בפני תביעות כספיות כספית בגין תאונת דרכים.

א. גרסת התובעת בתיק תא"מ 47891-07-16:

1. התובעת בכתב התביעה בתיק תא"מ 47891-07-16, טענה כי התאונה ארעה בעת שרכב המבוטחת נסע בכיכר ביציאה מכפר גבירול, ונפגע מרכב הנתבע שפגע ברכבה בחלק הימני האחורי וכתוצאה מכך איבד הרכב שליטה והסתובב.

2. בהודעת המבוטחת גב' קפרא אורית למבטחת הפניקס חברה לביטוח בע"מ, מסרה המבוטחת כדלקמן: "כאשר הייתי באמצע הכיכר שמעתי בלימה חזקה ורכב פגע ברכבי בחלק אחורי ימני, איבדתי שליטה והרכב הסתובב".

3. באמרתה במשטרה מיום 10.11.15 שעה 14:15, המוצג ת/2, מסרה גב' קפרא כי היא היתה באמצע הכיכר, שמעה בלימה חזקה והרכב הפוגע "נכנס בצד ימין אחורי של הנוסע. איבדתי שליטה על הרכב והרכב בו נסעתי הסתובב במקום...".

4. במהלך הדיון הנהגת ברכב התובעת, הגב' אורית קפרא, מסרה כי יצאה מכפר גבירול לכיון רחובות, היא נסעה בנתיב הימני ודבקה בנתיבה. בעת שהגיעה לאמצע הכיכר, בנסיעה איטית, הואיל והיתה תנועת כלי רכב בכיכר, בחלוף מספר שניות היא שמעה חריקת בלמים. טרם הספיקה לסובב את ראשה, רכבה הסתחרר והיא איבדה את השליטה על הרכב.

לדבריה, רכב הנתבעים אשר נסע במהירות רבה, פגע ברכבה בעוצמה רבה מאחור.

הבהירה כי בטרם כניסתה לכיכר התנועה רכב הנתבעים לא היה בכיכר.

התאונה ארעה בתוך הכיכר, ובתוך הכיכר לדבריה רכב הנתבעים נסע במהירות.

על גבי המוצגים ת/9 ו – ת/8, תצלומי אזור הארוע שנלקחו מגוגל מאפס והוגשו כראיות, סימנה הנהגת את אזור נסיעתה.

נשאלה והשיבה כי רכבה נפגע בחלק האחורי של הרכב בצד ימין, באזור הפנס.

באשר לגרסת נהג הרכב התובע בתיק תא"מ 56253-03-16, לפיה היא חתכה את רכבו מהנתיב השמאלי לימני בתוך הכיכר, השיבה שאין בדבריו אמת, היא נסעה בנתיב הימני ונשארה בנתיב הימני, ומסרה כי היא מוכנה להבדק בפוליגרף, אם קיימים ספקות.

לשאלת בא כח התובעים בתיק תא"מ 56253-03-16, השיבה שהיא לא טענה שהנהג ברכב המעורב הגיע מצד שמאל, היא טענה שהוא פגע ברכבה מאחור בצד ימין של רכבה. השיבה כי היא איננה יודעת באיזה נתיב הוא נסע, הוא הגיע מכיון הרכב הלבן שסומן במספר 1 על גבי המוצג ת/8.

עת הוצגה בפניה גרסת הנהג ברכב המעורב, לפיה היא פגעה ברכבו מאחור והעיפה את רכבו לעבר המעקה, השיבה "איך פגעתי מאחורה אם אני עפתי והסתובבתי? איך? אלוקים, אני לא יכולה לשמוע את השקרים האלה".

העדה נתבקשה להסביר את הנזק שנגרם לרכבה מצד ימין בחלק הקדמי של הרכב מתחת לפנס, והשיבה שאין היא יכולה להסביר. הנהג ברכב המעורב פגע ברכבה, בפנס האחורי הימני.

