בשם המערערת: עו"ד בני ליבסקינד

בשם המשיב: עו"ד מאליק מנצור

לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כבוד השופט נאיל מהנא) (להלן-"בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 1.3.16 בתיקים תת"ע 3781-04-14 ו-תת"ע 7252-10-14.

ההליך בבית המשפט קמא

1. נגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 18.4.14 בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (תת"ע 3781-04-14), בגדרו יוחסו לו עבירות של נהיגה בשכרות (להלן- "כתב האישום הראשון"). על פי כתב האישום הראשון, המשיב נהג ביום 22.1.2014 בכביש מס' 1. המשיב התבקש על ידי שוטר לתת דגימה של אויר נשוף והוא סירב לעשות כן.

2. כעבור כחצי שנה, בתאריך28.10.2014 , הוגש נגד המשיב כתב אישום נוסף, בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים (תת"ע 7252-10-14) בגדרו יוחסו לו עבירות של נהיגה בשכרות (להלן- "כתב האישום השני"). על פי כתב האישום השני, המשיב נהג ברכב ביום 6.9.16 בירושלים כשהוא שיכור, וריכוז האלכוהול שנמצא בליטר אוויר נשוף, הינו 355 מיקרוגרם.

3. ביום 13.11.14 התקיים דיון בבית משפט קמא. ב"כ המשיב ביקש לצרף את כתב האישום הראשון, שהיה קבוע להקראה לתאריך 17.11.14, לכתב האישום השני. על אף התנגדות המערערת, קיבל בית משפט קמא את הבקשה. המשיב הודה בהמשך הישיבה, בעובדות כתב האישום והורשע, על פי הודאתו. הטיעונים לעונש נדחו והתקיימו ביום 7.1.16.

4. ביום 7.1.16 נשמעו טיעונים לעונש. ב"כ המערערת טען כי סירוב לבדיקת שכרות רואים אותה כשכרות ברף הגבוה ביותר והואיל ומדובר בשני מקרים, יש צורך בעונש מאסר לשם הרתעה. ב"כ המערערת עתר לעונש מאסר, מאסר על תנאי, פסילה שלא תפחת מ- 4 שנים, פסילה על תנאי וקנס. ב"כ המשיב הסביר שמדובר במפרנס יחיד, העובד כמחלץ מכוניות ורישיון הנהיגה הוא כלי לפרנסתו. ב"כ המשיב ביקש כי בית משפט קמא יערוך איזון בין רכיב הפסילה, באופן שתקופת הפסילה לא תעבור 11 חודשים, תוך חריגה מעונש המינימום, לבין הרכיב בדבר עבודות שירות, שהיה צפוי, לנוכח העובדה שהמשיב הופנה לממונה על עבודות שירות.

5. ביום 1.3.16 ניתן גזר הדין. בית משפט קמא ציין כי מדובר בצירוף של שתי עבירות נהיגה בשכרות בשתי הזדמנויות שונות וברור שאין להתעלם מהתנהגותו המתריסה של המשיב, אשר ביצע את העבירה הנוספת, כאשר מתנהל נגדו הליך דומה בבית משפט לתעבורה, בגין עבירת נהיגה בשכרות מכוח סירוב לבדיקת ינשוף. בית המשפט הוסיף, כי עליו לנקוט בזהירות בהקשר זה, הואיל והמשיב טרם הורשע בעבירה נשוא כתב האישום הראשון והוא בחר לצרף את שני התיקים במטרה "לנקות שולחן". בית המשפט לקח בחשבון את נסיבותיו של הנאשם ואת העובדה שלא הוצג עבר פלילי או תעבורתי והגיע למסקנה, כי אין להטיל על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות, למרות הפנייתו לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות. בית משפט קמא סבר שיש להטיל על הנאשם עונש פסילת מינימום למשך 38 חודשים, לצד עונש מאסר הרתעתי, הצופה פני עתיד בלבד.

6. בית משפט קמא, גזר על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 38 חודשים, פסילה על תנאי של 6 חודשים, למשך 3 שנים, מאסר על תנאי של 6 חודשים, וזאת למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהמשיב יעבור עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול, ונהיגה בפסילת רישיון נהיגה או נהיגה ללא רישיון בתוקף. עוד נגזר על הנאשם קנס בסך 2,000 ₪, אשר ישולם בארבעה תשלומים.

