לפני שלוש תובענות כספיות שנסבות כולן על תאונת-דרכים אחת; הדיון בתובענות אוחד לפני, לבקשת הצדדים ועל-פי החלטת בית-המשפט העליון (כב' השופט מ' מזוז) מיום 5.7.2016. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת החבות – קרי, על זיהוי הנהג שבאשמו ניזוקו כלי-הרכב המעורבים בתאונה. מחלוקת נוספת נעורה במישור הנזק.

א. ההליך והצדדים לו

1. ביום 26.9.2015 ארעה תאונת-דרכים בה היו מעורבים רכב סקודה מ.ר. 8292776 בבעלות גב' כרימה יונס (להלן רכב יונס או הסקודה) ורכב ביואיק מ.ר. 3949018 בבעלות מר מוחמד מסרי (להלן רכב מסרי או הביואיק); עצם קרות התאונה ומעורבותם של שני כלי-הרכב הללו בה אינה שנויים במחלוקת (להלן התאונה הראשונה).

2. לאחר התאונה הראשונה המשיך רכב יונס בנסיעה ופגע ברכב מסוג פולקסווגן מ.ר. 4250356 בבעלות גב' האדיה זחאלקה (להלן רכב זחאלקה או הפולקסווגן); בעת שארעה הפגיעה, רכב זחאלקה נמצא בחניה בצד ימין של הדרך בה נסע רכב יונס, כשהוא ריק מאדם. עצם פגיעתו של רכב יונס ברכב זחאלקה – כשהרכב הראשון מצוי בנסיעה ואילו הרכב השני עומד בחניה, גם היא אינה שנויה במחלוקת (להלן התאונה השניה).

3. במישור החבות, קיימת בין בעלי-הדין מחלוקת על-אודות זיקתה של התאונה השניה לתאונה הראשונה.

4. בעת קרות התאונה נהגה בעלת הסקודה, גב' כרימה יונס, ברכבה (להלן נהגת רכב יונס); יחד עמה נמצאה ברכב אחותה, גב' אנתסאר יונס (להלן הנוסעת ברכב יונס). ברכב מסרי נהג אחיו של בעל הביואיק, מר נעים מסרי (להלן נעים או נהג רכב מסרי). כפי שצוין לעיל, רכב זחאלקה היה ריק מאדם ועמד בחניה בעת שנפגע על-ידי רכב יונס. במהלך הדיון נעשה ניסיון לערער על נהיגתו של נעים ברכב מסרי ולטעון כי אחר זולתו נהג ברכב; הדיבור על כך יורחב בהמשך.

5. בתקופה הרלוונטית בוטח רכב יונס על-ידי הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן הראל). הראל היטיבה את נזקיה של בעלת רכב יונס והגישה תביעת שיבוב נגד נעים, נהג רכב מסרי, בסך של 113,713 ₪ (להלן תביעת הראל). בתביעת הראל, יוחסה לנהג רכב מסרי אחריות מלאה לקרות התאונה הראשונה ונזקיה וכן לקרות התאונה השניה ונזקיה; בתוך כך נטען כי רכב מסרי לא ציית לתמרור 'עצור' שניצב בכיוון נסיעתו, התפרץ לעבר נתיב נסיעתו של רכב יונס, פגע ברכב יונס והדפו לעבר רכב זחאלקה [סע' 3 בכתב-התביעה שהוגש בת"א 22948-03-16].

6. נעים גרס כי הנהגת ברכב יונס היא שגרמה לתאונה הראשונה, והטעים כי מקום המפגש בין שני כלי-הרכב המעורבים בה היה שונה מן הנטען על-ידי נהגת רכב יונס. עוד טען נעים כי רכב מסרי לא הדף את רכב יונס לעבר רכב זחאלקה וכי התאונה השניה ארעה בנפרד ובמנותק מן התאונה הראשונה – אף זאת בשל אשמה של נהגת רכב יונס. בעליו של רכב מסרי הגיש תביעה נגד נהגת רכב יונס ונגד הראל לפיצוי נזקיו שנגרמו בתאונה הראשונה, בסך של 6,100 ₪ (להלן תביעת מסרי).

7. אף בעלת הפולקסווגן יחסה את הפגיעה ברכבה ואת הנזק שכרוך בכך לנהגת ברכב יונס; היא הגישה תביעה נגד הנהגת ברכב יונס ונגד הראל לפיצוי נזקיה, בסך של 19,328 ₪ (להלן תביעת זחאלקה). שתי הנתבעות הללו שיגרו הודעה לצד שלישי לבעליו של רכב מסרי, זאת על-בסיס מבוקשן לזקוף את קרות התאונה השניה לרכב מסרי שהיה מעורב בתאונה הראשונה.

8. עדי הצדדים נשמעו כולם ביום 27.2.2017. לתמיכת תביעתה של הראל העידו נהגת רכב יונס, הנוסעת ברכב יונס וחוקר מטעם הראל – מר אופיר לוי (להלן לוי). לביסוס תביעת מסרי העידו נעים ובעליו של רכב מסרי. להוכחת תביעת זחאלקה נשמעה עדות בנה של בעלת הפולקסווגן, מר מחמוד זחאלקה (להלן העד זחאלקה). ההפניות להלן הן לפרוטוקול, אלא אם צוין אחרת.

9. סיכומי טענות הצדדים הוגשו בכתב על-פי החלטה שניתנה בתום הבירור. לכל אחד מהצדדים ניתנה זכות תשובה ביחס לסיכומי הצד האחר [החלטות מיום 27.2.2017 ומיום 26.4.2017]. כל בעלי-הדין הסתפקו בהגשת סיכומים ראשיים ונמנעו מהגשת סיכומים נוספים.

10. נתתי את דעתי לראיות שהובאו, לעדויות שנשמעו ולטיעוני הצדדים בסיכומיהם. אקדים את המאוחר ואציין בפתח הדברים כי יש להשית את האחריות לקרות התאונה הראשונה על נהג רכב מסרי – תוך חיובה של נהגת רכב יונס באשם תורם להתרחשותה; במקביל יש לדחות את 'תזת ההדיפה' שמכוחה ועל-יסודה ביקשו הראל ונהגת רכב יונס לייחס לרכב מסרי אחריות לקרות התאונה השניה ולקבוע כי תאונה זו ארעה באשמה המלא של נהגת רכב יונס.

ב. התאונה הראשונה

1. כיווני נסיעתם של רכב יונס ורכב מסרי עובר לתאונה הראשונה אינם שנויים במחלוקת. רכב יונס נע בכביש הראשי בכפר קרע ממערב למזרח; רכב מסרי הגיע מרחוב צדדי שנמצא מימין לכביש הראשי בו נסע רכב יונס וביקש לפנות שמאלה, אל-תוך הכביש הראשי בכיוון מערב, קרי, בכיוון המנוגד לכיוון נסיעתו של רכב יונס.

2. מחלוקת ניטשה בין הצדדים בשאלה היכן אירע המפגש בין שני כלי-הרכב, בגדרה של התאונה הראשונה. על-פי עדותה של נהגת רכב יונס, התאונה ארעה בשטח הצומת ובמהלך ניסיונו של רכב מסרי לפנות שמאלה אל הכביש הראשי, בשלב מוקדם של הפניה. כך תיארה את הדברים בעדותה הראשית: "תוך כדי נסיעה בכביש ראשי, רכב צד ג' [...] הגיח במהירות מדרך צדדית מצד ימין שלי, לא ציית לתמרור אשר הוצג בנתיבו, התפרץ לעבר נתיב נסיעתי בניסיון לפנות שמאלה, פגע ברכבי [...]" [סע' 2 ב-ת/1].

מנגד, עמד נעים – נהג רכב מסרי, על כך שמקום התאונה היה שונה מן הנטען בתביעת הראל ובתצהיר נהגת רכב יונס. לפי עדותו, "[...] יצאתי שמאלה מצומת וחציתי את קו הצומת והתחלתי לנסוע כעשרים מטר לאחר שכבר השלמתי את הפנייה שמאלה. [...] בשלב זה לא היה הרכב של חברת הראל שהיה נהוג בידי גב' כרימה באופק (להלן: הרכב הפוגע). באופן פתאומי הגיע הרכב הפוגע דוהר ממולי סטה לעברי ופגע ברכב שלי מצד שמאלי קדמי [...]" [סע' 7-5 ב-נ/3].

3. מצאתי קשיים, במונחי מהימנות, הן בעדותה של נהגת רכב יונס והן בעדותו של נעים – הנהג ברכב מסרי; קשיים אלה ונפקויותיהם ידונו בהמשך. בכל הנוגע למיקום נקודת המפגש בין רכב יונס לבין רכב מסרי, נודעת חשיבות מכרעת למיקומי הפגיעות בשני כלי-הרכב המעורבים בתאונה הראשונה. מיקומי הפגיעות מתיישבים יותר עם קרות התאונה כשרכב מסרי נמצא בשלב מתקדם של ביצוע הפניה שמאלה, לקראת השלמתה; מיקומי הפגיעות אינם מתיישבים עם גרסת נהגת רכב יונס בדבר קרות התאונה טרם פניית רכב מסרי שמאלה, או בשלב מוקדם והתחלתי של הפניה – בתכוף לאחר כניסתו לצומת.

4. אילו ארעה התאונה הראשונה כנטען על-ידי נהגת רכב יונס, אזי הפגיעה בסקודה שנגרמה בתאונה זו (כל זאת במובחן מפגיעות מאוחרות יותר שאירעו במהלך נסיעת הסקודה לאחר התאונה הראשונה) הייתה צריכה להימצא בצד הימני הקדמי של רכב יונס או למצער בחזית הקדמית שלו. כך עולה מהתיאור שנמסר בעדותה הראשית של נהגת רכב יונס, שצוטטה לעיל.

כך עולה גם משחזור התאונה שערך לוי, חוקר הראל [ת/4]. מבחינה ראייתית לוקה השחזור בקושי מבחינת נאמנותו למציאות לאשורה, ועניין זה ידון בהמשך; לגופו, השחזור אינו מצדד בגרסה שעליה נשענה תביעת הראל, וקיים פער מהותי בינו לבין מיקום הפגיעה הנובעת מן התאונה ברכב יונס. שלושה תצלומי שחזור נכללו בדו"ח החוקר בהתייחס לתאונה הראשונה: צילום תחתון בעמ' 2, צילום בעמ' 3 וצילום בעמ' 4 שמציג את המפגש בין רכב יונס לבין רכב מסרי; לוי מסר כי בעריכתם הוא הסתמך על ביקורו במקום התאונה ועל שיחת טלפון שקיים עם נהגת רכב יונס, בלי שהוא נפגש עמה ובלי שהיא נכחה עמו בזירת התאונה בעריכת השחזור [עמ' 16 ש' 22-21, 26-25]. עיון מדוקדק בתצלומי השחזור שערך חוקר הראל לוי לגבי התאונה הראשונה מראה כי אילו ארעה התאונה כמתואר על-ידו, אזי הפגיעה בסקודה הייתה פגיעה חזיתית מובהקת – פגיעה שנובעת מחסימת נתיב נסיעתה בידי רכב מסרי שנכנס לצומת.

