1. לפניי תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, אשר על פי הנטען נגרמו לתובע עקב שתי תאונות דרכים: האחת ביום 21.7.15, עת נפגע לטענתו כאשר נהג ברכב 2784369 ורכב אחר התנגש בו מאחור. התאונה השנייה אירעה ביום 1.3.18 עת נהג ברכבו ונפגע מרכב שפגע בו חזיתית.
2. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").
3. התובע הינו יליד 15/10/70, היה בן 44 בעת התרחשות התאונה הראשונה ובן 47 בעת התרחשות התאונה השנייה, ועתה הינו בן 51 שנים. זמן מה לאחר התאונה הראשונה נבדק התובע ע"י אורטופד כשהוא מלין בעיקר על כאבים בגבו. לאחר התאונה השנייה הובהל התובע לביה"ח ברזילי כשהוא מלין על כאבים בכל חלקי גופו.
4. הנתבעת 1, אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, כופרת בטענות התובע לנזקיו בגין התאונה הראשונה. הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, כופרת בנזקי התובע הנטענים לעניין התאונה השנייה. הנתבעות טוענות שתיהן כי עסקינן בתובע מגמתי שמבקש להעצים נזקיו, כשלמעשה לא נגרמה לתובע נכות תפקודית בשיעורים הניכרים שלהם טוען, והוא מבקש להיפרע מהן שלא כדין.

הנכות הרפואית:

5. התובע נבדק ע"י אורטופד מומחה בכירורגיה אורטופדית, ד"ר אברהם ארסבן, אשר קבע כי בעקבות התאונה הראשונה נותרו לתובע 10% נכות לפי סעיף 37(7) א לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה( תשט"ז 1956 בגין החבלה בגב התחתון. המומחה מצא כי התאונה השנייה לא החמירה את מצב הגב התחתון.

כן קבע המומחה אחוזי נכות זמניים בעקבות התאונה הראשונה:

100% מיום 31.10.15-21.7.15.

50% מיום 1.11.15 – 31.12.15.

20% מיום 1.1.16 - 29.2.16.

כן קבע המומחה כי בעקבות התאונה השנייה סובל התובע מנכות בשיעור 10% בגין השורש כף היד לפי סעיף 35(1)ב'. המומחה העניק לתובע אחוזי נכות זמנית לאחר התאונה השנייה כדלקמן:

100% מיום 1.3.18- 31.7.18

40% מיום 1.8.18- 30.9.18.

20% מיום 1.10.18- 30.11.18 .

6. בנוסף, נבדק התובע אף ע"י מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר אלי קריצמן, אשר קבע כי בעקבות התאונה הראשונה נותר התובע סובל מהפרעת הסתגלות שמקנה לו 5% נכות לפי סעיף 34 ב ( 1-2 ) לצמיתות.

בעקבות התאונה השנייה קבע המומחה החמרה במצבו של התובע, ומצבו כיום תואם למצב של 20% נכות לפי סעיף 34 ב (3) לצמיתות כאשר כאמור 5% מהם מיוחסים לתאונה הראשונה ו-15% לתאונה השנייה.

7. לשני המומחים הרפואיים נשלחו שאלות הבהרה והם אף נחקרו בחקירה נגדית על חוות דעתם, אולם לא מצאו לשנות מחוות דעתם.

