כתב-האישום

1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, שגובש במסגרת הסדר דיוני, בעבירה של נשיאה והובלת נשק, אביזר נשק ותחמושת, לפי סעיף 144 (ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: "חוק העונשין"].

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שהה הנאשם, בשעת ערב, בטקס חינה לקראת חתונתם של בני זוג ביום 24/04/16. במהלך טקס החינה, יצא הנאשם מהמקום כשהוא נושא תת מקלע מאולתר מסוג "קרל גוסטב". כשהגיע לפינת רחוב סמוך, הרים את תת המקלע לכיוון השמיים, ביצע "פריקה" שלו בכך שדרך את תת המקלע, לחץ על הדק תת- המקלע וביצע נקירה. מיד בהמשך, הלך הנאשם לכיוון צפון כשהוא נושא את תת המקלע בידו.

לאחר מכן, במהלך החינה, בשעה שאינה ידועה במדויק, פגש הנאשם בשכנו – רדואן סמארה (להלן: "רדואן") וביקש להתלוות לרדואן למכוניתו על מנת להגיע לביתו. הנאשם ורדואן נכנסו למכונית, כאשר רדואן נהג ברכב והנאשם התיישב במושב שליד הנהג בעודו נושא עמו, בתוך תיק גב, את תת המקלע יחד עם שתי מחסניות ריקות וכפפה ובה 26 כדורים מסוג 9 מ"מ. רדואן החל בנסיעה על כביש מספר 24, באותה עת הבחינו שלושה שוטרים במכונית, והחלו בנסיעה אחריה בניידת משטרתית. השוטרים כרזו למכונית לעצור, אך המכונית החלה להימלט מהניידת והנאשם זרק את התיק ובו תת המקלע, שתי המחסניות הריקות, הכפפה ו-26 כדורים מחוץ לחלון המכונית. מיד ובסמוך לאחר מכן, תפסו השוטרים את התיק והכפפה.

תסקיר שירות המבחן

3. בהתאם להסדר הדיוני, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר בעניינו ממנו למדתי, כי המדובר בגבר כבן 24 שנים, אשר נישא כשבוע לפני מעצרו. הנאשם מסר, כי אשתו עברה טראומה עת עברה הפסקת הריון בעודו מצוי במעצר. לדבריו, טרם מעצרו עבד בשיפוצים והתגורר עם אשתו בעיר טירה בבית שכור. הנאשם סיים 11 שנות לימוד, כשמגיל צעיר עבד בעבודות מזדמנות על מנת לסייע בפרנסת המשפחה, והוא תיאר תא משפחתי בו לא זכה להכוונה ותמיכה, כשאחד מאחיו מרצה מאסר ממושך בגין עבירה חמורה.

הנאשם מסר, כי ביצע את העבירה הנוכחית על רקע תחושת שייכות לחברה שולית עמה התרועע, כשהפחית וצמצם מחומרת התנהגותו, הביע עמדה קורבנית ולדבריו, הוא היחיד שנעצר מבין קבוצה גדולה שביצעה עבירות דומות באותו מעמד.

הנאשם נטול עבר פלילי, אם כי מתנהל נגדו תיק נוסף בבית-משפט השלום.

לאחר שקילת גורמי הסיכוי והסיכון, להתרשמות שירות המבחן קיים סיכון להישנות ביצוע עבירות, הנאשם אינו בשל בעיתוי הנוכחי להתערבות שיקומית, והוא זקוק לענישה קונקרטית ומוחשית שתחדד עבורו את חומרת מצבו והשלכותיו ותהווה גורם מרסן ומציב גבול עבורו.

