1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 13.09.2015, בין כלי רכב, מ"ר 58-845-12 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 34-834-70 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת והתובעת שכנגד 1 ונהוג בידי התובעת שכנגד 2 (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגות המעורבות בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שאחריותה של נהגת רכב הנתבעת לתאונה תעמוד על שיעור של 40% ואילו אחריותה של נהגת רכב התובעת לתאונה תעמוד על שיעור של 60%.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק הדין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

5.1. ככלל, אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעת, שהתיישבה עם מוקדי הנזק, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת שלא התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבי הצדדים ושלא הייתה מהימנה עליי.

5.2. אני סבור כי נהגת רכב התובעת התקדמה עם נסיעתה הגם שהבחינה ברכב הנתבעת המנסה לתמרן בכניסה לחניה מצד ימין, לא שמרה מרחק ממנו ולא נתנה לו להשלים את הכניסה לחניה. סביר ביותר להניח כי נהגת רכב התובעת מיהרה להיכנס לחניה שהייתה מצד שמאל ולא נתנה די דעתה לרכב הנתבעת, ולא נקטה במידת הזהירות הנדרשת.

5.3. איני מקבל את טענתה של נהגת רכב התובעת, לפיה רכב הנתבעת ביצע נסיעה לאחור במהירות גבוהה ופשוט התנגש ברכב התובעת, מאחר שהיא אינה מתיישבת עם השריטות והשפשופים שבמגן האחורי ברכב הנתבעת. אם אכן רכב הנתבעת היה מוסע לאחור במהירות גבוהה הייתי מצפה לראות נזקים בgkh אופי שונה..

5.4. מכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה מוטל על נהגת רכב התובעת.

5.5. עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב הנתבעת מכלל אחריות. סבורני, כי גם על נהגת רכב הנתבעת הייתה מוטלת אחריות בעת הסעת רכבה לאחור. איני מקבל את טענת נהגת רכב הנתבעת כי רכב התובעת התנגש ברכבה בזמן שרכב הנתבעת נוסע קדימה למקום החניה, שהרי היא בעצמה אישרה כי היה צורך בתמרון רכבה מאחר שלא נכנסה היטב עם רכבה לחניה (עמ' 3, שורה 12 לפרוטוקול).

5.6. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען בתביעות נתמך בחוות דעת שמאיות ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי הצד שכנגד על חוות דעתו, הרי שסכומי התביעות בדין יסודם.

אשר על כן, דין התביעות להתקבל חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

התביעה העיקרית

6. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 9,165 ₪, שהינו 40% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית משפט ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק במהלך הדיון.

התביעה שכנגד

7. הנתבעת שכנגד תשלם לתובעות שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 3,842 ₪, שהינו 60% מסכום התביעה שכנגד, בתוספת אגרת בית משפט ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

7.3. שכר העדה כפי שנפסק במהלך הדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ז, 11 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.