1. לפניי תביעה כספית, שהוגשה כנגד הנתבעים כבעלי תחנה לשטיפת מכוניות, בגין נזק שנגרם לרכב התובעים בעת שרכבם עמד בתור לשטיפת הרכב.

2. התובעת 1 הינה מבטחת רכב התובע 2 ומגישה את התביעה לאחר ששילמה לתובע 2 תגמולי ביטוח בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח ולהוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

3. הנתבעים הינם מנהל ובעלי תחנת השטיפה, כאשר הנתבע 2 הינו אביו של הנתבע 1.

תמצית טענות הצדדים

4. התובעים טוענים, כי ביום 21.8.2015, ביום חם במיוחד, עמד רכב התובע 2 בתור לשטיפה כשהתובע 2 עומד מחוץ לרכב וממתין לתורו בסככה שבתחנת השטיפה. ברגע מסוים, נכנס עובד הנתבעים לתוך ג'יפ שמספרו 52-361-17 ונסע אחורנית כשהוא פוגע ברכב מלפנים. בעת אירוע התאונה היה הרכב הפוגע בחזקתם או בשליטתם של הנתבעים, ועל כן, נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם רשלנותו של מי מטעם עובדי הנתבעים ויש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבעים להוכיח כי התאונה לא קרתה ברשלנותם.

5. לטענת התובעים, על הנתבעים לפצותם מכוח אחריותם השילוחית לקרות התאונה, באשר העובד שנכנס לג'יפ פעל בשליחותם כשהוא מועסק על ידם. התובעת 1 שילמה למבוטחה, בהתאם לתנאי הפוליסה ולחוות דעת השמאי, סך של 8369 ₪, כולל השתתפות עצמית וכינון של התובע 2, ומכאן סכום התביעה הנתבע לתשלום.

6. לטענת הנתבעים, בבעלותו של הנתבע 1 עסק של תחנת שטיפת מכוניות הקרוי "שטיפת הכוכבים", ומאז 2014 משמש הנתבע 1 כמנהל תחנת השטיפה ואחראי על תפעולה. ואילו אביו, הנתבע 2, אינו קשור לעסק ולאירוע נשוא התביעה דנן, ולפיכך אינו בעל דין רלוונטי בתובענה. התובע 2 הגיע לתחנת השטיפה שבהנהלת הנתבע 1 והמתין בתחנת השטיפה שתתפנה עמדת ניקוי ויגיע תור רכבו לניקוי. באותם רגעים, הנתבע 1 ואילן, בעל הג'יפ שחנה בחוץ, ישבו יחדיו בחנות הממוקמת בתחנה ושוחחו. לפתע, שמע הנתבע 1 צעקות מחוץ לחנות וראה כי התובע 2 צועק שפגעו לו ברכב, תוך שהוא נכנס לחנות ומטיח האשמות בבעל הג'יפ. הג'יפ של אילן חנה מחוץ לחנות, אך שום עובד מטעם תחנת השטיפה לא נהג בו או הזיז אותו ואף התובע 2 השיב כי לא ראה זאת קורה במו עיניו. עוד נטען, כי שני הרכבים, הן של התובע 2 והן רכב הג'יפ, היו מחוץ לתחום תחנת השטיפה ולא היו בתחום אחריותו, וכי הרכבים מוזזים לעמדת הניקוי הפנויה רק על ידי בעל הרכב ולא בידי העובדים.

7. לטענת הנתבעים, מאחר והעסק היה חדש יחסית והנתבע 1 לא רצה שהלקוחות יהיו מאוכזבים, ובכדי לשמור על מוניטין העסק, הציע הנתבע 1 לתובע 2 לגשת לפחח שהנתבע 1 עובד איתו כדי שיסדר לו את הפגיעה הקטנה ברכב ללא עלות. התובע 2 נענה להצעת הנתבע 1 וביקש את תעודת הזהות שלו ואת הטלפון שלו ואמר כי יצור עמו קשר בעניין. לטענתו, לא העלה הוא על דעתו כי הצעתו התמימה ורצונו הטוב ינוצלו בציניות מכוערת. לאחר פניית חברת הביטוח של התובע 2, נמסר לו כי אלו מטפלים בנושא אל מול חברת הביטוח של בעל הג'יפ. לטענם, אין הם בעלי הדין הנכונים בתיק זה וכי יש לדחות את התביעה כנגדם.

