עסקינן בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בהליך זה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט {נוסח משולב} התשמ"ד – 1984.

התובעים 1-2 הינם הבעלים ועובד, בהתאמה, של מוסך המתמחה בטיפול ברכבי שטח באזור הקריות.

הנתבעת 1 מנהלת אתר אינטרנט הכולל בתוכו מידע ופורום גולשים בנוגע לרכבי שטח.

הנתבע 2 הינו לקוח של התובעים אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה החזיק רכב שטח וטיפל בו אצל התובעים.

ביסוד התביעה נמצא 'פוסט' שפרסם הנתבע 2 באתר הנתבעת 1 מיום 3.10.15 ובו תיאור התנהלות שהיה שותף לה במוסך התובעים. להודעה זו צורפה תמונה מבית העסק.

התובעים סבורים כי יש בלשון הפרסום שבוצע כדי לפגוע בשמם הטוב וכן הינם סבורים כי מדובר בפרסום שאינו משקף את התרחשות האירועים בפועל. לכן, פנו לנתבעים בדרישה להסיר את המודעה ולפרסם התנצלות וכן עתרו לפיצוי כספי.

ההודעה, לרבות התמונה שצורפה לה, נמחקו על ידי הנתבעת 1 כשבוע לאחר הפרסום ולפי בקשת הנתבע 2.

הנתבעת 1 סבורה כי אין עילת תביעה כנגדה בהיותה מנהלת אתר בו מתקיים דיון פומבי בפורומים תוך השמעת והחלפת דעות, כאשר הנתבעת אינה אלא 'במה' לקהל המשתתפים, אינה אחראית לתכנים המפורסמים על ידם ואינה יכולה לשלוט בתכנים אלה.

הנתבע 2 סבור כי הפרסום מהווה משום הבעת דעה אישית אשר אינה אלא בקורת לגיטימית. משום כך, אינה יכולה להוות עוולה לפי חוק איסור לשון הרע. בנוסף, ממילא הינו חוסה תחת ההגנה הקבועה בחוק.

לאחר הגשת כתבי הטענות התייצבו הצדדים לדיון מקדמי ראשון ובמהלכו הסכימו כי יגישו סיכומים בכתב על יסוד החומר הקיים בתיק וכי בית המשפט יכריע בטענות על דרך הפשרה וללא הנמקה, בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם ונתתי דעתי לטענות הצדדים במסגרת הדיון והסיכומים אני סבורה כי דינה של תביעה זו להידחות.

נוכח השלב המקדמי וההסכמה הדיונית ובעיקר לאור מהות הסכסוך, יישא כל צד בהוצאותיו.

בנסיבות, ניתן פטור מתשלום יתרת אגרה.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ז, 12 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.