22031-04-16

1. ראשיתו של ההליך שלפני בבקשה לביצוע שיק על סך 18,750 ₪ - בקשה שהוגשה על ידי התובע ואשר אליה התנגד הנתבע. בבקשה נטען כי הנתבע ערב לחיוב על פי השיק.
2. הנתבע טען בהתנגדותו, בתצהיר ששימש אותו גם לצורך המשך ההליכים, כדלקמן:
   1. הערבות הנטענת מזויפת. גם בעין בלתי מקצועית ניתן להבחין בהבדל בין החתימה על גבי השיק ובין החתימה שעל גבו. הנתבע לא חתם על השיק כערב ולא היה מעלה בדעתו לחתום כערב לחובות החברה, בוודאי לא במועד בו נמסר השיק.
   2. עד אפריל 2015 שימש הנתבע כמנהל בחברת א. אגם בניה ושימור בע"מ (להלן: אגם) שמשכה השיק כתשלום עתידי בקשר לעבודות חשמל בפרויקט בפתח תקוה. באפריל 2015 עזב הנתבע את החברה ומכר את חלקו לג'בארין מחמוד (להלן: מחמוד).
   3. המחאות עתידיות שניתנו בתקופתו של הנתבע באגם הוחלפו על ידי מחמוד בהמחאות אחרות של אגם, בחשבון בבנק מזרחי, ועל התובע היה להשיב את השיק נשוא התביעה לחברה.
   4. עוד נטען כי התובע לא עבד על פי תכניות הביצוע באתר כך, שלמעשה, לבד מהטענות בדבר הפגם אחיזה בשיק הרי שמדובר גם בכשלון תמורה מלא, ולאגם עומדת טענת קיזוז על סכום גבוה מסכום השיק.
3. התובע טען, בתצהירו, כדלקמן:
   1. כחלק מתמורה לעבודות חשמל שביצע עבור אגם קיבל התובע שיק על סך כ-31 אלף ₪, אולם שיק זה לא כובד. התובע פנה לנתבע, שהיה בתקופה הרלבנטית (ינואר 2015) מנהל ובעל המניות באגם, וזה ביקש להחליף את השיק ולמסור שיק שזמן פרעונו מאוחר בחודשיים.
   2. השיק הוחלף, כאמור, וארבעה ימים לפני מועד פרעונו ביקש הנתבע שלא יופקד וכי יוחלף בשני שיקים דחויים. לאחר בירור עם החלפן אליו הועבר השיק הסכים התובע להחליף את השיק בשני שיקים אחרים – האחד על סך 18,351 ₪ והשני על סך 18,750 ₪, ובאופן המבטא ריבית של 7% לחודש. בנוסף, התנה החלפן את החלפת השיקים בחתימת הנתבע על גבי השיקים כערב.
   3. בהתאם לסיכום פגש התובע בנתבע וקיבל את השיקים החדשים. בנוכחותו של התובע מילא הנתבע את השיקים וחתם על גבם. השיק הראשון – כובד והשני, נשוא התביעה, לא כובד בשל העדר כיסוי.
   4. לתמיכה בטענותיו הציג התובע את צילומי השיק הראשון והשני והעתקי מסרונים שהוחלפו עם הנתבע – ובכללם הודעה מ-12.3.15 באשר לדרישה להחלפת השיקים ולסכומם והודעות בקשר לתיאום הפגישה בין הצדדים.
4. חקירתו של הנתבע בדיון שהתקיים לצורך ההכרעה בהתנגדות שהגיש (דיון מיום 20.7.16) שימשה גם לצורך ישיבת ההוכחות.

התובע נחקר על תצהירו בדיון מיום 21.1.18. הצדדים חזרו על טענותיהם בתצהירים. התובע חזר על הטענה כי הנתבע חתם על השיקים בנוכחותו (של התובע), ואף שלא שלל את הטענה כי החתימות בחזית ובגב השיק לא דומות הרי שהסביר זאת בכך שהנתבע "כנראה ... תכנן את זה" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 23). יצוין כי בהמשך חקירתו טען כי אינו יודע אם החתימות דומות אם לאו.