דיון והכרעה

8. המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה בשאלת האחריות לאירוע התאונה שגרמה לנזק לרכב התובעים. דהיינו, האם כטענת התובעים מוטלת היא על הנתבעים כבעלי תחנת השטיפה או שמא אין היא תחת אחריותם.

9. התובעים הגישו כראיה תצהיר מטעם התובע 2, וכן חוות דעת שמאי, תמונות ממקום האירוע, וטופס הודעה לחברת הביטוח. בטופס ההודעה שעליו חתום התובע 2 מיום 23.8.15, יומיים לאחר מועד האירוע, ציין הוא ברחל בתך הקטנה את נסיבות התרחשות אירוע הנזק שנגרם לרכבו. במסגרתו מציין הוא כי הגיע לשטוף את רכבו בתחנת השטיפה של הנתבעים והחנה את רכבו כאשר חלקו האחורי מופנה לצד האחורי של ג'יפ מסוג לנד רובר. הפועל ששוטף את הרכבים נכנס לג'יפ כדי להכניסו לשטיפה, נסע רוורס ופגע ברכב התובע 2 ולנזק לפגוש ולמכסה תא המטען. עוד ציין, כי בעל/מנהל מכון השטיפה, מר אלי סעדון, הציע לו לטפל ברכב אצל מוסך שהוא מכיר ולשאת בנזק.

10. במסגרת חוות הדעת השמאי, שבדק את רכב התובע ביום 24.8.15, צוין כי הרכב ניזוק בחלקו האחורי, כאשר בין החלקים העיקריים שניזוקו היו מכסה תא המטען וכיסוי הפגוש האחורי. סך הכל נזק בסך של 8630 ₪ וירידת ערך בשיעור של 1.25% השווים ל- 1144 ₪. בדיון שנערך בפני, ביקש ב"כ הנתבעים למשוך את חוות הדעת בשל כך שצורפה לתצהירו של עד התביעה. לא ברור על מה נשענת בקשה זו, שהרי בניגוד לנטען, חוות הדעת הוגשה ונחתמה בהתאם לפקודת הראיות, וצורפה כראיה לתיק בידי התובעים כחלק מיתר ראיותיהם, גם אם צורפה במסגרת תצהירו של העד. אילו רצו הנתבעים לחלוק עליה, מן הדין היה להגיש חוות דעת נגדית או לדרוש את חקירתו הנגדית של השמאי שערך אותה, ומשלא עשו כן, אין אלא לקבלה ולתת לה את משקלה המלא באשר לאמיתות תוכנה לעניין היקף ותיחום הנזק שנגרם לרכב התובעים ושיעורו.

11. במסגרת תצהירו, חזר התובע 2 על טענותיו, לרבות כי הבחין בפועל השטיפה נכנס לג'יפ ה-לנד רובר ומסיע אותו לאחור תוך פגיעה ברכב התובע וגורם לו לנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי. כן צוין, כי צילם הוא את הרכבים ואת הפועל במקום. תמונות אלו צורפו כראיות והוצגו בדיון בשנית, הפעם בצבע, ואלו סומנו ת/1, ובהם מופיע רכב הג'יפ ועובד תחנת השטיפה.

