02 דצמבר 2018

1. בפנינו תביעתו של מר חיים ביבס (להלן: "התובע") נגד חברת רב בריח (08) תעשיות בע"מ (להלן: "רב בריח" או "החברה") בגין זכויות להן הוא זכאי עקב יחסי העבודה בין הצדדים ובעקבות סיומם.

טענות התובע

2. התובע החל את עבודתו בתפקיד מהנדס מו"פ ביום 1.1.2014 בהתאם להסכם העסקה עליו חתמו הצדדים, ועבד במשך כשנתיים בחברה.

3. במסגרת הסכם העסקתו נכלל התובע בתכנית "עתודה ניהולית" של רב בריח, הנועדה להכשיר את דור ההמשך של ההנהלה העתידית של החברה. במהלך עבודתו ברב בריח קיבל התובע הצעת עבודה מחברה אחרת וביקש להתפטר. בעקבות הודעתו ערכה רב בריח פגישות במסגרתן שידלה את התובע להישאר והבטיחה לו קידום והעלאה משמעותית בשכר. לאור זאת, החליט התובע לוותר על הצעת עבודה זו ונשאר ברב בריח, ואכן מחודש מרץ 2015 הועלה שכרו ומשכורתו היתה 14,000 ₪.

4. ביום 17.12.15 הודיע הממונה על התובע, מר פטר ניקוארה, לתובע, כי יש לו "בשורות לא טובות" וביקש מהתובע להתלוות אליו למשרדה של מנהלת משאבי האנוש ברב בריח, הגב' איילת יודוביץ.

5. במשרדה נמסר לתובע כי הפגישה נועדה לצורך קיום שימוע לפני פיטורים, והשימוע בוצע בו במקום. לתובע נמסרו נימוקי הפיטורין: הראשון, והמרכזי, נעוץ בהפרת נוהל חשוב של החברה, והשני - בצעדי התייעלות במסגרתם נשקלים נתוניו האישיים של התובע לרבות תיפקודו בעבודה. התובע ביקש לברר מהו הנוהל שהפר לכאורה בגינו נשקלים פיטוריו, אולם הגב' יודוביץ סירבה להשיב על שאלה זו בטעם כי הנושא עדיין בבדיקה וטרם הוברר.

6. למרות שהובהר לתובע כי טרם התקבלה החלטה בנוגע לפיטוריו, הרי שבפועל בסיום מעמד השימוע נהגה הגב' יודוביץ בתובע כמפוטר לכל דבר ועניין: מיד בסיום השימוע הודיעה לתובע כי עליו לעזוב את משרדי החברה לאלתר, וכי ישוב למשרדים בצהרי אותו יום על מנת לקבל את ההחלטה בעניינו. באותו מעמד התקשרה הגב' יודוביץ לאיש המחשבים של רב בריח, דודו, וביקשה כי יחסום את גישתו של התובע לדוא"ל ולמחשבי החברה ממכשיר הנייד האישי שלו. כן נלקח מהתובע מכשיר הנייד שנמסר לו על ידי החברה ואשר על פי ההסכם רשאית רב בריח לקחתו רק לאחר פיטורי התובע, ונמחקו ממכשירו הנייד האישי של התובע כל הודעות הדוא"ל. התובע נדרש לפנות את כל חפציו ממשרדו, בליווי מר ניקוארה, עד ליציאתו ממשרדי החברה, תוך שחבריו לעבודה עדים לעזיבתו.

7. בצהרי אותו יום, בשעה 17:00, הגיע התובע למשרדי רב בריח לצורך קבלת ההחלטה בעניינו. התובע לא הורשה להיכנס למשרדים, והגב' יודוביץ הגיעה לשער ומסרה לו את מכתב הפיטורין. במכתב לא פורטה סיבת הפיטורין או ממצאי בדיקת הפרת הנוהל. הפיטורין נעשו לאלתר תוך תשלום תמורת הודעה מוקדמת לתובע על פי הדין בסך 14,000 ₪. גם לאחר מכן, כאשר התקשר התובע לגב' יודוביץ וניסה להבין מהי אותה הפרה, לא ענתה לו (ת/7 עמ' 1 שורות 5-9).

