1. ביום 20.4.16 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת.

2. ביום 8.5.16 הוגשה על ידי החייבת בקשה לתיקון צו הכינוס באופן שבו יבוטל צו הפינוי המתייחס לדירתה ברחוב ברנדה 53 בפתח תקווה הידועה כגוש 6387 חלקה 133/19 (להלן: "הנכס"), וזאת מכוח תיק הוצאה לפועל במסגרתו מונה כונס נכסים לצורך מימוש הנכס לצורך פירעון משכנתא הרשומה לטובת המשיבה 3.

יצוין כי באותה עת, עמד מועד פינוי הדירה על יום 12.7.2016.

3. הבקשה הועברה לקבלת עמדת הצדדים, ובהמשך לתגובות ותשובות שונות נקבע דיון ליום 6.7.16.

4. ביום 6.7.16, התקיים דיון ארוך במסגרתו הועלו הצעות שונות למתווה להסדר, אשר כלל בדרך זו או אחרת מתן אפשרות מגורים לחייבת, אשה כבת 70, לתקופה מסוימת ותוך תשלום סכום חודשי של כ- 400 ₪ לחודש.

מחלוקת מהותית התגלתה בין הצדדים לעניין משך התקופה.

החייבת שבה ועתרה לעיכוב צו הפינוי באופן שיאפשר לה להתגורר במקום עד גיל 120, או לחילופין עד למיצוי טענותיה בלשכת ההוצאה לפועל.

כונס הנכסים טען כי אין לחייבת זכות מוקנית להמשך מגורים בנכס נוכח מהות הבטוחה, והוראות הדין, וכי הסכמה כלשהי מצד המשיבה 3 בעניין זה, נעשית אך מטעמים הומניטריים ותו-לא.

5. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, ניתנה על ידי כב' השופטת קיציס, ביום 6.7.16 החלטה על פיה היא דוחה את הפינוי ב- 90 יום.

6. ביום 17.7.2016 הוגשה על ידי החייבת בקשה במסגרתה נטען כי חלק מהחוב שולם, כי שווי הנכס גדול מזה הנטען על ידי המשיבה 3, וממילא יהא בו כדי כיסוי החוב, ומשכך יש לראותה כמי שעומדת בתנאי הוראות סעיף 19 לפקודת פשיטת הרגל.

ביחס לבקשה זו נתבקשה תגובת המנהל המיוחד והמשיבה 3.

7. המשיבה 3 הגישה תגובה במסגרתה טענה כי היקף החוב גבוה מזה הנקוב בתיק ההוצאה לפועל, כי היקף הסכומים אשר נגבו במסגרת הליכי פירוקה של החברה טכנוטיב צבעים בע"מ, אשר הייתה בבעלות מי מהחייבים, לא חולק עד היום דיבידנד כלשהו, וממילא שווי הנכס רלוונטי אך מקום בו הנכס ימומוש – כפי בקשת המשיבה 3.

8. ביום 1.11.16 הוגשה עמדת המנהל המיוחד במסגרתה נטען כי יש לבטל את ההגבלות ולאפשר למשיבה 3, בנסיבותיו של תיק זה, להוסיף ולממש את הנכס.

לחילופין, הודיע המנהל המיוחד כי אינו מתנגד למתווה אשר הוצע על ידי בית המשפט במסגרת הדיון.

9. ביום 10.11.16 מצאתי לבוא לצדדים בהצעה, ובמסגרתה מתווה להסדר. למרבית הצער, לא עלה בידי להביא את הצדדים לכלל הסכמות. ואני נדרשת להכרעה בבקשה לגופה.

10. אקדים ואציין כי 90 הימים אשר נקצבו על ידי כב' השופטת קיציס, לצורך מיצוי זכויות וטענות החייבת במסגרת תיק ההוצאה לפועל, חלפו. לא הוגשה לתיק כל הודעה בעניין זה.

החייבת לא הציגה כל החלטה או טענה מכוחה יש מקום להוסיף ולעכב את הליכי הפינוי ולעת הזו, לא ידוע על כל הליך או טענה אשר נדונים בהוצאה לפועל ואשר יכול ויהא בהם כדי להביא לשינוי המצב העובדתי.

11. מקום בו הוגשה על ידי החייבת בקשה ביום 17.7.16 אשר עניינה אותו נכס עצמו, אני מוצאת להוסיף ולהבהיר כדלהלן:

א. סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ט 1969, עניינו טענת "פרעתי", דהיינו טענה של החייבת כי פרעה את החוב מכוחו נפתח תיק ההוצאה לפועל.

אין העובדה כי נכס מסוים שווה סכום מסוים, כדי להוות פירעון החוב, אלא כי מימושו מהווה את אותו פירעון.

ב. החייבת לא הציגה כל נתון, אסמכתא או ראיה כי המשיבה 3 קיבלה לידיה סכום כלשהו, לא כל שכן את יתרת החוב נשוא השעבוד על הנכס.

ג. לכאורה טענות לא מעטות של החייבת ביחס למימוש הנכס, נדונו ונדחו על ידי ראש ההוצאה לפועל, לרבות לעניין מעמדה של החייבת בנכס, בהינתן מהות ותוכן הבטוחה.

ד. אין באיזה מהטענות אשר הועלו על ידי החייבת במסגרת בקשותיה/הודעותיה כדי לגרוע מזכותה של המשיבה, כנושה מובטחת, לממש את הביטחון שהוקנה לה.

12. למעשה, משפטית לא עומדת לחייבת עילה אשר יש בה כדי להביא למתן צו מניעה ביחס למימושו של הנכס.

במסגרת הודעתו של המנהל המיוחד מיום 01.11.16, הוא אישר עובדה זו במפורש.

לאמור לעיל יש להוסיף את הנתונים על פיהם שווי הנכס נמוך משווי החוב וכי המשיבה 3 הינה נושה מובטחת;

החייבת אף לא הכחישה את דבר היות המשיבה 3 נושה מובטחת וביחס להיקפו של החוב, נטענו כאמור טענות שאינן מגובות בדבר וממילא אין באלו כדי התמודדות עם מלוא החוב הנטען.

למעשה, לא הוצגו ראיות כלשהן אשר מכוחן ניתן להורות על ביטול/עיכוב מימוש זכויותיה של המשיבה 3 ביחס לנכס;

13. משנתתי דעתי לכלל הנתונים והשיקולים הצריכים לעניין, והגם כי אני ערה לקושי הטמון בפינויה של חייבת שהינה כבת 70 מדירת מגוריה, אין לי אלא לפעול בהתאם להוראות הדין, ולקבוע כי לא עומדת מניעה, מכוח הליך פשיטת הרגל, ממימוש הכנס על ידי המשיבה.

עיכוב הליך המימוש פקע, ואין מקום לחדשו.

לפנים משורת הדין ואך מחמת הצעתה של המשיבה 3 עצמה בדיון אשר התקיים ביום 5.7.16 במסגרתם הוצע כי החייבת תיוותר בדירה לתקופה של 24 חודשים ובתשלום של 350 ש"ח, אני מורה כי הליכי הפינוי בפועל יעוכבו עד ליום 1.8.2018, ובלבד שהחייבת תשלם דמי שכירות בגין אותה תקופה בהיקף של 350 ₪ לחודש.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ז, 12 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.