<#2#>

פרוטוקול

ב"כ המערער: לשאלת בית המשפט אני משיב, כי המערער נמצא כאן והוא יכול להצהיר.

חוזר על הטענות בהודעות הערעור. המערער לא נהג ברכב במועד העבירה. אשתו של המערער נהגה ברכב. כפל הקנס יצא מאותה משפחה.

מה שקורה כאן כרגע שהודעת הקנס המקורית לא נשלחה אל המערער, למרות שההודעה נשלחה אל הכתובת והיא שילמה רק מסיבה אחת פשוטה, שהודעת כפל הקנס לא משתמעת לשתי פנים – או לשלם או לשלם, למרות שהוא לא קיבל את הודעת הקנס המקורי.

מציג לבית המשפט את הודעת כפל הקנס – הוא לא קיבל את הקנס המקורי, לא הודע לו, לא הוסבר לו, ובטח שאין לו אפשרות או זכות לערער על ההחלטה הזו כי לא מופיע שום הסבר לקבל הודעה כזו, מה עליו לעשות.

אנו מצהירים עכשיו שאשתו של המערער נהגה ברכב וטענת התיישנות לא תעלה כאן.

המערער: הגעתי הביתה ואשתי אמרה לי שקיבלתי דו"ח ולאחר שעיינתי בו ראיתי שהדו"ח שייך לרכב שלה והיא אמרה לי שהיא מצטערת.

ב"כ המשיבה: מתנגדים לקבלת הערעור. הודעת הקנס נשלחה לכתובתו הידועה בדואר רשום. אפילו ברשימת הכתובות שמופיעה במשטרה יש לו כתובת אחרת. אם הוא גר במקום אחר ולא טרח לעדכן, זה מסביר. זו האחריות שלו לעדכן.

אשתו של המערער כתבה "נא להשיב לכתובת". נכון, מפנ"א לא שילמו על כך, והיא שילמה את הדו"ח ולא עשו כלום בעניין הזה. אי-אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו.

הקנס שולם כבר ביום 15.11.15, אשתו בוודאות ידעה על כך.

ב"כ המערער: רק אחרי בדיקה במשרד הרישוי הוא גילה שהנקודות נרשמו על שמו.

ב"כ המשיבה: מלבד אמירה כללית שנגרם לו נזק בלתי-הפיך, הוא לא ציין שום דבר קונקרטי. גם אם הייתה לו רק אמירה כללית שלא הוא נהג ולא די באיזו כפירה כזו כללית, זה ברור שזה בגלל הנקודות שצבר ואין להסכים להסבת דו"חות באיחור כה רב, במיוחד שהקנס שולם ויש בכך הודאה ולקיחת אחריות, ואין שום תצהיר מאשתו – מה מונע ממנה לבוא לדיון אחר ולהגיד "אני לא הסכמתי", "אני לא מודה".

<#3#>

פסק דין

ביום 10.05.16 בית משפט קמא [כב' הש' ש. קריספין-אברהם] דחתה את בקשתו של המערער, מר אבישי כהן, לפי סעיף 230 ו-229 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, להאריך מועד בבקשה להישפט בשל עבירת קנס, ברירת משפט, על עבירה של נהיגה בצומת בניגוד לאור האדום.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לאחר שקיבל את תגובת המדינה. הוא פסק את פסוקו על-פי הדין הנוהג, דהיינו, פסיקתו של בית המשפט העליון וסעיפי החוק והתקנות.

יחד עם זאת, יש לשים לב לעובדה שראשיתם של הליכים בהזמנה שאין ביטחון שבוצעה כדין, המערער זומן בכתובתו הרשומה, כלומר, קיבל את הדו"ח לכתובתו הרשומה, שד' יוספטל 69ג' בבת-ים, אך הדואר לא הגיע ליעדו שלא באשמתו, אלא, כך על-פי אישור המסירה, אישור שלא היה ידוע במען. משכך ברור שאת הדו"ח הראשוני לא קיבל המערער, ולכן הסברו לכך שלא שילם את הקנס במועד או שלא ביקש להסב את הדו"ח במועד מתקבל על הדעת.

לאותה כתובת נשלחה הודעה נוספת עם כפל קנס – אשת המערער, כך על-פי הנטען, שילמה עתה את כפל הקנס, זאת ביום 15.11.15, לאחר שפנתה למפנ"א בבקשה להמיר את הדו"ח על שמה ולא נענתה לבקשתה זו.

אין נזק כספי למשפחת המערער, למעט התשלום באיחור שהביא לכפל הקנס, אך יש נזק עמידה בעשר הנקודות שחויב הוא בהן, הוא ולא אשתו על-פי טענתו ועל-פי טענת סנגורו.

יש קושי ממשי בערעור שבפניי בכך שאין תצהיר של הנהגת הנטענת, היא אשת המערער, אשר גם יש לה עובדות לספר על אופן התשלום, ולכן גם מסירת פרטיה הרשומים לעיל לא בטוח שיביאו לכך שתוכל לעמוד לדין, אך הנני סובר שבנסיבות, השארת המצב על כנו כאשר יש סיכוי סביר שמי שביצע את העבירה הוא אשת המערער, והמערער שיניו שלו הן קהות בשל הנקודות, הנני מקבל את הערעור ומחזיר את התיק למפנ"א לרשום דו"ח נגד האישה, הגב' שירה כהן, ת.ז 036628113, אשר תזומן או מהכתובת בבת-ים או מהכתובת ברמלה.

<#4#>

ניתן והוּדע היום, כ"ה אייר התשע"ו, 02/06/2016, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי