זוהי תביעה כספית על סך 2,554.40 ₪, בשל תשלום ארנונה ששילם התובע, בסך של 1,160.40 ש"ח תשלום שחבה בו הנתבעת, כמי ששכרה את המושכר, כמפורט בכתב התביעה, בתקופה הרלוונטית.

במסגרת כתב ההגנה, טענה הנתבעת, כי בסיום תקופת השכירות, שילמה את מלוא חוב הארנונה.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 25/9/16, ניתן צו לעירית קריית שמונה, שבתחומה מצוי המושכר, להמציא לצדדים, תדפיסים שוטפים של תשלום הארנונה.

עיון בתדפיסים שהוגשו מלמד כי, לתקופת השכירות, נותר חוב ארנונה, שהתובע שילם בגינו את הסכום לעיל.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 4/12/16, טענה הנתבעת, טענה עובדתית חדשה, שסוכם בין הצדדים, שיתרת חוב הארנונה תקוזז כנגד הוצאות שהוציאה במושכר, עבור הרכבת רשתות בפתחי הבית. הנתבעת לא נתנה כל הסבר מניח את הדעת, מדוע לא ציינה עובדה זו בכתב ההגנה. פועל יוצא מטענה זו, שהנתבעת מאשרת שנותרה יתרת חוב ארנונה שלא שולמה על ידה.

בהינתן האמור, אני קובעת כי התובע הוכיח את גרסתו בנוגע לתשלום חוב ארנונה בסך של 1,160.40 ₪.

על כן, אי מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,500 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪. הסכומים לעיל, ישולמו על ידי הנתבעת לתובע, בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ז, 06 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.