נאמר לעדה שהיא פגעה עם רכבה בצד ימין בחלק הקדמי של הרכב, ברכב הנוסף, ומשכך יש לה נזק בחלק הקדמי מימין. השיבה "אני לא יודעת מאיפה המכה. תוך כדי שהוא הסתובב נפגע האוטו. כשהוא נכנס בי אני הסתובבתי והוא הסתובב ומן הסתם גם הדלת שלי נכנסה פנימה".

העדה הופנתה למוצג ת/3, שם נצפה בתצלום הנזק ברכבה בצד ימין בדלת האחורית הימנית. העדה השיבה שהיא מאשרת את הפגיעה וגם הפנס נפגע והפנס נפגע ובלשונה "קודם".

העדה דבקה בגרסתה לפיה היא לא טענה שהנהג המעורב השתלב מצד שמאל של רכבה.

נשאלה והשיבה שלאחר התאונה ולאחר שרכבה הסתובב, שני כלי הרכב היו לכיון המעקה ורכבה הסתובב ימינה לכיון המעקה.

ב. גרסת התובעים בתיק תא"מ 56253-03-16:

1. התובעים בתיק תא"מ 56253-03-16, טענו בכתב התביעה כי בזמן שהנהג ברכבם נסע בכיכר בצד הימני של הכיכר, רכב צד ג' פגע ברכבו בחלק האחורי השמאלי. כתוצאה מהפגיעה הנהג איבד שליטה על הרכב ונכנס בתוך מעקה בטיחות.

2. הנהג מר חכמון אופיר, באמרתו במשטרה מיום 10.11.15, בשעה 12:30, מסר כדלקמן: "נכנסתי לכיכר שני נתיבים, נסעתי בנתיב הימני, רכב חתך אותי מצד ימין. לא הפסקתי לבלום, נתתי נגיעה באוטו, סיבבתי את ההגה לכיון השני ונכנסתי במעקה הבטיחות"

3. במהלך הדיון מסר מר אופיר חכמון, הנהג ברכב התובעים כי הוא נסע מכיון פלמחים לכיון רחובות, בכביש 411, הוא נכנס לכיכר פנה ימינה, השתלב בתוך הכיכר בנתיב הימני, ואחרי מספר שניות הוא שמע "בום", רכבו הסתובב ימינה והוא נכנס בתוך מעקה הבטיחות. מעוצמת המכה הוא איבד את ההכרה והתעורר בבית חולים.

עת עומת עם גרסתו במשטרה, שם מסר כאמור לעיל "נכנסתי לכיכר שני נתיבים, נסעתי בנתיב הימני, רכב חתך אותי מצד ימין, לא הספקתי לבלום נתתי נגיעה באוטו סובבתי את ההגה לכיון השני ונכנסתי במעקה הבטיחותי", ולכאורה מאמרתו במשטרה עלה כי הוא ידע כיצד ארע הארוע, השיב העד כי הוא היה מחוסר הכרה, נאמר לו שהוא אשם ומאחר והיה מחוסר הכרה, זה מה שהוא הבין. בהמשך הוא שחזר את מה שארע, הבין את הטראומה שחווה, שקיבל מכה ועף לתוך מעקה הבטיחות.

נשאל כיצד ידע לומר שרכב חתך אותו והשיב שזה מה שנאמר לו שקרה.

נשאל אם מישהו אמר לו שרכב חתך אותו, השיב שזה מה שנאמר לו. טען כי כשהתעורר אחרי כמה שעות בבית החולים שמע שיחה ממנה הבין שהוא אשם וכשהוא הגיע למשטרה ביום למחרת הוא סיפר מה ששמע.

נאמר לעד כי הוא מסר את אמרתו בשעה 12:30 והמעורבת הנוספת מסרה אמרתה בשעה 14:00, משכך כיצד היה בידיעת השוטר מה תהיה גרסת המעורבת הנוספת בעת שחקר אותו. השיב כדלקמן: "לא השוטר אמר לי. ששכבתי על המיטה שמעתי את השיחה שהיתה מסביב ובשיחה נאמר". ובהמשך הבהיר כי השיחה היתה בין התובעת לאביו.