1. כך, המומחה בתחום האורטופדיה נחקר ע"י הנתבעת 2 לעניין טענתה כי לאורך המסמכים הרפואיים לא הופיעו מאז התאונה השנייה תלונות חוזרות ונשנות על מגבלות בשורש כף היד או ממצאים כלשהם בנושא, והנכות מבוססת על תלונות התובע למומחה במועד בדיקתו. המומחה הרפואי עמד על קביעתו וטען כי בדק את התובע אקטיבית ופסיבית ומצא מגבלה בתנועה, ולפי התרשמותו ולאור ניסיונו אין מדובר בהתחזות (פרוטוקול הדיון מיום 9.3.21 עמ' 10 ש' 25-35, עמ' 11 ש' 1-3). המומחה עומת עם טענת הנתבעת 2 כי ממצא בשורש כף היד הופיע כבר במיפוי עובר לתאונה השנייה וציין כי מיפויים ברוב המקרים הם חיוביים ומציגים שינויים ניווניים. הוא מתייחס לממצאים רק עת מדובר בממצא פוקלי (עמ' 11 ש' 28-31). המומחה הסביר כי עת לא היה בנמצא כל התייחסות ספציפית לעבר רפואי בשורש כף היד, התייחס לממצאי הבדיקה האובייקטיבית וקבע כי אכן לתובע מגבלה בשורש כף היד שלא הייתה עובר לתאונה. לכן יש לייחס את ההגבלות שמצא לתאונה השנייה ואף הסביר כיצד קובע את הקשר הסיבתי בין הממצא לתאונה (עמ' 12 ש' 1-8, ש' 25-28) הגם כי אותו מיפוי משנת 2018 לא הוצג (עמ' 13 ש' 32-33). המומחה חזר בסיום חקירתו ע"י ב"כ הנתבעת 2 כי אפילו המיפוי הראה ממצאים חיוביים, הרי שאינם קשורים להגבלה בתנועה (עמ' 14 ש' 17-29).
2. כן נחקר המומחה ע"י הנתבעת 1 אשר עימתה אותו עם הטענה כי המומחה התעלם מעבר רפואי בגבו התחתון של התובע. המומחה העיד כי חרף המסמכים שהוצגו אין מדובר בעבר רפואי משמעותי כפי שמנסה הנתבעת 1 לצייר, ואין בכך להשליך על קביעתו (עמ' 17 ש' 1-28). המומחה אף הסביר כי כיום בהתאם לחוק, אם לא הופיעו ממצאים בעבר על הגבלת תנועה, אינו יכול לנכות מהנכות שמצא בגין מצב רפואי קודם (עמ' 18 ש' 27-29, עמ' 19 ש' 7-8).
3. המומחה אף נחקר ע"י בא התובע אשר ניסה לטעון כי המומחה לא ייחס לתאונה השנייה כל החמרה במצב הגב התחתון של התובע חרף לשיטתו תיאורים על סבל והחמרת מצב. המומחה השיב כי ממצאיו לעניין הגבלת התנועה היו זהים לבדיקתו לאחר התאונה הראשונה, ואכן התובע סבל, אך אין בכך להעיד כי אובייקטיבית הוחמר מצבו (עמ' 26 ש' 5-20). המומחה אף ציין כי האמין לתובע כי כיום לאחר התאונה הוא לא מסוגל לעבוד מפאת מצבו בעקבות התאונה, ולא מסוגל להתמיד בעבודותיו. לשיטתו, חוסר תעסוקתו אינו נובע מהרגל כלשהו לא לעבוד ללא קשר לתאונה (עמ' 33 ש' 1-8).

11. המומחה בתחום הנפש עומת עם טענת הנתבעת 2 לגבי הסוגיה כיצד קבע המומחה החמרה נפשית ללא שנקבעה החמרה אורטופדית בכאבי הגב של התובע. המומחה ציין כי אפילו לא הייתה החמרה פיזית בכאבי הגב, מהם סובל התובע כאב כרוני, הרי שתוספת דבר נוסף לכאביו, כגון הנכות בשורש כף היד, היא מבחינתו הקש ששבר את גב הגמל ובבחינת גולגולת דקה (עמ' 41 ש' 19-24) המומחה אף ציין מפורשות כי חוסר היכולת של התובע לשוב למעגל העבודה לא נבעה מרצון לשבת בבית, אלא מהפרעת ההסתגלות ממנה סבל בעטיין של התאונות לצד מאפייניו האישיותיים הנמוכים מלכתחילה (עמ' 42 ש' 1-24 ).

12. בכל מקרה לא הוכח כל פער בין ממצאי תעסוקתו של התובע בשטח לבין מה שמסר למומחה. מדו"ח רציפות המל"ל עולה כי התובע עבד פרקים לא מבוטלים במהלך השנים (נספח א למוצגי הנתבעת 1).

13. המומחה אף עומת עם טענות ב"כ התובע ואישר שנית כי הפגיעה בכף היד הייתה הקש ששבר את גב הגמל מבחינת התובע אפילו לא הוחמר מצבו הפיזי של גבו (עמ' 44 ש' 29-35). כן עומת המומחה עם טענת ב"כ התובע שניסה לטעון כי אין די ב-20% נכות לשקף הפרעה נפשית במישורי חיים כה רבים הכוללים מישור חברתי תעסוקתי וציין כי אכן די ב-20% נכות, וכל התחומים שוקללו על ידיו (עמ' 45 ש' 13-25) לנוכח טענת התובע לפיה העובדה שהוחלפו תרופות כה רבות עשויות להצביע על החמרת מצב, גרס המומחה כי התרופות הוחלפו לא מכיוון שהמצב הוחמר אלא כי לא התאימו לתובע, והוא לא הגיב להן, החמרת מצב תתבטא כך ציין המומחה בטיפולים מסוג אחר כגון מכות חשמל, ואולם במקרה של התובע המצב היה יציב (עמ' 48 ש' 16-34).

