בפני

כבוד השופט אבי לוי

העורר

וספי אבו שהאב ת.ז. 043426378 (עציר)

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

החלטה

מונח לפניי ערר על החלטת כבוד השופטת איילת הוך-טל , מבית-משפט השלום בחיפה, שניתנה בתיק מ"ת 21625-03-16, ביום 31 מרץ 2016, בעניינו של מר וספי אבו שהאב (להלן: "העורר"). במסגרת החלטתה הורתה השופטת המלומדת קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים הננקטים נגדו במסגרת כתב אישום שהוגש בתיק פלילי 21624-03-16.

כתב-האישום

בעניינו של העורר הוגש כתב-אישום, אשר ייחס לו, במסגרת חמישה אישומים שונים, את העבירות המפורטות להלן:

קשירת קשר לפשע (5 עבירות) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), סחר בסם מסוכן (5 עבירות) לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים") בצירוף לסעיף 29(ב) לחוק העונשין.

על-פי תמצית עיקרי עובדות כתב האישום, העורר, יחד עם שותפים נוספים, ניהלו תחנה לממכר סמים מסוכנים מסוג חשיש והרואין, שלא כדין, בדירה שממוקמת ברח' סירקין 12 בחיפה (להלן: "תחנת הממכר").

לפי הנטען, החזיק העורר ברשותו מכשיר טלפון נייד (להלן: "הפלאפון") - שמספרו מופיע כחוט השני גם במאגרי הזיכרון של מכשירי הטלפונים הסלולריים שהיו בידי הרוכשים את הסמים. במכשיר סלולרי זה עשה העורר שימוש לשם תיאום הגעת הלקוחות לתחנת הממכר ולסביבותיה, ואף סיכם עמם את המחיר שעליהם יהיה לשלם עבור הסם. בחלק מן העסקאות הגיע העורר בעצמו לתחנת הממכר, ולאחר שסיכם את מחיר העסקה, הפנה לקוחות לשותפו לדבר העבירה - מר עבדאללה צביח (להלן: "עבדאללה") - או לאחרים, לצורך אספקת הסם.

עובדות האישום הראשון הן אלו - בתאריך 2.2.16 קיים העורר שיחה באמצעות הפלאפון עם גב' גלית חרמון (להלן: "גלית") לצורך תיאום עסקה בסם מסוג הרואין. על פי הנטען, העורר ועבדאללה קשרו קשר לבצע עבירה מסוג פשע בכך שסיכמו ביניהם כי עבדאללה ימכור לגלית סם מסוג הרואין, תמורת 250 ₪.

עוד באותו יום, עת הגיעה גלית לסביבת תחנת הממכר כשהיא נוסעת ברכב הנהוג בידי אחר, חג מסביב לרכב העורר כאשר הוא רכוב על אופניים חשמליים. העורר אף שוחח עם נהג הרכב. לאחר מכן, עבדאללה הגיע למקום ומכר לגלית, תמורת 250 ₪, סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 1.9782 גרמים נטו.

עובדות האישום השני הן אלו - בתאריך 3.2.16 קיים העורר שיחה באמצעות הפלאפון עם מר דוד עמר (להלן: "דוד") לצורך תיאום עסקה בסם מסוג הרואין. על פי הנטען, העורר ואחר, שזהותו איננה ידועה, קשרו קשר לבצע עבירה מסוג פשע בכך שסיכמו ביניהם כי האחר ימכור לדוד סם מסוג הרואין, תמורת 150₪.

עוד באותו יום, עת הגיע דוד לרח' סירקין בחיפה, שוחח העורר עמו והציע עבורו "משהו קטלני", תוך שהוא מפנה את דוד לכיוון תחנת הממכר. דוד, שהגיע לתחנת הממכר, נעמד מול דלת הכניסה למקום; או אז, מסר האחר לידיו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 1.17 גרמים נטו, תמורתו שילם דוד 150 ₪.

עובדות האישום השלישי, המיוחסות לעורר, הן אלו - בתאריך 14.2.16 קיים העורר שיחה באמצעות הפלאפון עם מר יורי אמירוב (להלן: "יורי") לצורך תיאום עסקה בסם מסוג הרואין. על פי הנטען, העורר קשר קשר עם נאשם משותף לבצע עבירה מסוג פשע בכך שהשניים סיכמו ביניהם כי הנאשם הנוסף הוא זה שימכור ליורי סם מסוג הרואין, תמורת 50 ₪.