8. לטענת התובע נפלו פגמים כבדים בהליך השימוע בעניינו, המרוקנים מכל תוכן ומשמעות את ההליך. בסירובה של נציגת הנתבעת לומר לתובע מהו מעשה הפרת הנוהל המיוחס לו, הפרה רב בריח את זכות השימוע של התובע שכן שללה ממנו אפשרות להכין טיעוניו כנגד הפיטורין ולהביא ראיותיו בצורה נאותה. לא זאת בלבד שהתובע לא זומן מראש להליך השימוע על כל המשתמע מכך.

9. עוד טוען התובע כי האופן בו נהגה עימו רב בריח לאחר סיום השימוע מעידה כי הליך השימוע נועד למראית עין בלבד, ומהווה הפרה בוטה של כללי הצדק הטבעי. דרישת הנתבעת מהתובע במעמד השימוע לחזור למשרדי הנתבעת בשעה 17:00 לצורך קבלת ההחלטה בעניינו ופיטוריו באותו היום מעידים כי כל ההליך נועד למראית עין בלבד.

10. לאחר פיטוריו פנה התובע לנתבעת ודרש לגלות לו מהו הנוהל אותו הפר לכאורה וכן לקבל פיצוי בגין פיטוריו. במכתב מיום 20.1.2016 נטען על ידי רב בריח כי התובע הפר נוהל של שמירת קבצי תכנון והנדסה כאשר שמר אותם במחשב מקומי ולא ברשת. עקב קלקול שנוצר בדיסק הקשיח ירדו לטימיון הקבצים שהתובע עבד עליהם באופן שגרמו לרב בריח נזקים. התובע טוען כי בשמירת הקבצים במחשב המקומי פעל על פי הנחיה מפורשת של איש המחשבים, דודו ולמיטב ידיעתו של התובע קלקול הכונן המקומי לא גרם נזק שכן הקבצים שוחזרו.

11. לטענת התובע, העילה לפיטוריו שעניינה בהפרה כביכול של הנוהל, אשר פורטה רק בדיעבד לאחר מעשה הפיטורין, נולדה רק לאחר פניית ב"כ התובע בניסיון לתקן פגמים שנפלו בשימוע וליתן נימוק לפיטורין שיעלה בקנה אחד עם טענות רב בריח בשימוע.

12. בנוסף טוען התובע כי הנתבעת שללה ממנו שלא כדין ובחוסר תום לב את זכותו לקבלת בונוס שנתי. לפי סעיף 5.2 להסכם העסקה, זכאי התובע לקבלת בונוס שנתי בגין שנת עבודתו השניה בחברה בסך 12,000 ₪. התובע פנה לקבלת הבונוס אולם בקשתו נדחתה בנימוק כי הוא אינו זכאי לבונוס בשים לב לנסיבות מועד סיום עבודתו ולרקע ולנסיבות בהן סוכם על זכאותו לבונוס.

13. לעמדתו, בגין פיטוריו הבלתי מוצדקים של התובע ולאי שימוע כדין, זכאי התובע לפיצויים בסך של 38,000 ₪. וכן בהתאם להסכם העבודה זכאי התובע לבונוס בסך של 12,000 ₪ ו/או לפיצוי בגין שלילת הבונוס שלא כדין שווה ערך לסכום הבונוס.

טענות רב בריח

14. התובע פוטר מעבודתו לאחר שקוים הליך שימוע בהתאם להוראות הדין. במסגרת השימוע פורטו בפני התובע שתי סיבות בגינן נשקל סיום עבודתו אצל הנתבעת. הראשונה, התובע הפר נוהל מחייב אצל הנתבעת של שמירת קבצי עבודה של סולידוורקס ושמר אותו על מחשב מקומי ולא ברשת. התובע הפר הוראות ונהלים חד משמעיים ומחייבים בדבר איסור על שמירת מידע בכונן מקומי, אשר גורמת למספר נזקים ובכללם ירידה לטמיון של שעות עבודה רבות שהושקעו בקבצים (עם נפילת המערכת), איבוד מידע והפרה של הוראות רב בריח.

15. לטענת החברה, התובע היה מודע היטב לנוהל, אולם לא הקפיד על ביצועו וכתוצאה מכך קבצים רבים שהיו שמורים על גבי הדיסק הקשיח של התובע ירדו לטמיון שעה שהדיסק הקשיח של התובע התקלקל. משהתגלה הקלקול ניסתה הנתבעת לשחזר את הקבצים. בין היתר, נשלח הדיסק הקשיח לחברה המתמחה בשיחזור קבצים ומבדיקתם התברר כי חלק מהקבצים לא ניתנים לשיחזור. לאחר שאירע מקרה זהה לזה בעבר הזהיר מנהל המיחשוב של הנתבעת את התובע שלא יחזור על הפרת נוהל מחייב זה אך התובע התעלם מהאזהרה.

