כנגד המבקש נרשם דוח תנועה המייחס לו נהיגה במהירות העולה על המותר. המבקש קיבל זימון לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה ליום 17.8.16 רשיונו נפסל מנהלית למשך 30 יום לפי החלטת קצין משטרה.

המבקש הגיש בקשה לביטול הפסילה המנהלית לבית משפט זה.

בפתח הדיון טענה המשיבה להיעדר סמכות מקומית והפנתה להחלטת בית המשפט המחוזי ב – 21438-03-15 מישל חוא נ' מדינת ישראל.

הסנגור טען כי המשיבה "מעולם לא התנגדה" לדיון בבקשות מסוג זה גם כאשר כתב האישום הוגש לבתי משפט אחרים ואם היא מתנגדת לכך היה עליה להודיע מראש ולא ביום הדיון.

מעבר לכך, הוסיפו הצדדים וטענו גם לגופו של עניין, וזאת מבלי שהמשיבה מוותרת על טענתה בעניין הסמכות המקומית.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורני כי הדין עם המשיבה ואין סמכות לדון בבקשה מסוג זה בביהמ"ש כאן.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי בעניין מישל חוא הנ"ל הסמכות לדון בבקשה היא לבית המשפט המוסמך לדון בתיק העיקרי:

"הוראת סעיף 6(א) לחוק סדר הדין הפלילי, אינה חלה על העורר שבפנינו, מקום בו יש בנמצא הוראת חוק רלוונטית ספציפית המוצאת את עיגונה בסעיף 48 לפקודת התעבורה והקובעת באופן ספציפי את הסמכות של בית המשפט להזדקק לבקשה".

גם לפי גישה מרחיבה יותר בה נקט בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק 22318/07 הסמכות לדון בבקשה היא לבתי המשפט במחוז בו מוגש כתב האישום, ולא לבתי המשפט במחוז אחר כמו במקרה דנן.

עוד ראיתי לנכון להזכיר בהקשר זה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בע"ח 46143-10-15 מיכאל בר ששת נ' מדינת ישראל שם נקבעה הלכה דומה בהקשר של החלטות קצין בעניין איסור שימוש ברכב. בית המשפט המחוזי הבהיר כי ההוראה המאפשרת הגשת בקשה לבית המשפט לתעבורה לא באה

"להעניק סמכות מקומית לבתי המשפט לתעבורה, אלא להעניק סמכות עניינית לבתי המשפט לתעבורה, שאחרת ובהעדר כל הוראה מפורשת אחרת, הסמכות הייתה לביהמ"ש לעניינים מנהליים. הרציונל העומד בבסיס הענקת הסמכות העניינית הוא ברור והגיוני - מדובר בהחלטה שהינה עונשית שנובעת ממעשי או ממחדלי הנהג, ובעקבות מעשיו מטילה עליו סנקציה. ככזו, המושתתת על מעשה הנהג, ראוי כי תידון בפני ביהמ"ש לתעבורה.

... אמנם עסקינן בשלב בו טרם הוגש כתב אישום, אולם מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת את המסקנה כי גם בקשות אלו יש להגיש באזור שיפוט בו יוגש או עשוי להיות מוגש כתב האישום. מדובר בעבירות חמורות, במקרה שבפניי נהיגה בשכרות שעל חומרתה עמדו בתי המשפט לא אחת. הדיונים בעבירות אלו מצריכים רבות הצגת ראיות והעדת הממונה על החקירה ובוחן תנועה. שיקול זה של יעילות הדיון, יחד עם התכלית והמטרה של פרק זה בפקודה להוות כלי לצמצום ככל הניתן, על דרך ההרתעה והטלת סנקציות, מביצוע עבירות אלו, להביא לדחיית המסקנה אליה מבקש המערער להגיע והיא, הענקת סמכות לכל בתי המשפט לתעבורה בארץ".

ואם הדברים נכונים מקום שהמבקש, הבעלים של הרכב, בדרך כלל אינו הנהג, ולא ביצע את העבירה במקום הקובע את הסמכות המקומית לדון בתיק העיקרי, מקל וחומר נכונים הם מקום שהמבקש הוא הנהג עצמו, אשר ביצע את העבירה בתחום שיפוטו של בית משפט במחוז אחר.

אכן המשיבה מסכימה בדרך כלל לדיון בבקשות מסוג זה כאשר כתב האישום מוגש לבית משפט אחר במחוז חיפה, ואף היו מקרים בהם הסכימה המשיבה לדיון כאשר כתב האישום הוגש לבית משפט במחוז אחר. עם זאת, אין לגזור מהסכמה בתיק אחד את עצם הסמכות, שכן כידוע הסמכות המקומית אינה מהותית ובהסכמת צדדים ניתן לדון בנושא ספציפי בכל בית משפט מוסמך עניינית. עם זאת, בהעדר הסכמה אינני רואה מקום לחייב את המשיבה לקיים דיון רק משום שהסכימה לכך במקרה אחר.

אפשר ומן הראוי היה כי המשיבה תודיע על התנגדותה לפני מועד הדיון, אולם אין להתעלם מכך שמדובר בבקשה שהוגשה אך לפני ארבעה ימים, תוך שהסנגור מודע לבעייתיות שבהגשתה. סבורני כי הסנגור צריך היה לברר עמדתה של המשיבה מראש ולהמנע ממצב בו תימחק הבקשה מטעם זה, ערב פגרת הפסח, כך שדיון בה בבית המשפט המוסמך ייקבע רק בעוד זמן לא מבוטל.

לאור כל האמור לעיל סבורני כי אכן אין סמכות מקומית לדון בבקשה בבימ"ש זה, ולפיכך הבקשה נמחקת.

מעבר לדרוש, ומאחר והצדדים טענו לגופו של עניין אציין כי לכאורה סיכוי הבקשה נמוכים. עם זאת, אין באמור לעיל כדי למנוע מהמבקש להגיש בקשתו לבית המשפט המוסמך.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ו, 21 אפריל 2016.