עוד באותו יום הגיע יורי לחניון הסמוך לתחנת הממכר, כאשר הנאשם הנוסף הגיע גם הוא למקום, בעודו רכוב על אופניים חשמליים. במעמד זה מסר הנאשם הנוסף ליורי סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 0.33 גרמים נטו, תמורת 50 ₪.

עובדות האישום הרביעי, המיוחסות לעורר הן כדלקמן - בתאריך 21.2.16 קיים העורר מספר שיחות באמצעות הפלאפון עם אותו דודו עמר, לצורך תיאום עסקה בסם מסוג הרואין. גם כאן, על פי הנטען, העורר ואחר שזהותו אינה ידועה, קשרו קשר לבצע עבירה מסוג פשע בכך שסיכמו ביניהם כי האחר הוא זה שימכור לדוד סם מסוג הרואין, תמורת 200 ₪. עוד באותו היום, הגיע דוד לרחוב בו ממוקמת תחנת הממכר. או אז, התקשר דוד למספר הפלאפון של העורר.

בהמשך למתואר לעיל, הגיע האחר ומכר לדוד סם מסוג הרואין במשקל 0.88 גרמים נטו, תמורת 50 ₪.

עובדות האישום החמישי הינן אלו -בתאריך 21.2.16 קיים העורר שיחה באמצעות הפלאפון עם גב' נטליה קספריאן (להלן: "נטליה") לצורך תיאום עסקה בסם מסוג הרואין. על פי הנטען, העורר ועבדאללה קשרו קשר לבצע עבירה מסוג פשע בכך שסיכמו ביניהם כי עבדאללה יהיה זה שימכור לנטליה סם מסוג הרואין, תמורת 500 ₪.

עוד באותו יום הגיעה נטליה לבית אבות הממוקם סמוך לתחנת הממכר. עבדאללה שהגיע למקום רכוב על אופניים בצבע אפור, נעמד לצידה של נטליה, הוציא את הסם שהחביא בפיו, סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 4.8 גרמים נטו, ומסרו לנטליה תמורת 500 ₪.

עיקרי הראיות בתיק

עיינתי בראיות, אשר נאספו במסגרת החקירה, אשר הניבה את כתב האישום נשוא הערר שפניי. אעמוד על עיקריהן בקצירת האומר להלן -

הקשר הפלילי הלכאורי, בין העורר למעורבים הנוספים, מתבסס בראש ובראשונה על הנתון, שלפיו, מכשיר הפלאפון - ממנו הופקו נתוני תקשורת - נתפס על גופו של העורר. נתוני התקשורת בתיק מעידים לכאורה על קשר הדוק בין העורר לבין המעורבים הנוספים בתיק, בדגש על הרוכשים את הסמים, כמתואר לעיל בעובדות כתב האישום.

מההודעות שנגבו מרוכשי הסמים, ומפעולות חקירה נוספות שבוצעו בהקשר זה, עולה כי מספר הפלאפון היה ידוע לרוכשים את הסמים, ונשמר בחלקו תחת שמו של העורר, במכשירי הטלפונים הניידים שהיו ברשותם, לכל עת בו היו זקוקים לאספקת סם.

תימוכין נוספים לביסוס מעורבותו של העורר בהפעלת תחנת הממכר ניתן למצוא בדו"חות תצפית וצילומים, המתארים את העורר כמי שנכנס לדירה אשר שימשה כתחנת הממכר, ומצוי בסביבתה הכללית על בסיס יומי.

עיון באמרות, אשר נגבו מפי העורר לימד כי לא פעם, בתגובה להאשמות שהוטחו בפניו, הוא בחר למלא פיו מים, ולעיתים אף לענות תשובות שאינן ענייניות לשאלות המחייבות התייחסות. בביתו של העורר נתפסו בין היתר, שלושה טלפונים ניידים (כשעל גופו נתפסו שניים נוספים) ופנקס בו מפורטים, לדבריו-שלו, סכומים אותם אנשים שונים חייבים לו. כשנשאל מה מקורות החובות, ענה: "לא יכול להגיד" (הודעת העורר מיום 25.2.16 שורה 131).

