בפני תביעה לפיצוי על סך 4,200 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בתאונה מחודש מרץ 2016.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר האחריות לתאונה, והמחלוקת נותרה לעניין הערכת הנזקים שנגרמו לתובע בתאונה. מוסכם על הצדדים כי התובע החנה את הקטנוע שלו, מ.ר. 60-246-68 (להלן: הקטנוע), על הכביש ברחוב אלנבי בחיפה, סמוך למדרכה. הנתבע 1, אשר נהג ברכב מ.ר. 77-267-71 הרשום על שם הנתבעת 2, החנה את רכבו תוך נסיעה לאחור, פגע בקטנוע והפילו.

התובע צירף חוות דעת שמאי, ממנה עולה כי הנזקים לקטנוע מוערכים בסך 3,510 ₪. בנוסף, עותר התובע להחזר הוצאות בגין תשלום עבור חוות דעת השמאי, בסך 700 ₪.

הנתבע כאמור אינו מכחיש את קרות התאונה ואת אחריותו. עם זאת, לטענתו, הנזקים הנתבעים מופרזים. הנתבע ציין כי מיד לאחר קרות התאונה הגיע התובע למקום, הרים את הקטנוע והתניע אותו, ואז טען כי נגרמו נזקים לדוד המפלט של הקטנוע, לחלק פלסטיק בגחון הקטנוע וכן למערכת האזעקה. הנתבע ציין כי הודיע לתובע שהוא מוכן לשאת בעלות התיקון, עד לסך 800 ₪, אולם ככל שהנזק גבוה יותר – הוא יפנה לחברת הביטוח שלו (שכן רכבו מבוטח בפוליסת ביטוח צד ג'). השניים קבוע להיפגש למחרת במוסך. התובע ביקש מהנתבע שלא לערב את חברת הביטוח, וחשדו של הנתבע התעורר, כי התובע מבקש להוסיף נזקים ועלויות תיקון לקטנוע אשר לא נגרמו בשל התאונה.

עיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, ושמעתי את טענות הצדדים, אשר העידו בפני היום.

כאמור, אין מחלוקת בדבר האירוע ואופן התרחשותו. הנתבע 1 אף הצהיר כי הוא האחראי לאירוע התאונה.

ואולם, בכל הנוגע לגובה הנזק, דעתי היא כי התובע הפריז בתיאור נזקיו. שמעתי את עדות התובע, ולא התרשמתי ממהימנותו. התובע טען כי מדובר בקטנוע תקין לחלוטין, אותו רכש בינואר 2016. לשאלת הנתבע באיזה סכום רכש את הקטנוע, השיב התובע באופן מתחמק, ורק לאחר מספר פעמים הסכים למסור, כי רכש את הקטנוע בחניון קטנועים תמורת 5,000 ₪. התובע לא זכר מה מד האוץ (קילומטרז') של הקטנוע – אף לא בקירוב, ואף לא לאחר שנשאל על כך מספר פעמים. בהקשר זה יצויין, כי בחוות דעת השמאי מצויין מד אוץ של 62,341 ק"מ במועד הבדיקה (18.3.16). לעומת זאת ברישיון הרכב מצויין מד אוץ משנת 2014 המורה על 103,273 ק"מ. התובע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לפער. תמיהה נוספת עולה לאור טענת התובע כי הבחין במועד התאונה בשבר בפנס הקדמי השמאלי. לשאלה מדוע אם כך חוות הדעת מציינת כי יש צורך להחליף גם פנס קדמי ימני – לא ניתן הסבר מניח את הדעת.

לעומתו, הותיר בי הנתבע רושם אמין. הלה נטל אחריות לתאונה, ותיאור אופן התנהלות המשא ומתן שנערך בינו לבין התובע – נראה מהימן והגיוני. הנתבע הבהיר כי הסכים לשלם דמי תיקון עד גבול השתתפותו העצמית, וכי ככל שיידרש תיקון בעלות גבוהה יותר, הרי שמסר לתובע כי בכוונתו לפנות לחברת הביטוח שלו. אני נותן אמון בגרסת הנתבע, כי התובע התעקש שהנתבע לא יפנה לחברת הביטוח (פניה אשר עלולה הייתה להביא לבדיקת הקטנוע על ידי שמאי מטעם חברת הביטוח). הנתבע אף תיאר באופן כן ואותנטי, מבלי להתחמק ולייפות את הדברים, כי הוצע לו להתפשר על פיצוי בסך 1,500 ₪, וכי "בתמורה" ירשום בעל המוסך את החשבונית על שם הרכב של הנתבע. הנתבע העיד בכנות כי תחילה נטה להסכים להצעה, אך בסופו של דבר ויתר עליה, כיוון שחשש שהתובע יחזור ויתבע פיצוי נוסף מעבר לסכום הנ"ל.

סוף דבר, התובע הוכיח כי הנתבע אחראי לתאונה, אך לא הוכיח כי כלל הנזקים הנטענים קשורים לתאונה. אני מקבל את עמדת הנתבע, לפיה סמוך לאחר התאונה הגיע התובע לקטנוע, התניע אותו, וציין כי קיימת בעיה בדוד המפלט, במערכת האזעקה וברצפת הקטנוע. אני דוחה את טענת התובע, כי הבחין באותו מועד שגם חזית הקטנוע והפנסים הקדמיים של הקטנוע נפגעו.

משכך, אני קובע כי מבין הנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי, על הנתבע לפצות את התובע בגין החלפת גחון, סף מדרכה ורצפת קטנוע. לא הוכח בפני כי יתר הנזקים המצוינים בחוות הדעת מקורם בתאונה נשוא התביעה.

עלות החלפים אשר צויינו לעיל, מסתכמת, על פי חוות דעת השמאי מטעם התובע, אשר לא נסתרה, בסך 670 ₪. אין בפני חוות דעת בדבר עלות העבודה של אותם חלפים. חוות הדעת מתייחסת לעלות העבודה בכללותה, אשר כוללת כאמור החלפת חלקים אשר בינם ובין התאונה אין ולא כלום. לפיכך, ועל דרך האומדנא, אני פוסק לתובע פיצוי עבור עבודות בסך 130 ₪.

משכך, סך נזקיו של התובע מסתכמים בסך 800 ₪ בצירוף מע"מ, ובסה"כ 936 ₪. ברי כי בנסיבות אלו, החזר הוצאות בסך 700 ₪ עבור חוות דעת שמאי אינו סביר ואינו מחוייב המציאות. בנוסף, כפי שציין אף הנתבע בכתב הגנתו ובעדותו, לו היה התובע מעמיד את דרישתו לפיצוי על נזקיו האמיתיים, היה מתייתר הצורך בפנייה לערכאות.

אשר על כן אני מחייב את הנתבע 1 לפצות את התובע בסך של 936 ₪. הסכום הנ"ל ישולם לנתבע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, ולאור אופן התנהלות התובע, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום מועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ו, 25 יולי 2016, בהעדר הצדדים.