זאת ועוד. במהלך עדותה ערכה נהגת רכב יונס תרשים של מקום התאונה הראשונה, שרטטה את נתיב נסיעתה שלה ואת נתיב נסיעתו של רכב מסרי, ואף סימנה את מקום המפגש ביניהם ב-X [עמ' 6 ש' 15-14]. סימון מקום מפגש זה ביחס לנתיב נסיעתה של הסקודה מחייב גם הוא כי הפגיעה ברכב – אילו כך ארעה התאונה – הייתה פגיעה בחזית הקדמית של הסקודה.

5. מעתה אמור: לפי גרסת נהגת רכב יונס, היה רכבה צריך להיפגע בחזיתו בתאונה הראשונה. כך עלה במישרין מן התצהיר שנתנה, מן התשריט שערכה ומהתיאור שמסרה לחוקר הראל – והלה נתן לו ביטוי בתצלומי השחזור שערך. ודוק: מדובר בעדיה של הראל; הראל אינה עשויה להעלות גרסה שאינה תואמת את עדויותיהם. דא עקא, אין טענה על כך שבתאונה הראשונה נגרמה לסקודה פגיעה בחזית הקדמית שלה.

לתביעת הראל צורפה חוות-דעת שמאי על-אודות נזקי הסקודה. אין מחלוקת על כך שהנזקים שתועדו בחוות-הדעת לא הוגבלו רק למפגש עם רכב מסרי שאירע בתאונה הראשונה; הם נסבו גם על הנזקים שאירעו לרכב יונס לאחר התאונה הראשונה – בתאונה השניה בה הוא פגע ברכב זחאלקה, ובתאונה נוספת בה היה רכב יונס מעורב בין התאונה הראשונה לבין התאונה השניה, בגינה הוגשה נגד הראל תביעה שאינה מתבררת בהליך זה שלפני [ר' הסכמות הצדדים על כך בעמ' 4 ש' 28-25; להלן התאונה הנוספת]. כדי להסתייע במיקומי הנזק ברכב יונס לצרכי הכרעה במחלוקת שנוגעת לאופן התרחשותה של התאונה הראשונה, יש לחלץ מתוך חוות-דעת השמאי שפירטה את נזקי הסקודה את אלה שנבעו מן התאונה הראשונה.

6. נהגת רכב יונס אישרה בפה מלא כי התאונה הראשונה הניבה פגיעה אחת ויחידה ברכבה, זאת בפינה השמאלית הקדמית של הסקודה. כך אמרה: "לשאלת ביהמ"ש בתאונה הראשונה דופן שמאלית של הרכב שלך, הצד השמאלי נפגע, כן או לא אני משיבה שבתאונה הראשונה הוא פגע בי. איפה שהאורות של האוטו מקדימה, הוא פגע בי בפינה שמאלית קדמית. רק שם" [עמ' 6 ש' 26-24]. גם בהמשך עדותה חזרה נהגת רכב יונס על כך: "לשאלת ביהמ"ש אם בתאונה הראשונה הפגיעה ברכב שלך לא היתה גדולה אלא בפינה הקדמית שמאלית אני משיבה שנכון, לא היתה גדולה" [עמ' 10 ש' 3-2].

פגיעה במיקום זה, עליו עמדה נהגת רכב יונס באופן עקבי וברור, אינה מתיישבת עם עדותה לפיה התאונה הראשונה ארעה בשל התפרצותו של רכב מסרי לכביש שבו נסעה מימין לה, וטרם פנייתו של רכב מסרי שמאלה אל תוך הכביש הראשי. פגיעה במיקום זה סותרת מניה וביה את שחזור התאונה בידי חוקר הראל – שחזור שנעשה אף הוא אך ורק על-בסיס גרסתה של נהגת רכב יונס. על-מנת שרכב יונס יִפָּגע בפינה הקדמית השמאלית שלו, ובשים לב לכיווני נסיעתם של רכב יונס ורכב מסרי עובר למפגש ביניהם – שכלל אינם שנויים במחלוקת, היה רכב מסרי צריך להימצא בעת התאונה משמאל לרכב יונס או למצער בשלב מתקדם של ביצוע פנייתו שמאלה אל תוך הכביש שבו נסע רכב יונס בכיוון ההפוך.

7. יש תימוכין נוספים לכך שבמועד שבו ארעה התאונה הראשונה לא נמצא מסרי בשלבי כניסתו לצומת – מימין לרכב יונס או לפניו, אלא דווקא משמאל לפינה השמאלית-הקדמית של רכב יונס ובשלב מתקדם של ביצוע הפניה שמאלה אל הכביש הראשי. ראשית, כך שרטטה הנהגת ברכב יונס את מיקומי כלי-הרכב המעורבים בתאונה הראשונה בהודעה שמסרה להראל על-אודותיה ביום 4.10.2015, זמן קצר לאחר התאונה [ר' נספח ל-ת/1; להלן ההודעה למבטחת]. בתשריט שנכלל בהודעה למבטחת מוּקם רכב מסרי משמאל לדופן הקדמית השמאלית ברכב יונס. נהגת רכב יונס אישרה בעדותה כי היא שציירה את השרטוט שנכלל בהודעה למבטחת [עמ' 11 ש' 12-9]. מיקומי כלי-הרכב המעורבים בתאונה הראשונה על-פי שרטוט זה תואמים את מיקום הנזק בסקודה שנהגת רכב יונס יִחַסה לתאונה זו, ובה בעת הם סותרים באורח מובהק ומהותי את תיאור התאונה הראשונה כפי שהובא על-ידי נהגת רכב יונס בתצהירה. מיקום הנזק ברכב ותיאור התאונה בשרטוט שערכה בתכוף לאחריה נהנים מאמינות שלא ניתן ליחס לעדותה של נהגת רכב יונס לפני; נהגת רכב יונס לא סיפקה כל הסבר, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, לפער האמור – וגם עצם קיומו נזקף לחובתה, במונחי מהימנות.

שנית, כבר נאמר לעיל שבמהלך עדותה ערכה נהגת רכב יונס תשריט של התאונה הראשונה, כיווני הנסיעה של כלי-הרכב המעורבים בה ומקום המפגש ביניהם. חשיבות רבה נודעת לכך שאת נקודת המפגש בין כלי-הרכב מיקמה נהגת רכב יונס מחוץ למסלול הנסיעה שהיא יִחַסה לרכב מסרי [ר' נ/1 ועדות נהגת רכב יונס לגביו בעמ' 6 ש' 15-8]. פשיטא שהתאונה לא יכלה להתרחש מחוץ לנתיב נסיעתו של רכב מסרי. ציון מקום התאונה בדרך זו חשף את הקשיים בעדותה של נהגת רכב יונס בכל הנוגע לאופן קרות התאונה ומיקומה. מתווספת לכך העובדה שנהגת רכב יונס ניסתה לחמוק מציון מקום התאונה על-גבי התשריט והיא עשתה כן – באופן המתואר לעיל – רק לאחר שנדרשה לכך, חֶלֶף מתן תשובה שלא התייחסה למקום המפגש בין כלי-הרכב [שם].

8. במקביל, אין בידי לקבל את גרסת נעים כי התאונה כלל לא ארעה בשטח הצומת אלא בכביש הראשי, לאחר שרכב מסרי כבר השלים את פנייתו שמאלה ונסע מרחק-מה בכביש הראשי, בכיוון המנוגד לכיוון נסיעתו של רכב יונס. כך תיאר נעים את מקום התאונה בעדותו: "[...] פיניתי את הצומת, יצאתי, אחרי 20-30 מטר היא פגעה בי" [עמ' 29 ש' 17; ר' גם סע' 11 סיפא ב-נ/3]. כמה טעמים מצדדים בדחיית גרסה זו.

ראשית, עדותו של נעים לא הייתה עקבית ורישומה לא היה אמין. גם נעים, כמוהו כנהגת רכב יונס, כשל בתיאור מקום התאונה הראשונה. כך מסר, כשנדרש לשחזר את התאונה: "[...] אני מציב את הרכב שלי לפני הפנייה, אני מסמן שיש שם סיבוב, פיניתי את הצומת, אני יצאתי ואני מראה כיצד חזית הרכב שלי כמעט מול החזית של המבוטחת, אני מתקן כיצד אני עשיתי את הפנייה שמאלה ונכנסתי לנתיב שלי, שהוא הנתיב הנגדי לנסיעת המבוטחת. אני המשכתי ישר, כאשר אני בנתיב שלי אחרי הפנייה ואילו רכב המבוטחת עדיין לפניי ומולי בנתיבו. אחרי שראיתי אותה אני קצת עוד לא הספקתי להאיט, פגעה בי גילחה לי את האוטו ולא עצרה. אני מציב את כלי הרכב כך שהפינה השמאלית הקדמית ברכב שלי פוגעת בפינה השמאלית הקדמית של רכב המבוטחת" [עמ' 29 ש' 25 עד עמ' 30 ש' 4]. קשייה של עדות זו היו גלויים על-פניה.

שנית, עדות סותרת מסר נעים גם במענה לשאלה הישירה אם התאונה ארעה בתוך שטחו של הצומת או מחוץ לו; בתחילת החקירה הנגדית גרס שהתאונה ארעה מחוץ לצומת, אך בסיומה מסר דווקא כי התאונה התרחשה בשטח הצומת – ואישר זאת בעשותו שימוש במילה 'ברור' [השוו עמ' 29 ש' 4 לעמ' 30 ש' 28-17].

שלישית, עדות נעים שצוטטה לעיל על-אודות נסיבות התאונה לא תאמה את גרסתו בתצהיר, לפיה כשהשלים את פנייתו שמאלה עדיין לא נראה רכב יונס באופק. מעדותו בחקירה הנגדית עלה דווקא כי נעים ביצע את הפניה במהירות, לא הספיק להאט בסופה, ואו אז ראה את רכב יונס ושני כלי-הרכב פגעו זה בזה.

זאת ועוד. אין בידי לקבל את טענת נעים כי עובר לכניסתו לצומת עמדו לפניו כלי-רכב אחרים בכיוון נסיעתו, והוא האט את נסיעתו בהתקדמו אחריהם [עמ' 29 ש' 23-17]. לטענה כזו אין זכר בתצהירו של נעים; אילו היה בה ממש, היא הייתה מופיעה בעדותו הראשית בהדגשה. אכן, בכיוון נסיעתו של נעים ניצב תמרור 'האט ותן זכות קדימה' ולא תמרור 'עצור', ואשר על כן לא היה מחובתו לעצור עצירה מוחלטת בכניסה לצומת; יחד עם זאת היה עליו להראות כי הוא האט בכניסה לצומת, ומעדותו עלה כי לא עשה כן די הצורך.

הדברים הללו מלמדים על כך שהתאונה הראשונה ארעה בשטח הצומת, כשרכב מסרי מצוי לקראת השלמת פנייתו שמאלה אל תוך הכביש הראשי; כך נובע גם מן הדיון שהובא קודם לכן בגרסתה של נהגת רכב יונס ובמיקומי הפגיעה שגרמה התאונה הראשונה בסקודה.