16. הסיבה השניה לפיטורי התובע הינה צעדי התייעלות ברב בריח במסגרתם נבחנה גם המשך העסקתו של התובע אצל רב בריח. במסגרת שיחת השימוע צוין במפורש כי השיקולים אשר יובאו בחשבון על ידי רב בריח הינם מספר נתונים אישיים ומצב אישי של כל עובד כולל תפקודם, ממשקי עבודה ועוד. לכך הגיב התובע כי אין לו מה לומר.

17. במהלך השימוע הוצגה הסיבה הראשונה לפיטורין בצורה חלקית בלבד כיוון שמחדל התובע ותוצאותיו עדיין היו בבדיקה.

18. רב בריח קיימה את הליך השימוע בהתאם להוראות הדין, בלב פתוח ובנפש חפצה בעוד שהתובע הוא זה שביקש לקבל תשובה "כמה שיותר מהר".

19. לעניין הבונוס טוענת הנתבעת כי ס' 5.2 מקנה את זכאות התובע לבונוס השנתי "בתום שנת עבודתו השניה". הואיל והתובע סיים את עבודתו ברב בריח טרם תום שנת עבודתו השניה, לא התגבשה זכאותו של התובע לבונוס זה. בנוסף, לנוכח הפרת נוהל מחייב, הפרה אשר היתה אחת מהסיבות לפיטורי התובע, נשלל הבסיס לטענה אודות זכאות לקבלת בונוס.

ההליכים בתיק

20. ביום 25.1.2018 התקיים דיון ההוכחות במסגרתו העיד התובע, מר דוד עמירה (מנהל תחום המחשוב בחברה) ומר אביחי רז (סמנכ"ל פיתוח רכש וטכנולוגיה בחברה). לאחר שהותרה עדות הזמה, נשמע העד מר בוריס פפיסמדוב בדיון נוסף שהתקיים ביום 19.7.2018.

21. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

השאלות השנויות במחלוקת

22. האם קוימה זכות השימוע כדין?

23. האם זכאי התובע לבונוס המוענק בסוף השנה השניה לעבודתו?

דיון והכרעה

האם החברה קיימה את זכות השימוע?

24. מקורה של זכות השימוע או זכות הטיעון הוא בכללי הצדק הטבעי, והיא מבוססת על ההלכה הכללית לפיה רשות ציבורית לא תפגע במעמדו של אדם בטרם תעניק לו הזדמנות להשמיע את דעתו (בג"צ 654/78 ריבה גינגולד נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד ל"ה(2), 649; דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח - ראש עירית תל אביב, פד"ע כו עמ' 95).

25. במישור יחסי העבודה, משמעותה של הזכות הוא מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו (מנחם גולדברג תום הלב במשפט העבודה ספר בר-ניב עמ' 145, 139; ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה עבודה ארצי פרק לג' (86), 26; דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שירות התעסוקה פד"ע כו 423).

26. בהקשר לכך נפסק כי מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן 'כצעקתה' (דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה, עבודה ארצי, כרך כט(1) 282; ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת - ד"ר חליל עבוד, עבודה ארצי, כרך ל"ג(55) 24).

27. מקור נוסף ממנו נגזרת חובת השימוע המוטלת על המעביד בהליכי פיטורים, הוא חובות תום הלב הכלליות החלות על הצדדים ליחסי העבודה, במשך קיומו של הסכם העבודה ובסיומו. כפועל יוצא מכך, ובניגוד לסברה ששלטה בעבר, הכירה הפסיקה בקיומה של חובת שימוע המוטלת גם על המעביד הפרטי ולא רק המעביד הציבורי או הדו מהותי (ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ, 15.7.07; ע"ע 300353/98 יוסף הרמן - סונול ישראל בע"מ, 29.12.02; ע"ע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס, 19.11.08).

