התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת ע"ס של 10,000 ₪, תשלום ששולם על ידם לנתבעת.

1. התובעים פנו לנתבעת והתעניינו ברכישת דירה מהנתבעת. לטענת התובעים, הובטח להם כי הדירה תהיה בגודל של 127 מ"ר וכן מרפסת של 14 מ"ר וכי עבודות הבניה תחלנה שבוע לאחר מכן. עוד הובטח לתובעים כי מועד המסירה יהיה באפריל 2017 . לצורך הבטחת זכותם של התובעים לרכוש את הדירה, ובעת ששהו התובעים בחו"ל, הגיע בנם של התובעים למשרדי הנתבעת, שילם סך של 10,000 ₪ וחתם על טופס בקשה לרכישת דירה.

2. לאחר מכן, הועברה טיוטת הסכם בין הנתבעת לב"כ התובעים, אשר פנה לנתבעת להשלמת מסמכים ולאחר שנשלחו חלק מהנספחים, התברר כי גודל הדירה אינו כפי שנטען , טרם ניתן היתר בניה וכי העבודות שמבוצעות באתר, מבוצעות ללא היתר. עוד נטען כי לעניין מועד מסירת החזקה, הדבר תלוי היתר ולא כפי שנאמר לתובעים בתחילה.

3. התובעים פנו לבנק למשכנתאות מטעמם לצורך בירור קבלת משכנתא ואז נודע להם כי לפרויקט אין בטוחה פיננסית, מה שיקשה על קבלת משכנתא.

4. לאור כל האמור לעיל, החליטו התובעים שלא לרכוש את הדירה וביקשו את הסך של 10,000 ₪, חזרה. התובעים טענו כי נאמר להם כי השיק הינו לביטחון בלבד וכי הינם רשאים לקבל את כספם חזרה לאור אי ההתאמות בין מה שהובטח להם לבין המצב בפועל.

5. הנתבעת הכחישה את טענות התובעים וטענה כי בנם של התובעים חתם על טופס הבקשה לרכישת דירה ושילם 10,000 ₪ כדמי רישום, על פי סעיף 4 לטופס. בהתאם לסעיף 6 לאותו טופס, אם לא יחתמו התובעים על הסכם רכישה , יחולטו דמי הרישום כפיצוי מוסכם.

6. עוד טענה הנתבעת כי שלחה לידי ב"כ התובעים את טיוטת ההסכם, מפרט טכני ותסריטים וצרפה אסמכתאות מתאימות.

7. לאחר ביצוע כל האמור לעיל, הודיעו התובעים לנתבעת כי אינם מעוניינים לרכוש את הדירה.

8. הנתבעת המשיכה וטענה כי כל המצגים שנמסרו לתובעים היו נכונים וכי היתר הבניה ניתן ביום 10/2/16. לעניין הבטוחות , טענה הנתבעת כי ניתנו בטוחות לפי חוק המכר דירות .

דיון והכרעה:

9. בדיון שהתקיים ביום 30/1/17 העידו התובעים ובנם וכן אלון חסקי מטעם הנתבעת.

10. בנם של התובעים הודה כי בעת שמסר את שיק הפיקדון ידע כי אין היתר בניה . עוד הודה כי הינו קורא וכותב עברית היטב וידע למעשה על מה הינו חותם (טופס הבקשה לרכישת דירה). התובעת, בעדותה, הודתה כי בעת שהודיעה לאלון חסקי באופן רשמי כי הינה מבטלת את ההסכם, ביום 8/2/16, כבר היה היתר בניה (עמוד 2 לפרוטוקול שורה 30) .

11. מדבריהם של התובעים עולה כי שתי הסוגיות שהטרידו את מנוחתם היה עניין ההיתר ועניין הבטוחות. לעניין ההיתר, ידעו כי ניתן היתר במועד בו ביקשו לבטל את העסקה. לעניין הבטוחות, למרות דבריה של נציגת הבנק, לא מצאו לנכון לפנות לבא כוחם, ולברר עמו , או עם הנתבעת, איזה סוג בטוחות ניתנות על ידה .

12. את שאר אי ההתאמות לא הוכיחו התובעים. התובעים לא הציגו מסמכים מתוכם ניתן ללמוד כי שטח הדירה אינו כפי שהובטח להם וכן לא המציאו ראיה, גם לא מטעם בא כוחם, כי מלוא המסמכים שביקשו מהנתבעת, לא הוצאו להם. להיפך, מנספחי כתב ההגנה הסתבר כי בא כוחם קיבל את ההסכם ואת הנספחים ולא כפי שטענו.

13. בדיון אישר אלון חסקי כי הדירה נמכרה לבסוף כחודש לאחר מכן , בסכום העולה מעט על המחיר שסוכם עם התובעים .

13. לאחר ששמעתי את הצדדים , מצאתי מקום לעשות בסמכותי ולהפחית את סכום הפיצוי המוסכם.

14. סעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל,א 1970 קובע כי " הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".

15. המבחן שנקבע בפסיקה לעניין הפחתת הפיצוי המוסכם הוא האם יש סבירות בקביעת הסכום שנקבע, ביחס להפרה הצפויה , אם ימצא בית המשפט כי אין יחס סביר בין הפיצוי לנזק , יפעל להפחתתו.

"בית המשפט קובע את טיבה של ההפרה, ולאחר קביעה זו מסיע הוא עצמו לאחור, אל עבר יום כריתת ההסכם. משמגיע הוא אל יום כריתת הההסכם, מעמיד בית המשפט את תניית הפיצויים ואת ההפרה הקונקרטית (אשר תיוולד רק לימים) זו אל מול זו, ואו אז שואל הוא את עצמו אם הפיצויים שבתניית הפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה הקונקרטית. אם ישיב לשאלה בשלילה - יכבד בית המשפט את תניית הפיצויים ויאכפנה על הצד המפר; ואילו אם ישיב לשאלה בחיוב - כי אז ימשיך ויבדוק כמה ראוי שיפחת מן הפיצויים שנקבעו בתניית הפיצויים" (ע"א 4481/90 ישראל אהרון נגד פרץ מ. גיאת ואח' פד"י מז' 3).

16. בענייננו מצאתי כי אין יחס סביר בין סכום הפיצוי שנקבע לבין הנזק שניתן היה לראותו בעת החתימה.

17. סבורני כי בעת שבית המשפט בוחן האם קיים יחס סביר בין הנזק שניתן היה לראותו מראש לבין סכום הפיצוי , יש לבחון את מכלול הנסיבות כגון , איזה מידע נמסר לקונה בעת החתימה על הטופס, מתי בוטל ההסכם והאם מדובר , כמובן, בפיצוי סביר.

18. במקרה שלפני, לאחר ששמעתי את הצדדים, אינני מוצאת כי סכום הפיצוי אינו סביר ולכן אני מוצאת מקום להפחית מסכום הפיצוי מחציתו- בסך של 5,000 ₪.

19. לאור האמור לעיל, אני מורה לנתבעת להשיב לידי התובעים סך של 5,000 ₪, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. ככל והתשלום לא ישולם תוך 30 יום, יתווספו לסכום הפרשי ריבית והצמדה.

20. בנסיבות העניין, אינני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום .

ניתן היום, ה' שבט תשע"ז, 01 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.