9. חיזוק לכך מספק מיקומו ואופיו של הנזק ברכב מסרי. לתביעת מסרי צורפה חוות-דעת שמאי, על-פיה נפגע הרכב בצדו השמאלי הקדמי; הוטעם שם כי כנף קדמית שמאלית, מגן קדמי ודלת קדמית שמאלית התכופפו והיה צורך לתקנם. בעליו של רכב מסרי אישר כי הפגיעה ברכב כללה שבר של הפנס השמאלי, שבר של הציר השמאלי ויציאת הגלגל השמאלי הקדמי ממקומו [עמ' 22 ש' 9-8, עמ' 23 ש' 16-15]. נעים זקף פגיעה זו למכה שקיבל רכב מסרי מרכב יונס [עמ' 30 ש' 6-5]. בעדותו לפני הצביע נעים על הנזקים ברכב מסרי בתצלומים; מדובר בנזקי מעיכה שאינם נזקי שפשוף גרידא, באופן שתואם את הביטוי 'התכופפו' שננקט לגביהם בחוות-הדעת שצורפה לתביעת מסרי [ת/5, ת/6 ועמ' 30 ש' 11-8].

מיקומו ואופיו של הנזק בתביעת מסרי – כפי שעולה מעדויותיהם של בעל רכב מסרי ונעים ומחוות-הדעת שניתנה לתמיכת תביעה זו, אינם תואמים השתפשפות או 'התגלחות' של רכב יונס ברכב מסרי בעודם חולפים זה על-פני זה בכביש הראשי, בכיוונים מנוגדים. מדובר בנזק מסוג של מעיכה והתכופפות. נזק כזה תואם פגיעה של שני כלי-הרכב זה בזה כשהם במנח שתיארה נהגת רכב יונס בשרטוט שנכלל בהודעה למבטחת: הפגיעה ארעה בתוך שטח הצומת כשרכב מסרי מצוי בשלב מתקדם של ביצוע הפניה שמאלה אל תוך הכביש הראשי ורכב יונס מגיע לצומת מהכיוון שאליו פנה רכב מסרי. במצב דברים זה, נקל להבין כיצד אירע המפגש בין הפינה השמאלית הקדמית ברכב יונס לבין הדופן השמאלית הקדמית ברכב מסרי, באזור הגלגל ולכיוון דלת הנהג.

10. אילו היה רכב מסרי מצוי ממש בסיום הפניה שמאלה בעת שארעה התאונה, אזי היה מיקום הנזק בו שונה מזה שנגרם בפועל; במקרה כזה, רכב מסרי היה נפגע בצד האחורי של דופן שמאל. דא עקא, הפגיעה ארעה דווקא באזור הגלגל השמאלי הקדמי. נהגת רכב יונס אישרה שרכב מסרי נפגע בדופן השמאלית האמצעית [עמ' 6 ש' 20-19]. נובע מכך שיש להטיל אחריות על נהג רכב מסרי בשל אופן כניסתו לצומת. כאמור, מעדותו של נעים עלה כי הוא ביצע את הפניה במהירות והבחין ברכב יונס באיחור, ממש טרם קרות התאונה הראשונה.

חיזוק למסקנה זו מצוי בכך שבכיוון נסיעתו של נעים ניצב תמרור 'האט ותן זכות קדימה'. נעים לא חלק על כך, אף אישר כי המשמעות שנודעת לתמרור זה היא שבשטח הצומת, לרכב המגיע בכביש הראשי שאליו ביקש לפנות נתונה זכות קדימה [סע' 11 ב-נ/3; עמ' 28 ש' 24 עד עמ' 29 ש' 4]. עוד אישר נעים כי שדה הראיה בנקודת יציאתו מהצומת לכביש הראשי שאליו פנה הוא מוגבל [עמ' 29 ש' 14-9].

11. יחד עם זאת גם לנהגת ברכב יונס יש אחריות לקרות התאונה הראשונה בגדרו של אשם תורם. במהלך שלא עורר אמון, היא ניסתה להסתיר את נסיבות התאונה לאשורן, את מקום המפגש המדויק בין כלי-הרכב ואת מקום הִמַצאו של רכב מסרי ביחס לסקודה ברגע המפגש ביניהם. הגרסה שמסרה נהגת רכב יונס בתצהיר עדותה הראשית בעניינים הללו לא הפגינה מחויבות לאמת, והדבר נזקף לחובתה. אילו דובר בתאונה שארעה כל-כולה באשמו של נהג רכב מסרי, אזי אין לראות מה טעם מסרה נהגת רכב יונס עדות שאינה אמת בכל העניינים המהותיים שנוגעים לנסיבות התאונה וסיבת התרחשותה. לא ניתן להבין את עדותה אלא כמוּנעת על-ידי הרצון לטשטש את חלקה בגרימת התאונה ולגלגל את מלוא האחריות לה לפתחו של נהג הרכב האחר. הדברים תואמים את התרשמותי מעדותה של נהגת רכב יונס לפני. מקום המפגש בין שני כלי-הרכב בתאונה הראשונה, בצד השמאלי של הצומת בכיוון נסיעתו של רכב יונס ולא בצד הימני של הצומת, אינו מאפשר לייחס את מלוא האחריות לתאונה זו לרכב מסרי ומראה כי רכב יונס השיא תרומה להתרחשותה.

12. גם בהקשרים נוספים, עדותה של נהגת רכב יונס לא הייתה אמינה. כך, למשל, היא ניסתה להאדיר את אשמו של נהג רכב מסרי בכך שייחסה לו כניסה לצומת בניגוד לתמרור 'עצור' שניצב בכיוון נסיעתו. אין מחלוקת על כך שהתמרור בו מדובר לא היה 'עצור' אלא 'האט ותן זכות קדימה'; כך נקבע בדו"ח חוקר מטעם הראל [סע' 4 ב-ת/4]. אף-על-פי-כן ציינה נהגת רכב יונס בהודעה למבטחת כי תמרור 'עצור' הוא שניצב בכניסתו של נהג רכב מסרי לצומת; על בסיס הצהרתה זו טענה הראל בכתב-התביעה כי עובר לתאונה התעלם רכב מסרי מתמרור 'עצור' – עובדה שהתבררה כלא נכונה [שם, בסע' 3]. אין בידי לקבל את מבוקשה של נהגת רכב יונס להישמע בטענה כי היא איננה מבחינה בין תמרור 'עצור' לבין תמרור 'האט ותן זכות קדימה', וכי שני התמרורים, משמעם כי היה על נהג הרכב האחר לעצור ולהימנע מלהמשיך בנסיעה [עמ' 9 ש' 8-7, עמ' 12 ש' 22-20]; בשלב מוקדם של עדותה ידעה העדה לציין כי התמרור שניצב בדרכו של נהג רכב מסרי היה תמרור 'עצור', ורק אחר כך שינתה את עדותה ונאותה לאשר כי דובר בתמרור מסוג אחר [ר' והשוו עמ' 7 ש' 13-12 לעמ' 8 ש' 20-12]. הסבריה של נהגת רכב יונס על הטעם שבעטיו שינתה את עדותה לא עורר כל אמון.

זאת ועוד. כאשר נשאלה נהגת רכב יונס על הגרסה שמסרה לסוכן הביטוח לצרכי מתן ההודעה למבטחת ובעדותה במשטרה, הביעה חוסר ביטחון לגבי הגרסות שסיפקה אז; תשובתה הלמה מי שתיאורו את התאונה משתנה בהתאם לזמן ולנסיבות, ולא של מי שמחויב לאמירת אמת [עמ' 8 ש' 24-21, עמ' 9 ש' 27-26].

13. שני הנהגים המעורבים בתאונה הראשונה – נהגת רכב יונס ונהג רכב מסרי, נמצאו לא אמינים בכל הנוגע לתיאור שמסרו לגבי נסיבות התאונה ומיקומה, כמו גם במבוקשם לתלות את מלוא האחריות לקרות התאונה בצד האחר. לכל אחד מהם יש אחריות לקרות התאונה; ניכר כי שניהם הגיעו למקום בו ארעה בנהיגה לא זהירה ובמהירות יתרה, באופן שמתיישב עם מיקום הפגיעות ברכביהם ועם היעדר ניסיון מצדם לחמוק מהתאונה ולמנוע אותה. מאחר שבכיוון נסיעת רכב מסרי ניצב תמרור, אחריותו גדולה מזו של רכב יונס. לפיכך ישא נעים באחריות בשיעור 70% לקרות התאונה הראשונה, ואילו אחריות נהגת רכב יונס לה היא 30%.

14. בעדות הנוסעת ברכב יונס אין כדי לשנות מכך. שלא כעדותה של נהגת רכב יונס – שלקתה באי-אמירת אמת בעניינים מהותיים, ניכר כי אחותה שנכחה ברכבה כנוסעת נזהרה עד מאוד בלשונה ונמנעה מלתת עדות שצידדה באורח מובהק בעדותה של הנהגת. הנוסעת ברכב יונס אישרה כי היא אינה מחזיקה ברישיון נהיגה ולא ידעה לומר מה התמרור שניצב בכיוון נסיעתו של רכב מסרי, זאת גם בשל כך שהתאונה ארעה בחשכה [עמ' 13 ש' 13-10, עמ' 14 ש' 7-6].

15. במהלך שמיעת העדים – ללא כל בסיס בכתבי-הטענות ובתצהירים, ביקשה הראל להישמע בטענה כי אחר עלום שם שאינו נעים נהג ברכב מסרי בעת קרות התאונה הראשונה. יש לדחות טענה זו, שחרגה באופן מובהק מגבולות המחלוקת, לא סייעה להכרעה בה, ותרומתה היחידה התבטאה בבזבוז זמן שהוקדש לדיון לריק.

ראשית, הראל אינה מבטחת רכב מסרי; לא היה ביכולתה להתגונן מפני תביעת מסרי בטענה כי ברכב מסרי נהג מי שלא הורשה לכך על-פי חוזה הביטוח שביטויו בפוליסה. לא הובאה כל ראיה לכך שהייתה מגבלה חוקית שמנעה מנעים או מבעל רכב מסרי לנהוג בזמן התאונה [עמ' 21 ש' 28 עד עמ' 22 ש' 1]. נעים הטעים כי הוא לבדו נכח ברכב מסרי בזמן התאונה ועמד על כך שהוא שנהג בו [עמ' 27 ש' 17-12, עמ' 28 ש' 13-8].

שנית, הנהגת ברכב יונס והנוסעת ברכב יונס לא טענו כי נעים, שנכח יחד עמן בבית-המשפט, לא נהג ברכב מסרי כשארעה התאונה הראשונה – והופיע במקום כשהוא מציג עצמו כנהג רכב מסרי רק בשלב מאוחר יותר. בתאונה השניה פגע רכב יונס בצדו השמאלי הקדמי ברכב מסרי בצדו השמאלי ליד הגלגל הקדמי; מכאן שבמועד קרות התאונה היו נהגת רכב יונס ונהג רכב מסרי קרובים מאוד זה לזה. דא עקא, בעדותה של נהגת רכב יונס כלל לא נרמז לכך שאחר שאינו נעים ישב מאחורי הגה הרכב האחר בזמן התאונה.

