המבקשים 1-2 ע"י עו"ד אורן שבת.

המשיב ע"י עו"ד גיורא לביא

בפני בקשת המבקשים לחיוב המשיב, מבקש רשות הערעור בהליך העיקרי, בהפקדת ערובה כתנאי לדיון בבקשת רשות הערעור על פי תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, ולא על פי תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי כפי שנטען בבקשה המקורית.

המבקשים טוענים, בתמצית, כי מדובר בתקנה אשר לכללים ליישומה פן דומה לכללים שנקבעו בפסיקה ליישום תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ופן דומה לאלה שנקבעו ליישום תקנה 404, הדומים לאלה שנקבעו ליישום תקנות 427-428, וכי הנוהג בבתי משפט הינו חיוב הפקדת ערובה.

מנגד טוען המשיב כי כללי הפעלת תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל דומים דווקא לאלה שנקבעו להפעלת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן תקנה 120(ז) מותירה את שאלת החיוב לשיקול דעת בית המשפט, וכי חיובו בהפקדת ערובה כאמור מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות.

להוכחת יכולת הפרעון שלו, בהתאם לכללים הנוגעים לתקנה 519, טוען המשיב כי הינו תושב ישראל וכי אינו החייב אלא – "נושה נוסף של החייב, בעל הערת אזהרה לטובתו, על פי פסק דין חלוט באשר לחוב של מאות אלפי שקלים".

עוד טוען המשיב כי מאחר שנושא בקשת רשות הערעור, פרשנות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, שנוי במחלוקת בפסיקה מדובר בבקשה שסיכוייה גבוהים וכי גם שיקול זה אמור להשקל בענין דנן.

ברע"א 7450/14 פלוני נ. חב' מעדני כרמל בע"מ (2014) הותירה כב' השופטת ברק-ארז סוגיה זו ללא הכרע והחלטתה במקרה הספציפי נגעה לנסיבותיו הייחודיות של המבקש שבפניה.

כשלעצמי, סבור אני כי הוראת תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל קרובה יותר במהותה להוראת תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי מאשר לזו של תקנה 519 לאותן תקנות.

זאת, מן הטעם שמדובר בבחינה במסגרת בקשת רשות ערעור של נושא אשר נדון והוכרע כבר, אמנם על ידי רשמת ההוצאה לפועל ולא על ידי בית משפט, אולם מדובר בנושאת משרה בעלת סמכויות שיפוטיות המוסמכת לדון ולהכריע בסוגיה זו, אשר בחנה כבר את השאלה שבמחלוקת והכריעה בה.

הכרעה זו היא העומדת עתה לביקורת מחודשת, ככל שתנתן רשות ערעור, ואין מדובר בשלב הראשון.

לענין טענת זכות הגישה לערכאות שמעלה המשיב – יש לזכור כי בבקשת רשות ערעור, להבדיל מערעור בזכות, אין קנויה למבקש זכות גישה אוטומטית לערכאה זו ומדובר בזכות מותנית בלבד, ובהחלט ייתכן כי גם נתון זה ראוי כי ישפיע על ההכרעה בסוגיה זו.

אעיר כי גם אליבא דעמדת המשיב – עצם העובדה שסוגיה שנויה בפסיקה במחלוקת אינה מקימה סיכוי גבוה לקבלת ערעור, מאחר שערכאת ערעור אינה אמורה להחליף את הערכאה הדיונית אלא לבחון האם נפלה שגיאה בהכרעתה המצדיקה התערבות, ועצם העובדה שנושא שנוי במחלוקת והערכאה הדיונית נקטה באחת הגישות אינה מהווה עילה להתערב בהכרעתה.

גם לענין הוכחת יכולת פרעון ההוצאות ע"י המשיב, אליבא דעמדתו, צודק המבקש כי גם בתגובה לבקשה לא הניח המשיב תשתית מספקת להוכחת יכולת זו.

מן המקובץ לעיל הגעתי למסקנה כי בדין יסודה של בקשת המבקש לחיוב המשיב בערובה לפרעון הוצאותיו במידה שתדחה בקשת רשות הערעור.

אשר על כן, כתנאי לדיון בבקשת רשות הערעור, אני מחייב את המשיב להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 7,000 ₪ או ערבות בקנאית צמודה ובלתי מוגבלת בזמן בהתאם לכללי המזכירות על סכום זה כערובה להבטחת הוצאות המבקש במידה שתדחה בקשת רשות הערעור, וזאת עד יום 31.5.16.

עם הפקדת הערובה יעביר ב"כ המשיב עותק של אישור ההפקדה אל ב"כ המבקש.

לא תופקד הערובה במועד – יהיה המבקש רשאי לעתור למחיקת בקשת רשות הערעור.

תופקד הערובה במועד – יהיה ב"כ המשיב רשאי להגיש תשובה על התגובה לבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב ביום 19.4.16 עד יום 15.6.16.

הוצאות בקשה זו ילקחו בחשבון בפסק הדין הסופי, בשים לב להכרעה בו, והצדדים יוכלו לטעון בנושא זה.

תזכורת פנימית לבדיקת הפקדת הערובה וקביעת מועד דיון במעמד הצדדים ליום 1.6.16.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ו, 08 מאי 2016, בהעדר הצדדים.