המומחה שלל טענת התובע כי התרופות החמירו מצבו והסבו לו תופעות לוואי וטען כי התובע לא ציין ממצאים תואמים לתלונות כאלו (עמ' 50 ש' 8-18).

14. המומחה נחקר ע"י ב"כ הנתבעת 1 ועומת עם השאלה האם אכן נטל התובע את התרופות בתחום הנפש שניתנו לו או שמא ביקש להאדיר מצבו. המומחה ציין כי הגם כי לא ראה מרשמים לפיהם רכש התובע את התרופות אין בכך להצביע כי לא נטל אותן, וממילא אף יכול לקנות את התרופות ולא ליטול אותן (עמ' 50 ש' 22-31). המומחה אף ציין וחזר על דבריו כי לא מצא כי התובע בדה את בעיותיו בתחום הנפש, והגם כי הייתה קיימת מידת מה של הגזמה התרשם כי קיים חולי ודיכאון (עמ' 51 ש' 17-24).

כמו כן נבדק התובע ע"י מומחה בתחום הנוירולוגי, פרופ' איתן אוריאל, אשר קבע כי מדובר בחבלת ראש קלה ללא עדות לפגיעה תוך גולגולתית. המומחה קבע כי לא נותרה לתובע נכות נוירולוגית צמיתה בעקבות התאונה השנייה. המומחה קבע לתובע נכות נוירולוגית זמנית של 15% לתקופה של שנה לאחר התאונה השנייה. ככל שבחר התובע להפנות טענות כלפי המומחה הנוירולוגי, פרופ' אוריאל, הרי שבחר שלא לזמנו לחקירה על חוות דעתו באופן האומר דרשני, ומכך אין לו להלין אלא על עצמו, והאמור בחוות הדעת לא נסתר.

15. המומחים הרפואיים אשר בדקו את התובע, מונו ע"י בית המשפט, ולפיכך אין להם כל עניין לרצות את אחד הצדדים, וכל חוות דעת של מומחה נטולת פניות ואובייקטיבית, ולמעט מקרים חריגים, בית המשפט נוטה לאמצה.

בית המשפט עמד על מעמדו של המומחה בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו), 20.11.06) : "למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, והוא חב נאמנות והגינות מוגברות כלפי בית המשפט, עליו להיות נטרלי ולפעול ללא משוא פנים או ניגוד עניינים, כמי שמסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, וככזה הוא משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט".

וכן ברע"א 1858/08 הדר חב' לביטוח בע"מ נ' גלית אמויאל (פורסם בנבו 9.7.08): "מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט הוסדר בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים), שהותקנו בעקבות תיקון 5 לחוק הפיצויים. מגמת המחוקק ומחוקק המשנה הייתה לאפשר לצדדים ולבית המשפט להסתמך על חוות דעת של גורם עצמאי ואובייקטיבי, במקום גורם, שיש חשש להיותו מוטה (ראו: א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי הדין וחישוב הפיצויים 561 (תשנ"ט) (להלן: ריבלין). כחלק מכך, נקבעו בתקנות הפיצויים הוראות הנועדות להבטיח את קיומו של שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי של המומחה מטעם בית המשפט".

לאור האמור לעיל אני מאמץ את חוות דעתם של המומחים.

16. אי לכך נגרמה לתובע נכות בשיעור 10% בתחום האורתופדיה כתוצאה מן התאונה הראשונה ו-10% כתוצאה מן התאונה השנייה, נכות 5% בשיעור בתחום הנפש כתוצאה מן התאונה הראשונה ו15% מן התאונה השנייה.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית

1. המונח "נכות תפקודית" מבטא הגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95) נקבע כדלהלן:

"ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו."