שלישית, רק בעדותה של הנוסעת ברכב יונס נטען לראשונה – אף זאת רק בחקירה נגדית, כי מי שניגש לסקודה לאחר שזו הייתה מעורבת בתאונה הנוספת ובתאונה השניה לא היה נעים. לדבריה, לאחר התאונה השניה "[...] הגיעו אנשים ואמרו שלא הוא זה שנהג שפגע" [עמ' 13 ש' 25, עמ' 14 ש' 1, ור' גם בעמ' 14 ש' 13 ובעמ' 15 ש' 18]. אותם 'אחרים' שטענו כי נעים אינו מי שנהג ברכב מסרי בזמן התאונה הראשונה נותרו עלומי שם. עדותם לא נשמעה. חוקר הראל לא התבקש לבדוק את זהות הנהג ברכב מסרי. לא מדובר אפוא בעדות אלא ברכילות לשמה שמשקלה כאין וכאפס, פחות ממשקלה של עדות מפי השמועה. העד זחאלקה, שאת עדותו מצאתי ראויה לאמון, העיד דווקא שלאחר התאונה השניה הגיע נעים למקום ובינו לבין נהגת רכב יונס התנהל ויכוח בשאלה מי מהם אחראי לתאונה הראשונה [עמ' 33 ש' 10-5].

לבסוף, התביעה הראשונה מבין שלוש התביעות הוגשה בידי הראל. הראל הגישה את התביעה רק נגד נעים. נעים אינו בעל רכב מסרי. זיקתו היחידה של נעים לתאונה הראשונה עשויה להתבטא בהיותו נהג רכב מסרי בעת התרחשותה. בעצם הגשת התביעה כפי שהוגשה גלומה הודאה של הראל כי נעים הוא שנהג ברכב מסרי בזמן התאונה הראשונה. כלל הוא כי עובדה שבעל-דין הודה בה בכתב-טענותיו מחייבת אותו, והוא אינו רשאי להביא ראיות לסתירתה. לפיכך מנועה הראל מלטעון כי אחר שאיננו נעים נהג ברכב מסרי בתאונה הראשונה. לגופה, הטענה כלל לא הוכחה ונותרה בגדר רכילות גרידא שראוי היה להימנע מכל עיסוק בה.

16. המסקנה לעיל, כי לא רק נעים הגיע לצומת בנהיגה לא זהירה – אלא גם נהגת רכב יונס חטאה בכך, מתעצמת כאשר נדרשים לאשר אירע בין התאונה הראשונה לבין התאונה השניה. אדרש לכך כעת. יאמר כבר עתה: אפילו מצאתי כי מלוא האחריות לקרות התאונה הראשונה מוטלת על נהג רכב מסרי, לא היה בכך כדי לנקות את נהגת רכב יונס מאחריות מלאה לתאונה השניה, שהייתה בגדר אירוע נפרד מהתאונה הראשונה ולא קיימה כל זיקה סיבתית עמה.

ג. התאונה השניה

1. תביעת הראל נסמכה על טענה לקיומו של קשר שאין-בלתו – קשר של סיבה ותוצאה, בין התאונה הראשונה לבין התאונה השניה. בכתב-התביעה שהוגש בתביעת הראל הוטעם כי הרכב שהוצג כרכב הפוגע בתאונה הראשונה – הוא רכב מסרי – פגע ברכב יונס והדפו לעבר רכב חונה – הוא רכב זחאלקה [שם, בסע' 3]. אותה גרסה, שתכונה להלן 'תזת ההדיפה', צוינה גם בכתבי-הטענות שהגישו הראל ונהגת רכב יונס בתביעות מסרי וזחאלקה. בתצהיר עדותה מסרה נהגת רכב יונס גרסה שנסמכה על תזת ההדיפה, והיא יִחַסה את פגיעתה ברכב זחאלקה לכך שנהדפה לעברו על-ידי רכב מסרי שפגע בה בתאונה הראשונה [ת/1 בסע' 2].

2. מסרי כפר בתזת ההדיפה מכל וכל; בכתב-ההגנה שהגיש במענה לתביעת הראל נטען, כי לאחר התאונה הראשונה המשיך רכב יונס "[...] לדהור קדימה במהירות העולה על המותר בתוך הכפר, מהירות לכל הפחות אשר הגיעה לכ 80 קמ"ש, ולאחר מרחק של כ - יותר ממאה מטר נעצר לאחר שסטה שוב פעם והתנגש ברכב חונה ורכב נוסע, כאשר עקף את הרכב הנוסע מצד שמאלי ופגע בו, ושוב פגע ברכב החונה ומעקה בטיחות של בניין השייך למר מחסן זחלקה ורק אז נעצר הרכב" [שם, בסע' 6]. גם בתצהיר עדותו הראשית של נעים הובאה גרסה זו [סע' 7 ב-נ/3].

3. תזה ההדיפה, משמעה כי הפגיעה שנגרמה לרכב יונס בתאונה הראשונה בשל פגיעת רכב מסרי בו יצרה תנועה שגרמה לרכב יונס לפגוע ברכב זחאלקה, כך שהפגיעה ברכב זחאלקה הייתה תוצאה ישירה ובלתי-נמנעת של פגיעת רכב מסרי ברכב יונס. אין לך תיאור שהוא רחוק יותר מנסיבות פגיעתה של נהגת רכב יונס ברכב זחאלקה. את תזת ההדיפה יש לדחות בשתי ידיים. היא לא הוכחה, ולמעשה – נסתרה לחלוטין, באופן שהראה כי התאונה השניה התרחשה ללא כל זיקה לתאונה הראשונה, בלי שנבעה ממנה, ותוך שהגורם היחיד לה היה טיב נהיגתה של נהגת רכב יונס. להלן יובאו הטעמים לכך.

4. על אופי הפגיעה בין רכב יונס לבין רכב מסרי שארעה במהלך התאונה הראשונה עמדתי לעיל. במהלך פגיעה זו, רכב מסרי נמצא בחלקו לפני נתיב נסיעתו של רכב יונס, כשרכב מסרי מצוי לקראת השלמת פנייתו שמאלה לתוך הכביש הראשי שממנו הגיע רכב יונס. במצב דברים זה, לא הייתה כל הדיפה של רכב מסרי ביחס לרכב יונס; ככל שלפגיעה בין שני כלי-הרכב הייתה השפעה על רכב יונס, הייתה זו השפעה מסוג של עצירה ובלימה – ולא מסוג של הדיפה. אילו הייתה בפגיעה שארעה בתאונה הראשונה כדי להדוף את רכב מסרי באיזה שהוא אופן, הייתה ההדיפה מתרחשת בכיוון הנגדי למקום המצאו של רכב מסרי ביחס לרכב יונס. מדובר בכיוון המנוגד למקום חנייתו של רכב זחאלקה – שם פגע בו רכב יונס. ודוק: תנועת רכב יונס אשר הסתיימה בפגיעה ברכב זחאלקה החונה הייתה תנועה מובהקת קדימה, בהמשך כיוון הנסיעה בכביש הראשי ועל-פי מסלול הנסיעה של רכב יונס כפי שהיה לפני התאונה הראשונה. בתאונה זו לא קיבל רכב יונס כל מכה שהדפה אותו קדימה, זאת ללא קשר לשאלה מי משני הנהגים המעורבים בתאונה הראשונה נושא באחריות לה.

5. תזת ההדיפה מחייבת סמיכות של מקום בין התאונה הראשונה לבין התאונה השניה. על-מנת לייצר הדיפה תוצאתית, נדרש כי רכב זחאלקה ימצא קרוב מאוד למקום התאונה הראשונה, כך שפגיעת רכב מסרי ברכב יונס שארעה במהלכה תניב תוצאה של דחיפת הרכב אל-עבר רכב זחאלקה. קרבה מסוג זה אינה מתקיימת במקרה דנן. העד זחאלקה – שעדותו הותירה רושם גלוי, כנה ואמין, מסר בתצהירו שבין מקום התאונה הראשונה לבין מקום התאונה השניה הפריד מרחק של לפחות חמישים מטרים [סע' 4 ב-נ/4]. בעדותו לפני ציין העד כי בין מקום התאונה הראשונה לבין מקום התאונה השניה – מקום חניית רכב זחאלקה, יש לפחות מאה מטרים [עמ' 34 ש' 11]. יש לאמץ עדות זו כנכונה. היא תאמה את עדותו של נעים על כך.

6. בעדויות של עדי הראל – נהגת רכב יונס, הנוסעת ברכב יונס והחוקר לוי לא היה כדי להצביע על קרבה גיאוגרפית בין מקום התאונה הראשונה לבין מקום התאונה השניה, מן הסוג שנחשב הכרחי להוכחת תזה ההדיפה. בתצהיר נהגת רכב יונס הובאה גרסה דלה וסתמית בהקשר זה, תוך הימנעות מציון דבר-בה לגבי המרחק בין מקום התאונה הראשונה לבין מקום פגיעתה ברכב זחאלקה [סע' 2 ב-ת/1]. חֶסֶר זה מצוי גם בתצהיר הנוסעת ברכב יונס [סע' 2 ב-ת/2].

בעדותה התחמקה נהגת רכב יונס מליתן מענה ברור לגבי המרחק הממשי בין מקום התאונה הראשונה לבין מקום פגיעתה ברכב זחאלקה – באופן שתאם את הרושם השלילי שהותירה עדותה גם בעניינים אחרים מהותיים להכרעה [עמ' 9 ש' 24-13]; יחד עם זאת אישרה שאינה יודעת לנקוב במרחק הממשי בין שני המקומות [עמ' 9 ש' 12-9, עמ' 11 ש' 26-24, עמ' 12 ש' 17-15].

הנוסעת ברכב יונס – עליה כבר נאמר כי ניכר שעשתה מאמץ לדייק במתן עדותה, זאת בניגוד לאחותה-הנהגת, הצהירה שאין ביכולתה להעריך את המרחק בין מקום התאונה הראשונה לבין מקום התאונה השניה [עמ' 14 ש' 19-16, עמ' 15 ש' 14-10].

7. צוין לעיל שבכל הנוגע לתאונה הראשונה, לא סייעה להראל הבדיקה שערך החוקר מטעמה, אלא דווקא הראתה כי גרסתה של נהגת רכב יונס בדבר נסיבות אירוע התאונה – עליה נסמכה תביעת הראל, לוקה בקשיים. הדברים יפים גם ביחס למקום התאונה השניה שהוכחתו הייתה חיונית לשם ביסוס תזת ההדיפה. במה הדברים אמורים?

