1. בפני בקשה רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפ"ת (כב' השופטת ל. הר ציון) אשר קבע כי יש להורות על פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מכירתם ועו"ד רווה מונה ככונס נכסים לצורך פירוק השיתוף.

2. ההלכה הנוהגת הינה כי החלטה המורה על פירוק שיתוף במקרקעין הינה על פי מהותה "פסק דין" ולא "החלטה אחרת" (ר' בע"מ 2098/14 פלוני נ' פלונית, (פסקה ו' לפסה"ד, מיום 22.04.14)) ולפיכך למבקש זכות ערעור על החלטה זו.

3. אינני מקבלת את טענות המשיבים בתגובתם לפיה המבקש בחר דווקא להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות כדי "לנצל לרעה את הליכי המשפט, להתעמר במשיבים ולמנוע מהם את זכותם במגרש" או מן הטעם כי "בקשתו לעיכוב ביצוע תתקבל ביתר קלות באם יגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות שיידחה על הסף".

4. כך גם אינני מקבלת את טענת המשיבים בדבר חלוף המועד להגשת הערעור. ההחלטה המורה על פירוק השיתוף ניתנה ביום 04.02.16. בקשת רשות הערעור הוגשה לביהמ"ש ביום 21.04.16 כאשר בד בבד עם הגשת הבקשה, הוגשה בקשה מוסכמת מטעם הצדדים למתן ארכה להגשת בקשת רשות הערעור. מכאן, כי המשיבים הסכימו למתן ארכה להגשת בקשת רשות הערעור במועד שבו הוגשה הבקשה. יש לראות בכך הסכמה גם להארכת מועד להגשת הערעור, בבחינת קל וחומר.

5. בנסיבות העניין ובהתאם לתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 אני קובעת כדלקמן:

א. יש לראות בבקשת רשות הערעור ככתב ערעור בזכות, וזאת בכפוף לכך שהמבקש ישלים את מלוא תשלום האגרה בגין הערעור וזאת בתוך 5 ימים מהיום;

ב. המזכירות תסב את התיק לערעור אזרחי ותעביר למותב הדן בתיק (ע"א) למתן הוראותיו.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ו, 23 מאי 2016, בהעדר הצדדים.