12. בחקירתו הנגדית, אישר התובע 2 כי הרכבים חנו מחוץ לקו שער תחנת השטיפה, אם כי לא ידע לציין מהו שטח העסק ואם בחנייתם מחוץ לקו השער המוצג בתמונות היו הם מחוץ לעסק תחנת השטיפה. יחד עם זאת, אישר הוא כי ראה את רגע התרחשות התאונה בעת שעמד במרפסת בית העסק והבחין בשוטף שנכנס לרכב הפוגע, נוסע רוורס כשחצי גופו מחוץ לרכב והדלת פתוחה והוא מעשן סיגריה ואזי פוגע עם רכב ה-לנד רובר ברכבו שלו. זה אף אישר, לשאלת בית המשפט, כי ראה את רכבו זז כתוצאה מהפגיעה בו ואף הבחין בנהג בתוך הרכב הפוגע. כמו כן, תיאר כי בעת התרחשות התאונה יצאו כולם לראות מה קרה והנתבע 1 שלח אותו למוסך "מנטלי" לטפל ברכב. במבחן המהימנות, התרשמתי מעדות מהימנה של התובע 2, שמסר את מלוא הפרטים באשר לנסיבות התרחשות התאונה ולא נמצאה כל סתירה במהלך חקירתו הנגדית ביחס לאמור בתצהיר עדותו הראשית או בטופס הודעתו לחברת הביטוח, כי אם חיזוק ואישוש לדברים אלו. יחד עם זאת, מהימנות העדות אינה מושלמת מבלי לבוחנה אל מול ראיות ועדויות ההגנה, כפי שיובאו להלן.

13. ראשית נחקר הנתבע 1, אשר מסר תצהיר תומך יחיד להגנת הנתבעים. בתצהיר עדותו הראשית חזר הוא על האמור בכתב ההגנה. בחקירתו הנגדית, אישר כי הוא בעל תחנת השטיפה וכי אביו אדם מבוגר ואינו פעיל בשנים האחרונות. שטח התחנה 200 מטר והתחנה מגודרת בשער השטיפה. כשנשאל היכן היה כקרתה התאונה השיב "בתוך החנות, אבל לא קרתה התאונה". אלא שטענה זו הינה טענה שלא הועלתה כלל עד כה, לא בכתב ההגנה ולא בתצהיר העדות הראשית. ההיפך הוא הנכון, מתצהירו משתמע בבירור כי תאונה אכן קרתה, שאם לא כן לא ברור מדוע מצא לנכון לעשות מאמץ להכחשת הזזת רכב ה-לנד רובר על ידי עובד מטעמו, וכי הרכבים לא היו מצויים בשטח תחנת השטיפה ותחת אחריותו. ועוד יותר מכך, מדוע נדרש הוא להציע לתובע לגשת לפחח מטעמו להסדרת "הפגיעה הקטנה ברכב התובע 2 ללא עלות", כפי שציין בסעיף 8 לתצהירו. מכאן, שגם אם המדובר בפגיעה קטנה, הרי עדות היא לכך שהיתה פגיעה וקרתה תאונה שמצריכה תיקון והפנייה לפחח. אין ספק, כי טענתו החדשה של הנתבע 1 בחקירתו הנגדית מעידה על סתירה מהותית לאמור בתצהירו ועל חוסר מהימנות האמור בו.

14. יתר על כן, זה ניסה להסביר כי "המכה הקטנה" ברכב לא קרתה במקום ורק כיון שהתובע צעק ודיבר לא יפה וכדי להסיר ספק הציע לתקן את הנזק שעולה לשיטתו 200 ₪. עוד לשיטתו, התובע ישב איתו במשרד ולא ראה בעיניו את התאונה (שורה 14 עמ' 9 לפרוטוקול), אלא שגם טענה זו נטענה לראשונה כעת. בתצהירו, טען הנתבע 1, כי באותם רגעים ישב הוא יחדיו עם בעל ג'יפ ה-לנד רובר בחנות הממוקמת בתחנה ושוחח עמו, אך לא נאמר דבר באשר למיקומו של התובע 2, כך שלא ברור כיצד יכול היה הוא לדעת אם התובע 2 הבחין בפגיעה ברכבו במו עיניו אלא לפי גרסתו הקודמת, שאותה העלה במסגרת סעיף 6 לתצהירו, ולפיה כך השיב לו התובע 2. מכאן, שלנתבע 1 שתי גרסאות שונות בעניין זה וסתירה נוספת בין האמור בחקירתו הנגדית לבין זה שבתצהיר העדות הראשית.

