התובע עותר לפצותו בגין דבר פרסומת שנשלח למכשיר הטלפון הסלולרי שלו, לטענתו – על ידי הנתבעת ומבלי שנתן הסכמתו לכך.

הנתבעת מכחישה כי שלחה לתובע את דבר הפרסומת.

המחלוקת הראשונה בין הצדדים היתה בשאלה האם דבר הפרסומת נשלח למספר הטלפון של התובע, ובשאלה זו לא מצאתי שעלה בידי הנתבעת לערער את גרסת התובע – ושוכנעתי כי הפרסומת שהוצגה אכן הוצגה על גבי מכשיר הטלפון של התובע.

יחד עם זאת, הנטל הוא על התובע לשכנע כי ההודעה התקבלה מהנתבעת.

בגוף ההודעה אין כל אינדיקציה לכך שהנתבעת היא ששלחה אותה. כל שנכתב בהודעה הוא: "חברת הטלויזיה המובילה בארץ מזמינה אותך להצטרף". אף שאין מחלוקת שעיסוקה של הנתבעת הוא בתחום מתן שירותי טלויזיה, אין בהכרח באמור כדי לקשור בין הנתבעת להודעה.

התובע ביקש להוכיח את הקשר בין הנתבעת לבין ההודעה באמצעות צירוף תמלול שיחת טלפון שנערכה עם נציגת שירות לקוחות של הנתבעת – אולם שיחה זו נערכה על ידי גורם שלישי, שאינו צד להליך ואשר לא הוגש תצהיר תומך מצדו בתמלול ולא התייצב להחקר על טענותיו בדיון.

לא מצאתי שהוצגו על ידי התובע ראיות של ממש, לבד מראיות נסיבתיות שנערכו אף הן על ידי אחרים (שלא עמדו, כאמור, לחקירה) – ובהעדרן של ראיות לסוגיה זו, העומדת בלב המחלוקת, לא מצאתי להעדיף את גרסת התובע בסוגיה זו על פני הכחשת הנתבעת את הקשר בינה ובין ההודעה, ולא מצאתי שעלה בידי התובע לשלול את הטענות שפורטו בכתב ההגנה באשר להכחשה זו.

הנטל להוכיח את התביעה, כידוע, מוטל על כתפי התובע. המוציא מחברו – עליו הראיה.

לא שוכנעתי שעלה בידי התובע לעמוד בנטל זה ומשכך, דין התביעה להדחות.

נוכח העובדה כי אין מחלוקת שכתב התביעה נערך עבור התובע בעזרתה של חברה מסחרית שעיסוקה בסיוע לתובעים בתביעות כגון אלו (ובשים לב לעובדה שבמקביל לדיון בתיק זה נערך בפני דיון בתביעה נוספת ובאותה מתכונת שהגיש התובע, נגד נתבעת אחרת, בטענות דומות), מצאתי לחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 200 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. סכום ההוצאות נפסק לפנים משורת הדין, ובשים לב לעובדה כי התביעה הוגשה והתנהלה בבית המשפט לתביעות קטנות.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ו, 27 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.