1. בענייננו נטושה מחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור הנכות התפקודית של התובע בעקבות התאונה.
2. לטענת התובע, בעקבות התאונות נגרמו לו מגבלות וקשיים תפקודיים בכל מישורי חייו. התובע טוען כי הוא חסר השכלה פורמלית ועבד כל חייו בעבודות זמניות ופיזיות ומנוע כיום לאור מצבו לאחר התאונה לשוב למעגל העבודה אפילו באופן חלקי. לטענתו, אכן עובר לתאונה היה מובטל, אולם עבד בעבודות רבות, ואף היה מצוי בזוגיות שנים רבות, אך כיום לנוכח מצבו נפגע תפקודו כליל.

20. מנגד, הנתבעות סבורות כי הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכותו הרפואית, וקיים פער של ממש בין מגבלותיו הטכניות מבחינה רפואית לבין יכולתו לעבוד ולתפקד. הנתבעות טוענות שתיהן כי אף עובר לכל התאונות לא התנהל התובע באופן נורמטיבי, הוא שוחרר מצה"ל, לא התמיד בעבודה, לא עבד פרקי זמן רבים, ולפיכך למצבו כיום אין כל קשר לתאונות מושא תיק זה, אלא הן המשך של אורח החיים שסיגל לעצמו התובע עובר לתאונות ותו לא.

הנתבעות מוסיפות כי עדותו של התובע הייתה רצופה סתירות, תמיהות וניסיון הרחבת חזית.

דיון

1. הנכות שנקבעה לתובע אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודו וכושר השתכרותו. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו) 25.7.10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות.
2. ואציין כי עסקינן בתובע אשר בחקירתו אכן שינה מגרסתו לעניין עברו ומוגבלותיו ונתפס בסתירות רבות. כך לעניין טענתו לסיבת אי שירותו בצה"ל, כאשר טען תחילה כי גויס, אך שוחרר לאחר זמן קצר עקב תנאי ת"ש (עמ' 53 ש' 21-32) אל מול דבריו בשאלון כי כלל לא שירת (נספח ג' לתצהירי הנתבעת-שאלה 22) למול דבריו בהמשך חקירתו עת עומת עם סתירות אלו השיב כי למעשה לא זוכר אם גויס אם לאו, טענה תמוהה ביותר לאדם שלא הוכרז כי סבל מבעיות זיכרון (עמ' 54 ש' 16-3).

23. ניכר גם פער בין האופן בו בחר התובע לתאר בחקירתו את הכאבים בידו כעזים (עמ' 73 ש' 22-25) למול האופן בו נראה מתפקד בשטח ואוחז בידית הדלת (עמ' 85 ש' 30-32).

24. התובע אף טען כי פוטר מעבודתו האחרונה בפיצוחיה בה עבד עובר לתאונה הראשונה לאחר שמעסיקו קיבל את ממצאי הרופא התעסוקתי וגרס כי היוזמה לעזוב לא הייתה שלו עצמו (עמ' 59 ש' 31-34 עמ' 60 ש' 1-16), זאת למול המכתב שצירף הוא עצמו למוצגיו בו טען כי התפטר (מוצג 177, עמ' 358 לתצהירו) ועת עומת עם סתירה זו גרס כי למעשה אינו זוכר ואינו יודע מי כתב את מכתב ההתפטרות (עמ' 62 ש' 1-15).

25. למעשה התובע שב מיד לעבודתו לאחר התאונה הראשונה והודה בכך אף הוא (עמ' 59 ש' 13-17), מה שמצביע כי מצבו לאחר התאונה לא היה רע כפי שתיאר. התובע לא הביא לעדות איש מעמיתיו לעבודה או מעסיקו להעיד על הפער בין תפקודו לפני התאונה לאחריה ולא הביא איש לעדות להעיד על אופייה הפיזי של העבודה בחנות פיצוחים.

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א.לוינשטיין בע"מ נ. צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ (פורסם בנבו) 30.5.02).