15. עוד העלה הנתבע 1 תמיהה בחקירתו הנגדית באשר ליכולתו של העובד לקחת רכב על דעת עצמו ולהזיזו סתם. על תמיהה זו כל בר דעת ואף כל בר בי רב יוכל להשיב, כי העובד בתחנת השטיפה אינו מזיז סתם רכב אלא אם הונחה הוא להכניסו לתחנת השטיפה בעת שבעליו יושב ושותה קפה עם בעל תחנת השטיפה. והדבר אך הגיוני ואף מקובל ונהוג במקומותינו, שעובדים בתחנות שטיפה מכניסים את הרכב לשטיפה במסגרת עבודתם, אלא אם כן נאסר הדבר במפורש והוצגה על כך הוראה של בעל התחנה, דבר שאין עליו הוכחה במקרה דנן. מכאן, שאל מול עדותו המפורשת של התובע 2 כי ראה את העובד במו עיניו מזיז את רכב הג'יפ לאחור, עומדת עדותו של בעל התחנה שלא ראה במו עיניו את התאונה קורית, ואף טענתו שאילן - בעל הג'יפ לא הבחין בכך. גם עדותו של אילן, שהעיד בפני, היתה שאף הוא לא הבחין בתאונה קורית בהיותו במשרדים בעוד רכבו חונה מחוצה להם. יוצא כי האדם היחיד הנוסף שהיה יכול להעיד מעדות ראייה ושמיעה שלו על התרחשות התאונה הוא העובד של תחנת השטיפה, אולם זה לא זומן לעדות.

16. בחקירתו הנגדית לא ידע להסביר הנתבע 1 מדוע לא זימן את העובד שלו לעדות, בכדי שזה יחזק את גרסת הנתבעים לאי הזזת הג'יפ וגרימת התאונה, אולם ידע גם ידע לציין כי מהתמונות שהוצגו בפניו עוד קודם לדיון רואים את העובד רוחץ מכוניות בפנים, ובתצהירו אף ציין, כי מהתמונה שצירף התובע 2 לתצהירו ניתן להבחין כי העובד מצוי מחוץ לרכב ולא בתוכו, וכי תמונה זו שווה אלף מילים. אכן לעיתים תמונה שווה אלף מילים ואין עוד מקום להכביר במילים לאחריה. לא כן במקרה שלפנינו. שהרי, אין ספק שהתמונה צולמה לאחר התרחשות התאונה, ואין בכך להעיד כי בהכרח לא היה העובד מצוי בתוך רכב הג'יפ בעת התרחשותה. דווקא צילומו של העובד הספציפי חייב את הנתבעים להביאו לעדות ולצרף תצהיר מטעמו, בהיותו עובד שלהם ונתון לשליטתם. אי הצגת גרסת העובד הינה ראיה הפועלת לרעת הנתבעים בהתאם לכלל הראייתי הידוע כי אילו היו עושים כן היה זה פועל כנגדם במשפט, ועל כן, נמנעו מלהביאו לעדות בפני בית המשפט. לחיזוק עמדה זו, ניתן להקביל זאת לאי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם בעל הג'יפ, מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת, אולם, למרות זאת זה זומן לעדות בידי הנתבעים מבעוד מועד. ללמדך, שאילו רצו היו מזמנים את העובד לעדות בפני בית המשפט גם ללא הגשת תצהיר מטעמו, והדבר אומר דרשני.

