מונחת בפני בקשה להארכת מועד להישפט , בהתאם לסעיף 230 ל- חסד"פ [נוסח משולב].

במסגרת הבקשה ביקש ב"כ המבקש להסב דו"ח מספר: 90504835365 על שם כרישאת עלא

ת.ז. 201394418 , אשר לטענתו ביצע את העבירה, צורף תצהיר מטעמו.

לטענת ב"כ המבקש, רק לאחרונה נודע למבקש על קיום הדו"ח שהונח בתיבת הדואר בבעלותו ולכן לא יכול להגיש בקשה להסבה במועד החוקי.

ב"כ המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה , מהטעם שמדובר בברירת משפט אשר נשלחה למבקש בדואר רשום ביום 04.07.15 והבקשה להסבה הייתה צריכה להישלח תוך 90 ימים מקבלת דבר הדואר.

לאחר עיון בבקשה ומצורפיה, מצאתי כי הדו"ח אכן נשלח למבקש ביום 04.07.15 אך חזר ביום 02.08.15 עקב מען לא ידוע. המען שצויין על הדו"ח היה אבו רביעה אבו רביעה, כאשר לא מצויין מספר הבית.

בעניין זה סבור כי מחובתו של המבקש לעדכן את משרד הפנים ו/או משרד הרישוי בכתובת עדכנית על מנת שיוכל לקבל את דברי הדואר, וכל טענה לפיה, לא קיבל את דבר הדואר – דינה להידחות.

יחד עם זאת ,המבקש צירף תצהיר מטעם אחר אשר הודה בביצוע העבירה ולא ברור מה טיב הקשר בינו לבין המבקש ומה המסגרת אשר בגינה החזיק האחר את רכבו של המבקש?

לאור חוסר פרטים אלה – דין הבקשה להידחות.

והיה ויצורף תצהיר מחודש ומפורט יותר תוך 15 ימים מהיום, אהיה מוכן לשקול ביתר אהדה האפשרות של הסבת ה- דו"ח כמבוקש בבקשה.

בהעדר תגובה , תידחה הבקשה ללא נימוק נוסף.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ו, 17 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.