מונחת בפני התנגדות לביצוע שטר והארכת מועד בגינם נקבע והתקיים היום דיון בפני.

לדיון התייצב המבקש וב"כ הצדדים.

המבקש נחקר על תצהירו התומך בהתנגדות/בקשה.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

הצדדים חלוקים בטענותיהם הן בשאלת הארכת המועד והן בסיכויי הגנת המבקש.

על המבקש לעבור את שתי המשוכות על מנת שתינתן לו הרשות להתגונן.

תחילה אדון בבקשה להארכת מועד.

ביום 10.10.01 הגישה המשיבה לביצוע בהוצל"פ שטר חוב שבעת פתיחתו עמד על כ-180,871 ₪.

תחילה אושרה אזהרה בתיק ההוצל"פ ביום 22.11.01.

המבקש טוען כי לא קיבל האזהרה ונודע לו לראשונה על קיומו של תיק ההוצל"פ בסוף אוגוסט 2015 עת ביקש לחדש רשיון הנהיגה שלו.

המבקש אף הכחיש קיומו של חוב כלשהו למשיבה והגיש בקשה בטענת "פרעתי".

לאחר הגשת תגובת המשיבה לבקשה התקיים דיון במעמד הצדדים והמצהירים בטענת "פרעתי" בפני כב' הרשמת קרן בקשי ביום 17.1.16.

ביום 22.1.16 ניתנה החלטת הרשמת לפיה מסירת האזהרה שבוצעה למבקש ביום 22.11.01 מבוטלת מפאת פגמים באישור המסירה ועל בסיס בין היתר תדפיס כניסות ויציאות של המבקש מהארץ לפיו במועד פתיחת התיק וביצוע המסירה לא שהה בארץ. עוד קבעה הרשמת, כי גירסת המבקש מקובלת עליה ולפיה פעל להגשת בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ מיד לאחר שנודע לו על קיומו.

הרשמת קבעה כי טענת הפירעון הנטענת חלה במועד שטרם פתיחת תיק ההוצל"פ, ועל כן אין לרשם ההוצל"פ הסמכות לדון בטענה זו שאינה מתאימה לדיון בטענת "פרעתי" כי אם בהתנגדות לביצוע שטר.

לסיום קבעה הרשמת בהחלטתה את מועד האזהרה במסירה מלאה ליום מתן ההחלטה ב-22.1.16 וכי על המבקש להגיש התנגדותו בתוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה.

על החלטת הרשמת על כל קביעותיה לא הוגשה בר"ע/ערעור ע"י מי מהצדדים.

יצויין כי החלטת רשמת ההוצל"פ במסגרת דיון בטענת פרעתי הינה החלטה שיפוטית ולא ניהולית על כל משמעויותיה לרבות השגות והגשת ערעור.

המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר והארכת מועד ביום 22.2.16-איחור של יום אחד.

המשיבה טוענת כי יש למדוד המועד שבו נודע למבקש על קיומו של תיק ההוצל"פ לכל המאוחר מן היום שבו הוגשה בקשתו בטענת פרעתי וכי סמכותו של בימ"ש בלבד להאריך המועד.

אני סבור כי המבקש איחר בכל מקרה בהגשת התנגדותו ואולם מקובלת עלי טענת המבקש כי האיחור הינו מן המועד שקבעה רשמת ההוצל"פ להגשת ההתנגדות ולא ממועד שבו הוגשה בקשה בטענת פרעתי. המבקש מיד לאחר שנודע לו על קיומו של התיק פעל לסגירתו באמצעות הגשת בקשה מתאימה לתיק ההוצל"פ בטענת "פרעתי". רק לאחר שנקבע בהחלטת הרשמת כי הבקשה לעניין העדר קיומו של חוב כלפי המשיבה אינה ראויה להידון בטענת פרעתי פעל המבקש והגיש התנגדותו. כל עוד הליך טענת פרעתי היה תלוי ועומד לא נזקק המבקש להגיש התנגדותו.

על בימ"ש להתייחס לאיחור שהגיש המבקש התנגדותו מעבר ל-30 הימים שהוקצבו לו ע"י רשמת ההוצל"פ בהחלטתה לאחר דיון בטענת "פרעתי" ולחייבו בגין מחדלו זה בפסיקת הוצאות המשיבה.