17. מלבד עניינים ראייתיים אלו, צריך להדגיש כי מצאתי את ניסיונו של הנתבע 1 לתרץ את חוסר אחריותו לנזק, הגם שהציע לתובע תיקון רכבו על חשבונו, בטענה לשמירה על מוניטין וכדי להימנע מהרעש שהתובע עשה במקום, כתירוץ קלוש וחסר כל אמינות. הדעת נותנת כי אם קיים ספק בקרות התאונה אזי אין אתה מתנדב להציע תיקון לנזק, ואם אינך אחראי לתאונה המצויה בספק אז מקל וחומר שאינך מציע לתקן את הנזק על חשבונך, נמוך ככל שתהא עלות התיקון לדעתך. ניסיון הנתבע 1 להציג גישה אלטרואיסטית אינה מתיישבת עם נסיבות העניין ומיהות המעורבים, שהרי אם על כל "פגיעה קטנה" יציע הנתבע 1 פיצוי לכל דורש, ספק אם היה מצליח לקיים עסק רווחי. אין ספק כי דברים אלו נהירים לנתבע 1, שביקש למצוא תירוץ נוח לרצות את האחריות המתבטאת מעצם ההצעה לתיקון הנזק במקום האירוע. אילולא כן, היה הוא מסרב בתוקף לשאת בנזק, ולכל הפחות, היה הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי בעל הרכב הפוגע ומגיש הודעה לצד שלישי ולחברת הביטוח של רכב הג'יפ.

18. מר אילן ולנטי, בעל רכב הג'יפ, שנטען כי פגע ברכב התובע 2, זומן לעדות והתייצב לנותנה. בחקירתו הראשית העיד כי בעת שהסתובב במשרדים והמתין לשטיפת רכבו הבחין הוא בבעל הרכב הנפגע ובנתבעים מתווכחים ביניהם ביחס למעיכה קטנה שנגרמה לרכב התובע בדלת האחורית. העד לא זכר היכן היו מפתחות הרכב מצויים לאורך ההמתנה לשטיפה, אם אצלו או ברכב. זה העיד כי לא ראה אם מישהו נהג ברכבו כיון שלא היה במקום, אולם, שמע את הנתבעים שניהם מציעים לתובע לסדר לו את הרכב על חשבונם, דבר עליו חזר גם בחקירתו הנגדית (שו' 28 עמ' 12 לפרוטוקול).

19. בחקירתו הנגדית, העיד אילן, כי לא נתבקש כלל לחתום על תצהיר וכי אילו היה נדרש היה חותם, הגם שלא היה לו רצון להגיע. עדות זו תואמת אף את עדותו של הנתבע 1 שלא ידע לומר מדוע לא ביקש תצהיר מאילן אלא רק כי ביקש אותו לבוא ולהעיד. דברים אלו עומדים בסתירה לנטען על ידי ב"כ הנתבעים מיום 4.2.21 כי העד סרב לחתום על תצהיר עדות ראשית. יתר על כן, אילן העיד כי לו היכרות של שנים עם הנתבעים. ולטענתו, יש קוד לרכבו, שרק הוא מכיר, ולא מסר אותו לאיש אלא המתין שיקראו לו. לעניין עדות זו, מלבד הקושי הגלום בהיכרות בינו לבין הנתבעים והאינטרס להעיד לטובתם ולא בצורה אובייקטיבית, עולה תהייה באשר לחוסר יכולתו של העד לזכור אם לקח את מפתחות הרכב או שמא הותירם ברכב בעוד שזכרונו לעניין מסירת הקוד אינו מוטל על ידו בספק והיה נחרץ. לבית משפט ספק רב באשר למהימנות זיכרון סלקטיבי זה. וכיצד מסביר העד כי לא קרתה לשיטתו תאונה, הגם שלא ראה דבר והיה באותה עת במשרדים? "האוטו היה פחות או יותר איפה שהוא עמד ונראה לי שלא נסעו בו" (שו' 13 עמ' 12 לפרוטוקול). המדובר במסקנה סובייקטיבית שהיא בבחינת עדות סברה שלא ניתן להסתמך עליה. מה גם שברור מעדות התובע 2 כי הנסיעה לאחור היתה קצרה כיון שהרכבים עמדו האחד בסמוך לשני, ולפיכך, אין לעמידתם במקום שבו חנו, פחות או יותר, כדי להעיד על אי נסיעה ברכב הג'יפ לאחור. בהמשך עדותו, העיד אילן, כי בדק את הנזקים ומצא שהנזק בדמות של שקע במכסה מטען אחורי של רכב התובע נראה לו הגיוני, לאור גובה הגלגל האחורי שברכב הג'יפ, דבר הסותר את סברתו הקודמת לאי התרחשות תאונה ומחזק את טענת התובע 2.

