לפניי בקשת החייב להקצבת מזונות בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל.

החייב והמשיבה 3 הנם בני זוג לשעבר, ולהם שלושה ילדים משותפים קטינים בני 3, 7, ו-8.

ביום 24/6/2016 פסק בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת כי על החייב לשלם דמי מזונות זמניים לקטינים על סך של 3,000 ₪ בחודש. הסכום שנקבע כי על החייב לשלם הנו כולל מדור, אחזקת מדור, והוצאות חינוך.

החייב טען בבקשתו כי הוא מתקיים ממשכורת בסך של 2,000 ₪ בלבד, וקצבת מזונות לה זכאית אשתו הנוכחית בסך של 2170 ₪. לטענתו, אשתו הנוכחית לא עובדת כיון שהיא מצויה בהריון בסיכון.

החייב ציין, כי הוא נושא בשכר דירה בסך של 700 ₪, הוצאות אחזקת בית בסך של 620 ₪, הוצאה בסך של 150 ₪ עבור טלפונים, הוצאה בסך של 202 ₪ עבור קופות חולים וכלכלה בסך של 2500 ₪ בחודש. החייב טען כי מתקיים בקושי רב ובדוחק ועל כן, יוכל לעמוד בתשלום דמי מזונות בסכום כולל של 1000 ₪ בלבד.

המשיבה טענה בתגובתה כי הוצאות הקטינים ללא אחזקת המדור הנן בסך כולל של 5354 ש"ל וכי הוצאות הבית הנן על סך של 1684 ₪ בחודש. נטען כי ידוע לה שהחייב עובד בשיפוצים ומשתכר שכר גבוה יותר, אולם לא צורפו אסמכתאות לנטען בתגובתה.

המשיבה משתכרת מהבטחת הכנסה בסך של 3270 ₪ ומקצבת ילדים בסך של 864 ₪ וכן מתוספת ביטוח לאומי בסך של 196 ₪ בחודש. לטענתה, לאור הוצאות הקטינים, והעובדה כי הכנסותיה אין בהן די לכיסוי מלוא ההוצאות, הרי שיש להורות על הקצבת המזונות על סך שלא יפחת מ- 3,000 ₪ בחודש.

המנהל המיוחד טען כי יש להורות על הקצבת דמי המזונות על סך של 2400 ₪ בחודש, בשים לב לאי מיצוי כושר ההשתכרות של החייב והתא המשפחתי הכולל.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור כי יש לקבל את המלצת המנהל המיוחד.

ראשית ייאמר, כי בית המשפט מודע לכך שממילא מזונות הקטינים נפסקו על הצד הנמוך, וזאת לאור מצבו הרפואי והכלכלי של החייב. יחד עם זאת, לאור הצורך בעריכת איזון מחדש בין האינטרסים המתחרים בהליך פשיטת הרגל, ולאור נתוני החייב והנימוקים שיפורטו להלן, הרי שאין מנוס מהקצבת דמי המזונות בסכום נמוך אף יותר.

בבקשת החייב למתן צו כינוס נטען כי החייב סובל מפריצות דיסק בעמוד השדרה ומרגל שבורה (נכון למועד הגשת הבקשה) וכי בשל מצבו הרפואי הוא התקיים מקצבת הבטחת הכנסה ולא עבד.

מבקשת החייב להקצבת המזונות עולה כי מאז החל להשתכר מעבודה אולם בסכום נמוך בסך של 2,000 ש"ח בלבד. החייב לא צירף תעודה רפואית עדכנית ממנה ניתן ללמוד על מצבו הרפואי וממילא לא הוצג מסמך כלשהו לפיו החייב אינו מסוגל להשתלב בעבודה התואמת את מגבלותיו. מעבר לכך, כפי שציין החייב, הוא אכן מועסק ומשתכר ממשכורת, אך המדובר במשכורת נמוכה וזניחה וניכר כי החייב אינו ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו כלל ועיקר. כמו כן, לא ברור האם זוגתו של החייב עובדת כעת שכן מאז נטען כי היא מצויה בשמירת הריון, חלף זמן רב.

על החייב לדאוג למימוש ומיצוי מלא של פוטנציאל ההשתכרות שלו ולדאוג לתשלום דמי המזונות שהוקצבו מתוך נכסיו.

למרות האמור לעיל, לא מצאתי להעמיד את המזונות על הסכום המקסימאלי שנקבע בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה וזאת על מנת לאפשר לחייב להתקיים בכבוד ולעמוד בתשלומים שהושתו עליו במסגרת הליך פשיטת הרגל. הקטנת סכום המזונות שנקבע כי על החייב לשלם תאפשר לו לעמוד בתשלום לטובת הנושים, ובד בבד עם מיצוי כושר ההשתכרות שלו, תאפשר לו להתקיים בכבוד. בעניין זה יש לזכור, כי חוב המזונות שנפסק ממילא אינו בר הפטר בהליך פשיטת הרגל ועם סיום ההליכים תעמוד למשיבה הזכות לגבות את ההפרש.

באשר לטובת הקטינים, מאחר ואם הקטינים דווחה על הפרש שלילי משמעותי בין הכנסותיה לבין ההוצאות, ניכר כי ההקטנה בדמי המזונות שהוקצבו לא יביאו לשינוי משמעותי במצבם. על אם הקטינים לסייע בתקופה זו בכלכלת הבית ומוטב כי תשתלב בעבודה בשכר.

לאור האמור לעיל, אני מורה על הקצבת דמי המזונות מתוך נכסי החייב בסך של 2400 ₪ לחודש. על החייב לשלם את דמי המזונות שהוקצבו ישירות לחשבונה של אם הקטינים, בהעברה בנקאית, ביום העשירי בכל חודש, החל מחודש 03/2017.

ככל שלא ישולמו דמי המזונות במועד, ייתכן כי הדבר יהווה עילה לביטול ההליכים בשל ניצולם לרעה ובחוסר תום לב.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ז, 13 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.