לו היה המבקש מגיש התנגדותו במסגרת 30 הימים שנקבע בהחלטת הרשמת לאחר דיון בטענת פרעתי ההליכים בו היו מעוכבים והתיק היה מועבר לבימ"ש ללא צורך בהארכת מועד.

כאמור לא הוגש ערעור על החלטת הרשמת.

במסגרת קביעת ההוצאות יש להתחשב גם בטענות ההגנה של המבקש ובסיכויי הצלחתו וגם בטעמים מיוחדים נוספים נוכח האיחור הקצר בהגשת ההתנגדות ומצבה הרפואי של אשת המבקש כנטען על ידו.

סיכויי ההגנה של המבקש

טענות המבקש

המבקש טוען כי נגרם לו נזק ראייתי קשה עת עליו להוכיח גירסתו לפיה החוב המוכחש נפרע למשיבה לפני שנים רבות לאחר שהמשיבה פעלה בחוסר תום לב מבלי להמציא אזהרה כדין לידי המבקש כפי שהוכח לטענתו במסגרת הדיון בטענת "פרעתי".

המשיבה לטענת המבקש לא פירטה בכתב התביעה עילת התביעה השטרית.

השטר שהוגש לביצוע הינו שטר חוב אשר שימש כבטוחה והמשיבה לא הציגה ולו אסמכתא אחת המעידה על פירוט ורכיבי החוב ועל התנאים למימושו של השטר והגשתו לביצוע כדין.

המשיבה לא צרפה לבקשת הביצוע משלוח התראה ו/או הודעת חילול טרם ביצוע שטר החוב, ולכן לא ניתן לדעת מתי, על שום מה והאם בוצע שטר החוב כדין.

המבקש טוען כי במסגרת הפעילות המשותפת מול המשיבה ,בהיותו בעלים של חב' מ.נ.בטקל ואיטום בע"מ רכש מוצרים מאת המשיבה מעת לעת ,ומסר לידי המשיבה שטר החוב והאובליגו מולה עמד על כ-25,000 ₪ לכל היותר, וזאת להבדיל מעיסקה ספציפית נשוא התיק בעניינינו בהיקף של כ-150,000 ₪ בגינה נמסרו למשיבה בטוחות אחרות. לטענת המבקש, ועל פי דרישת המשיבה במועד הרלבנטי לעיסקה הספציפית שנערכה לפני שנים רבות, השיק/ים של צד ג' מזמין העבודה שימשו בטוחה לעיסקה החריגה בהיקפה מהפעילות המשותפת, ונפרעו בהמשך בפועל. לטענתו של המבקש בתצהירו, המשיבה במהלך שנת 2000 או בסמוך לכך, הסכימה חד פעמי להגדיל מסגרת האשראי לעיסקה הספציפית ולאפשר רכישה בתנאי שהחייבת (החברה שבבעלות המבקש) תמסור לידיה ההמחאה של הקבלן עבורו ביצעה את העבודה,כך נעשה בפועל, ולמיטב זכרונו כך גם נפרעה תמורת העיסקה באמצעות שיק של צ"ג.

טענות המשיבה

המשיבה מנגד טוענת כי מדובר בהגנת בדים. המבקש התעמת עם שאלות שנחקר וזכר רק מה שהיה לו נוח לזכור ומה שפעל לרעתו לא זכר ו/או הסתיר המידע. בהתנגדות ותצהיר לאקוני לא מפורט אין ליתן רשות להתגונן. הנטל להוכיח טענות המבקש מוטל עליו להציג ההמחאה שלטענתו פרעה את החוב. החייב לא פירט אותה עיסקה חריגה, מס' השיק שניתן למשיבה, סכום השיק, מתי נמסר השיק ועל כן מפאת הלאקוניות והעדר פירוט ,המבקש אינו עומד בנטל הדרוש על פי דין ואין ליתן לו רשות להתגונן או לחילופין לחייבו בהפקדת הסכום בתיק בימ"ש.

דיון

בתביעה בסדר דין מקוצר או בתביעה שטרית הנטל ועול ההוכחה המוטל על כתפי המבקש במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר הינו קל. יש ליתן למבקש רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה ,ולו בדוחק, מפני התביעה (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' וורנר). המבקש יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בעל פה שיש בה כדי לסתור מסמך בכתב. החובה המוטלת על המבקש במסגרת הבקשה לאשר טענותיו בתצהיר. טענות ההגנה עומדות בשלב זה בחזקת אמת , ובימ"ש שואל את עצמו: בהנחה שהגנת המבקש אמת היא היכול המבקש לזכות במשפט? אם התשובה לכך חיובית,נותנים למבקש רשות להתגונן, בימ"ש אינו שוקל בשלב זה מהימנות עדותו של המבקש ובשלב זה אין המבקש נדרש להוכיח טענותיו. די כי המבקש יציג הגנה אפשרית ולו בדוחק כדי שבימ"ש יתן לו יומו בבימ"ש. הנטייה בשנים האחרונות ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראה ע"א 620/06 סילבר נ' אטלי).