28. כך או כך, הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת "טקס" שיש לקיימו, ואמנם לעניין זה נפסק על ידי בית הדין הארצי:

"הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת "טקס" שיש לקיים אותו. הליך זה נועד להביא לקבלת החלטה מושכלת ונכונה, בנסיבות העניין, תוך שיקול צורכי המעביד, מצד אחד ועניינו האישי של העובד, מצד אחר" (ע"ע 1465/02 בנימין משה - איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, עבודה ארצי כרך לג (81) 44].

29. וביתר פירוט נפסק בע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, 7.1.03:

"זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה".

וכן:

"עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו".

30. הנה כי כן, לא ה"טקס" שיוכתר כ"שימוע" הוא הקובע, אלא תוכנו של ההליך, אשר ביסודו אותה הידברות בין המעסיק לעובד, במסגרתה יציג המעסיק בפני עובדו את הסיבות שביסוד כוונת הפיטורים וייתן לעובד הזדמנות הוגנת להתגונן ולנסות לשכנע, וזאת אף אם אין כל ודאות (סע"ש 13953-11-14 שגב דאדו - מוקד המודעות הארצי בע"מ, 2.7.17).

מן הכלל אל הפרט

31. בענייננו, התובע טען, כאמור, כי נפלו פגמים כבדים בהליך השימוע, המרוקנים מכל תוכן ומשמעות את ההליך; כי נשללה ממנו זכות הטיעון ללא כל הצדקה או נימוק ; וכי האופן בו נהגה עימו רב בריח לאחר סיום השימוע מעידה כי הליך השימוע נועד למראית עין בלבד.

32. לעמדת רב בריח, החברה קיימה את הליך השימוע בהתאם להוראות הדין, בלב פתוח ובנפש חפצה. במסגרת השימוע פורטו בפני התובע שתי סיבות בגינן נשקל סיום עבודתו אצל הנתבעת: הראשונה, הפרת נוהל הפרת נוהל שמירת קבצים במחשב מקומי ולא ברשת. השניה, צעדי התייעלות של החברה. במהלך השימוע הוצגה הסיבה הראשונה לפיטורין בצורה חלקית בלבד כיוון שמחדל התובע ותוצאותיו עדיין היו בבדיקה.

33. כבר בראשית הדברים נאמר כי אנו סבורים שזכות השימוע זו לא קוימה, כפי שנפרט להלן.

34. תחילת מימושה של זכות השימוע הינה בזימונו של עובד לשימוע, וביידועו לגבי ההליך שנפתח בעניינו. הרציונאל ברור: לאפשר לעובד להתכונן לטענות שמועלות ולספק הסברים מניחי דעת מדוע שלא לפטרו. במקרה דנן, אין מחלוקת שלא ניתנה לתובע כל הודעה ו/או מכתב זימון לשימוע אלא הליך השימוע נערך, "מהרגע להרגע". מכאן שהתובע זומן אל השימוע ללא כל התראה וברור שיש בכך פגם מהותי בזכותו.

למותר לציין, כי הליך ההזמנה לשימוע הינו הליך חשוב מאוד במסגרתו היה על החברה להודיע לתובע – מספר ימים לפני מועד השימוע עצמו - כי היא שוקלת את המשך העסקתו בחברה ולפרט את הסיבות לכך (כדי לתת לעובד אפשרות להתגונן בפני הטענות) וכן להודיע לתובע כי הוא יכול להתייצב להליך השימוע עם עו"ד ו/או כל גורם אחר מטעמו וכל זה לא נעשה במקרה דנן כאשר התובע הופתע לגלות, באמצע יום העבודה, כי הוא נכנס לשיחת שימוע.

35. גם בפגישת השימוע עצמה נפלו פגמים מהותיים, שכן נציגי החברה פירטו לתובע את הסיבות בגינן זומן לשימוע אך נתנו סיבות חלקיות בלבד. ראו: ת/2 (סיכום שיחת השימוע שצורף לתצהיר התובע):

"לאחרונה הובהר לנו שעברת על נוהל חשוב של החברה ביחוד לאור תפקידך כמהנדס מו"פ וכרגע הנושא נמצא בבדיקה יסודית שלנו"

והתובע מגיב לדברים אלו:

"אין לי הרבה מה להגיד, חשוב לי לדעת בדיוק במה מדובר מבחינת הנוהל ומעניין אותי לשמוע"

כמו כן ראו את תמלול שיחת השימוע שצורף כנספח ת/6 לתצהיר התובע:

"איילת: ...הובהר לנו לאחרונה שעברת איזה נוהל חשוב מבחינתנו, במיוחד לאור התפקיד שלך במו"פ. העיסוק שבו אתה עוסק. זה נמצא בבדיקה יסודית שלנו

חיים: מה, שוב, מה תחילת המשפט?

