התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת ע"ס של 10,000 ₪ עבור נזקים שנגרמו לו כתוצאה מרכישת אופנוע מהנתבעת.

בכתב התביעה טען התובע כי קיבל אופנוע פגום, מצא את בעל הנתבעת רוכב על האופנוע ללא רשות , תיקון האופנוע התעכב עקב מעשיה של הנתבעת וכי נאלץ לרכב על האופנוע כשהוא פגום- כל אלו גרמו לתובע נזק ועוגמת נפש.

מנספחי התביעה התברר כי התובע טען כי הובטח לו על ידי הנתבעת כי ירכוש אופנוע שנסע 500 ק"מ , תקין ובעל אחריות. כאשר הגיע לקחת את האופנוע מצא את בעל הנתבעת רוכש על האופנוע והאחרון השיב כי היה באשדוד לרכוש משהו. בעת שרכב התובע על האופנוע חזרה לחיפה, ארעה תקלה באופנוע מה שהצריך נסיעה איטית עד לחיפה . התובע הביא את האופנוע למוסך ושם נאמר לו כי הדיסק הקדמי של הגלגל עקום ומכאן התקלה. המוסך תיקן את התקלה והנתבעת שילמה עבור התיקון.

התובע גילה להפתעתו כי מספר המטרז' שלה אופנוע אינו 500 ק"מ כפי שנאמר לו אלא 894 ק"מ .

לכתב התביעה, צורף, בין היתר , מכתב תשובה של ב"כ הנתבעת, שם נרשם כי התובע ידע כי הינו רכוש אופנוע בעל 700 ק"מ וקיבל עקב כך הנחה.

לאחר הגשת כתב הגנה, ביקש התובע לתקן את תביעתו באמצעות הוספת סך של 1,211 ₪ עקב חלודה במראות וגומי כבל בלם קרוע . התובע התבקש להמציא את כתב התביעה המתוקן לנתבע. במהלך הדיון לא חזר התובע על טענותיו בכתב התביעה המתוקן וניכר כי זנח אותן, אולם גם כך אלו נדחות, כפי שיפורט בהמשך.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי התובע רכש ביודעין אופנוע המשמש לנסיעות מבחן ונמסר לו כי האופנוע נסע מעל ל700 ק"מ ולכן קיבל הנחה של 5,000 ₪ ברכישתו. הנתבעת התחייבה למסור את האופנוע תוך 8 ימי עסקים אולם היות והתובע ביקש להקדים את מועד המסירה הוקדם מועד המסירה . נסיעת בעל הנתבעת על האופנוע מתל אביב לאשדוד נעשתה לשם העברת האופנוע טסט, והאופנוע היה תקין לגמרי. הנתבעת הוסיפה כי כל התיקונים נעשו במסגרת האחריות, על ידי הנתבעת.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן.

2. פסיקת פיצויים עבור עוגמת נפש תעשה במקרים נדירים בלבד ולא מצאתי כי מקרה זה הינו מקרה נדיר המקנה לתובע זכות לקבל פיצוי בשל עוגמת נפש.

3. לו סבר התובע כי מצבו של האופנוע מסוכן , היה ניתן לצפות מהתובע כי יימנע מלרכב עליו ולסכן את עצמו ואת סביבתו בנסיעה כה ארוכה מתל אביב לחיפה. אם בחר התובע בכל זאת לרכב על האופנוע, ניתן להסיק כי או שמצבו של האופנוע לא היה כזה שימנע נסיעה כזו, או שהתובע , ברשלנותו, בחר לרכב על האופנוע תוך סיכון סביבתו ובכך ייתכן ואף תרם להרע במצבו של האופנוע.

4. הנתבעת קיבלה אחריות על מצבו של האופנוע ותיקנה את האופנוע במסגרת אותה אחריות , גם אם סירבה בתחילה לבצע את התיקון כפי שהציע המוסך וטענה כי התקלה הינה אחרת, הרי שזוהי זכותה המלאה, בעיקר לאור העבודה כי לאחר שהבינה כי צודק המוסך בדרך תיקון התקלה, שילמה עבור התיקון והמציאה חלפים מתאימים.

5. בנסיבות אלו, לא מגיע לתובע כל פיצוי על עוגמת נפש.

6. לעניין כתב התביעה המתוקן, הרי שהתובע לא ציין האם סירבה הנתבעת לתקן את התקלה במסגרתה אחריות ואם טענה כי אין אחריות , היה מקום להציג את תעודת האחריות ולהצביע מאין נובעת אחריותה של הנתבעת לתקלה הנטענת. התובע לא הציג ראיה כי כתב התביעה המתוקן כלל הומצא לנתבעת ואף לא חזר על טענותיו לעניין זה בדיון.

7. מצאתי כי הפיצוי היחידי המגיע לתובע הוא בגין ההבדל בין מספר הקילומטרז' של האופנוע שהובטח לתובע לבין מספר הקילומטרז' שהיה בפועל .

8. התובע הציג מסמך, אותו אישר נציג הנתבעת, כי מספר הקילומטרז' הינו 500 ק"מ. האמור בכתב ההגנה ומכתבו של ב"כ הנתבעת, סותר נתון זה ולכן אין ספק כי התובע הוטעה בעת שנמכר לו האופנוע ומספר המטרז' הנכון לא נמסר לו. בנוסף, הסברי נציג הנתבעת לשאר הקילומטרים שהתווספו אינו מקובל, היות והיה על הנתבעת לקחת את האופנוע על עגלה ולא לרכב עליו למכון הטסטים, לאחר שזה נמכר.

9. התובע לא הציג כל תיעוד לגבי ההבדל במחיר בין אופנוע שנסע 900 ק"מ (מתוכן 100 ק"מ נסע התובע) או 500 ק"מ ולכן מצאתי לנכון לפצות את התובע על פי אומדנא בסך של 750 ₪.

10. את שאר נזקיו של התובע, כפי שנתבעו בכתב התביעה ופורטו בדיון, לא הוכיח התובע.

לאור דחיית עיקר תביעתו של התובע, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.

הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 750 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ז, 09 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.