20. יתר על כן, כשנשאל על ידי בית המשפט, מדוע זה הנתבע 1 ביקש לפצות את התובע ולא הוא עצמו, בתור בעל הרכב הפוגע, לא ידע הוא להשיב אלא לאחר שבית המשפט הסביר כי נטען שעובד הנתבעים נסע ברכבו וגרם לתאונה, ואזי השיב כי לא הוא נהג ברכב. זו הסיבה שלטענתו גם חברת הביטוח מטעמו מלכתחילה הפנתה את תביעת התובע כלפי הנתבעים. ועניין זה אך מחזק את האחריות שהצדדים ייחסו לנתבעים ולא לבעל רכב הג'יפ מלכתחילה עוד במקום האירוע בשל הטענה כי ברכב נהג עובד הנתבעים. ואכן, בהתאם להוראת סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מעביד חב במעשה שעשה עובד שלו אם עשהו תוך כדי עבודתו ובהיותו כרוך בה. במקרה דנן, אין ספק ואף לא הוכח אחרת, כי העובד של הנתבעים פעל להכנסת הג'יפ לתחנת השטיפה, ובמהלך זה פגע ברכב התובע 2 וגרם לנזק הנתבע, ומכאן, נובעת אף חבותם של הנתבעים כמעבידיו.

סוף דבר

21. מכל האמור לעיל, מצאתי לקבל את גרסת התובע 2 לעצם ואופן התרחשות התאונה, אותה ראה מתרחשת במו עיניו, בניגוד לעדי הנתבעים, שאך העלו סברות מתרצות לאי לקיחת אחריות, ובהיותה מהימנה ומסתברת יותר מגרסת הנתבעים. בהתאם לכך מצאתי לקבוע כי אכן התרחשה תאונה בין רכב התובע 2 לבין רכב הג'יפ, וכי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבעים כבעלי תחנת השטיפה ומעבידיו של העובד שהסיע את רכב הג'יפ לאחור במהלך עבודתו, ובכך גרם לתאונה ברשלנותו ובחוסר זהירותו.

22. התובעים הוכיחו את נזקיהם שנגרמו לרכבם באמצעות חוות דעת שמאי שהוגשה לתיק, ושלא נסתרה בחוות דעת נגדית או בדרישה לחקירה נגדית של השמאי, ובהתאם להוראת התשלום שהוגשה כנספח לכתב התביעה. די בכך כדי לקבוע שהתובעים עמדו בהוכחת הנזק הנתבע.

23. בנסיבות אלו, מצאתי לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים בסכום הנזק הנתבע ובהוצאות משפט כדלקמן:

1. סך של 8369 ₪ בגין הנזק הנתבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
2. שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
3. אגרת בית משפט (מחצית ראשונה ושניה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומם לבית המשפט ועד לתשלום בפועל. על התובעים להעביר לבית המשפט את המחצית השניה של האגרה, שטרם שולמה, ובתוך 7 ימים מהיום.

24. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מעת קבלת פסק הדין.

25. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים.

ניתן היום, כ"א אייר תשפ"א, 03 מאי 2021, בהעדר הצדדים.