.3.16 טען ב"כ המבקש כי קיימים פגמים בראיות לכאורה. לטענתו, המשקל אשר צוין בדו"ח הנו המשקל הכולל של הרכב הגורר והנגרר יחד, בעוד שהיה על השוטר להתייחס למשקלו של כל רכב לחוד. עוד טען ב"כ המבקש כי המבקש טען בפני השוטר מיד לאחר השקילה כי פרק למעלה מטון ממשקלו של הרכב, כך שהמשקל אשר יוחס לו בדו"ח אינו נכון.
4. המשיבה מתנגדת לבקשה.
5. אציין כי טענותיו של המבקש בדבר הפרדת הרכב הגורר מהנגרר הינה טענה אשר מקומה להתברר במסגרת התיק העיקרי, לאחר בירור השפעתה של הפרדת הרכבים , ככל שקיימת. ראה דבריו של כב' השופט י' ליפשיץ, בתיק ע"ח 1504-05-14 קנכט נ' מ"י (מחוזי חיפה, פורסם ביום 5.5.14), שם הועלתה טענה זהה בדבר הצורך בהפרדת הרכב הגורר מהנגרר. כב' השופט ליפשיץ ציין, "כי מדובר בטענה עובדתית שראשית יש להוכיחה במהלך ההליך העיקרי, ושנית יש להוכיח מהי השפעת אי הפרדת הגורר מהנגרר, אם בכלל".
6. בנוסף, טענתו של המבקש בדבר פריקת טון ממשקלו של הרכב גם היא אינה משפיעה על עוצמתן של הראיות לכאורה, ואף מקומה להתברר במהלך התיק העיקרי. שכן, המבקש הודה בפני השוטר כי מדובר במשקל החורג מהמותר. לדבריו: "אני יודע שיש לי משקל הרבה, תנסה לעזור לי, מצטער". כמו כן, בחקירתו בבית המשפט, ביום 28.3.16 שב וציין המבקש לעניין משקל הרכב: "ראיתי שזה יותר מידי אז שפכתי.." וכשנשאל מה היה משקלו של הרכב לאחר שפרק טון? השיב שאינו יודע. (ע"מ 3, שו' 15-16).
7. משכך, בשלב זה קיימות ראיות לכאורה המספיקות לביסוס אשמתו של המבקש. השוטר ציין באופן מפורט בדו"ח כי המבקש הציג בפניו תעודת משלוח לפיה, הוביל חומר מסוג חול טיט במשקל של 73,880 ק"ג, המהווה חריגה של מעל 25% מהמשקל הכולל המותר על פי רשיונות הרכב.
8. מעבר לכך, בענייננו, היה על החברה, בעלת הרכב בו נהג המבקש, לוודא ולבצע בדיקות מקדימות על מנת להבטיח את אי ביצועה של העבירה המיוחסת למבקש. משהתירה החברה למבקש לנהוג ברכב, הנושא משקל גבוה מהמותר, עליה לשאת בתוצאות התנהלותו של הנהג מטעמה.
9. בנסיבות אלו, משמצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של המבקש, ומאחר ולא התבצעו פעולות ו/או בדיקות מצד החברה, בעלת הרכב, אשר יש בהן כדי למנוע את העבירה המיוחסת למבקש כאמור, אני מוצאת לנכון לדחות את הבקשה.
10. המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אדר ב' תשע"ו, 29 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.