בעדותה בחקירה נגדית הוצג לנהגת רכב יונס תצלום שצורף לתצהירו של העד זחאלקה, בו הוצג מקום התאונה השניה – לרבות רכב זחאלקה הפגוע והמעקה והעמוד בהם פגע רכב יונס בסמוך לתאונה השניה. נהגת רכב יונס אישרה שתצלום זה מתעד נאמנה את מקום התאונה השניה וזיהתה בו את רכב זחאלקה, את המעקה והעמוד שבהם פגעה [עמ' 11 ש' 27 עד עמ' 12 ש' 4]. החוקר לוי התיימר לקבוע את מיקומה של התאונה השניה, כל זאת על-סמך שיחת טלפון עם נהגת רכב יונס ובלי שהיא נכחה עמו בזמן 'השחזור'. מן העדויות עלה כי החוקר טעה במקום שייחס לתאונה השניה ומיקם אותה קרוב יותר לתאונה הראשונה, ביחס למקום הממשי בו ארעה התאונה השניה. עיון בתצלום שצורף לתצהיר העד זחאלקה – לגביו אישרה נהגת רכב יונס כי הוא מציג באופן נכון את מקום התאונה השניה, והשוואתו לתצלום השחזור שערך לוי ואשר התיימר להציג את מקום התאונה השניה [בעמ' 4 ב-ת/4], מגלה בבירור שלא מדובר באותו מקום. מאפייניו של הבית שלידו נמצא רכב זחאלקה בחניה שונים לחלוטין בין התצלום האחד – שאושר בידי נהגת רכב יונס כנכון, לבין התצלום האחר, ה'משחזר'.

8. החוקר לוי לא ידע לבאר את השוני הגלוי בין שני התצלומים, ופטר את עצמו בכך שהתצלומים המשחזרים שערך התבססו על גרסתה של נהגת רכב יונס שנמסרה לו טלפונית, ללא נוכחות שלה במעמד השחזור [עמ' 18 ש' 18-12]. לוי ביקש להישמע בטענה כי המידע אשר נמסר לו טלפונית מפי נהגת רכב יונס היה מאוד ברור, אך כשהוצגו לנהגת רכב יונס במהלך חקירתה הנגדית תצלומי השחזור שערך החוקר על-סמך גרסתה – היא לא זיהתה את המקום [ר' עמ' 11 ש' 21-17 והשוו לעמ' 17 ש' 5].

על ערכו של 'שחזור' כזה אין צורך להרחיב את הדיבור; בגדרו, לוי לא טרח למדוד את המרחק בין מקום התאונה הראשונה למקום התאונה השניה, ולא היה בפיו הסבר לכך [עמ' 18 ש' 18, עמ' 19 ש' 7-6]. נמצא אפוא שלא היה בדו"ח החוקר, בתצהירו ובעדותו כדי לתרום דבר-מה להוכחתה של תזת ההדיפה.

עוד נזקפת לחובתו של החוקר לוי העובדה כי בעוד שלפי חקירתו הנגדית הוא התבקש לצלם את מקום התאונה ולהמחיש את גרסת נהגת רכב יונס בִּתמונות – אך לא לחקור את התאונה, בתצהירו הוא כלל עדות מפורשת על כך שחקר את נסיבות התאונה [השוו סע' 2 ב-ת/3 לעדות לוי בעמ' 16 ש' 13-4]. מתן הצהרה כוזבת מסוג זה אינו דבר של מה בכך, וטמון בה חומרה.

9. מעדותה של נהגת רכב יונס עלה כי מלוא ההתרחשות שהייתה מאוחרת לתאונה הראשונה נבעה מכך שהיא איבדה שליטה על הרכב שבו נהגה. הודאה באובדן שליטה ניתנה, שחור-על-גבי-לבן, בהודעה למבטחת – שם אישרה נהגת רכב יונס כי איבדה שליטה על הרכב שבו נהגה, אף-על-פי שבשלב זה ניסתה לתאר את סטייתה ימינה ופגיעתה ברכב זחאלקה כדבר שאירע מיד לאחר התאונה הראשונה ובסמיכות מקום לה – תיאור שחטא למציאות כהוויתה. סטיית נהגת רכב יונס מהכביש ימינה, תוך עַלִיָה על המדרכה ופגיעה ברכב זחאלקה החונה, לא אירעו מיד לאחר התאונה הראשונה אלא לאחר שרכבה המשיך בנסיעה מהירה כברת דרך, באותו נתיב שבו נסעה עובר לתאונה הראשונה.

10. בעדותה בחקירה נגדית אישרה נהגת רכב יונס שוב ושוב כי לאחר התאונה הראשונה ביקשה לעצור את הרכב, אך לא עשתה כן והמשיכה בנסיעה – תוך איבוד שליטה על הרכב שבו נהגה. בלשונה: "[...] אני רציתי לתת ברקס כדי לראות מה קרה ואז כנראה איבדתי שליטה ופגעתי באוטו הלבן, אח"כ בעמוד" [עמ' 6 ש' 23-22]. במקום אחר טענה נהגת רכב יונס כי לחצה על הברקס אך "הברקס לא החזיק", תוך התקדמות מהירה של רכב יונס קדימה, אלא שגם עתה הודתה כי כנראה איבדה שליטה על הרכב ולא ידעה מה עשתה [עמ' 10 ש' 5-3]. היא נמנעה מלאשר באורח פוזיטיבי כי הבלמים ברכב יונס לא עבדו לאחר התאונה הראשונה [עמ' 10 ש' 15-14; ר' גם עמ' 10 ש' 22-21].

כאשר הוטח בנהגת רכב יונס כי היה עליה לציין בהודעה למבטחת כי לא הצליחה להשתלט על הרכב בשל היעדר יכולת לבלום – אך הדבר לא נעשה, לא נמצא בפיה כל מענה [עמ' 11 ש' 16-13]. אם לא די בכך, גם לחוקר לוי מסרה נהגת רכב יונס כי לאחר התאונה הראשונה היא איבדה שליטה על הרכב שבו נהגה [עמ' 17 ש' 8-7]; גרסה זו נמסרה על-ידי לוי ללא כל אמירה שנוגעת לאובדן כוח בלימה בשל התאונה הראשונה, וללא אמירה כי נהגת רכב יונס ניסתה לבלום לאחר התאונה הראשונה אך כשלה בכך.

11. על-מנת להראות כי אובדן השליטה לא נבע מהגורם האנושי – קרי, מנהגת רכב יונס, אלא מן הפגיעה שנגרמה לרכב יונס בתאונה הראשונה, היה על הראל להציג חוות-דעת מומחה שתעיד על פגם מתאים בבלמים של רכב יונס ותזקוף אותו לתאונה הראשונה. מדובר בעניין מובהק של מומחיות מקצועית ולא ניתן להוכיחו בהבל-פה, לא כל שכן בעדות נהגת רכב יונס שקשייה רבים. חוות-דעת כזו לא הוצגה. זאת ועוד, עיון בחוות-דעת השמאי שצורפה לתביעת הראל מראה כי בגדרה של הפגיעה במוקד השמאלי הקדמי – פגיעה שרק אותה ניתן לזקוף לתאונה הראשונה, כלל לא נגרם נזק למערכת הבלמים. אשר על כן לא ניתן לייחס את כל מה שאירע לאחר התאונה הראשונה לתאונה זו, ולא מתקיים קשר סיבתי בין התאונה הראשונה לבין האירועים המאוחרים לה.

12. מן המקובץ עולה כי לאחר התאונה הראשונה איבדה נהגת רכב יונס שליטה על הרכב בו נהגה ובמקום לעצור במקום, כפי שביקשה לעשות וכפי שהתחייב מנסיבות העניין, הדהירה את רכבה קדימה וגרמה לתאונה השניה ולנזק נוסף, שאך בדרך נס לא הסתיים בפגיעות בנפש. מדובר באובדן שליטה שמקורו בנהגת רכב יונס, והוא לא נגרם על-ידי התאונה הראשונה. כבר נאמר לעיל שלמקום התאונה הראשונה הגיע רכב יונס בנסיעה מהירה, באופן שהשיא תרומה להתרחשותה. הפגיעה שגרמה התאונה הראשונה ברכב יונס לא הייתה גדולה; נהגת רכב יונס אישרה זאת במפורש [עמ' 10 ש' 3-2]. ככל שלתאונה הראשונה הייתה השפעה על נסיעת רכב יונס, הרי שהייתה זו השפעה בולמת ועוצרת – לא השפעה שיוצרת תנע קדימה. לפיכך אין לזקוף את נסיעתה המהירה של נהגת רכב יונס ממקום התאונה הראשונה, ואת כל מה שאירע במהלך נסיעה זו ובעטיה, לתאונה הראשונה.

13. במהלך הבאת הראיות הוצג לבית-המשפט סרטון שמתעד את נסיעת רכב יונס לאחר התאונה הראשונה ואת פגיעתו ברכב זחאלקה בתאונה השניה; הסרטון לא כלל את התאונה הראשונה [עמ' 4 ש' 12 עד עמ' 5 ש' 3]. צפייה בסרטון תואמת באורח מובהק את האמור לעיל; רכב יונס נראה בו כשהוא דוהר קדימה במהירות שלא תאמן, באורח שיצר סיכון מובהק לסביבתו ואשר התממש בתאונה השניה. בהקשר זה, הוכח כי רכב זחאלקה עמד עובר לפגיעתו בחניה פרטית מימין לדרך אשר שייכת לדודו של העד זחאלקה [עמ' 37 ש' 5-3]. יש להשית על נהגת רכב יונס ועל מבטחת הרכב – הראל, את מלוא האחריות לתאונה השניה, ללא כל מרכיב של אשם תורם מצד זחאלקה.

14. נהיגתה של נהגת רכב יונס בין התאונה הראשונה לבין התאונה השניה הייתה פרועה עד כדי כך שהיא כלל לא נתנה דעתה לכך שפגעה בין לבין ברכב נוסף, במסגרת התאונה הנוספת; בעדותה לפני היא ציינה שכלל לא ראתה את הפגיעה שגרמה בגדרה של התאונה הנוספת – אף-על-פי שהראל לא חלקה על קיומה של תאונה זו ועל כך שרכב יונס היה מעורב בה [ר' עדותה בעמ' 7 ש' 9-1 והשוו לעמ' 4 ש' 28-25 – שם תועדו עובדות שאינן שנויות במחלוקת]. הדברים עולים בקנה אחד עם היותה של התאונה השניה נובעת מן הגורם האנושי שביטויו באיכות נהיגתה של נהגת רכב יונס, הא ותו לא.

15. לבסוף, אדרש לטענתה של נהגת רכב יונס כי נהג רכב מסרי נמלט מהמקום. מדובר בטענה שראוי היה שלא תישמע. פגיעתו של רכב מסרי בתאונה הראשונה מנעה ממנו לזוז ממקומו, והוא נגרר משם לביתו של בעל הרכב; כך עלה מעדותו של בעל רכב מסרי [עמ' 23 ש' 16-14]. דווקא רכב יונס, הוא ש'ברח' מהמקום, ולא נעצר אלא לאחר שגרם לתאונה השניה ולתאונה הנוספת ונעצר על המדרכה אגב גרימת נזק למעקה ועמוד שנמצאו בדרכו [ר' עדות נהגת רכב יונס על כך בעמ' 7 ש' 2]. בנסיבות הללו, לא ברור על-סמך מה יִחַסה נהגת רכב יונס בריחה לנהג רכב מסרי [עמ' 10 ש' 22, עמ' 11 ש' 6]; כבר נאמר לעיל כי נעים – נהג רכב מסרי, הגיע למקום התאונה השניה. טענותיה של נהגת רכב יונס בעניין זה נחוו כמנותקות מן המציאות העובדתית שהוכחה, והדבר תואם את הרושם השלילי שהותירה עדותה, לפרטיה וכמכלול.

