<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב:

אבקש להתחיל בדיון הגם שהמשיב עושה דרכו לאולם.

נציגת המבקשת לאחר שהוזהרה כדין:

הבנתי את האזהרה. אני מתחייבת לומר את האמת.

חוזרת על הבקשה ומצהירה כי כל האמור בה אמת.

קיימת הצהרת תובע לפי סעיף 17 (ד) לחוק.

המבקשת תגיש כתב אישום עד יום 1.4.2016.

נציגת המבקשת משיבה לשאלות ב"כ המשיב:

ש. כל פעולות החקירה הסתיימו?

ת. כן.

ש. מתי בוצעה פעולת החקירה האחרונה?

ת. תיק החקירה מוצה. התיק עבר לעיון תובעת לאחר שקראה את כל תיק החקירה עלה שהמשיב במשך מספר חודשים מפר תנאי מעצר בית בתיק אחר שלו. המשיב בהודעתו גם אכן אישר שהוא לא גר בכתובת שביהמ"ש קבע בעניינו וכך גם אחרים המעורבים בתיק זה. לאחר עיון נוסף בפרוטוקול של תנאי המעצר שלו עולה כי הכתובת שנרשמה בפרוטוקול היא כתובת שגויה והוחלט להשמיט את עבירת ההפרה מכתב האישום ולכן לא הגשנו היום כתב אישום.

ש. מתי בוצעה פעולת החקירה האחרונה לגבי החשדות המקוריות?

ת. אתמול נחקרו מעורבים נוספים.

ש. זה נכון שהבקשה להארכת המעצר הוגשה בבוקר?

ת. נכון.

ש. מדוע היא לא חתומה?

ת. קיבלת העתק. יש את הפרטים של השוטר שהוציא את הבקשה.

ש. יש סיבה מדוע לא חתם על הבקשה כשהוא מבקש להאריך מעצרו של אדם?

ת. יש את הפרטים שלו.

ש. האם זה נכון שאחרי המועד שעליו הורה ביהמ"ש כמועד אחרון להארכת מעצרו של המשיב, בשעה 14:26 לערך קיבלת הצהרת תובע שהגשת לביהמ"ש?

ת. התיק משעות הבוקר נמצא בעיון תובע. ציינתי בפני ביהמ"ש על מה הייתה ההתמהמהות בהכנת כתב האישום בעניינו.

סיכומי נציגת המבקשת:

אני חוזרת על הבקשה ומבקשת להעתר לה.

סיכומי בא-כוח המשיב:

במישור הטכני מה שקרה הוא לא תקין משום שהבקשה של בקשת הארכת המעצר היא שכפול של הבקשה המקורית. שאכן מיום 28.3.2016 עולה כי המשטרה לקחה את הבקשה המקורית שכפלה אותה. פתחו את הבקשה בבוקר והמתינו לגורל התיק.

פניתי לחברתי וגם לביהמ"ש וציינתי שבעצם לא נתקבלה החלטה ולכן לכאורה האיש עצור ללא בקשה להארכת מעצרו. אצה רצה המשטרה ומצאה את הצהרת התובע שמשלימה את הבקשה המקורית והופכה אותה לכאורה לתקינה משום שביהמ"ש החליט ביום 28.3.2016 שעל המבקשת להגיש כתב אישום או הצהרת תובע והצהרת התובע הזו שבלעדיה אין מוגשת לאחר המועד.

אין זו השלמה פורמלית משום שהצהרת התובע מעידה על כך שהחקירה הסתיימה דבר שהתביעה לכאורה ידעה אתמול שפעולת האחרונה התבצעה אתמול.

פעולת החקירה שבוצעה היום, אינה רלוונטית לבקשה. הבקשה שנפתחה הבוקר לא מתייחסת להצהרה. לא יכול להיות שהמשטרה תתפוס טרמפ על הבקשה שהוגשה הבוקר.

לגופו של עניין, אינני יודע עד כמה החשדות בדבר איומים מבוססים לאחר כל המעורבים בבקשה. כל מה שהמתלוננים רוצים זה שהמשיב יתרחק ולא יהיה אצלם בבית ועל כך אין מחלוקת כי הם לא רוצים אותו שם. אין בכך כדי להאריך מעצרו עד יום 1.4.2016. הצהרת התובע לא מפרטת את העבירות.

לאור הדברים שנאמרו עכשיו לביהמ"ש שאין כוונה להגיש כתב אישום בהפרה אלא בחשדות המקוריים. אפשר להרחיקו לחלופה הראויה אשר הוצעה לביהמ"ש ביום 28.3.2016 ואני מדבר על אשתו. אבקש לשקול את החלופה.

<#2#>

החלטה

בפני בקשה לעצור את המשיב על פי הקבוע בסעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק").