טען כי היה מעורפל ולא היה מודע למה שקורה מסביב, ואמר את מה ששמע.

נשאל כיצד הוא יודע בהמשך שמה שחשב בעת שהוא היה מעורפל לא היה נכון, השיב כדלקמן: "התעשתתי על עצמי, חזרתי לעצמי אחרי שבוע, התעוררתי על החיים שלי, התחלתי להזכר. אני נהג מקצועי. הבנתי את הסיטואציה שקבלתי את המכה מאחורה וכביכול האוטו סטה מאחורה וכך שנכנסתי במעקה הבטיחות מההדף קבלתי סטרס, הגוף שלי ננעל, וכמה שעות הייתי מעולף ואיבדתי הכרה".

נשאל אם מסר גרסה נוספת במשטרה לאחר ששחזר את מה שארע, והשיב בשלילה.

נשאל על ידי בא כח חברת הפניקס "פה אתה ספרת שאתה לא יודע מה היה נסעת בכיכר ופתאום שמעת רעש אז אתה לא יודע גם היום להגיד מה קרה", השיב כי הוא יודע היטב מה ארע, הוא נסע, השתלב בנתיב וכ – 8, 15 שניות בערך נסע בתוך הנתיב, ופתאום שמע את המכה והרכב "ברח" לו לימין והוא נכנס לתוך מעקה בטיחות. הוא קיבל מכה מאחורה.

4. מטעם התובעים בתיק 56253-03-16, מסר עדות השמאי, מר מאיר אייל.

השמאי מסר כי הוא אמד את הנזקים ותאר את ממצאיו בחוות הדעת.

נאמר לו שהרכב נפגע בתחילה בחלקו האחורי השמאלי ותוך כדי נסיעה בכיכר הוא נפגע בחלקו הקדמי.

מר שי שלום מסר לו מהם הנזקים שנגרמו בעקבות התאונה. הוא לא שאל את מר שי שלום אם הוא היה עד לארוע.

נמסר לו שהרכב נפגע מאחור ונהדף. הוא לא קבע בחוות הדעת שהרכב נהדף.

נאמר לו שאלה הנזקים שארעו בארוע, נמצאו שני מוקדים לנזק, והוא העריך את מוקדי הנזק. האחד בחלקו האחורי השמאלי ותוך כדי הדף, ואפשרי במקרים כאלה שרכב נפגע מאחור ונהדף לחזית ותוך כדי הארוע הוא גם נפגע בחלק הקדמי של הרכב.

העד מסר כי הוא אינו יודע בוודאות אם הנזקים נגרמו במהלך ארוע אחד.

יחד עם זאת מסר כי הוא לא מצא נזקים ישנים, לא מצא קורוזיה, ואפשרי שהנזקים במוקד הקדמי ובמוקד האחורי לא ארעו באותו ארוע, עם זאת הם ארעו בסמיכות זמנים, ואם הנזק בחזית היה מתרחש קודם לכן, הרכב לא היה בר נסיעה.

5. מר צורי חכמון, אביו של מר אופיר חכמון, מסר דברים מיוזמתו בגמר הדיון.

העד מסר כי הוא היה בבית החולים ביחד עם התובעת (קרי, כוונתו הנהגת ברכב התובעת הפניקס – ל.פ.), התובעת אמרה לו שבנו אשם והוא האמין לה.

לשאלתי אם התובעת אמרה לו שבנו נסע בנתיב הימני והיא, קרי, התובעת, חתכה את רכבו ובנו לא הספיק לבלום ונכנס במעקה, השיב כי התובעת אמרה לו שבנו נכנס ברכבה מאחור.

לשאלתי כיצד בנו אמר שהוא שמע בבית החולים את הגרסה שהוא מסר במשטרה, והגרסה שהוא מסר במשטרה נמסרה בעקבות הדברים שנאמרו בבית החולים, השיב "זה מה שהוא שמע וזה מה שנכנס לו בראש והוא חשב שהוא אשם. אז שהלכתי לראות את האוטו אני ועוד אחד, ראינו שיש מכה מאחורה, ואז הוא נזכר איך קרתה לו התאונה".

