בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות מצד הנתבעים, לרבות המבקשת, לדיון הוכחות אשר נקבע ליום 09.10.2018.

לטענת המבקשת, נודע לה על קיומו של פסק הדין בהליך רק ביום 26.06.2019, בעת שהגיעו לביתה שוטרים ובישרו לה על כוונת מנהל מקרקעי ישראל לבצע ביום 27.07.2019 הריסה של המבנה בהתאם לפסק הדין אשר נמסר לידיה על ידי השוטרים.

בבקשה אשר הוגשה ביום 14.07.19, טוענת המבקשת, באמצעות בא כוח חדש, עו"ד עלא תלאווי, כי לא ידעה על מועד הדיון וכאשר ביקשה לברר מול מי שהיה בא כוחה באותו מועד מדוע לא ידעה על הדיון ופסק הדין, נענתה כי סיים את הטיפול בתיק ושוחרר מהייצוג לפני כשנה.

אציין כבר כעת, כי ביום 03.07.18 הוגשה בקשת בא כוחה דאז לשחרור מייצוג, אולם בהחלטתי מיום 07.07.18, קבעתי כי "בטרם ישוחרר מהייצוג יודיע ב"כ הנתבע 1 האם הודיע לנתבע 1 על מועד הדיון אשר נקבע בתיק וכן את המען העדכני של הנתבע 1 להמצאת כתבי בי-דין". הודעה לא נמסרה ולפיכך, בא כוחה לא שוחרר מהייצוג.

המבקשת טוענת כי לא שחררה את בא כוחה מהייצוג וכי היא נפלה קורבן להתנהלות לא תקינה של עורך דינה.

המבקשת ביקשה להדגיש כי מדובר בהריסת מבנה בן 6 קומות בו גרים 22 איש ועל כן יש לתת לה יומה בפני בית המשפט.

המשיבה בתגובתה פרטה כי התקיימו 4 דיונים בהליך זה, וכי המבקשת בעצמה נכחה בדיון השני אשר התקיים ביום 28.11.17 לאחר שהוגשו תצהירי העדות מטעם הצדדים ובסיומו קבע בית המשפט את מועד הדיון הבא ליום 31.01.18.

המבקשת החליפה את עורכת הדין מעיין בכר אשר ייצגה אותה מתחילת התיק, כך שלדיון ביום 31.01.18 התייצבו עורכי הדין גיל ישעיהו ורן להט מטעם המבקשת ואף המציאו ייפוי כוח מתאים.

ביום 08.03.18 נקבע מועד דיון ההוכחות בהחלטת בית המשפט אשר הומצאה על ידי בית המשפט גם לעו"ד מעיין בכר, אשר צפתה בהחלטה בו ביום וגם לעו"ד גיל ישעיהו אשר צפה בהחלטה ביום 27.08.18 (לפי נתוני נט-המשפט).

כאמור, הבקשה לשחרור מייצוג אשר הוגשה על ידי עו"ד גיל ישעיהו ביום 03.07.18, נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 07.07.18 אשר הומצאה לו ונצפתה על ידיו ביום 27.08.18.

לישיבת ההוכחות לא התייצבה המבקשת או באי כוחה ובהתאם לתקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") - ניתן פסק הדין על בסיס כתב התביעה.

המשיבה ציינה כי היא מותירה ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אולם ביקשה כי ככל שפסק הדין יבוטל תחויב המבקשת בשכר טרחה והוצאות התייצבות התובעת והעד מטעמה לדיון.

המבקשת בתגובה ביקשה את ביטול פסק הדין.

ביום 24.07.19 ניתנה החלטתי, כי בטרם תינתן החלטתי בבקשה לביטול פסק הדין, יבהירו הצדדים, עד ליום 01.09.19, האם קיימת הסכמה לאימוץ המתווה אשר הוצע בדיונים אשר התקיימו בימים 28.11.17 ו- 31.01.18, לפיו יינתן פסק דין לפינוי השטח והריסת המבנים, אך הביצוע יעוכב למשך 3 חודשים במהלכם תהיה לנתבעים האפשרות להגיש תובענה בעניין הבעלות בשטח נשוא ההליך וככל שיעשו כן, יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בתובענה. ככל שלא תוגש תובענה כאמור, יכנס פסק הדין לתוקפו. היה ותינתן הסכמת הצדדים למתווה ניתן יהיה לעכב ביצוע פסק הדין בהתאם למתווה.