כל הקורא את תיק החקירה איננו יכול להימלט מההתרשמות שרוכשי הסמים בתיק חוששים עד מאוד מהעורר ומהמעורבים הנוספים בפרשה. חלקם חוזרים בהם במהלך החקירה מהודעות שמסרו קודם לכן, וחלקם משנים את גרסתם, כאשר הם נועצים במפורש את הטעם לכך בחששם מהעורר (ראו לדוגמא: הודעת דוד עמר מיום 5.3.16 שורה 12).

לא זו אף זו, נראה על פני הדברים, כי קיימת בתיק אף ראשית הודיה של העורר לביצוען של חלק מן העבירות המיוחסות לו.

הודעות העורר והמעורבים הנוספים גם הן מחזקות את הקשר הפלילי הלכאורי בין העורר לבין מוכרי הסמים שביצעו את המעשה פיסית. כך לדוגמא, הודעותיה של בת זוגו לשעבר של עבדאללה, הגב' קמילה בגירוב, מחזקות את המסקנה הלכאורית בדבר טיב הקשר שבין העורר לעבדאללה, ומוסיפות נדבך נוסף להבנת שיטת הפעולה של המעורבים בתיק זה, כמפורט לעיל.

מכל המקובץ לעיל ניתן לקבוע כי בתיק החקירה קיימות ראיות לכאוריות, ישירות, ונסיבתיות כאחד. ראיות אלו הן מוצקות, והן קושרות את העורר לעבירות שיוחסו לו. טוב, אפוא, עשה הסנגור כשנמנע מלתקוף את קביעות בית המשפט קמא בעניין זה.

הליכי המעצר בפני בית המשפט קמא:

ביום 22.3.16 ב"כ המלומד של העורר, עו"ד מיכאל כרמל, הציג לבית המשפט קמא מספר מפקחים מוצעים, היכולים לשמש, לתפיסתו, יסוד מוצק לשחרור העורר לחלופת מעצר בבית דודתו. בעניין זה נחקרו עוד באותו הדיון, דודתו של העורר, אחיו, ואמו. טרם ניתנה החלטתה, נדרשה השופטת המלומדת קמא, איילת הוך-טל, לעיון מעמיק בתיק החקירה.

ביום 31.3.16, לאחר שניתחה השופטת קמא את הראיות בתיק באורח יסודי ומעמיק, קבעה כי שוכנעה שהראיות שנאספו בתיק די בהן להקים תשתית ראייתית לכאורית לצורך השלב הראייתי בו אנו מצויים ונפנתה לבחון את סוגיית עילת המעצר.

באשר לעילת המעצר, קבעה השופטת המלומדת קמא כי למעשה אין מחלוקת בנוגע לקיומה של עילת מעצר סטטוטורית, המחייבת מעצרו של מי שמואשם בעבירות שעניינן סחר בסמים; השופטת קבעה כי עילה זו היא בעלת עוצמה במקרה זה לאור נסיבותיו.

באשר למסוכנות הנשקפת מהעורר, הבחינה השופטת המלומדת קמא בין עניינו של העורר לבין עניינם של הנאשמים הנוספים בפרשה. בעניינו של העורר ציינה השופטת קמא כי לחובתו עבר פלילי מכביד, ועשיר בתחום עבירות הסמים, לרבות הרשעה אחרונה מיום 7.2.13 בגינה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה.

בעניין זה אף ציינה השופטת קמא כי מתיק החקירה עולה כי עסקינן בעורר אשר גלומה בו מידת סיכון כלפי מעורבים בפרשה, במובן זה שיכול הוא להטיל מורא ופחד כלפי מוסרי ההודעות בתיק. השופטת קמא הדגישה את הבדלי המסוכנות שבין העורר לבין עבדאללה. בפרט הדגישה בהקשר זה את העובדה שהאחרון הינו כבן 20, ושלא נזקף לחובתו עבר פלילי הנוגע לעבירות סמים.