איילת: עברת על נוהל חשוב של החברה, אני אוסיף כאן: בייחוד לאור תפקידך כמהנדס מו"פ.

חיים: אוקיי, מה הנוהל?

איילת: כרגע הנושא נמצא בבדיקה יסודית שלנו, אני לא רוצה להגיד דברים שהם עדיין לא סופיים ולכן אני אומרת שאנחנו לא קיבלנו החלטה. אנחנו רוצים לבדוק את הנושא הזה, בסדר?

חיים: אוקיי" (עמ' 2 שורות 23-26 ועמ' 3 שורות 1-7)

ובהמשך שיחת השימוע חזר שוב התובע על דבריו:

"איילת: אוקיי, אני רוצה לשמוע אותך. אני כרגע די סיימתי להגיד את הדברים.

חיים: אין לי אבל מה להגיד

איילת: אני ארשום

חיים: זה דברים... לגבי הנוהל, לא הבנתי איזה נוהל, מה מדובר. לגבי התייעלות, אין לי מה להגיד, אין לי מה להוסיף על התייעלות, לגבי הנוהל, מעניין אותי לשמוע מהו הנוהל שעברתי עליו, לא מכיר נוהל כזה ש..

איילת: תראה, בדרך כלל מו"פ זה כל מה שקשור לדיסקרטיות, לנתונים, לאבטחת מידע להעברת מידע כזה או אחר במייל, לשמירה של... דרך כלל מו"פ זה העניין. אבל לכן אנחנו לא יודעים כי אנחנו רוצים לבדוק את זה. אוקיי?

חיים: אז עדיין... אוקיי, זה...

איילת: זה משהו מאוד כללי, אנחנו בודקים את זה, אני לא רוצה להגיד סתם." (עמ' 3 שורות 20 והלאה ועמ' 4 שורות 1-4).

36. הנה כי כן, התובע, שזומן לישיבת שימוע מבלי לקבל התראה מראש על כך, מבקש לדעת מהו אותו הנוהל אותו הוא הפר ("מעניין אותי לשמוע מה הנוהל שעברתי עליו") אולם נציגת הנתבעת לא נותנת לתובע הסבר ("הנושא נמצא בבדיקה יסודית שלנו) ומכאן שהתובע לא יכול היה להתגונן ולטעון את טענותיו בנושא וכפועל יוצא מכך נפגעה זכות הטיעון שלו.

37. הנימוק השני שניתן לפיטוריו היה צעדי התייעלות של רב בריח, במסגרתם החברה בוחנת "נתונים אישיים, מצב אישי של כל עובד ועובדת, יעילות בעבודה, ממשקי עבודה, כל מה שקשור לתחום הזה" (עמ' 3 שורות 16-17). אולם, כיוון שהתובע לא קיבל זימון לשימוע ובו הסיבות לשקילת סיום העסקתו – גם לנימוק זה לא יכול היה להתכונן והוא ציין בשימוע "לגבי ההתייעלות אין לי מה להגיד".

38. אין בידנו לקבל את טענת הנתבעת באשר לכך שלתובע היתה הזדמנות לומר את דברו אך הוא בחר שלא לעשות כן. אך הגיוני כי אדם שמזומן לשימוע "מהרגע להרגע" ללא כל הכנה מראש יוותר ללא מילים, ותגובתו תהיה "אין לי אבל מה להגיד" (עמ' 3 שורה 21). בעדותו הסביר התובע את תשובתו: "תראה, הייתי במצב הזה, הייתי בשוק, הייתי בהלם... שלפו אותי מישיבה באמצע הבוקר, שמו אותי אתה בשימוע קח את הדברים שלך לך הביתה" (עמ' 30 שורות 1-4) ובהמשך ציין "אין לי לא היה לי מה להגיד, הייתי מזועזע... הייתי באמת בשוק, הייתי ממש בהלם" (שם, שורות 6-8). עוד אמר התובע- "גם בשיחת השימוע הבנתי ככה את הדברים שנחרץ גורלי וגם מה שפטר אמר נחרץ גורלי, אין לי טעם ולא הרגשתי צורך עכשיו להלחם, הכריעו כבר את ההחלטה מבין?" (עמ' 27 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון).