1. התובע הביא לעדות את אחותו שהעידה על מצבו הרע לשיטתה כאשר לטענתה עסקינן במצב שהלך והדרדר. עם זאת עדה זו לא גרה יחד עם התובע מאז שנת 2000 (עמ' 87 ש' 8-10), וידיעותיה במרביתן הן פועל יוצא של מידע משיחות טלפון שניהלה עם התובע (עמ' 89 ש' 8-15). ברי כי גם משיחות טלפון יכולה העדה להתרשם על מצבו של התובע, אולם אין הדבר דומה להתרשמות מכלי ראשון אלא היא כעדות מפי השמועה, והתובע לא הביא לעדות את בת זוגו או אימו איתן התגורר בתקופות הרלוונטיות. בכל מקרה אחותו של התובע היא בבחינת עד מעוניין, ומשכך יש להתייחס מלכתחילה בזהירות לדבריה.
2. מנגד עסקינן בתובע אשר הינו יליד שנת 1970 אשר לפי דו"ח רציפות המל"ל (נספח 1 למוצגי הנתבעת) עבד ברוב התקופות עובר לתאונה ולא היה מובטל לאורך זמן. במצב זה סביר להניח כי העובדה כי כיום לאחר התאונה לא הצליח להתמיד בעבודה הינה פועל יוצא באופן מלא של התאונות מושא תיק זה.
3. אף לא נסתרו ע"י הנתבעות קביעות המומחים ביחס לנכויות מהן סבל התובע לאחר כל אחת מן התאונות. ואמנם אין חולק כי התובע לא ניסה לחזור למעגל העבודה, אולם המומחה בתחום הנפש ציין מפורשות כי הדבר נובע מהפרעת ההסתגלות ממנה סבל בעטיה של התאונה הראשונה שהוחמרה ע"י התאונה השנייה, כאשר יש אף לשים לב לקביעת המומחה בתחום הנפש כי מטעמים נפשיים שנעוצים בתאונות התקשה התובע לשוב למעגל העבודה ולא מטעמים שלא נעוצים בתאונות מושא תיק זה (עמ' 42 ש' 16-20):

"העד, ד"ר קריצ'מן: ובנאדם שעבר 2 תאונות דרכים וסובל מכאב כרוני. עכשיו אצל איש כזה, אני אומר עם התשתית האישיותית שלו, כשהוא נפגע והוא סובל המוטיבציה שלו, היכולת שלו להתגבר על הכאב ולחתור לחזור למעגל התעסוקה והכל,

כב' הש' גזית: היא מועטה.

העד, ד"ר קריצ'מן: היא מועטה. זה לא, זה לא בן אדם, תראי אם היו לו כוחות והייתה לו יכולת הסתגלות, לא היינו עומדים כאן..."

חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה שלתובע ניתנו מיד לאחר התאונה הראשונה 100% נכות למשך 3 חודשים ו-50% למשך חודשיים נוספים, אך הוא בחר לשוב לעבודתו, ומשכך הראה כי ברצונו להשתלב במעגל העבודה, אך כדברי המומחה, קשייו בעקבות התאונה הראשונה ולאחר מכן בתוספת השנייה מנעו זאת ממנו להתמיד בכך. התובע חדל מעבודה זו ובידיו אישור רופא תעסוקתי על הימנעות מעבודה פיזית שמהווה תימוכין לטענות על קשייו (נספח 33 למוצגי התובע), ואף בשים לב לקביעות מומחה בית המשפט על "תעודה רפואית משלימה" שם קבע כי על התובע להימנע ממאמץ פיזי ומעמידה ממושכת (נספח 167, עמ' 307 למוצגי התובע). יחד עם זאת היה מצופה כאמור כי יובא לעדות מעסיקו לתאר על הפן הפיזי של עבודה, דבר שלא נעשה.

29. התובע אף צירף חומר רפואי למכביר המתאר את סבלו והטיפולים שעבר הן בפן האורטופדי והן בפן הנפשי, מה שמחזק אף הוא את הטענה לפגיעה תפקודית לא מבוטלת.

