בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 14/03/17 בהעדר הגנה נגד הנתבעת.

הנתבעת לא חולקת על כך שהומצא לה כתב התביעה. לטענתה, לא הוגש כתב הגנה בתיק בשל חוסר הבנה בהליכים שננקטו נגדה ומשסברה שפנתה אל התובעת בבקשה לתבוע את האוחזים בנכס, יש בכך לעצור מרוץ הזמנים להגשת כתב הגנה. בנסיבות אלה אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק. בצד האמור, רשאי בית המשפט לשקול לבטל את פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך איזון בין סיבת המחדל וסיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395).

לעניין המשקל היחסי של שני השיקולים, מאחר שביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כרוך בזכות החוקתית לגישה לערכאות (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינזון, ניתן ביום 27/02/01), הרי משלא מדובר בזלזול בוטה של המבקש כלפי בית המשפט מכוח חובתו כבעל דין, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר משקלו היחסי העדיף של השיקול השני (פס"ד כהן לעיל, ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח (1) 830).

לאור האמור, יש לבחון בעיקר סיכויי ההצלחה בהגנה. הלכה היא כי אין הנתבע חייב להראות הגנה איתנה ובטוחה, אלא ניתן להסתפק לצורך הליך זה בהגנה אפשרית בלבד (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 343 וההפניות שם (מהדורה שמינית, 2005)).

לטענת הנתבעת, בעת קרות האירוע, החזיקו בדירה נשוא התובענה שוכרים אשר ברשלנותם גרמו לנזק הלכאורי ברכב אותו מבטחת התובעת, ולפיכך השוכרים הם האחראים לנזק שנגרם אם בכלל.

די למעשה בטענה שהועלתה כדי להוות הגנה אפשרית, המצדיקה במידת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, להורות על ביטול פסק הדין.

תוצאה:

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 14/03/17 בהעדר הגנה וסגירת כל תיק הוצל"פ שנפתח בגינו.

הנתבעת תגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מהיום.

הנתבעת תשא בהוצאות התובעת סך של 1,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום ללא קשר לתוצאות ההליך כתנאי לביטולו של פסק הדין. ויובהר, לא ישולמו ההוצאות במועד שנקבע, כי אז יעמוד פסק הדין שניתן על כנו.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ח, 19 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.