39. עדותו של התובע עשתה עלינו רושם אמין וניכר היה כי הוא מדבר מדם ליבו. העובדה כי הוסבר לתובע ע"י נציגת הנתבעת הגב' יודוביץ בתחילת ישיבת השימוע מהי פגישת שימוע לא "ריפאה" את כל הפגמים שפורטו לעיל ובין היתר, כאמור, אי זימון בכתב ומראש להליך השימוע, אי פירוט באשר לנוהל אותו הפר ובגינו הוא מועמד לפיטורין. לפיכך, אנו סבורים כי זכות הטיעון של התובע נפגעה מאוד וכי לא נעשה שימוע כדין.

40. נקודה נוספת שיש בה כדי להעיד על הליך השימוע הפגום שנערך לתובע ניתן למצוא בכך שמיד ובסמוך לסיום השיחה נתבקש התובע לארוז את חפציו ולעזוב את משרדי הנתבעת, תוך שמכשיר הטלפון של החברה נלקח ממנו (ראה ת/6 עמ' 4 שורות 24-26 וכן עמ' 5 שורות 1-18, עמ' 6 שורות 17-23, עמ' 7 שורות 25-26 עמ' 8 שורות 1-7). באקט זה יש כדי להעיד כי רב בריח כבר הכריעה בנושא פיטורי התובע, שהרי לא ברור מדוע יש להעזיב עובד טרם החלטה על פיטוריו. בהקלטת השיחה נשמעת הגב' יודוביץ מסבירה כי:

"למהנדסים בכלל בחברה, הנוהל שברגע שנעשית שיחת שימוע, שבאותו רגע הם צריכים לצאת מהדלת של החברה, משערי החברה. גם אם אחרי זה יוחלט שהם ממשיכים לעבוד פה, זה הנוהל" (עמ' 4 שורות 25-26 וכן עמ' 5 שורות 1-2)

41. נוהל זה לא הוצג לבית הדין והגב' יודוביץ לא נתנה תצהיר בתיק ואין אנו יודעים אם אכן מדובר בנוהל מקובל ברב בריח. ואולם, נוהל זה, גם אם אכן קיים, אינו תקין בעניינו של התובע. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובע לא הורשה להיכנס גם למפעל רב בריח הסמוך למשרדים. אנו סבורים כי יש בהתנהגות זו של רב בריח כדי להוסיף למסקנתנו כי הליך השימוע לא נוהל כיאות.

42. ראוי לציין כי רב בריח העלתה טענות רבות על כך שהתובע חיפש עבודה במהלך תקופת העסקתו ברב בריח ולהפרת נהלים קודמת על ידי התובע, דבר שהוביל לבסוף, לטענתה, לפיטוריו. כאן המקום להדגיש כי נושאים אלו אינם נושאי התביעה דנן. אין אנו באים לבדוק האם פיטורי התובע היו מוצדקים בנסיבות העניין, אלא האם הליך השימוע קוים כדין. ועל כך, כאמור, השבנו בשלילה.

43. לפיכך, עדותו של מר דוד עמירה בנוגע לנהלי האבטחה של רב בריח, ועדותו של מר מוריס פפיסמדוב אשר העיד על כך שקיבל את קורות החיים של התובע, אין בהם כדי להעלות או להוריד בנוגע לשאלת קיומו התקין של הליך השימוע.

44. באשר לעדותו של מר אביחי רז, סמנכ"ל פיתוח רכש וטכנולוגיה ברב בריח, אשר העיד על הליך פיטוריו של התובע וקיומו של שימוע כדין. מר רז לא נכח בפגישה ("אני לא הייתי נוכח במהלך השימוע"- עמ' 57 שורה 32) והעיד כי מי שקיבל את ההחלטה על פיטורי התובע היה מנכ"ל החברה מר שמואל דונרשטיין - "זו היתה החלטה בידיעה של המנכ"ל" (פרוטוקול הדיון עמ' 51 שורות 15-23). ועל כן חלקי תצהירו בעניין זה הינם עדות שמועה אשר אין להם משקל רב. מעבר לכך, הנתבעת לא הביאה לעדות את שני העובדים שנכחו בפגישה ויכולים להעיד עליה - הגב' איילת יודוביץ ומר פטר ניקוארה, ולא את מנכ"ל החברה אשר קיבל את ההחלטה על הפיטורים. מדובר בעדים מרכזיים שיכלו להביא גרסה חלופית לעדות התובע, ומשלא הובאו – לא נותר לנו להסתמך אלא על גרסתו של התובע, שיחד עם הקלטת שיחת השימוע נותנת לנו תמונה ברורה על מה אירע במהלך ישיבת השימוע.