ביום 01.09.19 ביקשה המבקשת (בהסכמת המשיבה) ארכה להגשת ההבהרה וניתנה ארכה כמבוקש, עד ליום 22.09.19.

ביום 22.09.19 הודיעה המבקשת כי היא מסכימה למתווה, אך מבקשת כי ביצוע פסק הדין יעוכב למשך 6 חודשים.

ביום 24.09.19 הודיעה המשיבה, כי ביום 18.09.19 הוגשה על ידי שני ילדי המבקשת, תובענה לסעד הצהרתי בנוגע לבעלות בשטח, לבית המשפט המחוזי מרכז בתיק 43643-09-19, בה נטען כי הם בעלי הזכויות היחידים במקרקעין. המשיבה ביקשה כי בטרם תמסור עמדתה בנוגע למתווה, תבהיר המבקשת פשר ההליך המשפטי אשר פתחו ילדיה.

ביום 28.09.19 הוריתי למבקשת להגיש, עד ליום 22.10.19, הבהרה מגובה בתצהיר, כפי שהתבקשה על ידי המשיבה וניתנה זכות תגובה למשיבה עד ליום 06.11.19.

המבקשת לא הגיבה כלל להחלטתי מיום 28.09.19 וביום 06.11.19 ביקשה המשיבה מתן החלטה בבקשה לביטול פסק דין.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 201 לתקסד"א, קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל א לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, יש להבחין בין פסק דין שניתן שלא כהלכה, שאז הביטול הוא מחובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה וביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. קיים שוני בשיקולי בית המשפט לגבי שני סוגי החלטות אלה.

בביטול מחובת הצדק בית המשפט בוחן את תקינות ההליך שהביא למתן פסק הדין, וככול שיוכח לבית המשפט הפגם הפוגע בתקינות ההליך, ייעתר בית המשפט לבקשה ושיקול הדעת במקרים אלו הוא מצומצם.

כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע:

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה – דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק Ex debito justitia. פסק דין כזה פגום הינהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין ואפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה."

ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397-398.

בביטול פסק דין שניתן כהלכה, נתונה ההחלטה בבקשת הביטול לשיקול דעת רחב של בית המשפט. השיקולים שעל בית המשפט לשקול במקרה זה נקבעו בהלכה שהשתרשה במשך שנים רבות.

"ניתן פסק-דין כהלכה, יציג לעצמו בית-המשפט, אשר עליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו: ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או שלא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט. שנית – ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק-הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט."

ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397-398 (ראו גם ע"א 5000/02 בן-ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח(1) 830, 835.)

בהתאם להלכה הפסוקה, נקבע שיש לברר במסגרת בקשה לביטול פס"ד בהיעדר הגנה או בהעדר התייצבות את שתי השאלות הנ"ל, בבחינת תנאים מצטברים, אולם די בקביעה שלא מתקיים אחד משני התנאים כדי לדחות את הבקשה ובמקרה כזה אין צורך בבחינת התקיימות התנאי השני (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2.2.09); רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (19.8.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי, (4.10.09).)

באותן הלכות קובע בית המשפט העליון כי כאשר בחינת הדברים מלמדת שמחדלו של בעל הדין נגוע בזלזול בהליכים המשפטיים, די בכך כדי להביא לדחיית בקשתו לביטול פסק הדין ואין צורך לבחון כלל את השאלה העוסקת בסיכויי ההצלחה של הגנתו.

יחד עם זאת נקבע כי, לשאלה השנייה חשיבות רבה בפני עצמה, שכן בהיעדר סיכוי להצליח במשפט לא תצמח כל תועלת מביטול פסק הדין. לכן ייעתר בית המשפט לנתבע, רק אם יצא ידי חובתו והצביע על נימוקים העלולים להכשיל את תביעת התובע לגופו של עניין, ראו לעניין זה ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד-אל חי, פ"ד יח(1) 67, 71-72.

