1. בפני בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א – 1961.

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק פל"א 469-07-16, לפיו מואשם המשיב בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת של 135 קמ"ש בדרך בה המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש וכן נהיגה בשכרות, כאשר בבדיקת דם נמצא, כי ריכוז האלכוהול הוא 138 מ"ג אלכוהול ל-100 מ"ל דם,

שהינו ריכוז הגבוה למעלה מפי 2.5 מהריכוז המרבי המותר בחוק.

יצויין, כי המשיב נפסל מנהלית ל-30 יום. פסילת רישיונו הוארכה בהסכמה וביום 20.7.16 התקיים בפני דיון בבקשה והצדדים טענו טיעוניהם.

3. המבקשת עותרת לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לטענתה, מעיון בחומר הראיות עולה, כי מדובר באדם מסוכן לשלום הציבור, וכי קיים יסוד סביר לחשש, כי המשך נהיגתו של המשיב תסכן את שלום הציבור והמשתמשים בדרך.

ב"כ המשיב טען, כי המשיב נהג זהיר אשר לא צבר לחובתו ה"ק כלשהי מאז שנת 2002, ולא נשקפת מסוכנות מנהיגתו.

עוד טען ב"כ המשיב, כי קיים כרסום משמעותי בראיות בכך שתחילה ניטלה בדיקת דם לאחר שהמקום חוטא באלכוהול 70%. דגימה נוספת ניטלה כנדרש לאחר חיטוי בחומר לא אלכוהולי.

אין תיעוד איזו מבחנה מבין השתיים נשלחה למעבדה ולא ברור האם המבחנה שנבדקה הינה המבחנה שבה הדם שנלקח לאחר חיטוי באלכוהול או בחומר אחר.

4. מחומר החקירה עולים הנתונים הבאים:

המשיב, שנהג בכביש 2 מדרום לצפון, נהג במהירות מופרזת ועל כן השוטר הורה לו לעצור.

השוטר הריח מפיו של המשיב ריח קל של אלכוהול ועל כן עלה החשד, כי המשיב נוהג בשכרות וביצע לו בדיקת נשיפון שהצביע על המצאות אלכוהול באוויר נשוף של המשיב.

אשר לשכרותו של המשיב:

בנוסף להודעתו של המשיב במשטרה, בה הודה כי שתה אלכוהול- שני בקבוקי בירה (עמ' 2 ש' 6), קיימות ראיות נוספות המצביעות לכאורה על שכרותו של המשיב.

בדוח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות הודה המשיב, כי שתה שני בקבוקי בירה. הוא חזר על כך גם

בטופס תחקור חשוד (סעיף 2 או-ב). התנהגותו היתה רדומה. הוא כשל במבחן הבאת אצבע לאף והשתמש ביד הלא- נכונה ובמבחן הליכה על קו כשל ולא הצמיד עקב לאגודל באף אחד מהצעדים.

השוטר ציין התרשמותו כי המשיב מצוי תחת השפעה קלה של אלכוהול.

המבקש נדרש לתת דגימת נשיפה . המשיב נשף בפלט מס' 3088 4 נשיפות פסולות עקב נפח נשיפה לא מספיק. לא התקבלה תוצאה.

בפלט מס' 3089 נשיפה פסולה, נשיפה אסורה ולאחריהן נשיפה בה נמדד 730 מק"ג בir ו-729 מק"ג ב- EC. לאחר מכן שוב 3 נשיפות פסולות עקב נפח נשיפה לא מספיק/נשיפה אסורה. לא התקבלה תוצאה.

בפלט מס' 3090 4 נשיפות פסולות עקב נפח נשיפה לא מספיק. לא התקבלה תוצאה.

בפלט מס' 3091 נשיפה פסולה עקב נפח נשיפה לא מספיק. לאחר מכן 2 נשיפות נוספות ללא נפח כלל. לא התקבלה תוצאה.

יצויין כי בפלט 3092 ערך השוטר בדיקת נשיפה עצמית אותה הדגים למשיב שיצאה תקינה ולא נמצא אלכוהול אך המשיב סרב להמשיך ולתת דגימות נשיפה וע"כ נלקח לבדיקת דם.

בבדיקת הדם נמצא ריכוז של 138 מ"ג אלכוהול ל-100 מ"ל דם.

5. בשלב זה קיימות ראיות לכאורה הן מהודאתו של המשיב כי שתה משקה משכר בכמות לא מועטה טרם נהיגתו והן עפ"י מבחני ביצוע בהם כשל.