טיעוני ב"כ הצדדים

4. עם החלפת הייצוג נשמעו הטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם. הוברר, כי ביום 17/01/17 הנאשם הורשע בבית משפט השלום בכפר סבא, על יסוד הודאתו, בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין והיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין, כשהטיעונים לעונש נדחו עד לאחר מתן גזר-דין זה. המדובר באירוע שהתרחש בחודש אוגוסט 2014, אז הגיע הנאשם בסמוך לבית שכנו, החל לצעוק והשליך שני אבנים לעבר הבית, אשר גרמו לנזק. בהמשך סירב הנאשם להתלוות אל השוטרים, ובמהלך הנסיעה בניידת איים אל עבר השוטרים שירצח אותם, וכי עוד "ייפגשו ברחוב" (ראו ת/1 מת"פ 30046-01-15 של בית משפט השלום בכפר סבא).

5. התובעת פירטה את נסיבות העבירה נושא כתב האישום ואת הערכים המוגנים שנפגעו. הדגישה במיוחד, כי מדובר בעבירה נפוצה שניתן להגדיר אותה כמכת מדינה ובוודאי כמכת אזור, כשלא אחת הסיכון הפוטנציאלי מתממש ואנשים תמימים נפגעים מירי תועה. מהפסיקה שהגישה ביקשה לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין שנתיים ומחצה ועד ל-5 שנות מאסר בפועל. באשר לגזירת העונש בתוך המתחם, חזרה על כך כי בינתיים לחובתו הרשעה נוספת, הפנתה לתכנים השליליים בתסקיר ועתרה לקבוע את עונש המאסר בפועל בחלק האמצעי של המתחם לצד מאסר על תנאי וקנס.

6. הסנגור הדגיש כי הנאשם הודה במיוחס לו עוד במהלך חקירתו במשטרה וכן בבית המשפט. באשר לנסיבות הנוגעות לביצוע העבירה הדגיש, כי לא מדובר בהחזקת נשק על בסיס סכסוך או על רקע עברייני – כשלגישתו יש בכך כדי להוות נסיבה ממשית לקולא. על בית המשפט ליתן משקל ממשי לכך שהנאשם החזיק את הנשק על רקע תופעה חברתית של שימוש בנשק בחתונות ובשמחות, גם אם היא ראויה לגינוי. בנוסף, הנאשם לא עשה כל שימוש בנשק במהלך החתונה אלא ריסן עצמו והתרחק ממקום השמחה. הנאשם לא ביצע ירי באמצעות הנשק אלא היה מעוניין להכין אותו לקראת ירי. לגבי החלק השני של האירוע, נהג הנאשם מתוך אינסטינקט ומתוך הפעלת שיקול דעת מוטעה אך רגעי. הסנגור הגיש פסיקה נוהגת של בית משפט זה וכן של בית משפט עליון ועתר לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין 10 חודשי מאסר בפועל ועד ל-18 חודשי מאסר בפועל. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, חזר על כך כי אין לו עבר פלילי בעבירות נשק, הוא מרצה את מאסרו הראשון מאחורי סורג ובריח, ועתר הוא, לכן, להסתפק בתקופת מעצרו (מיום 25/04/16). לעניין זה הדגיש כי אשתו של הנאשם עברה הפלה אחרי 7 חודשי הריון בעקבות מעצר בעלה, כיום לאחר התייחדות מצויה בהריון שני וביקש הוא כי יתאפשר לנאשם ללוות את אשתו לבית החולים לקראת הלידה הצפויה.

7. אשתו של הנאשם העידה בגמר הטיעונים לעונש ותיארה כי עברה "לידה שקטה" בשבוע 36 בעקבות מצוקה רגשית על רקע מעצר בעלה וביקשה להתחשב בבעלה.

8. הנאשם הודה לבית המשפט על הזמן שהקדיש לו, התנצל על הטעות שעשה בפני בית המשפט ובפני בני משפחתו. עתר להזדמנות נוספת וביקש להמשיך את חייו עם משפחתו, עם אשתו ועם ילדו שצפוי להיוולד.