ב"כ המשיב מלין על מספר דברים, הראשון בהם עוסק בכך שמעצר המשיב פקע, לכאורה, עובר להגשת הצהרת התובע בעניינו.

נקודה נוספת, היא שלמעשה פעולת החקירה האחרונה שעיכבה את הגשת הצהרת התובע, ומכאן את מעצר המשיב, אינה נדרשת בתיק זה ומכאן שככל שבוצעה היום הרי שמדובר בשיקול דעת לקוי שעיכב את מכלול הדיון בעניינו של המשיב.

נקודה אחרונה היא סוגיה העוסקת בתקינות הבקשה שהוגשה בעניינו של המשיב הבוקר, ניסוחה והעדר חתימה של השוטר שהכינה.

בשולי הדברים, וכפועל יוצא של האמור לעיל, ציין ב"כ המשיב, כי נוכח מעצר המשיב שפקע, יש לשקול גם לעת עתה את שחרורו לאותה חלופה המוצעת.

ביחס למעצר המשיב שפקע לכאורה, הרי שלאחר שעיינתי במסמכים המופיעים בתיק החקירה, ולאחר שהמשיב עצמו הובא לדיון באיחור של כארבעים דקות מהשעה שנקבעה בעניינו, הרי שניתן לומר כי האיחור הקיים הינו איחור שלא ניתן להגדירו כמשמעותי או ממושך, אך איחור הוא.

בתי המשפט קבעו בשלל החלטות, כי איחור בהבאת המשיב לדיון בעניינו, לרבות כזה המתמשך אל מעבר לשעת המעצר הקבועה, הינו אחד מיני השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול כאשר מבקש הוא להאריך מעצר של המשיב, והכל כמובן בהתאם למשך האיחור האמור.

הדבר בא לידי ביטוי כבר בהחלטת ביהמ"ש העליון בבש"פ 6906/03 ליאור כנפו נ' מדינת ישראל וכן בבש"פ 11114/05 אלי ממן ואח' נ' מדינת ישראל (2.12.05).

באשר לטענה כי הבקשה שהוגשה בעניינו של המשיב הוגשה באופן לקוי, תוך שלמעשה המבקשת משכפלת את הבקשה שהוגשה בעניינו בדיון הקודם, ומבלי שלקחה בחשבון את החלטת ביהמ"ש בעניינו של המשיב כפי שניתנה ביום 28.3.2016, הרי שבבסיס הטענה טרוניה העוסקת גם היא בסוגיה שיש וניתן להגדירה כטכנית. גם נתון זה הינו בגדר נתון המצטרף אל מכלול השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בנסיבות אלו.

מנגד, ניתן לומר כי החקירה בתיק התפתחה, כך שכעת קיימת תשתית ראייתית נרחבת יותר מזו שהייתה קיימת בעניינו של המשיב בדיון הקודם, ותשתית זו מלמדת על מעורבות המשיב בביצוע עבירות האיומים המיוחסות לו. חלק מהתשתית באה לידי ביטוי באמירות המשיב בחקירתו האחרונה.

משכך, כאשר ביהמ"ש צריך לשקול את הבקשה לשחרור המשיב עתה במסגרת הצהרת התובע שהוגשה בעניינו, עליו לשקול מחד את אותם מחדלים שארעו כמפורט מעלה, אל מול האינטרס הציבורי הגלום בהותרת המשיב מאחורי סורג ובריח נוכח מסוכנותו הלכאורית.

כפי שפירטתי בדיון הקודם שנערך בעניינו של המשיב, ההלכה הפסוקה קובעת כי כאשר מדובר במי שבאמתחתו הרשעות קודמות בעבירות איומים, לא יטה ביהמ"ש להורות על שחרור בשלב מקדמי זה, אלא יישקל הדבר ככל שיעלה הצורך בהמשך הדרך ולאחר שיוגש כתב אישום נגד המשיב ככל שיוגש.

בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לעיל, איני נעתר לבקשה להורות על שחרורו של המשיב עתה.

מנגד, אין כל סיבה להותיר המשיב במעצרו לפרק הזמן המבוקש, שכן אין מדובר בתיק עב כרס, מורכב ראייתית, או כזה המצדיק את התקופה המבוקשת להכנתו.

משכך, מורה על הארכת מעצר המשיב עד מחר 31.3.2016 בשעה 14:00.

עד אז יוגש כתב אישום.

שב"ס יאפשר למשיב חמש שיחות טלפון וכן ינפק למשיב ציוד ראשוני, נוסף באם נופק בעבר, או יאפשר הכנסתו.

המשיב מוזהר כי אסור לו להתקשר למי מהמתלוננים נגדו.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ' אדר ב' תשע"ו, 30/03/2016 במעמד הנוכחים.