פסק-דין

תביעה להשבת כספי תגמולי ביטוח עקב מתן פרטים לא נכונים למבטחת.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובע הינה חברת ביטוח אשר ביטחה בביטוח מקיף את השימוש ברכב פרטי מסוג ניסן מיקרה מס' רישוי 44-356-52 (להלן-"הרכב"). המבוטח על פי הפוליסה היה הנתבע 1.
2. הנתבע 1 הינו בעל עסק להשכרה ומכירת כלי רכב, ששמו "אהרוני ליסינג".
3. הנתבע 2 הוא מי שהיה רשום כנהג הרכב בעת קרות התאונה המפורטת להלן.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1. במחצית השנייה של שנת 2013 היה הנתבע 2 חבר בקבוצת מכבי נצרת עלית (להלן-"הקבוצה"). בחודש ספטמבר 2013 שכרה הקבוצה מאת הנתבעת את הרכב, כאשר היא ציינה שהנתבע 2 יהיה הנהג ברכב. באותה עת היה הנתבע 2 כבן 22 שנה, והיה נהג חדש, והנתבע 1 הסדיר עבורו בלבד שפוליסת הביטוח תכסה את נהיגתו, למרות שהיה נהג חדש וגילו מתחת לגיל 24. בהתאם למסמכים שצורפו לתיק בית המשפט, בהתאם לחוזה השכירות, אך ורק הנתבע 2 היה רשאי לנהוג ברכב, ולא כל אדם אחר, אלא באישור הנתבע 1.
2. ביום 15.4.14 היה הנתבע 2 בשלילת רישיון נהיגה, ועל כן העביר את השימוש ברכב לאחיו הצעיר דניאל כהן (להלן-"דניאל"), על מנת שינהג בו לצרכיו.
3. ביום 15.4.14 נהג דניאל ברכב, פגע ברכב פרטי מסוג מרצדס. כתוצאה מפגיעה זו נגרם לרכב נזק כבד והוא הוכרז כאבדן כללי.
4. ביום 20.4.14 נחקר דניאל במשטרת ישראל אודות התאונה, ובחקירה זו הודה שהוא נהג ברכב בעת התאונה.
5. נגד דניאל הוגש כתב אישום בגין הנהיגה בתאונה, הודה בעבודות כתב האישום והורשע בדין.
6. ביום 23.4.14 הודיע אביו של הנתבע 2 לנתבע 1 על התאונה. ההודעה נמסרה על גבי "טופס הודעה על מקרה תאונה" הנושא את הלוגו של התובעת. בטופס ההודעה נרשם בכתב יד שאינו כתב היד של אביו של הנתבע 2 כי מי שנהג ברכב בעת התאונה היה הנתבע 2. לאור הודעה זו שילמה התובעת לנתבע 1 תגמולי ביטוח בסך 78,358 ₪ ושילמה שכ"ט לשמאי רכב מטעמה בסך 407 ₪. סה"כ נשאה התובעת בתשלומים בסכום כולל בסך 78,765 ₪. לטענת התובעת, הסכומים אותם שילמה בגין התאונה מגיעים לסך 78,000 ₪.
7. לאחר זמן נודע לתובעת כי מי שנהג ברכב בעת התאונה היה דניאל, שפוליסת הביטוח המקיף אינה מכסה אותו, ולכן הגישה את תביעתה זו.

טענות הצדדים:

1. לאחר שנודע לתובעת כי דניאל נהג ברכב הגישה את תביעתה זו, בה דרשה לקבל את סכום התביעה. נגד הנתבע 1 טענה התובעת שהוא קיבל לידיו תגמולי ביטוח שלא היה זכאי לקבלם, ואילו נגד הנתבע 2 טענה התובעת שהוא מסר דיווח לא נכון, אשר גרם לה לנזק ששילמה תגמולי ביטוח, כאשר לא הייתה זכאות לנתבע 1 לקבל את דמי הביטוח.
2. הנתבע 1 טען שמי שמילא את טופס ההודעה היה הנתבע 2 או מי מטעמו, ועל כן על התובעת לגבות ממנו את תגמולי הביטוח ששילמה לנתבע 1.
3. הנתבע 2 טען כי הפוליסה מכסה את אחריות דניאל לתאונה, וכי הוא לא מסר את המידע שאינו נכון בטופס ההודעה, והוא אינו חתום עליו.

