1. לפניי בקשה להורות על עיכוב של שלושה הליכים המתנהלים החל מראשית שנת 2016. זאת, מחמת הליך התלוי ועומד שנפתח בבית המשפט המחוזי בראשית שנה זו.

עובדות והליכים רלוונטיים

1. ביום 13.07.14 נחתם בין המבקשות לבין המשיב 1 חוזה הלוואה. בחוזה ההלוואה הוגדרו בטוחות. אחת הבטוחות היא שטר (המחאה לביטחון) על סך 220,000 ₪. בטוחה אחרת היא משכנתא.
2. ביום 11.10.15 הגיש המשיב 1 בקשה לביצוע השטר. ביום 07.03.16 הגישו המבקשות התנגדות לביצוע השטר. בנימוקים להתנגדות העלו השתיים, בין השאר, טענות כנגד תוקף חוזה ההלוואה. הדיון בהתנגדויות מתנהל בבית משפט זה בהליכים מספר 38294-03-16 ו 24300-03-16 (להלן: "התנגדות לביצוע השטר"). ביום 23.03.16 הגישו המבקשות בת"א 52022-03-16 תביעה חוזית – כספית כנגד שני המשיבים (להלן: "התביעה החוזית"). בתביעה החוזית מעלות המבקשות, בין השאר, גם טענות כנגד תוקפו של חוזה הלוואה. הדיון בשלושת התיקים אוחד (להלן: "התיק המאוחד"). בתיק המאוחד התקיימו דיונים במהלך שנת 2017, ובהמשך נקבע דיון הוכחות ליום 20.06.18.
3. ביום 31.01.18 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה (ה"פ 73649-01-18) כנגד המשיב 1, זאת בין היתר, בטענה כי אין תוקף למשכנתא (להלן: "המרצת הפתיחה"). התיק מתברר בימים אלו בבית המשפט המחוזי מרכז – לוד, והישיבה הראשונה בתיק נקבעה ליום 24.10.2018.
4. ביום 25.4.2018 הגישו המבקשות בקשה להקפיא את ההליך בתיק המאוחד עד למתן הכרעה בהמרצת הפתיחה. הבקשה מנומקת בכך שרק ביום 29.11.17 קבע בית משפט זה כי אין לו סמכות עניינית להעניק סעד בכל הנוגע לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא.
5. בתגובתו מיום 22.05.18 מציין המשיב 1 כי ההליך מתנהל זה כשלוש שנים. המשיב אינו מתנגד להקפיא את התביעה החוזית. עם זאת, בהתייחס לדיון בהתנגדות לביצוע השטר, אין להקפיא את ההליך. המשיב 1 מוסיף כי עיכוב ההליך עשוי לגרום נזק נוסף למבקשות בשל צבירת ריביות ופיגורים על החוב. תשובת המבקשות הוגשה ביום 4.6.2018. המשיב 2 לא הגיש תגובה לבקשה.
6. לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט את הנימוקים להחלטה זו.

דיון

המסגרת הנורמטיבית - הדין בעניין "הליך תלוי ועומד"

1. הדוקטרינה בדבר "הליך תלוי ועומד" נועדה למנוע הכבדה שלא לצורך על הצד שכנגד ולאפשר יעילות דיונית תוך מניעה של הכרעות סותרות. לבית המשפט נתונה סמכות להפעיל את שיקול דעתו ולעכב את ההליך בנסיבות בהן מתנהל הליך אחר אשר עולות בו שאלות דומות. בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעניין זה, ניתן למנות את השאלות השנויות במחלוקת בשני ההליכים, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון והמערכת השיפוטית בכלל, חיסכון בזמן והוצאות, מניעה של הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, מתן הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכדומה. (ראה רע"א 627/13 דוד סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ (לא פורסם, פסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט יורם דנציגר 19.2.2013), רע"א (ירושלים) 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אלכסנדר קפלן (לא פורסם, פסקאות 3 ו 4 לפסק דינה של כב' השופטת טובה שטרסברג-כהן 28.1.02).
2. בהתייחס לדמיון בין השאלות שבהליכים השונים, נפסק כי הדמיון מתקיים ככל שבשני ההליכים נדונה שאלה מהותית דומה. לא נדרש כי הסוגיות הנדונות תהיינה זהות (ע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, כט(2) 477 (1975). לעניין זהות בין בעלי הדין בהליך המעוכב ובהליך התלוי ועומד, הכלל העקרוני הוא כי השתק זה יחול רק כאשר קיימת זהות בין הצדדים להתדיינות הראשונה לבין הצדדים להתדיינות המאוחרת, או לכל הפחות כאשר קיימת חליפות או קרבה משפטית מיוחדת ביניהם, ואולם בית המשפט העליון הִגמיש את הכללים לקיומו של השתק פלוגתא גם במקרים בהם הצד שמעלה את טענת ההשתק לא היה צד להתדיינות הראשונה, אך זאת כאשר הטענה מועלית כטענת הגנה כנגד תובע שהיה צד להתדיינות הראשונה. ראה, רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ) (לא פורסם) פסקה 17 לפסק דינו של כב' השופט יורם דנציגר, 11.7.2013.
3. ככלל, תעוכב התובענה השנייה בזמן. מטבע הדברים, בעת שהדיון בתביעה השנייה בזמן יהיה מצוי בשלבים ראשונים, הדיון בתביעה הראשונה כבר מצוי בשלבים מתקדמים. על אף האמור, נפסק כי הקדימות בזמן אינה מכרעת ויש לתת משקל לקידום אינטרס יעילות הדיון וחיסכון במשאבים. דברים מתייחסים הן לבית המשפט והן לבעל הדין. ראה רע"א 346/06 ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (לא פורסם, פסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) אשר גרוניס, 14.05.2006). נפסק כי אינטרס היעילות והחיסכון במשאבים יושג כאשר תעוכב התובענה העשויה להיות מושפעת מהתובענה האחרת. ראה ,רע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (לא פורסם, פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט יורם דנציגר, 06.11.2013).
4. כאמור לעיל, יישום הדוקטרינה מצוי בשיקול דעת הערכאה הדיונית. בפסיקה הוכרו נסיבות בהן יתנהלו הליכים שונים, הנובעים מאותה מסכת עובדתית בשתי ערכאות שונות. כדוגמה לנסיבות מעין אלה, ראה התייחסות בית המשפט לכלל "פיצול הסעדים", רע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר (לא פורסם, פסקה 9 לפסק דינו של כב' הנשיא אשר גרוניס, 01.08.2013).