ג. סיכומי הצדדים:

1. סיכומי בא כח הפניקס:

בא כח הפניקס טען כי גרסת התובעת ברורה, הנהגת מסרה כי היא נכנסה לכיכר ותוך כדי נסיעה בנתיב הימני רכב נכנס מאחור במהירות, לא הספיק לבלום ופגע ברכבה בעוצמה בצד אחורי ימני עם חזית הרכב, ובהמשך שני כלי הרכב הסתובבו ונהדפו, ולא ברור מה קרה אחרי.

למר חכמון נזק בחזית הרכב, והמגע היה עם חזית רכבו והחלק האחורי הימני של חזית רכב הפניקס.

טען כי עדות העדה מטעם הפניקס נתמכת בהודעות שמסרה לחברת הביטוח ולמשטרה.

באשר לגרסת מר חכמון, טען כי הנהג מסר מספר גרסאות לתאונה, ובמהלך הדיון בבית המשפט מסר כי הוא לא יודע כיצד ארע הארוע.

מסר כי הוא נכנס לכיכר, התקדם מספר שניות, הוא שמע מכה וארעה התאונה, בעוד בגרסתו במשטרה מסר שרכב חתך אותו מצד ימין.

טען בא כח הפניקס כי גרסתו של מר חכמון אינה עולה בקנה אחד עם ההגיון הואיל וכיצד אפשרי שרכב חתך את רכבו של מר חכמון מצד ימין, כאשר לטענתו הוא נסע בנתיב הימני.

כמו כן ציין כי מר חכמון מסר באמרתו במשטרה שהוא פגע קלות ברכב התובעת, בעוד בעדותו בבית המשפט מסר גרסה שונה.

2. סיכומי בא כח מר חכמון שי ומר חכמון אופיר:

בא כח האדונים חכמון טען כי הוא עותר לדחות את תביעת הפניקס ולקבל את תביעתם.

טען כי מוקדי הנזק ברכב הפניקס לא מתישבים עם גרסת התובעת. לרכב הפניקס פגיעה בגג ופגיעה בכל הצד הימני של הרכב, בעוד נהגת הפניקס מסרה שהיא נפגעה מאחור.

טען כי בתצלומי רכב הפניקס, המוצג שסומן כ- ת/3, נצפה נזק בגג הרכב בחלקו העליון הימני.

טען כי הנהגת ברכב הפניקס דיווחה על נזק מאחור והנזק מאחור כמעט לא נצפה ולא היה לה הסבר לנזק בקדמת הרכב.

טען כי השמאי מטעמם מסר כי אפשרי שהנזקים בחלק הקדמי ובחלק האחורי מקורם בארוע אחד.

טען כי הנהגת ברכב הפניקס פגעה במר חכמון מאחור והדפה את רכבו למעקה הבטיחות וכך ארעה התאונה.

ד. ממצאים:

1. לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים, עיינתי בתצלומי כלי הרכב המעורבים, עיינתי באמרות הנהגים המעורבים במשטרה ובדוחות השמאים, אני סבורה כי התובעת הפניקס הרימה את נטל הראיה המוטל עליה על פי חוק והוכיחה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנהג מר חכמון.

2. לרכב הפניקס, כפי שעולה מדוח השמאי מר דואני וכפי שעולה מתצלומי הרכב, נגרם נזק בסף תחתון ימני ופח אחורי.

לרכב הפניקס לא נגרם נזק בחזית הרכב.

3. לרכבו של מר חכמון, כפי שעולה מחוות דעת השמאי נגרם נזק בשני מוקדים, מוקד א, בחלק האחורי שמאלי פח אחורי שמאלי וכנף אחורית שמאלית ושפם אחורי שמאלי. מוקד נזק נוסף, בחלקו הקדמי של הרכב שלדות מרכב חזית הרכב ודופן פנימית ימנית ודופן קדמית שמאלית ותא המנוע.

