1. בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום ברמלה מיום 17.04.16 (כב' השופט ז' ימיני) אשר דחה את בקשת המבקשת לעיכוב הליכים מכח סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968.

2. רקע והחלטת בימ"ש קמא

בקצרה יפורט, כי הצדדים הינם בעלי זכויות בנכס המצוי ברח' אבא הלל סילבר 1 בלוד (להלן "הנכס"), כאשר התגלעו ביניהם סכסוכים שונים בגין ניהול ושיתוף הנכס. הצדדים חתמו בשנת 2004 על "הסכם שיתוף וחלוקה" לפיו במקרה שבו יתגלעו סכסוכים ו/או חילוקי דעות בכל עניין הנוגע להסכם השיתוף, הם יפנו לבורר על מנת שיכריע במחלוקות שביניהם (להלן "הסכם השיתוף").

ביום 27.12.12 ניתן פסק דין בתביעה שהתנהלה בין הצדדים במסגרת תא"ח 1902-11-12 לפיו לאור הסכמת הצדדים, "כל ההליכים התלויים ועומדים בין הצדדים בכל ערכאה שהיא ובנוסף ההליכים העתידיים ככל שיהיו הנוגעים ליחסי השיתוף ביניהם בכללותם, יתבררו בבוררות בפני כב' השופט בדימוס שאול מנהיים" (צורף כנספח ב' לבר"ע) .

הצדדים אכן פנו לבורר וניהלו הליך בוררות.

במקביל, המבקשת הגישה לבימ"ש קמא תביעה כספית כנגד המשיבה ע"ס 2,000,000 ₪ במסגרת ת"א 3806-04-14 (להלן "התביעה הכספית"). הצדדים הגיעו להסכמות במסגרת הליך הבוררות, כי כל הליכי הבוררות יעוכבו עד להכרעת בימ"ש בתביעה הכספית שהוגשה, ועוד הוסכם כי אין בהסכמה כדי לגרוע מזכויות הצדדים לנקוט בהליכים משפטיים (ההסכמה צורפה כנספח ג' לבר"ע). כב' הבורר הורה על עיכוב הליכי הבוררות (ההחלטה צורפה כנספח ד' לבר"ע).

לאחר כל אלה, המשיבה הגישה לבימ"ש קמא תביעה כספית חדשה כנגד המבקשת ע"ס כ-800,000 ₪. בכתב תביעתה טענה כי המבקשת הפרה את חובותיה בגין השיתוף וניהול הנכס, כך למשל לא שילמה הוצאות וועד בית, חוב ארנונה, החזרת כספים בגין דמי אחזקה מחברת פלאפון וכו'.

המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ההליכים, וזאת מן הטעם כי בין הצדדים מתנהל הליך בוררות. בימ"ש קמא דחה, כאמור, את הבקשה.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3. תמצית טענות הצדדים

לטענת המבקשת, שגה בימ"ש קמא עת דחה את בקשתה. לטענתה, החלטת בימ"ש קמא אינה מנומקת; ההחלטה מתעלמת מתניית הבוררות ומהליכי הבוררות המתנהלים בין הצדדים; יש לעכב את ההליכים אלא אם כן מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק אי עיכוב הליכים; אין בהחלטת בימ"ש קמא "טעם מיוחד" המצדיק אי עיכוב הליכים; יש לקיים את הסכם הבוררות.

מנגד טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, הליכי הבוררות בוטלו ע"י המבקשת; המבקשת הגישה בעבר תביעה לבימ"ש קמא חרף הליך הבוררת; עיכוב הליכי הבוררות מאפשר להגיש תביעה נוספת; אם לא היתה מוגשת תביעתה לבימ"ש קמא במועד, ייתכן והיתה חולפת תקופת ההתיישנות ולא היה ניתן להגיש את תביעה ולברר טענותיה.

4. דיון והכרעה

מצאתי ממש בטענת המבקשת, וע"כ ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה, כי דין הערעור להתקבל והכל כפי שיפורט להלן.

כידוע, החלטה בסוגיית עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968, הינה החלטה הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה אלא אם נפלה טעות בהחלטה של הערכאה הדיונית (ר' רע"א 1494/16 חברה ישראלית למובילים בע"מ נ' טרקס יונייטד קיום לימיטד, מיום 05.05.16; רע"א 4809/15 בונייך בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' מאיר, מיום 16.07.15; רע"א 2044/15 אור אשר בע"מ נ' מקור הברכה יזמות והשכרה בע"מ, מיום 14.04.15).

העניין שבפני, כאמור, מצדיק התערבות ערכאת הערעור.

5. בהתאם להסכם שיתוף, הצדדים הסכימו על הפניית כל המחלוקות והסכסוכים ביניהם הנוגעים לשיתוף וניהול הנכס להליך של בוררות, ואף ניתן, כאמור, פסק דין הקובע כי ההליכים בין הצדדים, לרבות הליכים עתידיים הנוגעים ליחסי השיתוף ביניהם, יתבררו בהליך בוררות.

התביעה שהוגשה לבימ"ש קמא נסובה אודות יחסי השיתוף שבין הצדדים. נוכח הסכם השיתוף ותניית הבוררות בו, היה על הצדדים לפנות להליך בוררות לצורך בירור המחלוקות ביניהם, לרבות בירור התביעה שהוגשה לבימ"ש קמא, וממילא ובהתאם לפסק הדין מיום 27.12.12 היה על הצדדים לפנות להליכי בוררות בגין "כל ההליכים התלויים ועומדים", לרבות הליכים עתידיים. חרף האמור, הוגשה התביעה לבימ"ש קמא, ולפיכך הוגשה בקשה לעיכוב הליכים עקב ניהול הליכי הבוררות, וזאת אף בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן "חוק הבוררות").