1. אומנם כבר בעטיה של התאונה הראשונה הומלץ לתובע להימנע מעבודה פיזית ע"י רופא תעסוקתי (נספח כח לבקשה למינוי מומחה כתב התביעה המתוקן), ואף מומחה בית המשפט קבע כאמור בתשובתו לשאלת הבהרה כי בגין הפגיעה בעמוד השדרה המותני על התובע להימנע ממאמץ פיזי ומעמידה ממושכת (עמ' 307 למוצגי התובע). לאחר התאונה הראשונה אף החל לקבל קצבת אובדן כושר עבודה, אולם אין ספק כי התאונה השנייה החמירה את מצבו של התובע מבחינה נפשית, ואף הותירה אותו עם נכות אורטופדית נוספת, כך שלא ניתן לקבל את טענת הנתבעת 2 כי הימנעותו של התובע לשוב לעבודה נובעת אך ורק עקב מגבלותיו כפועל יוצא של התאונה הראשונה. עוד אציין לעניין זה כי חרף טענת הנתבעת 2 כי התובע איבד כושר השתכרותו לאחר התאונה הראשונה ולא עבד כשנתיים עובר לתאונה השנייה, הרי שהתובע שב לעבודתו מיד לאחר התאונה הראשונה למשך מספר חודשים לא מבוטל. נכון אומנם כי לא עבד בתקופה שקדמה לתאונה השנייה, אולם אין ספק כי גם תאונה זו הותירה את התובע סובל מנכויות ששיעורן כשיעור נכותו בגין התאונה הראשונה.
2. אשר לטענת הנתבעת 1 כי עצם שיבתו של התובע לעבודה לאחר התאונה הראשונה מעידה כי התאונה השנייה היא שפגעה בכושר השתכרותו, הרי אציין כי אומנם התובע שב לעבודתו, אולם לאחר חודשים מספר לא המשיך בה לדבריו לנוכח מגבלותיו בהוראת רופא תעסוקתי (נספח כח לבקשה למינוי מומחים). אי לכך לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת 1 כי כושר עבודתו לא נפגע כתוצאה מהתאונה הראשונה.
3. אי לכך למרות אחוזי נכותו הלא גבוהים של התובע, הרי שבעטיין של התאונות ובגדר בבחינת גולגולת דקה נמנע ממנו לדברי המומחה בתחום הנפש לשוב לעבודתו עקב שילוב הכאב הכרוני, הפרעת ההסתגלות ומאפייניו האישיותיים.
4. אי לכך לנוכח הקשיים שפורטו אני מוצא לנכון להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בגין התאונה הראשונה בשיעור 15% ובגין התאונה השנייה בשיעור של 25%.

הפסד השתכרות לעבר

1. התובע מבקש לחשב הפסדיו לעבר תחילה על בסיס הפער בין שכרו עובר לתאונה בסך 5,417 ₪ והשכר החלקי אותו הרוויח בפיצוחיה בחודשי עבודתו עד עזיבתו. כמו כן יש לפצותו בגין הפסד ימי מחלה. לאחר מכן מאפריל 2016 ועד היום על בסיס הפסד מלא.

35. הנתבעת 1 לעומת זאת טוענת כי התובע שב לעבודתו לאחר התאונה הראשונה למשך מספר חודשים לא מבוטל, מה שמעיד כי התאונה השנייה היא שגרעה מכושר השתכרותו ולא הראשונה. כן טענה כי שכרו עובר לתאונה הראשונה היה נמוך מהנטען על ידיו. גם הנתבעת 2 טוענת כי שכרו של התובע עובר לתאונה השנייה היה ממילא נמוך בהרבה מהמתואר על ידיו. לטענתה, התובע היה מובטל עובר לתאונה השנייה למשך כשנתיים, מה שמעיד כי אין קשר סיבתי בין תאונה זו לבין אי שיבתו למעגל העבודה.

36. אשר לתקופה הראשונה אין חולק כי התובע שב לעבודתו למשך 9 חודשים והשתכר שכר שעמד בין 4,200 ש"ח ל-4,500 ש"ח (נספח 178 לתצהירי התובע) הדומה לשכר שהרוויח עובר לתאונה (ראה נספח 176 לתצהירי התובע). בתקופה זו ניתנה לתובע ב-3 החודשים הראשונים נכות זמנית בשיעור 100%, לאחר מכן נכות זמנית ששיעורה 50% למשך חודשים, ולאחר מכן למשך כחודשיים נוספים נכות בשיעור 20%. אולם עת לא הוכחה ירידה בשכר התובע לא הוכיח הפסדים לתקופה זו.

37. אשר להפסד ימי המחלה, התובע אף לא הציג אישור ממקום עבודה דאז לגבי מנגנון פדיון ימי מחלה, כך שלא הוכיח הפסד בתחום זה.

38. לאחר מכן ועד היום להוציא התקופה בה קיבל התובע דמי אבטלה (6/16-12/16 ו8 ימים ב1/17 נספח 179, עמ' 369 למוצגי התובע) אני סבור כי יש לפצותו עד לתאונה השנייה על בסיס נכות תפקודית בשיעור 15%, פיצוי בו תישא הנתבעת 1 ולאחר מכן עפ"י שכרו עובר לתאונה ונכות תפקודית בשיעור 40% בו יישאו הנתבעות בחלקים שווים.