בהתייחסה לחלופת המעצר המוצעת בעניינו של העורר, סברה השופטת קמא כי לא התרשמה מן המפקחים המוצעים כמי שמודעים לכובד האחריות והמשימה המוטלת לפתחם, בדבר הצורך לפקח על העורר, בעודו נתון במעצר בית. עוד סברה השופטת קמא, כי אין מתקיימים בינו לבין המפקחים יחסי מרות שיש בהם די על מנת להציב לעורר את הגבולות הנדרשים על מנת לאיין את מסוכנותו. הדברים נכונים ביתר שאת מקום בו, את העבירות המיוחסות לעורר ניתן לבצע על נקלה, בעודו מצוי גם בבית. אשר על כן, בנסיבות המתוארות, נקבע כי חלופת המעצר שהוצגה בעניינו של העורר, אין בה די. לפיכך, הורתה השופטת קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטים בעניינו.

עם החלטה זו לא השלים העורר ובאמצעות בא כוחו המלומד, עו"ד מיכאל כרמל, והוא ערר עליה לפניי.

נימוקי הערר

בהודעת הערר התבקשתי להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר מתאימה, ולחילופין להפנותו לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר לעניין המעצר, שמטרתו לבחון חלופת מעצר.

כאן המקום לציין כי הודעת הערר הכתובה כללה בעיקרו של דבר טענות בדבר אי קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. עם זאת, בדיון שנערך בפני, ולנוכח הערותיי, חזר הסנגור המלומד, מטענותיו הנוגעות לתשתית העובדתית הלכאורית בתיק, ומיקד את טיעוניו בסוגיות ההפליה אל מול הנאשם האחר בפרשה ובסוגיית הצורך בבחינת חלופת מעצר. הסנגור הלין על כך כי שניים מהמעורבים בפרשה נשלחו לקבלת תסקיר מעצר, בעוד העורר לאו. לפיכך ביקש למצער, להפנות את העורר לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

הסנגור המלומד עמד בטיעוניו על החובה החלה על בית-המשפט מכוח החוק, טרם שיורה על מעצרו של אדם, לבחון חלופת מעצר. לתפיסתו, חלופת המעצר שהוצגה בפני בית המשפט קמא, בבית דודתו של העורר בג'סר אל זרקא, יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. עוד הוסיף הסנגור המלומד כי ניתן יהיה "לחזק את החלופה" במפקח נוסף.

מנגד, ב"כ המשיבה סבר כי יש לדחות את הערר. התובע המלומד, עו"ד אליהו יטח, נימק כי לתפיסתו החלטת בית המשפט קמא מנומקת ומפורטת כדבעי.

בהתייחסו לטענת הסנגור בדבר ההפליה בין המעורבים השונים, בכל הנוגע לאי הפנייתו של העורר אל שירות המבחן, הרי שלתפיסתו לא ניתן להשוות בין העורר לבין המעורבים הנוספים. לגרסתו, העורר הוא הוא העומד בראש התוכנית העבריינית, בעוד המבצעים הנוספים הם עושי דברו.

דיון והכרעה

במסגרת ערר זה התנקזה המחלוקת בין הצדדים לשאלה אחת ויחידה והיא: האם ניתן להקטין באורח ממשי את המסוכנות הנשקפת לביטחון הציבור מצדו של העורר שלפניי, בדרך אשר איננה מחייבת החזקתו מאחורי סורג ובריח?

בית- המשפט קמא השיב לשאלה זו תשובה שלילית. ב"כ העורר סובר כי האמור במשימה אפשרית.

עיון במעשיו של העורר כפי שהללו תוארו לעיל בהרחבה, באופיים ובנסיבותיהם על רקע הרשעותיו הקודמות, מלמד בבירור כי מהעורר נשקפת מסוכנות לציבור הרחב.

מעשי העבירה המיוחסים לעורר בתיק המונח לפניי חמורים הם מאוד. העורר הינו לכאורה הרוח החיה בפרשת סחר בסמים. הוא טווה מסביבו רשת של עושי דברו, הסרים למרותו. מכאן, שלא יכולה להיות מחלוקת של ממש בשאלת התגבשותה של עילת-מעצר בעניינו. עבירות הסמים בהן מואשם העורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). בית המשפט העליון קבע לא אחת כי מי שנותן ידו בסחר בסמים ובעבירות סמים אחרות שלא לצריכה עצמית, לא ישוחרר לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן [ראו: בש"פ 3232/09 בוטרשוילי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.4.09); בש"פ 5715/06 אברהם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 16.7.06); בש"פ 2748/06 מדינת ישראל נ' חטואל (ניתן ביום 27.3.06)].