טענות הצדדים

7. ב"כ המערערת טען ביום הדיון, כי ניתן להסתפק בעונש של פסילת רישיון, כאשר מדובר בעבירה אחת של שכרות, אולם כאשר מדובר ביותר מעבירה אחת של שכרות, נפסקו מאסרים משמעותיים בפועל. לטענתו, צירוף כתב האישום הראשון לתיק שהתנהל בבית משפט קמא מצדיק התחשבות מסוימת, אולם לא עד כדי הימנעות מוחלטת מרכיב מאסר ממש, או לפחות, בעבודות שירות. ב"כ המערערת הפנה לפסיקת בית המשפט העליון וטען כי נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה ביותר, שהסכנה הרבה הטמונה בה מחייבת ענישה מחמירה, תוך העדפת שיקולי ענישה, גמול, הרתעה ומניעה, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם. לטענתו, העונש שגזר בית משפט קמא, יש בו מסר סלחני כלפי כלל הציבור, לפיו אין מטילים עונש משמעותי בגין רצף של שתי עבירות חמורות של נהיגה בשכרות.

8. ב"כ המשיב הדגיש בדיון שהתקיים בפניי, כי המשיב לא עבר את העבירה על פי כתב האישום השני, לאחר שהורשע בכתב האישום הראשון, שהרי מדובר בצירוף תיקים ובתי המשפט מתחשבים בעובדה זו, בבואם לגזור דינו של נאשם המצרף תיקים וחוסך בכך גם זמן שיפוטי.

ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי בנוגע לכתב האישום הראשון, השוטר ציין בדו"ח הפעולה, כי החשד לשכרות התבסס על ריח קל של אלכוהול מפיו של המשיב וביחס לכתב האישום השני, כי רמת האלכוהול שנמצאה בבדיקה היא גבולית (355 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף, לעומת הגבול של 290). לטענתו, עונש הפסילה הוא חמור דיו, באופן שאין הצדקה לערעור המדינה על גזר הדין.

דיון והכרעה

9. ההלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, בכל הנוגע לגזירת דינו של נאשם, אלא בנסיבות חריגות, של טעות מהותית, או שהעונש שנגזר על ידה, חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ע"פ 6809/09 מלינובסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו),31.3.2011).

10. בענייננו, הגעתי למסקנה, כי יש בהימנעות מגזירת עונש מאסר בעבודות שירות, משום סטייה קיצונית לקולא, המצדיקה התערבות בגזר הדין.

11. ב"כ המערערת הפנה לפסיקה שעסקה במקרים שבהם הורשעו נאשמים בעבירה בודדת של נהיגה בשכרות, תוך שנגזר עליהם עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות. כך, למשל, נדון ברע"פ 8261/14 מרדושי נ' מדינת ישראל (8.12.2014) מקרה של הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות, בעקבות מציאת ריכוז של 375 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף (שהוא ריכוז דומה למקרה נשוא כתב האישום השני). בית משפט השלום לתעבורה גזר על הנאשם עונש של חודשיים מאסר בעבודות שירות, בנוסף על רכיבי ענישה נוספים. בערעור לבית המשפט המחוזי נקבע, כי מתחם הענישה הינו בין מאסר על תנאי למאסר בפועל וכי השאלה, אם לשלוח אדם למאסר בעבודות שירות, או למאסר בפועל, תיבחן, בין היתר, על רקע כמות האלכוהול שנמצאה בגופו, עברו התעבורתי, נסיבות ביצוע העבירה, מצבו המשפחתי והבריאותי, אך אין מקום שלא ייגזר עונש שרכיב מאסר מצוי בו. בית המשפט העליון, בדחותו את בקשת רשות הערעור, על הכרעת בית המשפט המחוזי, שדחה את הערעור על גזר הדין, ציין כי מדובר בעונש שאין בה כל סטייה ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים וכי עונשו של המבקש כבר קל דיו.