הנתבעת 1

18 (1.5.16-1.3.18) X 4,500 X 15% = 12,150 חודשים

43 X 4,500 X 15% =29025 1.3.18-1.10.21
סה"כ: 41,175

נתבעת 2

43 X 4,500 X 25% = 48,375

הפסד השתכרות לעתיד:

"פירוט הנזק של הפסד כושר השתכרות לעתיד מעמיד קשיים רבים בפני ביהמ"ש הנדרש לקובעו. המדובר בדרך כלל בהפסד אשר יש בו לקובעו למשך תקופה ארוכה בעתיד. לעיתים לתקופה של עשרות שנים. כאשר הנסתר רב על הנגלה. (ע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, 800- 801 (8.6.95).

1. קיימת אי קוהרנטיות בטענות שני הצדדים בנוגע לאופן שכל צד מבקש לקבוע לצורך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

40. התובע טוען כי יש לחשב הפסדיו על בסיס נכות תפקודית בשיעור 50% ושכרו עובר לתאונה בשיעור בתוספת השבחת שכר של 20%.

41. מנגד טוענת הנתבעת 2 כי שכרו של התובע עובר לתאונות נמוך בהרבה, וממילא היה מובטל עד לתאונה זו, קרי לא היא שהביאה להפסדיו כאמור. הנתבעת 1 גרסה מנגד כי לאחריה שב התובע לעבודתו ורק לאחר התאונה השנייה נפגע אם כן כושר השתכרותו.

42. בהמשך לקביעותיי בנוגע לנכות התפקודית, הרי שלא נסתרו כאמור ע"י הנתבעות קביעותיהם של המומחים ביחס לשיעור נכותו הקבועה בשל התאונות. אמנם התובע לא הוכיח כאמור הפסד פגיעה תפקודית בשיעורים להם טען, אולם חרף העובדה כי אחוזי נכותו בגין כל תאונה לא גבוהים, הרי המומחה בתחום הנפש קבע כי ההפרעה הסתגלותית בעקבות התאונה הראשונה הוחמרה עקב התאונה השנייה לנוכח הכאב הכרוני שנוסף עקב הנכות בשורש כף היד. שילוב זה הוביל את התובע למצב בו נמנע ממנו לשוב למעגל העבודה.

43. לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות הקיימות על בסיס חישוב אקטוארי על בסיס שכרו של התובע עובר לתאונה ונכות תפקודית בשיעור 40%. הנתבעות יישאו עפ"י חלקו:

נ' 1: לפי 15% = 102,828 (מלא).

נ' 2: לפי 25% = 171,380 (מלא).

הפסדי פנסיה

44. בנוסף, אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שייגרמו לתובע בעתיד ונגרמו לו בעבר, נגרמו וייגרמו לו גם הפסדים של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד נמנע מלהפריש עבורו באופן תואם לירידה בכושר השתכרותו.

לאור האמור לעיל מצאתי לנכון להעריך את נזקי התובע בגין הפסדי פנסיה בסך של 12.5% מהפסדי שכרו (ראה ת.א. (חיפה) 16951-04-10, ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו 31.12.13)

נתבעת 1: 144,003 X 12.5% = 18,000

נתבעת 2: 219,755 X 12.5% = 27,469

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

1. לגבי העבר עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיחו.

וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את היקפו או שיעורו."

46. התובע טוען כי נגרמו וייגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים ונסיעות לטיפולים. הוא מפנה להעתקי קבלות במסגרת מוצגיו (ת' 40). הוא עותר לפיצוי בסך 130,000 ₪ לעבר ולעתיד עבור הוצאות רפואיות ופיצוי נוסף בסך 65,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה.

1. לעומת זאת טוענות הנתבעת 1 כי ממילא ההוצאות של התובע מכוסות ע"י קופת החולים בה חבר בשל תאונות הדרכים. כן טענה כי התובע כלל לא זקוק לטיפולים כלשהם בעטיה של התאונה הראשונה.