16. לא בכדי, זנחה הראל בסיכומיה את תזת ההדיפה כליל, ועתה ביקשה להישמע בגרסה חדשה ושונה – לפיה אובדן השליטה של נהגת רכב יונס נבע מן התאונה הראשונה. טיעון זה, שהועלה לראשונה בסיכומים, דינו דחיה. אם ביקשה הראל לטעון כי התאונה הראשונה גרמה לאובדן שליטה של נהגת רכב יונס, כי אז היה עליה לספק על כך גרסה מפורטת בתצהיר עדותה של נהגת רכב יונס, אלא שלא כך נעשה. התצהיר נסמך, בהתייחס לפגיעה ברכב זחאלקה, על תזת ההדיפה. טענה לאובדן שליטה, לא כל שכן אובדן שליטה שנזקף לתאונה הראשונה, לא נזכרה בו. לגופם של דברים הוברר מן הראיות שנסקרו לעיל כי אובדן השליטה אינו עשוי להיות מיוחס לתאונה הראשונה – בגדרו של קשר סיבתי עובדתי, קל וחומר בגדרו של קשר סיבתי משפטי. הוא נזקף כל-כולו לגורם האנושי שביטויו בנהגת רכב יונס. לשם הדוגמא, אם הייתה הפגיעה שנגרמה בתאונה הראשונה כרוכה בכך שרכב יונס היה נכנס לסחרור וסבסוב, ואילו הייתה נהגת רכב יונס טוענת כי בשל כך היא שגתה – במקום ללחוץ על הבלם לחצה על דוושת הגז ובשל כך פגעה ברכב זחאלקה, ואם הייתה גרסה זו מוכחת, היה מקום לזקוף את התאונה השניה לתאונה הראשונה. לא אלה הם פני הדברים כאן.

ד. סיכום ביניים

על-יסוד הדברים הללו אני קובעת כי האחריות לתאונה הראשונה מתחלקת בין הנהגים המעורבים בה בשיעור 70% לרכב מסרי ו- 30% לרכב יונס. באחריות לתאונה השניה נושא רק רכב יונס לבדו.

ה. מישור הנזק

1. לכל אחת משלוש התובענות צורפה חוות-דעת שמאי לשם פירוט הנזק שנתבע והערכת עלות התיקון שכרוכה בכך. אף אחד מבעלי-הדין לא ביקש להעמיד לחקירה נגדית את עורך חוות-הדעת שהגישו בעלי-הדין האחרים. אף לא הוגשו חוות-דעת נגדיות בנושא שומת הנזק. יש בכך כדי להשליך על יכולתו של צד להליך להעלות טענות שסותרות את תוכנה של חוות-הדעת שהגיש יריבו [ר' תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי וסע' 7 בהחלטה מיום 11.9.2016].

2. בעניין זה נקבע, ואושר בפסיקה של בית-המשפט המחוזי, כי "נוכח קיומה של חוות דעת מטעם התובעת, שנערכה ע"י שמאי מוסמך, שנחקר בבית משפט, אין דרך להתמודד עם טענות אלה, אלא ע"י חוות דעת שמאי נגדית מטעם הנתבעים... בהעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעות, נשארת חוות דעת של התובעת כראיה יחידה לענין גובה הנזק, ואין בית המשפט רשאי - גם נוכח טענות שיכולות להיות סבירות של בא כוח הנתבעות - לדחות את חוות הדעת רק בגלל אפשרות תיאורטית בדבר חסכון בעלות ע"י תיקון פחחות ע"י עובד התובעת" [ע"א (מח' ת"א) 30102-11-09 מנצור נ' פרי ירוחם השכרת רכב בע"מ, בפס' 4 (2010)]. הדברים יפים בענייננו מקל וחומר, בהתחשב בכך שבעלי-הדין כולם נמנעו באופן הדדי מהעמדת מומחי הצד האחר לחקירה.

3. אין בידי לקבל את טענת הראל כי מקום שבו ניזוק בתביעה כגון דא מגיש חוות-דעת מומחה שמפרטת את הנזק ברכבו ומעריכה את העלות הכרוכה בתיקונו, אך טוען גם כי תיקן את הרכב בלי שיציג קבלות על-אודות ביצוע התיקון ועלותו, אזי דין התביעה להידחות בשל אי הוכחתו של יסוד הנזק. זו עמדתי, והיא עומדת בעינה אף לאחר שנתתי את דעתי לפסק-הדין שצרפה הראל לסיכומיה [תא"מ (של' חד') 51630-12-14 אג'באריה נ' אג'באריה (2015)]. אנמק.

ראשית, תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם הכרעתה של ערכאת הערעור בעניין מנצור אשר צוטט לעיל. באותו עניין הוגש ערעורה של המבטחת בטענה כי מחיר התיקון של הרכב הניזוק כפי שהיה בפועל לא הוכח על-ידי התובע בבית-משפט קמא, ואשר על כן לא ניתן להסתמך על שומת הנזקים שנערכה בחוות-דעת מומחה – ויש לדחות את התביעה בשל אי-הוכחת רכיב הנזק. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור אגב חיוב המערערים בהוצאות מרביות בסך של 30,000 ₪, וסמך את ידו על פסק-דינו של בית-משפט השלום, בו התקבלה התביעה תוך כדי הסתמכות על חוות-הדעת השמאית שהוגשה לגבי הנזק. בהתמודדות בין פסק-דין של בית-משפט השלום לבין פסק-דין שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי – ידו של האחרון על העליונה, והוא מספק הנחיה נורמטיבית בעלת משקל ומשמעות לערכאות הדיוניות הנמוכות יותר [סע' 20 בחוק יסוד: השפיטה].

4. שנית, מצד הדין אין כל בסיס לקביעה כי אי-הוכחת עלות התיקון בפועל של רכב ניזוק, בתביעה של הניזוק – בעל הרכב, אשר מוגשת נגד המזיק – נהג הרכב הפוגע, משמעה כי הנזק לא הוכח גם אם הוגשה חוות-דעת שמאית לגביו, באופן שמחייב את דחיית התביעה כולה.

תביעת מסרי ננעצה בעילת הרשלנות, תוך יחוס רשלנות לנהגת רכב יונס שגרמה להתרחשות התאונה הראשונה [סע' 9-8 בכתב-התביעה]. ככל שימצא כי עוולת הרשלנות הוכחה בהתייחס לנהגת רכב יונס, אזי נושאת גם מבטחת הרכב – הראל, באחריות כלפי מסרי, מכוח היותה מבטחת רכב יונס; אך כלפי המזיק העיקרי, נהגת רכב יונס, עילת התביעה היא זו הקבועה בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין. בדומה, תביעת זחאלקה נסמכה גם היא על עולת הרשלנות וכן על עוולת הפרת חובה חקוקה [סע' 7 בכתב-התביעה].

בהליך דנן, אין צורך להכריע בשאלה אם כלפי זחאלקה, בגדרה של התאונה השניה, חטאה נהגת רכב יונס בעוולה של הפרת חובה חקוקה; די בקביעה לעיל כי בציר היחסים שבין נהגת רכב יונס לבין זחאלקה ארעה התאונה השניה בשל רשלנותה המלאה של נהגת רכב יונס. עוד נקבע כי כלפי מסרי, השיאה התנהגותה של נהגת רכב יונס תרומה בשיעור 30% להתרחשות התאונה הראשונה. אחריותה של נהגת רכב יונס נקבעה אפוא בגדרה של עוולת הרשלנות.

5. כך הוגדרה עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין:

35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.

36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף.

היסודות המכוננים את האחריות בגדרה של עוולת הרשלנות הם התנהגות שחרגה מסטנדרט של סבירות, נזק שגרמה ההתנהגות וקשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתנהגות לבין הנזק [ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (2013), פס' 9 לפסק-דינו של כב' השופט עמית]. כלל הוא כי תובע נדרש להוכיח את היסודות שמכוננים את האחריות במסגרת העילה שעליה השתית את תביעתו; הוא איננו נדרש להוכיח יסודות חיצוניים שאינם נמנים על עילה זו.

6. כאשר מדובר בתביעה לפיצוי נזק רכוש שנגרם לרכב בתאונת דרכים, והתביעה נעוצה בעוולת הרשלנות, חוות-דעת שמאית היא ברגיל ראיה טובה להוכחת הנזק שנובע מהתאונה, מרכיביו ועלות הטבתו. ודאי שאלה הם פני הדברים מקום שחוות-הדעת נותרה ראיה יחידה שהצד האחר לא חלק עליה – בין בהגשת חוות-דעת נגדית ובין בהעמדת נותן חוות-הדעת לחקירה. אם בעל-הדין האחר אינו מעמיד את נותן חוות-הדעת לחקירה נגדית הוא מגלה בכך את דעתו כי הוא מסכים לתוכנה של חוות-הדעת, על מרכיביה וסכומיה. אם התובע אינו מוכיח כי תיקן את רכבו בפועל, לא יהא זכאי למרכיב המע"מ שנכלל בחוות-הדעת; אך בין אי-הגשת קבלות התיקון לבין דחיית התביעה בשל אי-הוכחת הנזק, ארוכה הדרך.

תוצאה זו חוטאת לדין. עוולת הרשלנות, שמספקת את המסגרת לדיון, אינה משמיעה לנו כי מקום בו תוקן הרכב ולא הוצגו קבלות בגין התיקון, יש בכך כדי לאיין מניה וביה את קיומה ואת משקלה הראייתי של חוות-דעת שהוגשה על-אודות הנזק. מקום בו חוות-הדעת השמאית מהווה ראיה, בשים לב לכך שעורכה לא נחקר ולא הועמדה מולה חוות-דעת נגדית, הדברים מקבלים משנה תוקף. במקרה כזה, חוות-הדעת מספקת את הראיה הדרושה להוכחת מרכיב הנזק שנדרש לשם התקיימותה של עוולת הרשלנות.

7. התוצאה של דחיית תביעה בשל אי-הגשת קבלות תיקון חוטאת גם לתחושת הצדק. קשה לקבל כי ניזוק שהציג חוות-דעת לשם שומת הנזק שנגרם לרכבו בתאונת-דרכים ונמנע מתיקון הנזק יפוצה במלוא נזקיו לפי חוות-הדעת, בנסיבות הבירור כאן – קרי, כאשר חוות-הדעת לא התערערה בחקירה של עורכה או בהצגת חוות-דעת נגדית, אך ניזוק כזה שפעל לתיקון הרכב ולא הציג קבלות על כך – תביעתו תידחה והוא יעמוד מול שוקת שבורה. תוצאה זו, משמעה כי חוטא יצא נשכר, ואין ליתן לה יד. מאחר שהיא אינה נובעת מהמסגרת הנורמטיבית שהדין מספק להכרעה, ואינה מתחייבת מיסודותיה של עוולת הרשלנות, יש לדחותה.

