בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 24.4.16, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח משטרה מספר 22200763641, כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבגופו נמצאו, לכאורה, 760 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, בבדיקה שנערכה לו במכשיר "ינשוף".

הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

 ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 23.4.16, בשעה 02:55 לערך, נהג המשיב באופנוע, בבת ים, ברחוב כצנלסון לכיוון צפון ושוטר שנסע במקום, כרז לו לעצור את האופנוע. המשיב המשיך בנסיעה של מספר מטרים ונעצר. השוטר שעצר את המשיב, הריח מפיו ריח חריף של אלכוהול. השוטר זימן למקום ניידת משטרה נוספת, על מנת לבצע למשיב בדיקת שכרות וציין כי בינתיים, השגיח עליו שלא יאכל, ישתה או יעשן. השוטרת גנית הגיעה למקום, ביצעה למשיב בדיקת "נשיפון", בה ניתנה אינדיקציה לאלכוהול, עיכבה אותו למרחב איילון, לצורך בדיקה במכשיר "ינשוף" וביצעה לו בדיקת מאפיינים, בה נמצאו הממצאים הבאים: המשיב התנדנד בעמידה, התנדנד בהליכה על הקו ולא הצמיד עקב לאגודל (בוהן) וכן, התנדנד במבחן הבאת אצבע לאף.

השוטרת ציינה כי מפיו של המשיב נדף ריח חזק של אלכוהול, התנהגותו הייתה פרועה ונראה כי הוא נתון תחת השפעה כבדה של משקאות משכרים.

השוטרת ביצעה למשיב בדיקה במכשיר "ינשוף", לפיה נמצאו בגופו, לכאורה, 760 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

המשיב הודה כי עובר לנהיגה, שתה שתי בירות.

בשלב זה של הדיון, די במסמכים המצויים בתיק החקירה – דו"ח הזמנה לדין, דו"ח פעולה, מזכר, תוצאות מבחני הביצוע, פלטי בדיקות שנערכו למכשיר ה"ינשוף", פלטי בדיקת ה"ינשוף" שנערכה למשיב, דו"ח עיכוב, נספח לכתב האישום ואף בדברי המשיב עצמו, כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה ואף למעלה מזה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המשיב בדין.

באשר לטענות ב"כ המשיב לפיהן, המשיב כלל לא נהג ברכב, מקומן בהליך העיקרי ובשלב זה, איני נדרשת להן, רק אומר כי לא מצאתי בסיס לטענה זו בחומר הראיות.

מסוכנות

מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נגד רז גוליו, קובע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".

המשיב נוהג משנת 2016 בלבד, דהיינו, נהג חדש ואין לחובתו הרשעות קודמות.

מסוכנות המשיב נלמדת גם מהעבירה המיוחסת לו, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה".

בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל, נאמר:

תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

"מי שמתיר לעצמו לנהוג במצב כזה (שיכרות – י.א.) מעיד על עצמו שנהיגתו מסכנת את הציבור" (ראו: בש"פ 6406/04 איסוג ספנייב נ' מ"י (לא פורסם); וכן ע"פ 5002/99 בן איסק נ' מ"י, (פ"ד מט(4) 163)".

"כאמור, הטעם העומד ביסוד הפסילה המנהלית הוא כפול: בראש ובראשונה, העברת מסר הרתעתי לציבור והשנייה, טיפול מיידי במסוכנות של הנהג אשר חטא בביצוע העבירה".

בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט מודריק:

כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים".

המחוקק הביע דעתו לגבי המסוכנות הנשקפת מעבירה של נהיגה בשכרות, בעונש החובה שקבע בצידה.

מכאן אנו למדים כי הן המחוקק והן בית המשפט העליון, רואים בעבירת השכרות עבירה המהווה סיכון של ממש לציבור עוברי הדרך ומצדיקה הרחקת הנהג מהכביש, גם טרם הרשעתו.

מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של שמונה חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

בתום התקופה, אם לא יסתיימו ההליכים בעניינו של המשיב, תוכל המבקשת לעתור להארכה נוספת של הפסילה המנהלית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ו, 23 מאי 2016, בהעדר הצדדים.