1. התובע עתר למינוי מומחה שיקום לצורך קביעת דרכי שיקומו וצרכיו. בהחלטה מיום 19.7.18 הוריתי כי לאחר שיוגשו תחשיבי הנזק אדון בשאלת מינו המומחה במידת הצורך. בית המשפט הציע לצדדים הצעה על פי תחשיבי הנזק. משדחתה הנתבעת את ההצעה בשלה העת להכרעה בבקשה.
2. התובע, ילידי שנת 1987, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 13.7.14.
3. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולתובע נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 79% בשל קטיעת רגל שמאל, המיפלגיה, מפרק ירך ימין, קרסול נכות פסיכיאטרית ופגיעה בזכרות. נכותו של התובע על פי קביעות מומחי בית משפט היא נכות משוקללת של 89%.
4. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, לאור חוות הדעת הרבות שבתיק בית המשפט יוכל לקבוע ולפסוק בקשר עם תפקוד התובע. עוד טענה כי הפרקטיקה היא שאין ממנים מומחה שיקום כדבר שבשיגרה.
5. דין הבקשה להתקבל.
6. לתובע נקבעה נכות בשיעור של 89%. כפי שנפסק:

"השאלה אם ומתי למנות מומחה לשיקום, במקרים של פגיעות ונכויות קשות עקב תאונה, צריכה להיות מוכרעת על פי הנסיבות. יהיו מקרים שלכאורה מינוי כזה לא יהיה נחוץ ודי בבירור העובדות על ידי חקירת המומחים האחרים, ויהיו מקרים אחרים, בהם יהיה ברור שמינוי כזה נחוץ ואף ראוי להקדימו. כך, למשל, בנכויות קשות רב מערכתיות כשרק התייחסות אל הנכויות והמגבלות כמכלול יוכל לתת תמונה הולמת של השפעת התאונה על התובע. לעיתים, כשאין מחלוקת בדבר שיעור הנכות הגבוה עקב התאונה, כגון בתאונה בה הנכות היא של 100%, אף ניתן לחסוך את מינויים של מומחים רפואיים בתחומים השונים, ודי יהיה במינויו של מומחה שיקום" (רע"א 3044/01 קרייזל נ' מלול (10.5.01))

1. אני סבורה שיש צורך בחוות דעת של מומחה שיקום על מנת להעריך את ההשלכות התפקודיות של הפגיעה ואת צרכי התובע בשל אותה נכות. נוכח גילו של התיק, כמו גם הנכויות המשמעותיות בתחומי הרפואה השונים יש מקום למינוי מומחה שיקומי בשלב זה וכך אני מורה.
2. החלטת מינוי תישלח אל ב"כ הצדדים והמומחה שימונה, בנפרד.

ניתנה היום, י"ז סיוון תש"פ, 09 יוני 2020, בהעדר הצדדים.