8. אשר על כן, הוכחת תיקון ותשלום בגינו אינם יסוד הכרחי של עילת התביעה בתביעת מסרי או בתביעת זחאלקה נגד נהגת רכב יונס. אי-הוכחתו של יסוד שאינו נמנה על עילת התביעה, אין משמעו דחיית התביעה. הדין הישראלי אינו מטיל חובת תיקון על מי שרכבו ניזוק בתאונת דרכים, כתנאי לזכאותו לפיצוי. שאלת התיקון עשויה להתעורר בגדרה של טענת הגנה בדבר אי-הקטנת הנזק, אך טענה כזו אינה רלוונטית בענייננו. כאמור, הודאה בתיקון הרכב תוך הימנעות מהצגת קבלות על כך, יש לה משמעות אחת – והיא כי לתובע לא יפסק רכיב המע"מ שנכלל בחוות-הדעת, אם נכלל. יתכן ובמקרה מתאים לא יפסקו לו רכיבים נוספים של הנזק, כגון פיצוי בשל הזמן בו שהה הרכב במוסך לצורכי תיקונו, ככל שזה נתבע. בה בעת אין מדובר באי-הוכחה של רכיב מעילת התביעה, שבעטיה יוכרע גורל התביעה כולה לשבט.

שונים פני הדברים אם מדובר במתדיין מוסדי, שמודה בקיומו של פער מובנה בין שומת הנזק לפי חוות-הדעת שהוגשה על-ידו לבין עלות התיקון בפועל – שאז יש טעם בדרישה כי עלות התיקון בפועל תוכח בהצגת קבלות. לא אלה הם פני הדברים במקרה דנן, ותביעות זחאלקה ומסרי הן תביעות של ניזוק פרטי; אין לגביהם הנחת פער מובנה בין שומת הנזק בחוות-דעת לבין עלות התיקון בפועל [ר' ע"א (מח' מר') 33147-11-14 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (2015), וכן תא"מ (של' ראשל"צ) 48435-01-12 בדלי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (2012)].

9. בכך קיים שוני מהותי בין תביעות מסרי וזחאלקה לבין תביעת הראל. תביעת מסרי ותביעת זחאלקה הן תביעותיו של ניזוק שנפגע ממעשה רשלנות באופן ישיר. תביעת הראל איננה כזו; היא תביעת שיבוב של מבטחת בהתייחס לסכום ששילמה למבוטחה, מכוח זכות התחלוף הקבועה בסעיף 62(א) בחוק חוזה הביטוח, אשר מורה כך: "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם".

ת

לצרכי תביעת שיבוב שביסודה עילת תחלוף, עצם התשלום למבוטח והסכום ששולם לו נמנים על עילת התביעה, שכן רק התשלום למבוטח הוא שמקנה למבטחת זכות תביעה כלפי המזיק; כך בדיוק נוסחה עילת התביעה בכתב-התביעה שהוגש בתביעת הראל [שם ,בסע' 8]. בשל השוני בעילות התביעה, שונה באורח מהותי דינו של רכיב התשלום בתביעת הראל בהשוואה לתביעות מסרי וזחאלקה. אי-הוכחתו בתביעת הראל היה מכשיל את התביעה; לא כך הוא בתביעת מסרי ובתביעת זחאלקה.

10. בעליו של רכב מסרי סמך תביעתו על המסמכים שצורפו לכתב-התביעה: חוות-דעת שמאי (להלן חוו"ד מסרי) וקבלה בגין שכר-טרחת השמאי בסך 500 ₪ [סע' 5 ב-נ/2]. אין מחלוקת על כך שבעל רכב מסרי לא הציג תיעוד שמלמד על תיקון הרכב והתשלום שנעשה עבורו [עמ' 22 ש' 14-13]. יחד עם זאת, בעל רכב מסרי עמד על כך שהרכב תוקן אחרי התאונה [עמ' 22 ש' 16-15]. מעדותו של בעל רכב מסרי עלה כי הרכב עודנו מצוי בשימושו [עמ' 22 ש' 5-2]; בעדותו בחקירה נגדית, במענה לשאלות שנשאל על-ידי בא-כוח הראל, הובהר כי לא ניתן היה לעשות שימוש ברכב ללא תיקון שלו – בשים לב לנזק שנגרם לו בתאונה וכלל שבר בפנס קדמי ושבר בציר השמאלי הקדמי שהיה כרוך ביציאת הגלגל מהמקום [עמ' 22 ש' 9-8, עמ' 23 ש' 16-15]. גם נעים אישר כי רכב מסרי תוקן [עמ' 28 ש' 23-21].

חוו"ד מסרי תואמת את הנזקים הללו, והם בתורם הולמים את מנגנון הפגיעה ואת מיקומי הפגיעה שהוכחו ביחס לתאונה הראשונה. מרכיב החלקים בחוו"ד מסרי כולל פנס שמאלי קדמי, מתלה שמאלי קדמי וגלגל שמאלי קדמי בעלות כוללת של 1,050 ₪. מרכיב העבודות הועמד על סך של 2,550 ₪. יש לקבל סכומים אלה כמוכחים ומשקפים את נזקו של רכב מסרי שנובע מהתאונה הראשונה. מאחר שלא הוגשו חשבוניות וקבלות תיקון, בעל רכב מסרי אינו זכאי לרכיב המע"מ שנכלל בחוות-הדעת, אלא רק לסך של 3,600 ₪ בגין העבודות והחלקים. לסכום זה יש להוסיף את שכר-טרחת השמאי בסך 500 ₪, שתשלומו הוכח בהצגת קבלה.

הנזק בר-הפיצוי בתביעת מסרי מסתכם אפוא בסך של 4,100 ₪ בערכי יום הגשת התביעה, 2.5.2016. נוכח הקביעה לעיל בסוגיית האחריות, על בעל רכב מסרי לשאת בנזק בשיעור 70%, והוא זכאי לקבל מנהגת רכב יונס ומהראל פיצוי בשיעור 30% ממנו, קרי, בסך 1,230 ₪ ליום הגשתה של תביעת מסרי.

11. תביעת זחאלקה נתמכה גם היא בחוות-דעת שמאי (להלן חוו"ד זחאלקה). על-פי חוות-הדעת, נגרם לפולקסווגן נזק מסוג אובדן כללי בשל פגיעתו על-ידי נהגת רכב יונס בתאונה השניה. בתביעת זחאלקה נתבע ערך הרכב לפי חוות-דעת השמאי בסך 16,127 ₪, שכר-טרחת השמאי בסך 2,466 ₪ ועלות שירותי גרירה בסך 735 ₪ (סה"כ 19,328 ₪).

לתצהיר בנה של בעלת הרכב, העד זחאלקה, לא צורף תיעוד נוסף על זה שהוגש יחד עם כתב-התביעה. לא הוצגו קבלות בגין גרירת הרכב ושכר-טרחת השמאי שנתן את חוו"ד זחאלקה. אשר על כן לא הוכחה זכאות של בעלת רכב זחאלקה לסכומים הללו. בנוסף, נוכח הסתמכותה של תביעת זחאלקה על חוות-דעת השמאי שצורפה אליה, לא הובא טעם שיבאר מדוע אין לנכות משווי הרכב את ערך שרידיו בסך של 1,581 ₪ – ניכוי שמתחייב מחוות-הדעת [שם, בעמ' 1 ובעמ' 5]. הוכחה אפוא זכאות של בעלת רכב זחאלקה לתשלום בסך של 14,546 ₪ בגין נזקי הרכב שנגרמו בתאונה השניה, בערכי יום הגשת תביעתה (24.5.2016).

נוכח הקביעה כי התאונה השניה ארעה באשמה המלא של נהגת רכב יונס, יש להשית עליה ועל מבטחת חבותה – הראל, את התשלום האמור במלואו. במקביל, נוכח הקביעה כי לא היה קשר סיבתי בין התאונה הראשונה לבין התאונה השניה, נדחית ההודעה לצד שלישי שהגישו נהגת רכב יונס והראל בתביעת זחאלקה נגד בעל רכב מסרי.

12. במעמד הבירור העובדתי וטרם שמיעת עדותו של העד זחאלקה – העד היחיד שהובא לשם תמיכתה של תביעת זחאלקה, התנגד בא-כוח הראל לשמיעת עדותו וטען כי בהיעדר תצהיר עדות ראשית של בעלת רכב זחאלקה יש לדחות את תביעתה על-יסוד תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי [עמ' 31 ש' 23-18]. בהחלטה שניתנה באותו מעמד נקבע כך: "ההכרעה בטענה תיעשה בפסק הדין וככל שב"כ הראל יבקש להפנות שאלות למר זחאלקה בחקירה נגדית, לא יהא בכך כדי לגרוע מכוחה של הטענה המקדמית שעלתה". בהמשך להחלטה זו נחקר העד זחאלקה, בנה של בעלת הפולקסווגן, על-ידי בא-כוח מסרי ובא-כוח הראל בחקירה נגדית.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים שהועלו בסיכומים על-אודות היעדרו של תצהיר מטעם בעלת רכב זחאלקה, מצאתי שאין בכך משום חֶסֶר שצריך לגרום – בנסיבות המיוחדות למקרה דנן – לדחיית התביעה שהוגשה לפיצוי בשל נזקי רכב זחאלקה.

13. תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי אינה רלוונטית למקרה שלפני. בא-כוחה של בעלת רכב זחאלקה התייצב לדיון. לשם תמיכתה של תביעת זחאלקה ניתן תצהיר בנה של בעלת הרכב, אשר התייצב לדיון כדי להיחקר על תצהירו. לא מדובר אפוא בהיעדר התייצבות מן הסוג שנדון בתקנה 157, שרק היא תוביל לתוצאה הקיצונית של דחיית תובענה או מחיקתה. סילוק הליך על הסף ללא בירור שלו לגופו טומן בחובו פגיעה בזכות הגישה של תובע לערכאות, אשר הוכרה כבעלת ממד חוקתי [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 38-27 (מהדורה שניה, 2008)]. מדובר בסעד שלא ינתן בנקל, ואין מקום לנוקטו כאן.

14. אכן, בכתב-ההגנה שהוגש במענה לתביעת זחאלקה הוכחש הנזק, וממילא ברירת המחדל היא שהנזק מוכחש תמיד – כאמור בתקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי. יחד עם זאת, נתבע אשר מבקש להתגונן בטענה ספציפית שנוגעת לנזק הנטען על-ידי הצד שכנגד – כגון בטענה לקיומו של עבר ביטוחי שמשליך על שומת הנזק שהוצגה, נדרש לעשות כן באורח מפורש על-מנת ליתן לצד האחר הזדמנות להביא ראיות לסתור, שאם לא כן מדובר בטענה מפתיעה – והעלאתה ללא יכולת להתגונן מפניה כרוכה בעיוות-דין. בכתב-ההגנה שהוגש בתביעת זחאלקה הוכחש הנזק רק באופן כללי, ללא העלאת טענה קונקרטית לגביו תוך מתן הזדמנות לתובעת להגיב לכך בראיותיה.