דיון והכרעה

9. בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין בסעיף 40ג(א), לצורך קביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

10. הנאשם במעשיו פגע באופן מוחשי בשלום הציבור ובביטחונו. זמינות של נשק חם – ובמיוחד כשעסקינן בנשק מאולתר מסוג "קרל גוסטב", בידי מי שאינו מורשה לכך, עלולה להביא לפגיעה בחיי אדם, לרבות בחפים מפשע. עבירות הנשק הפכו לתופעה עבריינית מדאיגה ול"מכת אזור", ובלשון בית-המשפט העליון:

"...עבירות המבוצעות בנשק – לרבות רכישה, החזקה ונשיאת נשק – טומנות בחובן פוטנציאל סיכון הרסני לפגיעה בשלום הציבור ובטחונו. החשש הוא כי נשק המוחזק שלא כדין ישמש לפעילות עבריינית העלולה להביא לפגיעה ואף לקיפוח חייהם של אזרחים תמימים. אכן, 'התגלגלותם' של כלי נשק מיד ליד ללא פיקוח עלול להוביל להגעתם בדרך לא דרך לגורמים פליליים ועויינים. אין לדעת מה יעלה בגורלם של כלי נשק אלה ולאלו תוצאות הרסניות יובילו. ודוק: הסיכון שנשקף לשלום הציבור צריך להילקח בחשבון על-ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין – גם אם אינו מחזיק בו למטרת ביצוען של עבירות אחרות. עצם החזקת נשק בעל פוטנציאל קטילה מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות טומן בחובו סיכון, באשר המחזיק בו נתון תמיד לחשש שיתפתה לעשות בו שימוש, ולו ברגעי לחץ ופחד..." (ראו דברי כב' השופטת ארבל בע"פ 4945/13 מדינת ישראל נגד סלימאן [19.1.14] – להלן: ע"פ סולימאן).

11. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה – יצוין לחומרה, כי עסקינן במי שנשא בנשק התקפי, שהינו בעל פוטנציאל פגיעה גבוה באופן יחסי לנשקים אחרים. אמנם, לזכותו יש לציין, כי לא נטען שהעבירה בוצעה על רקע סכסוך. בהקשר זה אזכיר, כי הנאשם התרחק ממקום השמחה, הלך ברחוב, הרים את הנשק לכיוון השמיים וביצע "פריקה" של הנשק בכך שדרך את הנשק, לחץ על ההדק וביצע נקירה – הכל בטבורה על עיר. האירוע לא הסתיים בכך, אלא הנאשם המשיך ונשא את הנשק בעודו ברכב ובתוך תיק גב, יחד עם שתי מחסניות ריקות וכפפה ובה תחמושת הכוללת 26 כדורים מסוג 9 מ"מ. חלק זה של האירוע ממחיש את הנזק הפוטנציאלי שעלול היה להיגרם אלמלא הנאשם נתפס ונעצר. בסיום האירוע, ובמהלך ההימלטות, הפגין הנאשם זלזול בחוק ובאוכפיו בכך שהשליך את התיק ובו הנשק, התחמושת והכפפה.

12. באשר למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות נשק בנסיבות דנן, מבית-המשפט העליון יוצא מסר ברור של מגמת החמרה בעונשי המאסר שנגזרים על נאשמים המורשעים בעבירות נשק. זאת, על רקע מימדי התופעה, המחייב ליתן ביטוי הולם וכבד משקל להגנה על הערך החברתי שנפגע כתוצאה מפעילות עבריינית זו (ראו בפיסקה 14 לפסק-דינה של כב' השופטת ארבל בע"פ סולימאן, לרבות את סקירת הפסיקה שם). ואכן:

"המציאות בארץ המתבטאת בזמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עימו פוטנציאל להסלמת האלימות העבריינית, מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם שירתיע באופן ממשי מהחזקת נשק בכלל ומשימוש בו בפרט..." (ע"פ 2918/13 דבס נגד מדינת ישראל [18.7.13] בפסקה 8).