מן הכלל אל הפרט

1. ענייננו בשלושה תיקים שהטיפול בהם החל בחודש מרץ 2016 והדיון בהם אוחד. במסגרת ההליך בתיק המאוחד התקיימו דיונים, בכלל זה שני דיונים במהלך שנת 2017. דיון הוכחות נקבע ליום 20.06.18. המרצת הפתיחה, בגינה הוגשה הבקשה שבפני, נפתחה בבית המשפט המחוזי כמעט שנתיים מאוחר יותר, ביום 31.01.18.
2. אין לקבל את הטענה בדבר עיתוי הגשת התובענה לבית המשפט המחוזי:

המבקשות מסבירות שיהוי זה בכך שלא היו מודעות לחוסר הסמכות העניינית של בית משפט זה להכריע בעניין הליכי מימוש המשכנתא. בנימוקי הבקשה הן מבהירות כי רק ביום 29.11.17 קבע בית משפט זה כי אין לו סמכות עניינית להעניק סעד בעניין זה. ואולם, יובהר כי עוד ביום 25.09.16 ציין כבוד הרשם הבכיר יניב ירמיהו בהחלטתו, כי לבית משפט זה אין סמכות להכריע בעניין ביטול המשכנתא, והוסיף כי שאלת המשכנתא אינה נדרשת לצורך הכרעה בעניין תוקף המערכת החוזית שבין הצדדים. בסיום החלטתו הורה הרשם הבכיר על מחיקת סעד ביטול המשכנתא מכתב התביעה שהוגש בתביעה החוזית. לפיכך, לא ניתן לקבל הסברן זה של המבקשות.

אין הצדקה לעיכוב הדיון בהליך הראשון בזמן:

אף בהתעלם מעיתוי ההגשה של התביעה השנייה בזמן (המרצת הפתיחה), הבקשה מתייחסת לעיכוב ההליך הראשון (התיק המאוחד). אמנם הקדימות בזמן אינה מכרעת ויש לתת משקל לקידום אינטרס היעילות. עם זאת, אני סבורה כי היעילות מחייבת המשך ניהול ההליך בתיק המאוחד. המרצת הפתיחה הוגשה לבית המשפט המחוזי לפני כ 4.5 חודשים. זאת בעוד שבתיק המאוחד, קבוע ביומן בית המשפט מועד להוכחות בתוך כעשרה ימים. המשך ניהול ההליך בתיק המאוחד יאפשר הכרעה יעילה ומהירה בסכסוך הכספי שבין הצדדים. הכרעה מהירה היא אינטרס של שני הצדדים.

1. אין זהות בצדדים בשני ההליכים:

הצדדים להמרצת הפתיחה המתנהלת בבית המשפט המחוזי, הם המשיב 1 והמבקשות. כך גם בשני התיקים שעניינם התנגדות לביצוע השטר. עם זאת, התיק המאוחד כולל גם את התביעה החוזית שהגישו המבקשות, תיק זה הוגש גם כנגד המשיב 2. מכאן כי אין זהות בין הצדדים בהליכים. הכרעה בהמרצת הפתיחה לא תפתור את הסכסוך שבין המבקשות לבין המשיב 2, שכאמור אינו צד להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי.

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה הן משיקולי יעילות דיונית והן מראיה של טובת הצדדים. סיום מהיר של המחלוקת הכספית פועל לטובת שני הצדדים.

סיכום

1. אני מורה על דחיית הבקשה.
2. דיון ההוכחות הקבוע ליום 20.06.18 יתקיים במועדו.
3. המבקשות ישלמו למשיב 1 הוצאות הליך זה בסך 1,000 ₪.
4. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בפקס או בדוא"ל.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ח, 10 יוני 2018, בהעדר הצדדים.