גם הכשלתן לכאורה של בדיקות הנשיפה, לאחר שכבר נתקבלה תוצאה המצביעה על שכרות גבוהה, מהווה לכאורה סירוב המקים החזקה של נהיגה בשכרות.

לראיות אלו מצטרפת גם בדיקת הדם, שתוצאתה מצביעה על שכרותו של המשיב.

השאלה אם המבחנה שנבדקה היא המבחנה של הדם שנלקח לאחר החיטוי באלכוהול או בחומר אחר הינה שאלה עובדתית שדרושה הוכחה ועשויה להתברר במהלך הדיון המשפטי.

6. בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים, על ביהמ"ש לשאול עצמו תחילה האם ישנן ראיות לכאורה. אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, עליו לבחון האם מדובר בנהג מסוכן שיש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את הציבור.

7. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה, שיש די ראיות לכאורה, שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו, היינו נהיגה בשכרות, במבחני ביצוע, בפלטי הינשוף, בבדיקת הדם ובהודעת המשיב במשטרה, אשר מצדיק פסילת רישיונו של המשיב.

8. יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי הן בסוג העבירה והן בריכוז האלכוהול שנמצאה בגופו של המשיב על פי הבדיקה, שמוכיחה שתיה מרובה, ויש במתואר בחומר החקירה תשתית מספקת לחשש, כי המשך נהיגת המשיב עלול ליצור סכנה לעוברי דרך ובראש ובראשונה לחיי המשיב עצמו. לאור נהיגתו, למרות כמות האלכוהול הרבה שהכניס לקרבו, מראה המשיב חוסר אכפתיות וזלזול רבתי בחוקי התעבורה ובמידת הזהירות הדרושה מנהג ואין זה רלוונטי אם גרם הוא לתאונת הדרכים ואם לאו. 

נהיגה ברכב בשכרות, כאשר ריכוז האלכוהול הינו למעלה מפי 2.5 מהריכוז המירבי הקבוע בחוק, מצביעה על המסוכנות בנהיגתו של המשיב ועל בית המשפט מוטלת החובה להגן על הציבור מפני הסכנה. לפיכך באיזון בין האינטרס של המשיב מזה, ובין האינטרס של הגנת כלל הציבור מזה, מוטה הכף בבירור לטובת האינטרס של טובת כלל הציבור.

יפים דבריה של כב' השופטת נגה אוהד בב"ש (ת"א) 090192/07 יניב רדלייך נ' מ"י, אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר לפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה:

"לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג.  כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית."

ערר שהוגש ע"י הנהג לביהמ"ש העליון על החלטה זו בבש"פ 1965/07 – נדחה.

בע"ח (ת"א) 21578-06-10 אלרועי בנו נ' מדינת ישראל מיום 24.6.10, מפי כב' השופטת ח. כוחן  נקבע:" נאמר לא אחת, כי נהיגה בשכרות מהווה סכנה של ממש למשתמשים בדרך. רק לעתים נדירות ביהמ"ש יימנע מפסילה עד תום ההליכים בעבירה מסוג זה". ההחלטה  אושרה בבש"פ  5112/10 מפי כב' השופט גרוניס, כתוארו אז.

ראוי לציין כי בית המשפט העליון עמד לא אחת על חומרתה של הנהיגה בגילופין בכבישי ישראל, כאמור בבש"פ 10865/06 ישעיהו נ' מ"י מיום 14.1.07, בעמ' 2:

"בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי גם בטרם הוכרע דינם על ידי בית המשפט המוסמך".

ור' גם ב"ש 021106/09 (ב"ש) יוסף ביטון נ' מד"י מפי כב' השופטת צ. צפת מיום 23.6.09.

9. המשיב מחזיק ברשיון נהיגה משנת 97 והרשעתו הקודמת הינה משנת 2002., היינו עברו אינו מכביד כלל. אולם כאמור נהיגה בשכרות מסכנת א תשלום ציבור הנהגים והנוסעים בכבישיש ישראל ויש לפעול בנחישות על מנת למגר תופעה זו. לאור מסוכנות העבירה ורמת השכרות הגבוהה המיוחסת למשיב, פסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים הינה מוצדקת וסבירה.

10. על כן אני סבורה, כי יהא זה נכון להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו וזאת אף מעבר ל-6 חודשים וכך אני מורה.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"ו, 22 יולי 2016, בהעדר הצדדים.