13. ראוי להביא את עמדת בית-המשפט העליון על רקע טענת ההגנה, לפיה יש ליתן משקל ממשי לכך שהנאשם החזיק את הנשק כחלק מתופעה חברתית:

"לכך יש להוסיף אמירה מתבקשת בעניין ההתייחסות לשימוש בנשק במגזר אליו משתייך המשיב באירועי שמחה. מטבע הדברים, ככל שישנה תופעה כזאת – הראויה לשירוש על-ידי גורמי האכיפה – יש בה סכנה מובנית, שכן המחזיק בנשק ואינו מיומן ועושה בו שימוש עלול בנקל לפגוע בזולת חלילה, ולוא גם בלא כוונה; לא כל שכן שלעתים מתפתח אירוע שראשיתו שמחה לכלל קטטה, ואזי ישמש הנשק גם מטרות אלימות מובהקות. מאסר בכגון דא מאחורי סורג ובריח הוא הכרחי ככלל, ובמיוחד מטעמי הרתעה (ראו דברי כב' המשנה לנשיאה (כתוארו אז), השופט רובינשטיין, בע"פ 5681/14 מדינת ישראל נגד טאטור [1.12.15], פסקה י').

14. מתחם העונש ההולם ייקבע בהתחשב במדיניות ענישה זו ובנסיבות ביצוע העבירות, הכוללות: נשיאה של נשק תת מקלע מאולתר מסוג "קרל גוסטב" בטבורה של עיר, ומאוחר יותר ברכב יחד עם תחמושת, כשבוצעה פריקה של הנשק מחוץ לאירוע של שמחות, וכן השלכת הנשק והתחמושת במהלך מרדף משטרתי, מבלי שנטען לקיומו של סכסוך ברקע.

15. עיינתי בפסיקה שהוצגה על-ידי ב"כ הצדדים (כאשר המאשימה הציגה פסיקה שאינה מתאימה בנסיבותיה) ובפסיקה נוספת, ולצורך קביעת מתחם העונש ההולם אציין את המרכזיים שבהם:

ע"פ 761/07 מדינת ישראל נגד אדרי [22.02.07], בו נדון עניינו של מערער, בעל הרשעות קודמות, "חלקן לא פשוטות בכלל" (שם, בפסקה לפני האחרונה), אשר נעצר על-ידי שוטרים לבדיקה ונמצא מחזיק באקדח, מחסנית ותחמושת עטופים בגרב ומוסתרים בתחתוניו. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער שנת מאסר בפועל, וערעור המדינה התקבל תוך שעונשו הועמד על שנתיים מאסר בפועל.

ע"פ 2892/13 עודתאללה נגד מדינת ישראל [29.9.13] עניינו במערער צעיר שניהל אורח חיים נורמטיבי, אשר כפר במיוחס לו. בסופו של יום הורשע בכך שהגיע לידיו אקדח, אותו הוביל ברכבו יחד עם מחסנית ריקה מכדורים, מוסתר תחת השטיחון שמתחת לכסא הנהג ברכב. משהבחין בחסימה משטרתית סטה מנתיבו לדרך ללא מוצא ורק אז עצר את הרכב, כאשר השוטרים מצאו את האקדח. יחד עם המערער היה אדם נוסף ברכב. על המערער נגזר עונש של 21 חודשי מאסר בפועל, ובית-המשפט העליון לא מצא שיש יסוד להתערב בגזר-הדין.

