1. לפני תביעה בה מבקשים התובעים, הבעלים של רכב מסוג יונדאי, לחייב את הנתבעים לשלם להם פיצויים בגין נזקי רכוש בסך כולל של ₪ 3,625 ₪ שנגרמו לרכבם בתאונה שאירעה ביום 25.3.12 בשעות הצהרים, בה היה מעורב רכב מסוג פיאט פונטו בו נהג הנתבע 1 (להלן "הנתבע"), (האירוע יקרא להלן – "התאונה").

2. התקיים לפני דיון בו העידה התובעת והנתבע (כל ההדגשות בציטוטים מפרוטוקול הדיון אינן מופיעות במקור).

טיעוני הצדדים והעדויות מטעמם

3. התובעת העידה:

"ביום התאונה, 25.3.15, בשעה 11:20, בעודי מאטה לקראת יציאה מאזור החניה, הגיח הנתבע מצד שמאל שלי ברח' אבטליון במהירות, פנה ימינה במטרה להכנס לאזור החניה, מקום שמחייב נסיעה אטית וזהירה, ופגע ברכבי בדלת שמאלית קדמית. הוא היה נסער, שכן חשב שיש תינוק באוטו, למרות שהוא פגע בצד של השני (הוא ראה את כסא התינוק באוטו). הוא אמר, יש ביטוח, אל תדאגי, הכל בסדר. כשאני יוצאת מהחניה, אני יכולה לפנות רק ימינה, כי זה כביש חד סטרי. לא היה חשש שאפנה לכיוון שממנו הוא הגיע. הנתבע בא להכנס לחניה ברייס. מציגה על גבי השרטוט, כל הדבר הזה הוא מתחם החניה, פה זה כביש חד סטרי. אני באתי לצאת ימינה."

(ש' 1-9 עמ' 3 לפרוט').

4. התובעים הבהירו, כי הרכב לא תוקן. כשנה לאחר שארעה התאונה הראשונה (להלן: "התאונה הראשונה"), פנו לקבלת הצעת מחיר מיום 25/3/16, ממוסך שצורפה לכתב התביעה. מאוחר יותר, ביום 31/3/16, הרכב עבר תאונה נוספת (להלן: "התאונה השנייה") בה היתה מעורבת משאית וכתוצאה מהתאונה השנייה הוכרז הרכב כאבדן כללי (טוטאל לוס). במהלך הדיון הציגו התובעים חוות דעת שמאי, אשר נערכה לאחר התאונה השנייה ביום 22/5/16. (עדות התובעת ש' 18-21 עמ' 2 לפרו').

5. לטענת התובעת, לאחר התאונה הראשונה התנהל בינה לבין הנתבע מו"מ לתיקון הנזקים בעקבות התאונה, במסגרתו הציע הנתבע לתקן את הנזק לרכבה בעלות של כ- 1,300-1,400 ₪ אולם ההידברות נקטעה ולכן הוגשה התביעה דנן (ש' 22-25, שם).

6. בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את אחריותו לתאונה וטען שנהג ברכבו מסוג פיאט פונטו וכאשר פנה ימינה לחניה הגיח ממולו רכב מסוג יונדאי בו נהגה הנתבעת במהירות והתפרצה לנתיב הנסיעה שלו ולא בנתיב היציאה מן החניון. הנתבע בלם, אולם רכב התובעים פגע ברכבו בכנף שמאל מקדימה.

התובע פנה אל הנתבע ואמר שעלות התיקון הינה כ- 1,300 ₪ וביקש שהנתבע ישלם סכום זה. הנתבע בדק במוסך אחר והתברר לו שניתן לתקן את הנזק בסכום נמוך יותר ובסיכומו של דבר עקב העדר שיתוף פעולה, העניין לא הסתיים והנתבע הפנה את התובעים לסוכן הביטוח שלו.

דיון והכרעה

7.         כידוע על התובע החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה".

נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות"

לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א

3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נז (4)981(2003).

8. לאחר שמיעת עדויות הנהגים שאף הדגימו לפני את קרות התאונה וכן מתוך עיון בכתבי הטענות והתמונות שהוצגו לי נחה דעתי כי האחריות לתאונה במלואה חלה על הנתבע, אולם יש לפסוק לתובעים פיצוי חלקי כפי שיובהר להלן.