העדויות:

1. מטעם התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית גב' דניאלה עטר קהלני. מאחר ובישיבת ההוכחות הייתה העדה בחופשת לידה, הסכימו הצדדים שבמקומה יעיד פקיד אחר של התובעת, מר דוד והב. עד זה נחקר חקירה שכנגד, ועל עדותו אעמוד ככל שיהיה צורך בכך למתן פסק הדין.
2. מטעם הנתבע 1 העיד הנתבע 1 אשר העיד כי ביקש מתובעת לבטח את השימוש ברכב שיעשה אך ורק הנתבע 2, למרות שהיה נהג חדש ובגיל 22. דבר זה היה דבר חריג, שכן בדרך כלל הוא משכיר כלי רכב לנהג שגילו למעלה מגיל 24. יודע שבמשרדו מילאו את טופס התאונה, אך אינו יודע מי, ושמות הפקידים הם הילה ואורן. אישר שקיבל את תגמולי הביטוח מהתובעת. הכחיש שעובדיו מילאו את שם הנהג בטופס ההודעה על דעת עצמם.
3. מטעם הנתבע 2 העידו העדים כדלקמן:

1) הנתבע 2 אשר העיד כי לא ידע שהנהיגה של דניאל אינה מכוסה על פי הפוליסה, וכי לא הוא מסר את המידע על התאונה או מי נהג ברכב בעת התאונה;

2) מר אהרון כהן, אביו של הנתבע 2, אשר העיד כי בטופס ההודעה מילא אך ורק את נסיבות התאונה וחתם על הטופס והשאיר אותו אצל הפקיד אורן במשרדי העסק של הנתבע, והלך לחתום אצל הפקידה הילה על הרכב החילופי.

1. לאחר שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:

התביעה נגד נתבע 1 - השבת תגמולי הביטוח ושכ"ט שמאי:

1. מהנתונים הנ"ל ברור הוא שהתובעת לא הייתה חייבת ולא הייתה צריכה לשלם את תגמולי הביטוח, שכן הפוליסה לא חלה על נהיגתו של ירדן. משכך, שילמה התובעת לנתבע 1 את תגמולי הביטוח עקב מידע לא נכון שהועבר אליה. המסקנה הנובעת מכך היא שעל הנתבע 1 להשיב לתובעת את תגמולי הביטוח ששילמה לו, ולהשיב לה את שכר שכר הטרחה ששילמה לשמאי.
2. מאחר וסכום התביעה לא שנוי במחלוקת, אזי על הנתבע 1 לשלם לתובעת את הסך 78.800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (29.3.16) ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבע 2:

1. התביעה נגד נתבע 2 היא תביעה במישור דיני הנזיקין בעילת תרמית. על מנת לזכות בתביעתה נגד הנתבע 2, על התובעת היה להוכיח שהוא זה שכתב בטופס ההודעה כי הוא זה שנהג בעת בתאונה.
2. מהעדויות עולה כי מי שחתם על טופס ההודעה הוא אביו של הנתבע 2, אשר העיד שהוא מילא אך ורק את נסיבות התאונה, ואילו מישהו אחר במשרד הנתבע 1 מילא את שאר הפרטים, כולל שם הנהג. ואכן כאשר מעיינים בטופס ההודעה נוכחים לדעת שאכן בפרטי התאונה על גבי טופס ההודעה ישנו כתב יד שונה מאשר בשאר הטופס, דבר המחזק את עדותו אביו של הנתבע 2.
3. הנתבע 1 יכול היה לבקש להביא לעדות את הפקידים הילה ואורן, על מנת להזים את עדות אביו של הנתבע 2. משלא עשה כן, מחדל זה פועל כנגדו.
4. אין כל היגיון בטענה שהנתבע או מי מטעמו ידווחו שהנתבע 2 נהג ברכב בעת התאונה, שכן כבר במשטרה הודה ירדן שהוא זה שנהג ברכב. לא סביר שהנתב 2 יכתוב בטופס ההודעה דבר בניגוד לאמור בהודעה במשטרה, שכן על חוסר האחידות בגרסאות בעניין זה ניתן לעמוד בקלות רבה.
5. לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את התביעה נגד הנתבע 2.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, על הנתבע 1 לשלם לתובעת כדלקמן:

1) את הסך 78,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (29.3.16) ועד ליום התשלום בפועל;

2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

3) שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ח, 30 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.