15. רכב זחאלקה עמד בחניה בעת שנפגע על-ידי רכב יונס בתאונה השניה. באותו מועד היה רכב זה בחזקתו ובשימושו של מי שנשמע כעד מטעמה של בעלת הרכב – הלא הוא בנה מחמוד זחאלקה. הלה העיד כי נמצא בבניין שלידו חנה הרכב, יצא מיד כששמע את הרעש שיצרה פגיעתו של רכב יונס ברכב זחאלקה, וחזה בתוצאות פגיעתו של רכב יונס ברכב זחאלקה – בעוד נהגת הרכב והנוסעת בו נמצאות בתוכו. מחמוד זחאלקה אישר כי ראה גם את תוצאות פגיעתו של רכב יונס במעקה הבטיחות ובעמוד חשמל, לאחר שעלה על המדרכה [עמ' 32 ש' 19-13, עמ' 36 ש' 21-20]. העד זחאלקה נשאר בזירת התאונה במשך כשעתיים לאחריה, וחזה בהגעתו של נעים – נהג רכב מסרי, למקום [עמ' 32 ש' 24 עד עמ' 33 ש' 6]. העד זחאלקה הוא שהחנה את הפולקסווגן במקום שבו נפגע אחר-כך על-ידי רכב יונס, וידע להשיב על כך במהלך עדותו [עמ' 37 ש' 5-3]. כאשר בבעלות ברכב עסקינן, רישומו על-שם פלוני אינו קונקלוסיבי; העד זחאלקה לא ביקש לעצמו פיצוי שמגיע לבעלת רכב זחאלקה, והסביר את היעדרותה של אמו הרשומה כבעלת הרכב מהדיון [עמ' 36 ש' 12-10].

16. זאת ועוד. בהליך דנן – נוכח צירוף התובענות ואיחוד הבירור בהן – היה כל אחד מבעלי-הדין בעל 'כובע' כפול של תובע ונתבע. הראיות שהובאו, מחוץ לדלת אמותיה של תביעת זחאלקה, הוכיחו כדבעי את טיבו ואופיו של הנזק שנגרם לרכב זחאלקה בתאונה השניה. גם אם בכתב-ההגנה הוכחש הנזק, הרי שבהתנהלותם הדיונית של הצדדים בכלל, ובראיות שהובאו בפרט, היה כדי לגרוע מהכחשה זו.

ראשית, כבר הוטעם שכל בעלי-הדין נמנעו הדדית מעמידה על שמיעתו של מומחה הצד האחר בחקירה נגדית על חוות-דעתו. שנית, מהעדויות שנשמעו ומהראיות שהובאו – לרבות הסרטון שתיעד את פגיעתה של נהגת רכב יונס ברכב זחאלקה ואת אופי נסיעתה עובר לתאונה השניה, עלה כי רכב יונס פגע ברכב זחאלקה בעוצמה מֵרַבִּית, תוך שנסיעתו המהירה נבלמת ונעצרת ברכב זחאלקה החונה. עדות הנהגת ברכב יונס העלתה כי פגיעת רכבה בתאונה הראשונה לא הייתה גדולה; אף-על-פי-כן, הוגשה בתביעת הראל חוות-דעת לפיה נגרם לרכב יונס אובדן מוחלט. נוכח עדותה של נהגת רכב יונס על-אודות אופי פגיעתה ברכב זחאלקה החונה, ותיעוד הפגיעה ועוצמתה בסרטון, אין נהגת רכב יונס עשויה להישמע בטענה כי לרכבה שלה נגרם אובדן מוחלט בתאונה השניה – אך הרכב שבו פגעה לא ניזוק באותו אופן. מאחר שטענה זו אינה נתונה לנהגת רכב יונס, היא אינה עומדת גם לחליפתה – הראל.

17. נוכח ההחלטה שניתנה במהלך הדיון, טרם שמיעתו של העד זחאלקה, היה על בא-כוח הראל להפנות אליו כל שאלה רלוונטית בנושא הנזק; אם היה נבצר מהעד לספק מענה, כי אז היה מקום לדון בנפקות שנודעת לאי-מתן תצהיר על-ידי בעלת הרכב. דא עקא, שאלות כאלה לא הופנו לעד כלל ועיקר. לפיכך נותרה טענת הראל בדבר נפקדותה של התובעת זחאלקה בגדר טענה לשם טענה, ולא דבר-מה מהותי שמנע מהראל להוכיח את הגנתה מפני תביעת זחאלקה או יצר חֶסֶר שנוגע להוכחת תביעת זחאלקה כשהיא לעצמה. הטענה נדחית אפוא.

18. תביעת הראל נסמכה על חוות-דעת שמאי, בה נקבע אובדן מוחלט של רכב יונס (להלן חוו"ד הראל). חוו"ד הראל נסבה על כל הפגיעות שאירעו לסקודה בתאונה הראשונה, בתאונה השניה ובתאונה הנוספת. כבר עמדתי לעיל על עדותה של נהגת רכב יונס, לפיה הפגיעה ברכב בעטיה של התאונה הראשונה הוגבלה רק למוקד השמאלי הקדמי – הוא המוקד בו נוצר מגע בין רכב יונס ורכב מסרי. מוקדי נזק אחרים שנזכרו בחוו"ד הראל אינם קשורים לתאונה הראשונה; נוכח קביעתי בדבר עצמאות התאונה השניה, הם אינם נובעים מהתאונה הראשונה. הנפקות שנודעת לכך היא כי ניתן לייחס למסרי רק את הנזק במוקד השמאלי הקדמי, שהוערך בחוו"ד הראל בסך של 13,009.61 ₪ כולל מע"מ. מאחר שרכב יונס הוכרז אובדן מוחלט ולא תוקן, אין מקום לפסוק את רכיב המע"מ והנזק הינו 11,025 ₪. סכום זה עולה בקנה אחד עם עדות הנהגת ברכב יונס, לפיה המכה שקיבל רכבה בתאונה הראשונה לא הייתה גדולה. לסכום זה יש להוסיף את שכ"ט השמאי בו נשאה הראל בסך 493 ₪, ובסך-הכול 11,518 ₪ בערכי יום הגשת תביעתה של הראל (10.3.2016).

אין להפחית מסכום זה חלק יחסי בשל עלות שרידי רכב יונס. נזק מסוג אובדן מוחלט נגרם לרכב יונס בעקבות מעורבותו בתאונות שהיו מאוחרות לתאונה הראשונה – מעורבות שהייתה עצמאית, נגרמה באשמתה של נהגת רכב יונס ולא נבעה מהתאונה הראשונה. אילו נבדק רכב יונס מיד לאחר התאונה הראשונה, ובשל נזק זה הייתה מוגשת תביעת הראל, אזי היה הנזק מסתכם בסכום שצוין לעיל ואשר מבטא את הנזק שנגרם בתאונה הראשונה ואת שכר-טרחת השמאי. מאחר שיתרת הנזק בחוו"ד הראל נזקפה לאירועים מאוחרים לתאונה הראשונה, ומאחר שבשל אירועים אלה נגרם לרכב אובדן מוחלט ונצמחה גם זכות לקבלת ערך השרידים, אין להפחית חלק יחסי של ערך השרידים מהתחשיב בציר היחסים שבין הראל לבין מסרי.

קבעתי כי למסרי אחריות לקרות התאונה הראשונה בשיעור 70%, ונהגת רכב יונס אחראית לה בשיעור 30%. במצב דברים זה יש לחייב את נעים – נהג רכב מסרי והנתבע בתביעת הראל, בתשלום 70% מן הסכום האמור לעיל, שהינו סך של 8,063 ₪.

19. אילו הייתה תביעת הראל מוגשת לתשלום הנזק שנגרם לרכב יונס בתאונה הראשונה בלבד – כפי שצריך היה להיעשות, כי אז הייתה התביעה מתבררת בסדר-דין מהיר והאגרה בגינה הייתה חלה בהתאם לכך. על-בסיס הראיות שהובאו, לא היה מקום להגיש את התביעה נגד מסרי על כלל הנזקים שנגרמו ברכב יונס, לרבות אלה שהיו באחריותה המובהקת של נהגת רכב יונס. מאחר שתביעת הראל נגד מסרי התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, ומאחר שגם תביעת מסרי נגד הראל ונהגת רכב יונס התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה, ישא כל אחד מבעלי-הדין בתביעות הללו באגרת המשפט שחלה בגין תביעתו.

ו. סיכומם של דברים

1. די באמור לעיל כדי להכריע בתובענות ההדדיות, ואין צורך להידרש לטענות נוספות שהועלו.

2. לבקשת הראל, אני פוסקת את שכר עדותו של החוקר מטעמה בסך של 300 ₪, אשר ישולם בידי הראל ללוי תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין. בעדותו של לוי לא היה כדי להשיא כל תרומה להוכחת תביעתה של הראל. עימות ממצאי 'השחזור' שערך החוקר עם מיקומי הנזק בכלי-הרכב המעורבים בתאונה הראשונה היה חושף זאת. אשר לתאונה השניה, החוקר טעה במקום התרחשותה ולא טרח למדוד את המרחק בין מקום זה למקום התאונה הראשונה. אשר על כן תישא הראל לבדה בסכום זה, ואין להשיתו על מי מבעלי-הדין האחרים.

3. התוצאה היא אפוא כלהלן:

א. תביעת הראל בת"א 22948-03-16 מתקבלת בחלקה, תוך חיובו של הנתבע בה – נעים, נהג רכב מסרי, לשלם להראל סך של 8,063 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (10.3.2016) עד יום פסק-הדין. בגין סכום זה ישלם מסרי להראל שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בסך של 1,415 ₪ בערכי יום פסק-הדין.

ב. תביעת מסרי בת"א 4242-05-16 מתקבלת בחלקה תוך חיוב הנתבעים בה – נהגת רכב יונס והראל, לשלם למוחמד מסרי סך של 1,230 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (2.5.2016) עד יום פסק-הדין. בגין סכום זה ישלמו הנתבעים בהליך זה לתובע בו שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בסך של 930 ₪ בערכי יום פסק-הדין.

ג. תביעת זחאלקה בת"א 50357-05-16 מתקבלת בחלקה תוך חיוב הנתבעים בה – נהגת רכב יונס והראל, לשלם להדאיה זחאלקה סך 14,546 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24.5.2016) עד יום פסק-הדין. בגין סכום זה ישלמו הנתבעים בהליך זה לתובעת בו שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בסך של 2,553 ₪ וכן הוצאות משפט בגין אגרה בסך 752 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין.

ד. ההודעה לצד שלישי בתביעת זחאלקה בת"א 50357-05-16 נדחית במלואה. בגינה ישלמו מגישי ההודעה – נהגת רכב יונס והראל, לצד השלישי – מוחמד מסרי, שכ"ט עו"ד בסך של 3,392 ₪ בערכי יום פסק-הדין.

ה. חיוביהם של נהגת רכב יונס והראל הם ביחד ולחוד.

4. הסכום הפסוק ישולם על-ידי הגורם שחב בו תוך שלושים יום מהמועד בו יומצא לו פסק-הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ז, 28 יוני 2017, בהעדר הצדדים.