45. לסיכום, אנו סבורים כי הליך השימוע קוים שלא כדין ושלא בהתאם להלכה הפסוקה, וכאשר זכות הטיעון נשללת מהתובע. על כן זכאי התובע לפיצוי כספי.

46. נשאלת השאלה, מהו הפיצוי אותו נדרשת הנתבעת לשלם לתובע בגין הליך השימוע הפגום. בהקשר זה נציין, כי הפסיקה בנוגע לפיצוי הכספי הינה רב גונית ונעה על פיצוי שבין משכורת אחת והיא יכולה גם להגיע, במקרים המתאימים, לפיצוי של שש משכורות, כאשר במקרה דנן עתר התובע לפיצוי בסך 38,000 ₪ (סכום המשקף פיצוי של 2.5 משכורות לערך). כאן גם המקום לציין כי שכרו האחרון של התובע עמד על סך 14,000 ₪ (ראו: תלוש השכר של התובע לחודש דצמבר 2015 במסגרתו שילמה הנתבעת לתובע סכום בסך 14,000 ₪ כחלף הודעה מוקדמת).

47. בנסיבות העניין ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי יש להשית על הנתבעת פיצוי כולל בסך 25,000 ₪ בגין הפרת זכות השימוע.

שאלת זכאות התובע לבונוס

48. שאלת הבונוס השנתי המגיע לתובע נגזרת, לטעמנו, מהכרעה בשאלת הליך השימוע של התובע שנידונה לעיל. טרם נפרוש את עמדתנו נביא את עמדות הצדדים ביתר פירוט.

49. בכתב ההגנה העלתה רב בריח שני נימוקים לאי מתן הבונוס השנתי. הראשון, כי בהתאם לסעיף 5.2 להסכם העסקה עם התובע הזכאות לבונוס השנתי מתגבש "בתום שנת עבודתו השניה". הואיל והתובע סיים את עבודתו ברב בריח טרם תום שנת עבודתו השניה (דהיינו, ה- 1.1.16) לא התגבשה זכאותו לבונוס זה. השני, כי לאור אחת הסיבות לפיטורי התובע – הפרת נוהל מחייב אצל הנתבעת – נשלל הבסיס לטענת הזכאות.

50. בדיון ההוכחות העלה מר רז טענה כי על פי סעיף 5.5 להסכם, המציין כי הבונוס השנתי יוענק לעובד למול הודעה בכתב של העובד כי בכוונתו לעבוד בחברה שנה נוספת, הזכאות הינה צופה פני עתיד ומשולמת עבור שנה עתידית. כיוון והתובע לא עבד בשנת 2016, הרי שהוא אינו זכאי לו.

51. כנגד טענות אלה טוען התובע כי זימון לשימוע שבוע וחצי לפני תום השנה, ללא התראה, ופיטוריו ביום השימוע מעורר את הרושם שהנתבעת רצתה לקצר את תקופת העסקתו משיקולים זרים ובחוסר תום לב, כמו שלילת הבונוס. בנוסף טוען התובע כי שלילת הבונוס מסיבה זו לא מתיישבת עם תנאי הסכם ההעסקה ולא עם דרישת תום הלב בקיום ההסכם. לעמדתו, ההסכם מקנה את הזכות לבונוס עבור על שנת עבודה לא מתנה את הזכות בהשלמת שנת העבודה, ולכן גם אם לא הושלמה השנה יש לשלם את הבונוס גם אם באופן יחסי. התובע לא השלים שבוע עד לתום השנה השניה בנסיבות שלא בשליטתו והקשורות להתנהלות הנתבעת.

