30 דצמבר 2016

לפני:

כב' הרשם אלעד שביון

החלטה

1. בפניי בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיו.

2. תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 קובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

3. בהתאם לתקנה האמורה, ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט במידה והמציא ראשית ראייה לתביעתו או הוכיח יכולת פירעון או שמתקיימים טעמים מיוחדים. במקרה זה התובע אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

4. בנסיבות אלו יש לבחון האם התובע הראה, כי מתקיים בו אחד התנאים האמורים בתקנה.

5. המחלוקת העיקרית בתיק נסובה סביב קיומם או אי קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים: בעוד שהתובע טוען, כי עבד אצל הנתבע במשך כשנתיים (סעיף 4 לכתב התביעה) טוען הנתבע, כי התובע כלל לא הועסק על ידו ולא התקיימו ביניהם יחסי עובד ומעסיק (סעיף 20 לכתב ההגנה ודברי הנתבע במסגרת הליך קדם המשפט, עמ' 1 לפרוטוקול מיום 13.9.16, שורה 14: "כשאני מסתכל עכשיו על התובע, אני אומר שאחיו עבד אצלי אבל הוא לא עבד אצלי").

במסגרת תגובה מטעם התובע צוין, כי התובע שכר את שירותיה של חוקרת מטעם משרד חקירות ויצמן-יער אשר ביצעה פעולת חקירה בתיק. במסגרת זו הוגש לתיק ביה"ד תצהיר מטעם החוקרת בו הצהירה, כי ביקרה ביום 13.11.16 בביתו של עובד הנתבע, זוהר, שזיהה את התובע וחיבק אותו. במסגרת השיחה ציין זוהר, כי הוא מכיר את התובע שהועסק במסעדת בוסי בתפקיד מפנה כלים / שוטף כלים במשך תקופה ארוכה במסגרת השעות מ-05:00 ועד ל-16:00. מעבר לתצהיר צרף התובע גם תמלול שיחה.

יצוין, כי במסגרת תשובה מטעם הנתבע, עתר הנתבע להוצאת התמליל מתיק ביה"ד בטענה, כי הוא לא עומד בתנאי הפסיקה.

6. לטעמי, התובע המציא ראשית ראיה להוכחת תביעתו. אף אם התמליל לא נערך כטענת הנתבע כדין (טענה שתתברר ע"י המותב שישב לדין), הרי שמעבר לתמליל צורף תצהיר מטעם החוקרת התומך בגרסת התובע בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינו לבין הנתבע. תצהיר כאמור המתעד שיחה שנערכה עם עובד הנתבע זוהר, מהווה לכל הפחות ראשית ראיה להוכחת תביעתו של התובע.

7. בהתחשב בכך שהתובע הצביע על ראשית ראיה להוכחת התביעה כנדרש בתקנה, לא מצאתי מקום לדון ביכולת הפרעון של התובע.

8. בהקשר זה יצוין, כי עפ"י פסיקת ביה"ד הארצי, עצם היותו של בעל דין אזרח זר אין בו, כשלעצמו, כדי להוות נימוק לחייב את בעל הדין בהפקדת ערובה וכי הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות, דוגמת שכר מינימום, ומפני החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנודעת להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי הדין (ע"ע 13652-10-13 ARAGAWI AMLESET נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח', ניתנה ביום 9.4.14).

9. יחד עם זאת, בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, אי ציון כתובת מגורים, בארץ או בחו"ל, מהווה נימוק לחיוב תובע בהפקדת ערובה (בש"א (ארצי) 338/05 הרב שלמה בניזרי ואח' נ' rudarska Rosita stefanova).

10. בנסיבות אלו ועל יסוד האמור לעיל, אני קובע כמפורט להלן:

א. ככל שהתובע ימסור את כתובתו העדכנית עד ליום 25.1.17, תידחה הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה.

ב. ככל שהתובע לא ימסור את כתובתו העדכנית תוך המועד האמור לעיל, יחויב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪ עד ליום 31.1.17. סכום זה נקבע באופן מידתי כאמור בפסיקת בתי הדין לעבודה.

11. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ז, (30 דצמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.