יישום ההלכה במקרה שבפניי

המבקשת אינה מכחישה כי זימון לדיון הומצא כדין לבא כוחה דאז של המבקשת, אלא טוענת שזה לא הודיע לה על מועד הדיון. לפיכך לטענתה נפל פגם שורשי בהליך המחייב ביטול פסק הדין ומתן הזדמנות למבקשת לקבל יומה בפני בית המשפט.

בהתאם להוראות תקנה 477 לתקסד"א די בהמצאה לעורך דין המייצג את בעל הדין, לפיכך מועד הדיון הומצא כדין ואיני מוצאת כי נפל פגם שורשי בפסק הדין המקים חובה לבטלו מחובת הצדק.

בבחינת השיקולים לביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט, אני מוצאת שאין בידי המבקשת הגנה ראויה, כפי שיוסבר להלן וזאת מבלי להידרש לשאלה בדבר נסיבות אי התייצבותה לדיון ההוכחות.

עוד בדיון שהתקיים ביום 06.02.17, הודיעה באת כוח המבקשת, כי המבקשת תשקול פניה לבית המשפט המחוזי שהוא בעל הסמכות העניינית לגבי הבעלות במקרקעין.

בדיון אשר התקיים ביום 28.11.17, בנוכחות המבקשת, הוצע מתווה לפיו יינתן פסק דין לפינוי אשר לא יכנס לתוקפו ככל שתגיש המבקשת תובענה לסעד הצהרתי לעניין הבעלות ועד למתן הכרעה באותו הליך ובהתאם לתוצאתו. המבקשת ביקשה לשקול מתווה זה, תוך שהודיעה על כוונה לפתוח בהליך תוך 45 ימים.

הצעה דומה הועלתה גם בדיון שהתקיים ביום 31.01.18 אך ביום 05.03.18 נדחה המתווה על ידי המבקשת.

כל הגנתה של המבקשת מבוססת על טענה לבעלות במקרקעין מכוח שנים. וכי הרישום של המקרקעין על שם המשיבה, אשר נעשה רק בשנת 1996, נעשה מבלי שנשלחה הודעה על כך למבקשת.

מעבר לכך שהמבקשת לא הציגה כל אסמכתא בדבר זכויותיה במקרקעין, הרי שאין זו הדרך לתקוף את נכונות המרשם בתקיפה עקיפה במסגרת תובענה לסילוק יד, כפי שנקבע ברע"א 6807/10 רפאל גאלי ואח' נ' דוד עטיה ואח', (12.12.10) כי :

"קיים אינטרס ציבורי בכך שמרשם המקרקעין ישקף את מצב הזכויות באופן מדויק, אולם בדיוק לשם כך מעוגנים בדין הליכים ספציפיים לתקיפת מרשם המקרקעין, כפי שעמד על כך בית משפט השלום, ואשר המבקשים לא נקטו בהם אלא ניסו לטעון כנגד נכונות המרשם באמצעות תקיפה עקיפה ובמסגרת הליך שעניינו סילוק יד."

לפיכך גם בנסיבות בהן ישנן השלכות חמורות לפסק הדין, אין מקום לביטול פסק הדין שעה ששוכנעתי, כי לא עלה בידי המבקשת לבסס סיכוי סביר להגנתה והיא לא מצאה לפתוח בהליך המתאים למרות הזדמנויות חוזרות שניתנו לה לעשות כן (ראו לעניין זה רע"א 2582/13 עטא דיבג ריפאת נ' רשות הפיתוח, (02.06.13).

לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

הואיל ונפתח הליך לעניין הזכויות במקרקעין על ידי ילדי המבקשת, הרי שפסק הדין יבוצע רק ככל שביצועו עולה בקנה אחד עם החלטות בית המשפט המחוזי בת.א. 43643-09-19.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תש"פ, 14 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.