52. בנוגע לטעם השני, טוען התובע כי הלכה למעשה מדובר ב"סקנציה" על הפרת נוהל שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה, בפרט שלא הוכח כל נזק. באשר לטענה בנוגע לסעיף 5.5 טוען התובע כי מדובר בהרחבת חזית אסורה ולפיכך היא פסולה ויש לדחותה על הסף. בנוסף, סעיף 5.6 להסכם שולל את פרשנות רב בריח - "הבונוס השנתי יוענק לעובד במשכורת חודש מאי שלאחר סיום שנת העבודה המקנה לו את הזכאות לבונוס", דהיינו, הבונוס משולם עבוד השנה הקודמת ולא צופה פני עתיד. התובע עבד כשנתיים בחברה ושולם לו בונוס עבור השנה הראשונה. לפי סעיף זה הבונוס משולם עבור השנה שקדמה, ולכן הבונוס ששולם ניתן עבור שנת 2014. לשנת 2015 לא שולם בונוס, ומכאן שהבונוס שמגיע הוא עבור השנה הזאת. זאת ועוד, נימוק זה לא עלה נכלל בנימוקי הסירוב לבונוס. בנוסף, מר רז העיד כי בפועל המדיניות של הצהרת העובד לא התקיימה בפועל. עוד טען התובע כי גם אם במקרה ופרשנות רב בריח בנוגע לסעיפים 5.2 ו-5.6 תתקבל, הרי שיש להפעיל את הכלל של פרשנות נגד המנסח ולקבל את פרשנות התובע להסכם.

53. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי דין טענת התובע להתקבל. התובע פוטר כשבועיים טרם סיום שנת 2015 ותחילת שנתו השלישית ברב בריח, כאשר אילו החברה הייתה נותנת לתובע דמי הודעה מוקדמת בפועל (כלומר: להמשיך לעבוד עוד 30 ימי הודעה מוקדמת) היה התובע משלים את שנת עבודתו השנייה וזכאי לבונוס. במקרה דנן, שילמה הנתבעת לתובע חלף הודעה מוקדמת וניתקה את יחסי העבודה לאלתר וכשבועיים לפני השלמת השניה השנייה ואנו לא רואים הצדקה לשלול מהתובע בנסיבות אלה את זכאותו לבונוס.

54. זאת ועוד, ומבלי לקבוע ממצאים בנוגע להפרתו או אי הפרתו של נוהל על ידי התובע, הרי ששלילת זכאותו לבונוס עקב הפרת נוהל אינה מעוגנת בהסכם העסקתו של התובע ולכן לא ראינו בטעם זה כדי להצדיק את שלילת הבונוס.

55. באשר לנוהל החתימה על הצהרה כי העובד ימשיך לעבוד עוד כשנה בחברה, כפי שמחייב סעיף 5.5, לטעמנו יש לדחות טענה זו. ראשית, טענה זו לא עלתה בכתב ההגנה ולא בתצהירי הנתבעת, ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה. מעבר לדרוש נאמר כי מר רז העיד כי נוהל זה לא נאכף (ההדגשות שלי – ת.ס):

"למיטב ידיעתי זה לא קורה, הפרוצדורה הזאת לטעמי הרב לא נשמרת, אני אגיד גם יותר מזה אני אוסיף, גם לא תמיד לצערי או ללא צערי, לא תמיד החברה אומרת לעובד שלא ישלים את שנת עבודתו הבאה אוקיי תחזיר לנו כסף, זה אבל בחירה שלנו" (עמ' 75 שורות 6-9)

56. משנוהל זה אינו נאכף, לא ראינו מדוע יש לאוכפו דווקא במקרה זה. מר רז אף העיד כי גם במקרים שבהם העובד אינו משלים את שנת עבודתו הבאה וצריך להחזיר את כספי הבונוס, כפי שדורש הסעיף, הרי שלעיתים החברה אינה דורשת אותם בחזרה.

56. לאור זאת, ובנסיבות בהן התובע פוטר מעבודתו כשבועיים לפני השלמת שנת עבודתו השנייה (פיטורים לאלתר מבלי ליתן לו תקופת הודעה מוקדמת בפועל), אנו סבורים כי לא היתה הצדקה לשלילת זכאותו של התובע לבונוס עבור שנת 2015 וכי על הנתבעת לשלמו לתובע.

סוף דבר:

58. דין התביעה להתקבל.

59. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי עבור שימוע שלא כדין בסך 25,000 ₪ וכן תשלם את הבונוס השנתי בסך 12,000 ₪.

60. כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

61. כל הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מהיום וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (27.3.2016) ועד יום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ט, (02 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.