4. אני סבורה כי מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים מתיישבים יותר עם גרסת הנהגת ברכב הפניקס מאשר עם גרסתו של מר חכמון.

5. זאת ועוד, נהגת הפניקס מסרה מספר אמרות, אמרה לחברת הביטוח, אמרה במשטרה ואמרה בבית המשפט, אמרותיה זהות ועקביות בעוד למר חכמון גרסאות שונות. גרסתו במשטרה של מר חכמון אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו בבית המשפט.

6. לדברי מר חכמון הגרסה אשר מסר במשטרה נמסרה בטרם הצליח לשחזר את קרות הארוע.

לדבריו מסר במשטרה את הגרסה אשר שמע במהלך שהייתו בבית חולים, כפי שעלתה בשיחה בין אביו לנהגת ברכב הפניקס.

7. לטעמי אין בגרסתו ממש הואיל ובגרסתו במשטרה, המוצג ת/10, מסר פרטים שלא עלו לכאורה מהשיחה בין אביו לבין נהגת הפניקס, פרטים אודות אופן קרות הארוע, כפי שעלה מדברי אביו בבית המשפט.

אביו של מר חכמון מיוזמתו, ביקש לומר דברים, אולם לא עלה מדבריו כי הדברים שנאמרו באמרה במשטרה על ידי בנו הם הדברים שעלו בשיחה בינו לבין הנהגת ברכב הפניקס.

8. אני סבורה לאחר בחינת ושקילת כל הנדרש, כי מר חכמון נסע במהירות גבוהה, פגע ברכב הפניקס, גרם לרכב הפניקס את הנזקים שעולים מדוח השמאי, ובעת המפגש בין רכבו לבין רכב הפניקס, ארע הנזק בחזית רכבו.

אפשרי שהנזק ברכבו מאחור ארע בתאונה הנדונה, ואפשרי שארע עובר לתאונה הנדונה במהלך ארוע אחר.

לא ברור לאור מוקד הנזק ברכב הפניקס, כיצד רכב הפניקס גרם לנזק הנטען בחלק האחורי ברכבו של מר חכמון.

לציין ולהדגיש כי מי שהפנה את תשומת לב השמאי מטעם מר חכמון לנזקים הנטענים שנגרמו בארוע לרכבו של מר חכמון, לא היה הנהג ברכב אלא אביו אשר לא נכח בתאונה.

ה. מסקנות:

1. התביעה שהגישו מר חכמון שי שלום ומר חכמון אופיר רפי נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ וגב' אורית קפרא, נדחית, לפנים משורת הדין ללא צו להוצאות.

2. אני מקבלת את התביעה שתבעה הפניקס חברה לביטוח בע"מ את מר אופיר חכמון.

אני קובעת כמפורט לעיל כי הפניקס חברה לביטוח בע"מ הרימה הנטל הנדרש, וכי אני מעדיפה את גרסת הנהגת מטעמה, הגב' אורית קפרא, על פני גרסת מר אופיר חכמון.

3. הנתבע מר אופיר חכמון ישלם את נזקיה של התובעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ, בגין הארוע.

ו. גובה הנזק:

הפניקס חברה לביטוח בע"מ פיצתה את המבוטחת בסכום של 23,526 ₪.

התובעת שילמה לשמאי סך של 407 ₪. משכך אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 23,933 ₪ בגין נזקיה בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5% ואגרת בית משפט בסך של 375 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום בו פסק הדין יגיע לידי הנתבע.

לא ישולם הסכום במועד כאמור, ישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

בשולי פסק הדין מצאתי לציין כי הוגשו תצלומי רכבו של מר חכמון אשר צולמו על ידי השמאי מר מאיר אייל. התצלומים לא סומנו במהלך הדיון, משכך, בעת כתיבת פסק הדין סומנו התצלומים כמוצג נ/1 (12 עמודים).

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ז, 19 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.