9. הנתבע לא הכחיש כי הביע רצונו למתן פיצוי לתובעים בגין התאונה, אם כי סכום הפיצוי היה שנוי במחלוקת ולכן המחלוקת לא הסתיימה והוגשה התביעה דנן, התרשמתי כי הנתבע ראה את עצמו אחראי לקרות התאונה ולנזקיה. לכתב התביעה צורף ריכוז הודעות שנשלחו מהנתבע לתובע, מהן עולה בבירור כי הנתבע גילה נכונות לתקן את הנזק.

יתר על כן, במהלך הדיון נשאל הנתבע על ידי בית המשפט :

"לשאלת בית המשפט, אני לא מכחיש שההודעות נשלחו אליי. לשאלת בית המשפט, מההודעות בהחלט ייתכן ששאלת האחריות אינה שנויה במחלוקת, אלא רק היקף הנזק. אני משיב כי לאחר בירור שביררתי עם חבר לעבודה, לאחר שבדקתי, ובהתחלה הוא אמר לי מישהו נכנס לחניה, לא הבנתי את זה כל כך, אחרי זה בדקתי עם אנשים שאולי כן טיפה מבינים בנושא הזה, הם אמרו לי שאני לא אשם. בשביל זה הגענו לבית משפט, שבית משפט יכריע.

לפי מה שהיא אומרת, זה נסיעה של 70 קמ"ש להכנס ככה. התובעת באה לצאת מהחניה, כשהחלק הקדמי של רכבה החוצה. האוטו היה ישר, כי יש שם אופציה לרכב וחצי אולי. זה הנתיב שלי. באתי להכנס לחניה, היא הייתה גם בנסיעה, אני בלמתי, היא בלמה. התנגשנו. היא נכנסה לנתיב שלי."

(ש' 26-31 עמ' 3 וש' 1-3 עמ' 4 לפרוט').

10. אני רואה באופן התנהלותו של הנתבע, משום הודאת בעל דין באחריותו לקרות התאונה. אינני מקבל את הטענה כי לאחר מספר חודשים בהם התנהל משא ומתן בין התובע לנתבע לגבי תשלום פיצוי בגין התאונה הראשונה, פתאום "נפקחו עיניו" של הנתבע לאחר ששוחח עם חבריו, והתברר כי אינו אחראי לתאונה, ולכן חזר בו מהסכמתו לתשלום הנזק בגין התאונה.

11. התובעים לא הגישו חוות דעת או הצעת מחיר מפורטת שנערכה בסמוך לקרות התאונה. הצעת המחיר שצורפה לכתב התביעה נערכה ביום 25.3.16 בדיוק שנה לאחר מועד התאונה הראשונה– 25.3.15.

12. לכאורה, יש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזקים הנתבעים בתביעה דנן.

13. יתר על כן, כפי שהבהירו התובעים, הרכב כבר אינו מצוי בידם, עבר התאונה השנייה.

בעקבות התאונה השנייה הרכב הושבת לחלוטין והוכרז טוטאל לוס, כך שכיום לכאורה לא ניתן להפריד בין הנזקים שאירעו בתאונה הראשונה לבין הנזקים שאירעו בתאונה השנייה.

14. בית המשפט התיר לתובעים, לבקשתם, להגיש לאחר הדיון התמונות הצבעוניות של רכבם שנעשו לטענתם לאחר התאונה הראשונה ושל מקום התאונה, וכן חוות דעת שמאי מיום 22/5/16, לאחר התאונה השנייה. אני סבור, כי ניתן להסיק מתמונות התאונה הראשונה ומחוות דעת התאונה השנייה, כי נגרם נזק מסוים לרכב התובעים למרות השיהוי הרב במועד שבו נערכה הצעת המחיר לתיקון הרכב מהתאונה הראשונה, זאת גם אם נתעלם מהעבודה שהצעת המחיר אינה מפורטת, לא מוזכרים במפורש באילו חלקים מדויק מדובר, ולפיכך על דרך האומדן, אני מעריך נזק זה בסך של 1,500 ₪ בלבד.

15. לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך כולל של 1,500 ₪ בלבד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה – 3.5.16 ועד למועד התשלום בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסד הדין לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשע"ז, 16 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.