הנתבעת 2 הוסיפה כי חלק מהקבלות שצירף התובע הן להוצאות הטיפולים עצמם והן להוצאות הנסיעה אינן רלוונטיות לתאונה, ולא הוכח הקשר הסיבתי בינן לתאונה מושא תיק זה, וכי גם המומחה הרפואי לא המליץ על צורך בטיפולים בעתיד. היא מציעה פיצוי גלובאלי בסך 2,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות לעבר ופיצוי בסך 1,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה לעבר.

48. במקרה דנן התובע לא הציג את מלוא הקבלות בגין הטיפולים הרפואיים הנסיעות, ואין לו אלא להלין אלא על עצמו. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו.

1. זאת ועוד, בהתאם לחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994 (להלן חוק הבריאות) קיימת זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים ע"פ סל הבריאות בתחומים המוגדרים בסעיף 6 לחוק.

התובע נזקק לבדיקות, מעקבים, טיפולים רפואיים ותרופות הניתנים לו באמצעות קופת החולים בה הוא חבר.

בנסיבות אלו אין הצדקה לגלגל את ההוצאה על הנתבעות.

50. יחד עם זאת סביר כי התובע יישא בהוצאות כלשהן לאחר שתי התאונות או יידרש לשאת בהוצאות כלשהן בעתיד אני פוסק לו פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך 50,000 ש"ח הכולל גם הוצאות נסיעה. הנתבעות יישאו בפיצוי זה בחלקים שווים.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

1. התובע טוען בסיכומיו כי יש לפצותו בגין הוצאות עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. לטענתו עובר לתאונות ניהל היטב את משק ביתו, אולם לאחריהן נזדקק לעזרה בכל מישורי החיים. דבריו קיבלו תימוכין כאמור בעדות אחותו.

52. לעומתו טוענת הנתבעת 1 בסיכומיה כי התובע לא הוכיח עזרה זו ולא הביא לעדות את בני המשפחה עימם התגורר בזמנים הרלוונטים, להוציא עדות אחותו אשר לא התגורר עימה. הנתבעת 2 מצטרפת לטענות אלו וגורסת כי אין כל עדות להיזקקות לעזרה.

53. הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי:

"מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29.10.90).

54. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית של 15% בגין התאונה הראשונה ו- 25% בגין התאונה השניה. כאשר המומחה בתחום הנפש קבע כאמור כי שילוב הכאב הפיזי הכרוני לצד הפרעת ההסתגלות ומאפייניו האישיותיים של התובע כאמור הם שהובילו לפגיעה קשה בתובע בעטיה נמנע ממנו אף לשוב כאמור לשוק העבודה.

55. אין גם ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונות נזקק התובע לסיוע מוגבר כלשהו מצד בני משפחתו. וזאת בשים לב לנכות הזמניות הגבוהות שניתנו לו בתחום האורטופדיה, 100% למשך חודשיים ממועד התאונה, לאחר מכן 50% למשך חודשיים נוספים ו-20% למשך חודשיים לאחר מכן. לאחר התאונה השנייה ניתנה לתובע נכות בשיעור 100% למשך 5 חודשים, נכות בשיעור 40% למשך חודשיים נוספים ונכות בשיעור 20% למשך חודשיים נוספים.

עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינן הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97, ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05).

56. אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 30,000 ₪.

באשר לעתיד אין ספק שנכותו של התובע תוסיף ללוותו כל ימי חייו ולא ניתן לשלול שתצריך עזרה בסכום של 25,000 ₪. הנתבעות ישאו בתשלום בחלקים שווים.

כאב וסבל

1. בהתייחס לתאונה הראשונה בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם לאחוז נכות רפואית של 14.5% בגיל התובע, ועל כך אין חולק (הסכמה בין התובע לנתבעת) , זכאי התובע לפיצוי בסך 23,374 ₪.

58. אשר לתאונה השנייה בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון) התשל"ח 1976, ובהתאם ל23.5% נכות רפואית בגיל התובע, זכאי התובע לפיצוי בסך 36,164 ₪. (לפי משערכת) .

סוף דבר

1. אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 238,000 ₪ ואת נתבעת 2 סך של 336,000 ש"ח.
2. הנתבעות תישאנה בתשלום האגרה.
3. הנתבעת 1 תישא בשכ"ט ב"כ התובע בסכום כולל של 36,000 ₪.

הנתבעת 2 תישא בשכ"ט ב"כ התובע בסכום כולל של 51,000 ₪.

1. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעות תקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 60 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, א' חשוון תשפ"ב, 07 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.