ת"פ 24364-10-16 (מחוזי מרכז) מדינת ישראל נגד חנינה [5.7.17] (הוגש על-ידי ההגנה):

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות בנשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין בכך שיחד עם אחר הוביל נשק מסוג "קרל גוסטב" ובו מחסנית עם כדורים, כשהנשק היה עטוף

בניילון נצמד ומונח בשקית ניילון שקופה. הנאשם, כבן 23, נעדר הרשעות קודמות, והוגש בעניינו תסקיר שלילי ממנו עלה כי אינו לוקח אחריות על מעשיו וקיים סיכון בינוני להישנות התנהגות עבריינית. נקבע מתחם ענישה שנע בין 16 ל- 36 חודשי מאסר בפועל. על השותף נגזרו 16 חודשי מאסר בפועל בהסדר טיעון סגור על רקע קשיים ראייתיים, ובהתחשב במכלול הנסיבות לרבות עקרון אחידות הענישה, הושתו על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל.

ת"פ 69158-11-16 (מחוזי מרכז) מדינת ישראל נגד גבארה [12.6.17] (הוגש על-ידי ההגנה):

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של נשיאת נשק ותחמושת וירי באזור מגורים, בכך שטמן באדמה, בסמוך לביתו, תיק ובו נשק תת מקלע מסוג "קרל גוסטב", יחד עם מחסנית ותחמושת מסוג 9 מ"מ. הנאשם הוציא את התיק, הכניסו לרכב והגיע לאירוע משפחתי, שם הוציא את הנשק והתחמושת מהרכב, ניגש לחצר הבית, כיוון את הנשק כלפי מעלה וירה צרור כדורים. לאחר שסיים לירות, ניגש לרכבו והחביא בו את הנשק והתחמושת. נקבע מתחם עונש הולם שנע בין 16 – 40 חודשי מאסר בפועל, ועל הנאשם – אדם בן 25, נשוי ואב לשתי פעוטות, נעדר עבר פלילי, הושת עונש מאסר בפועל בן 17 חודשים.

ת"פ (מחוזי תל-אביב) 6904-12-14 מדינת ישראל נגד כבהא [30.4.15], בו הורשע הנאשם בעבירות נשיאת נשק והחזקת סם לשימוש עצמי בכך שהוביל רובה מאולתר מסוג "קרל גוסטב" יחד עם מחסנית וכדורים כשהוא עטוף בבגדים. הנאשם, בגיר-צעיר, הביע חרטה על מעשיו, טען כי החזיק בנשק לצורך הגנה עצמית ונדון לעונש של 18 חודשי מאסר בפועל.

16. פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, אני קובעת מתחם עונש הולם אשר נע בין 18 - 36 חודשי מאסר בפועל.

17. בעניינו של הנאשם לא נטען ולא הוצג כל שיקול אשר מצדיק חריגה מהמתחם מטעמי שיקום (או מטעמי הגנה על שלום הציבור). על כן, עונשו ייגזר בתוך המתחם ויש להתחשב בנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות, כמפורט בסעיף 40יא' לחוק העונשין.

18. באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, יש לזקוף לחובתו של הנאשם את עמדתו הקורבנית והעדר התובנה לחומרת מעשיו, כשקיים סיכון להישנות ביצוע עבירות, אך הנאשם אינו בשל להתערבות טיפולית וזקוק לענישה מוחשית. בנוסף, יש לקחת בחשבון את העובדה שבינתיים הורשע בעבירות נוספות, אשר משקפות דפוס אלים וזלזול ברכוש ובשוטרים, כאשר לא היתה בהסתבכות הקודמת כדי להרתיעו מלהסלים פעילותו העבריינית.

לזכותו, יש להתחשב בכך ששיתף פעולה במהלך חקירתו וכן הודה בבית-המשפט בכתב-אישום שתוקן לקולא. עוד לא ניתן להתעלם ממצבו המשפחתי והחוויות סביב הריונות אשתו בזמן ששהה במעצר, כשהמדובר במאסרו הראשון.

19. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, כשהתחשבתי, בין השאר, בנסיבות המעשים והעושה, תוך שמירת יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן:

22 חודשי מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו: 25.4.16.

10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות בנשק מסוג פשע.

קנס בסך 5000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם עד ליום 1.4.18.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ז, 06 ספטמבר 2017, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.