כך, למשל, נדון ברע"פ 5184/15 קניימר נ' מדינת ישראל (27.7.2015) מקרה של הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות, בעקבות מציאת ריכוז של 740 מיקרוגרם לליטר אוויר נשוף. בית משפט השלום לתעבורה השית על הנאשם שלושה חודשי מאסר, לריצוי בדרך של עבודות שירות, בצירוף עונשים נוספים. לאחר דחיית הערעור על ידי בית המשפט המחוזי, נדחתה גם בקשת רשות הערעור ע"י בית המשפט העליון, אשר ציין, כי העונש שהוטל כאמור, איננו סוטה לחומרה ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים.

12. צודק ב"כ המשיב, שאין להתייחס אל המשיב, אשר צירף שני אישומים של נהיגה בשכרות, כמי שהורשע בעבירת שכרות, לאחר שנגזר דינו בגין עבירה קודמת של שכרות. במקרים האחרונים, נגזרו על נאשמים עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח (ראו: רע"פ 7042/13 סולטאן נ' מדינת ישראל, רע"פ 4491/14 סורן נ' מדינת ישראל).

13. יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה, כי לאחר שהוגש נגד המשיב כתב אישום ביום 18.4.2014 בגין נהיגה בשכרות, נתפס המשיב ביום 6.9.16 (בטרם חלפו 5 חודשים) כשהוא נוהג בשכרות פעם נוספת. בכך, יש חומרה נוספת, שאינה קיימת במקרה של עבירה יחידה, שלא ניתן להתעלם ממנה. בית משפט קמא ראה בכך משום "התנהגות מתריסה".

14. בית המשפט העליון ציין ברע"פ 25/04 סויסה נ' מדינת ישראל (תק-על 2004 (1) 719, כי :

"נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסכנת את חיי הציבור ומעידה על התנהגות רשלנית וקלת דעת... בית משפט זה חזר וקבע, כי בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים, בתופעת הנהיגה בשכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כול שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ".

כפי שציין כבוד השופט א' שהם ברע"פ 4491/14 סורן נ' מדינת ישראל (29.6.2014):

"על ציבור הנהגים בארצנו לדעת, כי נהיגה בשכרות משמעה סיכון חיי אדם והיא גוררת ענישה מחמירה".

15. כאמור לעיל, המשיב נשלח ע"י בית משפט קמא, לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות, אולם בסופו של דבר, נמנע בית משפט קמא מלגזור על המשיב עונש זה, לאור צירוף שני האישומים.

אכן, כאמור לעיל, המשיב טרם הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, בעת שנגזר דינו, אולם בעת ובעונה אחת, גם אין להתייחס אל המשיב, כמי שהורשע בעבירה בודדת של נהיגה בשכרות.

בנסיבות המקרה שלפניי, לנוכח הפסיקה שנזכרה לעיל, לא ניתן להימנע מגזירת עונש של מאסר בעבודות שירות. כאשר שוקלים את נסיבותיו האישיות של המשיב, כמו גם את כל יתר נסיבות המקרה, אין מנוס מהתערבות בגזר דינו של בית המשפט קמא.

16. העונש הראוי במקרה זה, הינו מאסר של 45 ימים, לריצוי בעבודות שירות. ביום 16.12.15 התקבלה בבית משפט קמא חוות דעת חיובית של הממונה על עבודות שירות, לפיה, הומלץ להציב את המשיב במקום עבודה "המשקם", ברחוב האומן 1 ירושלים, שם יועסק חמישה ימים בשבוע, שמונה וחצי שעות עבודה ביום. הואיל וחלפו כששה חודשים ממועד חוות הדעת, יוכל הממונה לבחון, אם נוצר צורך לשנות את מקום הצבתו של המשיב.

סוף דבר

17. ערעור המדינה מתקבל. המשיב ירצה עונש מאסר לתקופה של 45 ימים, בעבודות שירות.

על המשיב להתייצב ביום 17.7.16 בשעה 08:00 ביחידת עבודות שירות, במפקדת מחוז דרום של שירות בתי הסוהר בבאר שבע.

18. העתק פסק הדין יועבר לממונה על עבודות שירות, וכן לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ו, 16 יוני 2016, בהעדר הצדדים.