זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות הנאשם לדיון שנקבע בעניינו.

טענות המבקש:

1. לטענת המבקש, הוא סטודנט וחנה במקום חניה מוסדר בתוך מגרש חניה, תוך שלא הבחין שבמקום סימון אדום לבן ועל כן עתר בבקשה למשיבה לתשלום קנס מופחת.
2. עוד טען בפני המשיבה כי סימון החניה איננו סביר ועל כן יש לבחון את חוקיותו.
3. לטענת המבקש, חלוף הזמן ממתן הדו"ח ועד העמדתו לדין נמצא בגבולות הזמן הגובל בהתיישנות ולפיכך יש להורות על ביטולו.
4. בבקשתו שב המבקש ומעלה את הטענה כי יש לבחון את חוקיות הדו"ח, בשים לב לכך שסימון האוסר חניה בצבע: "אדום לבן" לא ראוי שיהיה במגרש חניה.
5. לטענת המבקש, טיעוניו לא הובאו בפני בית המשפט בעת מתן גזר הדין בהיעדר, כתובתו לא עודכנה על פי אישור המסירה והמדובר במסירה שאינה כדין.

טענות המשיבה:

1. דין הבקשה להידחות, דיון ההקראה נקבע ליום 26.10.16, כאשר הנאשם זומן כדין ונשלח לכתובת: "דם המכבים 14 ראש העין". ביום 25.10.16, הגיש המבקש בקשה להישפט בו ביקש לדחות את הדיון, הדיון נדחה ליום 29.3.17.
2. מאילוצי בית המשפט נדחה הדיון שהיה קבוע ליום 29.3.17 ליום 6.9.17, אליו הנאשם או מי מטעמו לא התייצב וזאת חרף אישור המסירה שנמסר למיופה כוחו של המבקש.
3. באשר לטענה כי כתובתו של המבקש שונתה ונשלחה לכתובת אחרת, טוענת המשיבה כי אין זה רלוונטי שכן שינוי הכתובת רלוונטי אך לגבי קבלת פסק הדין שניתן בהיעדר, זאת ועוד, המבקש לא הגיש בקשת דחייה ו/או לא עדכן את בית המשפט בדבר שינוי הכתובת.
4. באשר לטענה כי נפל פגם בדו"ח, הרי שהמבקש בחר להגיש בקשה להישפט ולשטוח טענותיו בפני בית המשפט.
5. זאת ועוד, המבקש מודה בקיומה של העבירה ומבקש להפחית את העונש.
6. באשר לטענת ההתיישנות, טוענת המשיבה כי כתב האישום הוגש בתוך התקופה הקבועה להתיישנות ומשכך היא איננה יכולה לעמוד לו.

דיון והכרעה:

1. לאחר עיון בבקשה ובתגובה מצאתי לדחות את הבקשה ולהלן נימוקיי:
   1. בכל הנוגע לאישור המסירה לדיון – עיון באישור המסירה לדיון שנקבע ליום 6.9.17 מלמד כי הוא חתום על ידי ב"כ המבקש, ומשכך, חזקה כי המבקש ו/או מי מטעמו ידעו על מועד הדיון מבעוד מועד וככל שלא היה ביכולתם להתייצב למועד הנדחה, היה עליהם להגיש בקשת דחייה.

זאת ועוד, נחזה כי טענת המבקש היא כי פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות נשלח לכתובת אחרת ולא הזימון לדיון, משכך בקשתו לא מסבירה מדוע לא התייצב לדיון בעניינו.

• 1. בכל הנוגע לטענת ההתיישנות -

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי: "הודיע אדם לפי סעיף 229 (א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו".

אשר לטענת ההתיישנות: סעיף 225א לחוק קובע לאמור:

א. עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס ,לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בעניינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228 (ב) (בעבירות מסוג "ברירת משפט").

בענייננו, משכתב האישום הוגש במסגרת תקופת ההתיישנות, הרי שלא יכולה לעמוד למבקש טענת התיישנות.

• 1. באשר לטענה אי חוקיות סימון החניה - מעיון בתמונה שהציגה המשיבה עולה כי המבקש החנה את רכבו באופן שמפריע לתנועה, כך שנראה כי הדו"ח ניתן כדין.

1. המבקש ביקש להישפט והוזמן לדיון כדין, במסגרתו יכול היה לשטוח את כלל טענותיו, לו היה מבקש המבקש להישפט שלא בפניו היה עליו למסור לבית המשפט את כלל נימוקיו בכתב ולבקש לעשות כן.
2. אשר על כן ולאור הנסיבות האמורות, הבקשה נדחית.
3. פסק הדין יעמוד על כנו והמשיבה רשאית להמשיך בהליכי הגבייה.
4. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ח, 01 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.