ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מרדכי כדורי) מיום 14.3.16 בת"פ 13465-02-12.

כללי

1. המשיב הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של פציעה. בגזר הדין ביטל בית משפט קמא את ההרשעה, קבע את אשמתו של המשיב בביצוע העבירה והטיל עליו 150 שעות של"צ, פיצוי למתלונן וצו מבחן. הערעור מופנה כנגד ביטול הרשעת המשיב.

2. ואלה המעשים: ביום 2.5.11 לפנות ערב, בירושלים, הכה המשיב את המתלונן בראשו באמצעות קסדת אופנוע ובאמצעות מפתחות. למתלונן נגרמו 3 חתכים בקרקפת.

טענות הצדדים

3. ב"כ המערערת עותרת להרשעת המשיב. לטענתה, המשיב הורשע במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, המבטא הסכמה עונשית מאוזנת, הכוללת, מחד, עונש מקל ביחס לחומרת העבירה והענישה הנוהגת, ומאידך, הוקעת מעשי המשיב על ידי הרשעתו. התערבות בית משפט קמא בהסכמת הצדדים הביאה לעונש בלתי מאוזן שחורג קיצונית לקולה ממתחם העונש ההולם בעבירות אלימות ואינו ראוי. בית המשפט התבסס בענין זה, בין היתר, על התסקיר החיובי של שירות המבחן, אך המערערת טוענת כי תסקיר חיובי שימש בסיס להסדר כולו, שכן הסכמות הצדדים הותנו מראש בקבלתו. עוד טוענת המערערת כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבות בית משפט בהסדר טיעון.במיוחד הודגש הצורך בוודאות בכל הנוגע להסדרי טיעון, בפרט נוכח חלוף הזמן הרב, עובדה אשר גרמה לשקילת מערכת שיקולים רחבה על ידי המאשימה. כמו כן, העונש שהוטל על המשיב מקל והמשיב גם זכה לכך שבית המשפט לא נחשף לראיות המכבידות ובוצע מקצה שיפורים תוך הגשת מסמכים שטענו לאי הרשעה. חומרת העבירה מחייבת להרשיע את המבצע, גם בהתחשב בנסיבות הקונקרטיות, בהן לא התקיימו המבחנים הדרושים להימנעות מהרשעה, ובכלל זה לא הוכחה פגיעה ספציפית ומוחשית בעתידו של המשיב. נטען כי בענין זה נסמך בית משפט קמא על נזקים תיאורטיים בלבד, בהתבסס על מסמכים לא רלבנטיים שהגיש המשיב. לבסוף, נטען כי חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה אינו יכול להוות שיקול שיצדיק את ביטול הרשעת המשיב או אף הקלה עונשית עמו, שכן התמשכות ההליך רובצת אך ורק לפתחו.

ב"כ המשיב טען כי המשיב הגיע להסדר לאחר מספר שנים של דחיות, כאשר המשיב ביקש להבהיר מדוע לא היה מקום להגיש כתב אישום מלכתחילה. המשיב, במיוחד לאחר שהחל בעבודתו הנוכחית, חש שאין בכוחו להמשיך בהליך, בין היתר נוכח העלויות הכספיות. לאחר שהמשיב הגיע להסדר, הוא הבין כי טעה וההרשעה תפגע בו מעבר למצופה. הייתה פניה לביטול רכיב ההרשעה והתביעה סירבה. בית משפט קמא, לאחר שבדק את המכלול והתרשם מאפשרות פגיעה קונקרטית בנסיבות האירוע, אפשר את הסטייה מהסדר הטיעון בנושא ההרשעה. מכל אלה, כך נטען, לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא.

תסקיר שירות המבחן

4. מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המשיב, יליד 1982, עולה כי הינו נשוי ואב לארבעה ילדים, בחודשים האחרונים עובד בעיריית ירושלים, ללא עבר פלילי. המשיב לקח אחריות על מעשיו, הביע הבנה לכך שהיה עליו לפעול אחרת, וביטא חרטה ובושה על מעשיו, בגינם אף שינה את שם משפחתו לאחר האירוע. שירות המבחן התרשם מאדם נורמטיבי, המתפקד באופן תקין בדרך כלל, ללא דפוסים אלימים, שפעל מתוך תחושת פחד ורצון להגן על ילדיו. על רקע זה המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו, וציין כי יש לכך חשיבות להמשך עתידו התעסוקתי, במיוחד בנסיבות בהן התקשה לאורך שנים למצוא עבודה יציבה ורציפה.

דיון

5. הסדר הטיעון בין הצדדים כלל הסכמה עונשית לפיה המשיב יודה ויורשע, ואם תסקיר שירות המבחן בעניינו יהיה חיובי, יבקשו הצדדים כי יוטל עליו מאסר על תנאי, אחרת יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש. תסקיר שירות המבחן שהתקבל, כמפורט לעיל, היה חיובי. בעקבותיו ביקש ב"כ המשיב להשתחרר מהסכמתו להסדר, בניגוד למוסכם בין הצדדים. הסכמת הצדדים בנושא ההרשעה הייתה ברורה ומפורשת, והצדדים הגיעו להסדר לאחר שכל צד שקל יתרונותיו וחסרונותיו של ההסדר. הכלל הוא שרק במקרים חריגים במיוחד, יסטה בית המשפט מהסדר טיעון. עניננו אינו כן. העובדה ששירות המבחן המליץ על הימנעות מהרשעה והוגש תסקיר חיובי, אין בה להוות בסיס מספק לסטייה מההסדר. בנסיבות העניין, הצדדים גם לא הופתעו מכך שמדובר בתסקיר חיובי וניתן אף לומר כי הדבר היה צפוי. במידה שהמשיב רצה להשתחרר מההסכם, היה עליו לבקש חזרה מהודאתו בצורה ראויה ולא רק לאחר טיעוני המאשימה לעונש וגם זאת בתשובה לשאלת בית המשפט, כאשר מיד לאחר מכן המשיב אמר דבריו, בהם לא נכללה חזרה מהודאה אלא ההפך מכך.

בנסיבות אלה, הערעור מתקבל. המשיב מורשע בעבירה אותה נקבע כי עבר. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ז, 09 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.