1. באשר למסרונים שהוחלפו בין הצדדים נטען על ידי ב"כ הנתבע כי אין בהם אישור לבקשת / דרישת התובע לחתימת ערבות אישית של הנתבע על גבי השיקים, אך התובע טען כי הנתבע גם לא התנגד לתנאי זה.
2. בסיכומיו טען ב"כ התובע כי משהועלתה טענת הזיוף הועבר הנטל אל כתפי הנתבע להוכיחה, וכי היה על הנתבע להציג חוות דעת גרפולוגית ולזמן לדיון את מחמוד. משלא עשה כל אלה – דין התביעה להתקבל.
3. ב"כ הנתבע טען, מנגד, כי מי שטוען לאמיתות החתימה שהוכחשה עליו דווקא נטל הראיה, וכי לא הובאה ראיה התומכת בכך שחתימת הנתבע היא זו שעל גבי צדו האחורי של השיק. לטענת ב"כ הנתבע, העדרה של חוות דעת גרפולוגית משחק דווקא לחובת התובע.
4. מצאתי לדחות את התביעה.
5. משכפר הנתבע באמיתות חתימתו על גב השיק קמה בין הצדדים פלוגתה שעניינה אמיתות ואותנטיות החתימה. במצב דברים זה נודעת חשיבות רבה לשאלה מי משני בעלי הדין נושא בנטל השכנוע. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה, משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו (ור', למשל, רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין בע"מ נ' מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891, 897 (2003)). השאלה על מי רובץ נטל השכנוע, נקבעת על-פי הדין המהותי. על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיובים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה.
6. בדיני שטרות פטרו את התובע מנטל השכנוע המוטל בדרך כלל על בעל דין המוציא מחברו. הכלל בתביעה על-פי שטר הוא כי הנתבע נחשב מוציא מחברו ועליו מוטל נטל השכנוע. עם זאת, אין חזקה על אדם שחתימה על שטר הינה חתימתו. הלכה היא, כי כאשר הנתבע כופר בחתימתו, הראיה על התובע (ור', למשל, ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3) 240, 261-263 (1993), וכן - זוסמן כותב בספרו דיני שטרות (מהדורה שישית, 1983) בעמ' 50: "כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זויפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו".
7. הדרכים להוכחת אמיתות חתימת שטר הן שלוש במספר (ור', ע"א 5293/90 לעיל, עמ' 261 – 262): באמצעות עדות ישירה (עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה), באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת ולחתימה הידועה כאמיתית, והשלישית – על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או את החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על התאמתן למסמך שבדיון. רשימה זו אינה סגורה ועל בית המשפט לקבוע ממצאיו על פי מכלול הראיות שהובאו בפניו, כשמהימנות הראיות ומשקלן הראייתי נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט.
8. מצאתי כי התובע כשל בהרמת נטל השכנוע להראות כי החתימה על גב השיק היא חתימת הנתבע, וכי לא הונחה תשתית ראייתית מספיקה להוכחת אמיתות החתימה.
9. התובע הציג את עדותו שלו ביחס לטענה כי נכח בשעה שהנתבע חתם על השיק. אמנם, יתכן כי באירוע החתימה על גבי המסמך (השיק) יהיו נוכחים רק החותם-הנתבע והתובע, אולם העובדה כי מדובר בעדותו של בעל דין, בעל עניין, פוגמת במשקלה.
10. אמנם, גם הנתבע בעל עניין בתוצאת ההליך וגם טענתו כי לא חתם על השיק כערב צריכה להבחן דרך אותה פריזמה, אולם לזכות טענתו עומד העדר הדמיון הצורני בין החתימות והטענה בדבר אי סבירות הגרסה ולפיה יצרף חתימתו כערב לחובות חברה ממנה כבר עמד להפרד ולנתק את קשריו העסקיים.
11. בהקשר זה רשמתי לפני כי שני הצדדים נמנעו מלהביא עדויות של עדים רלבנטים – מחד גיסא, הנתבע לא הציג את עדותו של מחמוד; מאידך גיסא, התובע לא הציג את עדותו של החלפן ואת אישורו לכך כי דרש לקבל את חתימת הנתבע כערב אישי לשיקים. אי הבאתו של עד רלבנטי מעוררת את החשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד, ובמקרה דנן – גם אם לא תורמת העדרותו של מחמוד לחיזוק גרסת הנתבע, הרי שהעדרות החלפן לא תורמת לחיזוק גרסת התובע. לו היה הנטל על הנתבע, יתכן שלהמנעות זו היתה תוצאה הפוכה. כל עוד נמצא כי הנטל על התובע – להעדרות עד רלבנטי מטעמו משקל המחליש טענותיו.
12. התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה לזיהוי כתבי יד, על אף שחוות דעת מעין זו יכולה היתה לסייע בהכרעה, לכאן או לכאן, את המחלוקת באשר לאמיתות חתימתו של הנתבע. נכון הוא שאין חובה על התובע להגיש חוות דעת כאמור, אך נוכח נסיבות המחלוקת יתכן שהיה מקום לעשות כן.
13. אשר על כן, לאור הראיות ומשקלן, ובשים לב לכך שאין לו לשופט אלא מה שעיניו רואות, אוזניו שומעות וליבו מבין, עלי לדחות את התביעה. בהעדר יכולת לקבוע ממצא פוזיטיבי באשר לאמיתות החתימה, וכאשר נותר ספק ראייתי לעניין זה, יוצא התובע הנושא בנטל השכנוע כשידו על התחתונה.
14. אני דוחה, לפיכך, את התביעה. התובע יישא בשכר טרחת עו"ד ובהוצאות הנתבע בסך 3,500 ₪.
15. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ח, 04 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.