אני סבור בנסיבות דנן כי המבקש בשלב זה עמד בנטל המונח לפתחו.

הגנת המבקש אינה "הגנת בדים". גירסתו המרכזית של המבקש בחקירתו הנגדית לא הופרכה ותואמת את טיעוניו בתצהירו התומך בהתנגדות. טענות ההגנה של המבקש ראויות לבירור עובדתי וראייתי שאין מקומן להתברר במסגרת דיון בהתנגדות לביצוע שטר כי אם בהליך העיקרי לאחר הגשת תצהירים ומסמכים מטעם שני בעלי הדין.

אין להתעלם מהעובדה כי מסירת האזהרה משנת 2011 בוטלה ע"י רשמת ההוצל"פ שקיבלה גירסת המבקש לפיה נודע לו על קיומו של תיק ההוצל"פ וההליכים מכוחו רק בשנת 2015. חלוף התקופה של למעלה מ-14 שנים ממועד התגבשות החוב המוכחש כמו גם גילו המתקדם של המבקש אינם עומדים בחלל נפרד כי אם מהווים כשלעצמם עילה למתן רשות להתגונן שכן אי מתן רשות להתגונן בנסיבות דנן מנוגדת להלכה הפסוקה המקלה בדבר הנטל הקל המוטל על המבקש,פוגעת בזכות הדיונית לה מעמד חוקתי לפנייה לערכאות ומתן יומו של המבקש בבימ"ש. חלוף הזמן הרב של השנים ממועד פתיחת התיק ועד המועד שנודע למבקש על קיומו אינו רובץ לחובתו של המבקש ומהווה נזק ראייתי המקשה על המבקש לפרט ביתר שאת פירוט מפורט באשר לאותה עיסקה חריגה וגדולה.

המבקש פירט באשר למסגרת האשראי מול המשיבה במועדים הרלבנטים עת החברה שהיתה בבעלותו רכשה מוצרים מעת לעת, הגבלת האובליגו עד לסך של כ-25,000 ₪ וכן פירוט כללי באשר לעיסקה גדולה של כ-150,000 ₪ בה נדרש המבקש להציג בטוחה אחרת בשיק של צ"ג מזמין עבודת האיטום. השיק של צ"ג לטענתו ניתן על ידו לידי המשיבה, והחוב נפרע. לא הודע למבקש בשום שלב כי השיק חולל או כי החוב לא נפרע. המבקש דרש מהמשיבה גם במסגרת תיק ההוצל"פ בטענת פרעתי וגם במסגרת ההתנגדות כי יוצגו בפניו ראיות ואסמכתאות המעידות על היווצרות החוב, לרבות שיקים שחוללו-ואולם אין.

חלוף הזמן הרב והשנים הרבות, הנזק הראייתי שנגרם למבקש, טענות ההגנה שהועלו על ידו ולא הופרכו בשלב זה במסגרת תצהירו והחקירה הנגדית, הדרישה להצגת מסמכים המעידים היווצרות החוב נשוא שטר החוב שהוגש לביצוע, משך אורכה של החקירה הנגדית –כל אלו בנפרד ,קל וחומר במצטבר, מהווים ראיה ולו לכאורה להגנה אפשרית המצדיקה מתן רשות להתגונן.

מאחר והגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן למבקש הרשות להתגונן אשר בגינה יש לחייב המשיבה בהוצאות המבקש ומאידך לחייב המבקש בהוצאות המשיבה בגין האיחור בהגשת התנגדותו- אני מוצא לנכון בשלב זה שלא לחייב מי מהצדדים בהוצאות.

התצהיר התומך בהתנגדות ישמש ככתב הגנה.

המזכירות תקבע התיק לדיון בישיבת קדם משפט ותעביר כעת התיק לעיונו של השופט שידון בתיק לצורך מתן הוראות להמשך ניהול הליכים בתיק.

ניתנה היום, י' אלול תשע"ו, 13 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.