אחד מאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן עשוי להיות מקרה בו הנאשם הוא אדם צעיר בימים, אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, כך שעבירת הסמים שאותה ביצע לכאורה הינה מעידתו הראשונה. כזה הוא עניינו של עבדאללה.

עניינו של העורר דכאן, שונה הוא בתכלית מעניינו של אותו עבדאללה, אשר הופנה לשירות המבחן לבחינת חלופת מעצר. לחובתו של העורר נזקף עבר פלילי מכביד בתחום הסמים; הוא ריצה עונשי מאסר ממושכים; עונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו מתיק קודם. לא רק שיש בכך כדי להעיד על אופיו העברייני של העורר ועל מעורבותו העמוקה במעגל הפשיעה, אלא שהדברים אף מעידים על הסיכון הרב שנשקף ממנו לציבור ומעוררים חשש כבד לכך שלא יהיה בחלופת מעצר כלשהי כדי למנוע מן העורר לשוב ולעבור עבירות סמים.

המסקנה הינה, כי בעניינו של העורר מתקיימת עילת מעצר מובהקת ובעלת עוצמה, המבוססות על מעשיו החוזרים והנשנים כפי שפורטו לעיל בהרחבה. מסקנה זו אף התחזקה, אליבא דידי, לאחר שעיינתי בתיק החקירה, ולמדתי על אווירת המורא השוררת בסביבתו של העורר.

מכלול עשייתו הלכאורית של העורר מלמדת עליו, כי הוא איננו ירא מאימת הדין. לפיכך, אין לטעמי כל אפשרות או מקום להסתכן על ידי מתן אמון בו.

נכון, בית-המשפט מצווה תמיד לבחון אם ניתן לאתר חלופה, אשר בכוחה להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור אשר פגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים).

השופטת המלומדת קמא שקלה עניין זה בכובד ראש. היא אכן בחנה חלופות מעצר אשר הוצעו לה ככאלה אשר יכול ויתנו מענה סביר לחששות הכבדים אשר תוארו לעיל, וניסתה למצוא חלופה אשר תפגע בחירותו של העורר פחות מאשר החזקתו במעצר. היא באה לדעה שאין בנמצא חלופת מעצר שתסכון. אני סבור שבכך הצהירה השופטת המלומדת קמא את המובן מאליו במקרה זה. כידוע, בהתקיים סיכון גבוה, גם הצבת תנאים של מעצר בית בריחוק ממקום ביצוע מעשי העבירה איננה יכולה לענות על הצורך להבטיח את מטרת חלופת המעצר.

לא מצאתי גם טעם להפנות את העורר לשירות המבחן, על מנת לנסות ולמצוא חלופת מעצר אשר תסכון, שכן האמור בפעולה חסרת תוחלת. משנקבע, כמפורט לעיל, כי ברי שמסוכנתו של העורר מלמדת עליו שלא תימצא חלופה למעצר בכליאה ממש, אשר יהיה בה כדי להקטין באורח ממשי מסוכנות זו, מה בצע נמצא בהטרחת שירות המבחן ?! כפי שציין כבוד השופט י' עמית, בבש"פ 27/15 עלי יונס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.1.15): במקרים בהם ברי כי חלופת מעצר לא תסכון - אין טעם להזמין תסקיר שירות מבחן.

אוסיף ואומר כי, לטעמי, במקרה זה גם מעצר באיזוק אלקטרוני איננו יכול לתת מענה ראוי לסכנה המוחשית והממשית הנשקפת מהעורר, מאותם הטעמים, שפורטו לעיל.

סוף דבר, מצאתי כי החלטתו של בית-המשפט קמא מנומקת ומבוססת היטב בחומר הראייתי ובדין, ולא מצאתי אפוא כל מקום להתערב בה.ו

על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.נ