1. לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת 1 למבוטחה, התובע 2, ובגין הפסדים כספיים שנגרמו למבוטח בשל הפעלת הכיסוי הביטוחי, הכל בעקבות נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 10.05.2015, בין כלי רכב, מ"ר 88-108-71 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 34-049-16, שבעת התאונה היה בבעלותו של הנתבע 1 ונהוג בידו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה מטעם התובעים שישבה במושב האחורי ברכב התובעים בעת התאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותו של נהג רכב הנתבעים לתאונה תעמוד על שיעור של 40% ואילו אחריותו של נהג רכב התובעים לתאונה תעמוד על שיעור של 60%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אין מדובר בפגיעה מאחור במובן הקלאסי, קרי פגיעת חזית אל חלק אחורי. הדבר עולה היטב ממיקום מוקדי הנזק בשני הרכבים המעורבים בתאונה.

מוקדי הנזק ברכבי הצדדים מלמדים כי התאונה לא הייתה קורית אם רכב התובעים היה פונה ימינה כשהוא בגבולות נתיב נסיעתו. אם רכב התובעת היה פונה ימינה בגבולות נתיבו, כפי שעדי התובעים מעידים, הרי שהייתי מצפה לראות נזק באזור הפינה הימינית האחורית ברכב התובעים.

גם מוקד הנזק בפינה השמאלית הקדמית ברכב הנתבעים, לרבות כנף שמאלית קדמית ברכב הנתבעים, תומך באמור לעיל.

אני סבור כי רכב התובעת אכן סטה בתחילה שמאלה טרם פנייתו ימינה, בין אם במטרה להרחיב את קשת כניסתו לחניון המוצב בצד ימין ובין אם כתוצאה של רצון להחנות מצדו השמאלי של הכביש והתחרטות ברגע האחרון.

במצב דברים זה, נהג רכב התובעת היה אמור לבחון אם סטייתו ופנייתו ימינה מהנתיב הנגדי לא עלולים להפריע לתנועה, ובכלל זה אם יש רכב הנוסע מאחוריו. זאת לא ביצע נהג רכב התובעים.

מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה מוטל על נהג רכב התובעים.

עם זאת, איני פוטר את נהג רכב הנתבעים מכלל אחריות לקרות התאונה.

היה על נהג רכב הנתבעים, באמצעים העומדים לרשותו (בהנחה שהיה ערני דיו ובהנחה שהסיע את רכבו במהירות סבירה המתאימה לתנאי הדרך בכביש עירוני), למנוע את התאונה.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר כי מאחר שהנזק הנטען שנגרם לרכב התובעים נתמך בחוות דעת שמאית ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את חוות דעת השמאי מטעם התובעים, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעים על חוות דעתו, הרי שהיקף הנזק שנגרם לרכב התובעים בדין יסודו.

יוטעם בקשר עם טענת ב"כ הנתבעים לגבי הנזק לדלת הימינית הקדמית ברכב התובעים המופיע בחוות דעתו של שמאי התובעים, שלטענתו אינה קשורה לתאונה, כי בפרק חלקי החילוף שבחוות דעתו של שמאי התובעים צוין מפורשות כי הוחלפה דלת ימינית אחורית, כאשר אין זכר לדלת ימינית קדמית. אמנם, בפרק ירידת הערך צוין רכיב דלת ימינית קדמית, אולם סבורני כי מדובר בשגגה שנפלה בחוות דעתו של שמאי התובעים, כאשר הכוונה כמובן לדלת ימינית אחורית. על כל פנים, כפי שציינתי לעיל, הנתבעים לא הגישו שומה נגדית ואף לא ביקשו לחקור את שמאי התובעים על חוות דעתו, ולכן טענתם בעניין הערכת הנזק לרכב התובעים לא תישמע.

באשר להפסד הנחת היעדר תביעות, ככל שנגרם או ייגרם לתובע 2, הרי שהנתבעת 2 תשלם בגינו, בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה לעיל, כנגד המצאת אישור על הפסד בפועל.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 10,706 ₪, שהינו 40% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה, כפי שנפסק בדיון.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ז, 06 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.