סעיף 5 לחוק הבוררות קובע:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

ההלכה המשפטית גורסת כי בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 5(א) לחוק הבוררות, יעכב בימ"ש את ההליכים בין הצדדים. עם זאת, סעיף 5(ג) לחוק בוררות מותיר לבימ"ש שיקול דעת שלא להורות על עיכוב ההליכים, באם מצא כי מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק זאת, שיקול הדעת הנתון לבימ"ש אינו מוגבל לרשימה סגורה של חריגים (ר' רע"א 3331/14 Siemens AG (חברה זרה) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, מיום 13.08.14).

6. בענייננו, מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 5(א) לחוק הבוררות המצדיקים עיכוב ההליכים בבימ"ש קמא. ודוק, קיימת תניית בוררות בין הצדדים וכן פסה"ד מיום 27.12.12 מורה על הפניית כל הסכסוכים שבין הצדדים, לדיון בפני הבורר, לרבות סכסוכים עתידיים; התובענה שהוגשה לבימ"ש קמא מתייחסת לסכסוך שהסכם הבוררות חל עליו; המבקשת הינה צד להסכם הבוררות ועותרת לעיכוב ההליכים; המבקשת העלתה את בקשתה לעיכוב הליכים בהזדמנות הראשונה – הוגשה בקשה מטעמה לעיכוב ההליכים וכן טענה זאת במסגרת כתב הגנתה; המבקשת חפצה בקיום הליך הבוררות ומוכנה לעשות כל הנדרש לקיום הבוררות (ר' סעיף 8(ד) לבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה לבימ"ש קמא).

חרף התקיימותם של התנאים לעיל, שלא נבחנו ע"י בימ"ש קמא בהחלטתו, נקבע כאמור, כי אין מקום לעיכוב ההליכים המתנהלים בבימ"ש קמא מן הטעם כי "הליכי הבוררות מתנהלים בין הצדדים בעצלתיים אם בכלל מתנהלים, והליכי הבוררות מטרתם לא לנהל דיונים במשך שנים ארוכות אלא לנהל את הדיונים בזמן הקצר ביותר. לאור הימשכות ההליכים בין הצדדים סבור אני שהליכי הבוררות לא יתרמו תרומה של ממש לפתרון המחלוקות בין הצדדים בזמן קצר, על כן אני דוחה את הבקשה לעיכוב הליכים עקב הסכם בוררות".

אני סבורה כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא, ולהלן אנמק את טעמיי.

בימ"ש קמא לא בחן ונימק מהו אותו "טעם מיוחד" המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים בתביעה, ולא נבחנה הטענה כי בשלב זה, הליכי הבוררות עוכבו בהסכמת הצדדים ומשכך אין הם מתקיימים (וזאת עד להכרעה בתביעה הכספית). הטענה כי ההליכי הבוררות מתקיימים "בעצלתיים" אין בה לטעמי "טעם מיוחד" המצדיק הימנעות מעיכוב ההליכים בעניין שבפני. כאמור, בשלב זה הליכי הבוררות עוכבו בהסכמת שני הצדדים, ולאחר הכרעת ביהמ"ש בתביעה הכספית (תביעה שבה הוגשו סיכומים ונראה כי התיק מצוי ערב מתן פס"ד), יימשכו הליכי הבוררות כסדרם. כך הסכימו הצדדים, וכך אישר הבורר.

ולגופו של עניין, לא מצאתי כי מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק המשך ניהול התביעה בבימ"ש קמא, ובפרט כי בין הצדדים סכסוכים רבים, שעניינם שיתוף וניהול הנכס, המתנהלים בפני כב' הבורר, על כן, יש לברר גם סכסוך זה במסגרת הליכי הבוררות.

עוד אוסיף כי החלטת בימ"ש קמא הינה החלטה קצרה, אינה מנומקת כנדרש ולא נבחנו בה טענות הצדדים כנדרש. בימ"ש קמא לא פירט ונימק את החלטתו בדבר דחיית הבקשה, וגם מטעם זה ניתן להורות על ביטול ההחלטה (ר' רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני, מיום 23.01.16).

7. אין בטענה כי תביעה נוספת שבין הצדדים – התביעה הכספית – מתבררת בבימ"ש קמא כדי ללמוד על ביטול הליכי הבוררות ו/או על דחיית הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות. ודוק, כאמור, הצדדים הסכימו ביניהם כי הליך הבוררות יעוכב וזאת עד למתן הכרעה בתביעה הכספית האמורה, כאשר הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ע"י כב' הבורר.

8. לפיכך אני קובעת כדלקמן:

החלטת בימ"ש קמא מיום 17.04.16 מבוטלת.

נוכח קיום הליכי הבוררות כמובהר לעיל, אני מורה על עיכוב ההליכים בת"א 1493-07-15.

המשיבה תשא בהוצאות הערעור בסך 7,500 ₪, אשר ישולמו למבקשת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא ישולמו, ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

העירבון שהופקד יושב למבקשת באמצעות בא-כוחה.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ו, 23 יוני 2016, בהעדר הצדדים.