18 מאי 2017

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 31.3.2016 (להלן – הוועדה) שקבעה כי לא חל שינוי בדרגת נכותו היציבה של המערער (להלן – ההחלטה).

2. ביום 9.2.2016 ניתן פסק דין על ידי כב' הרשמת דרוקר על יסוד הסכמת הצדדים ולפיו עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתבחן את בדיקת הברה ותקבע לאחר התייחסות אליה האם אין בבדיקה זו כדי לשנות מהחלטתה. עוד נקבע כי הועדה תתייחס לחוות דעתו של ד"ר גולדשר מיום 10.5.2015 ובכלל זה לבדיקות שנעשו בעניינו של המערער והמאוזכרות בחוות הדעת.

3. בעקבות פסק הדין המחזיר התכנסה הועדה ביום 31.3.2016 באותו הרכב ולאחר ששמעה את טענות ב"כ המערער קבעה את הממצאים הבאים:

"הועדה עיינה בפסה"ד מ -9.2.16 ומפרטת לפי דרישת פסה"ד את הממצאים:

לגבי בדיקת השמיעה 28.4.15-בבדיקה זו ישנה ירידה בטונים של הדיבור ברמה של 30 דציבל ב 500 עד 2000 הרץ.

הועדה מסבירה שבירידה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש, כשקיימת פגיעה בתדרי הדיבור יש הבדל לרעת התדרים הגבוהים, גם בתדרי הדיבור, לאמור, לא מתאים לפגיעה מרעש שרמת השמיעה ב 500 הרץ תהיה בדיוק כמו רמת השמיעה ב 2000 הרץ. זאת ועוד, הועדה תיארה את הבדיקה שקדמה לבדיקה זו מ -24.2.15 שבה בדיקת עצם קוכליארית שהיא בדיקה אובייקטיבית ויכולה להעיד על שמיעה תקינה או לא תקינה גם בתדרי הדיבור נתגלו מענים תקינים עד 2600 הרץ מימין, מה שמצביע על כך שהשמיעה בתדרי הדיבור היא בתחום הנורמה מימין. וגם בצד השני ישנו עיוות שנובע מבעיה בהולכה באוזן התיכונה.

לגבי ה -BERA מ -20.4.15 נתקבלו תגובות ב – 50 דציבל מימין וב-60 דציבל שמאל בטווח של 3000 הרץ.

ה –BERA האמור לא משקף את השמיעה בתדרי הדיבור, אלא הירידה הקיימת בתדירויות הגבוהות שבבדיקה ב -24.2.15 נמצאו ב -40 דציבל ב-3000 הרץ וב -65 ו – 75 דציבל ב -4000 הרץ. כאמור BERA זו לא משקפת את הירידה, אם קיימת בתדירויות הדיבור".

הועדה סיכמה את הממצאים כך:

"מהסיבות שפורטו בסעיף 7 הוועדה אינה משנה את דעתה וכך לא מקבלת את האמור לגבי השמיעה בחוות דעתו של ד"ר גולדשר מ 10.5.15. ד"ר גולדשר מתייחס לבדיקה מ-28.4.15 כמייצגת את הירידה בשמיעה אך הועדה אינה ...(מילה אינה ברורה – א.ר.) כך מהסיבות שפורטו לעיל.

אין מחלוקת לגבי הטנטון התמידי."

4. לטענת המערער, פסק הדין המחזיר הורה לועדה להתייחס לחוות הדעת של ד"ר גולדשר ולבדיקות השמיעה הנזכרות בחוות הדעת. חוות הדעת ביססה את מסקנותיה על 3 בדיקות שמיעה: בדיקת שמיעה במכון דליה מרום מיום 28.4.2015, בדיקת שמיעה במכון טבעון מיום 17.12.2015 ובדיקת שמיעה ממכון גל מיום 24.2.2015. הועדה לא מלאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר כשהתעלמה מבדיקת השמיעה במכון טבעון שאין בה את אותו אפיון ששמש כבסיס למסקנת הועדה ולפיה הפגיעה בשמיעה אינה תוצאה של חשיפה לרעש. עוד נטען כי הוועדה קיימה דיון חסר בתוצאות בדיקת הברה וזאת משעה שהוועדה לא התייחסה לתדירויות הדיבור.

5. מנגד, לטענת המשיב לא נפל כל פגם בפעולת הוועדה. הוועדה דנה בחוות הדעת של ד"ר גולדשר ובבדיקת הברה נשוא פסק הדין המחזיר ובכך יישמה את הלכת פרנקל.

בחוות הדעת, ד"ר גולדשר בעצמו מציין כי ממצאיה של בדיקת השמיעה במכון טבעון זהים לבדיקת השמיעה במכון גל מיום 24.2.2015 אליה התייחסה הוועדה בפירוט.

באשר לבדיקת הברה – הוועדה הסבירה כי הבדיקה אינה משקפת את רמת שמיעתו של הנבדק בתדירויות הדיבור ועל כן אינה רלוונטית.

דיון והכרעה

6. הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה [דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל -המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160].

7. לאחר בכל החומר המצוי בתיק לרבות בטענות הצדדים שנשמעו בפניי – שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל מהטעמים המפורטים להלן. פסק הדין המחזיר הורה לוועדה להתייחס לחוות הדעת של ד"ר גולדשר ולבדיקות השמיעה אליהן התייחס בחוות הדעת.

במסגרת חוות הדעת של ד"ר גולדשר מיום 10.5.2015 הוא מתייחס לבדיקה ממכון דליה מרום מיום 28.4.2015, לבדיקה ממכון טבעון מיום 17.2.2015 ולבדיקה ממכון גל מיום 24.2.2015, כאשר לטענתו כל הבדיקות הללו מלמדות על ירידה ניכרת בשמיעה בתדירויות הדיבור. הוועדה לא התייחסה כלל לבדיקה ממכון טבעון. לטעמי, העובדה שד"ר גולדשר התייחס בנשימה אחת לבדיקת השמיעה במכון טבעון ולבדיקת השמיעה במכון גל אינה פוטרת את הועדה מהתייחסות מפורטת לבדיקה במכון טבעון. זאת בפרט, משעה שמסקנותיה לגבי הבדיקה של מכון גל שונה ממסקנות חוות הדעת.

כך גם, מקובלת עליי טענת ב"כ המערער כי הדיון של הוועדה לגבי תוצאות בדיקת הברה היה חסר וזאת בהעדר התייחסות למשמעות של ספי השמיעה כפי שנמצאו בתוצאות הבדיקה לגבי סף השמיעה בתדרי הדיבור (500, 1000 ו – 2000 הרץ) כאמור בסעיף 72 בתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956 (להלן – התקנות).

8. אשר על כן, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית באותו הרכב על מנת שתתייחס לתוצאות בדיקת השמיעה ממכון טבעון מיום 17.2.2015 וכן לתוצאות בדיקת הברה ולמשמעותן ביחס לספי השמיעה בתדרי הדיבור כאמור בסעיף 72 לתקנות ותבהיר האם לנוכח בדיקות אלו חלה החמרה בליקוי השמיעה של המערער.

9. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 3,500 ש"ח, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

10. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-הדין בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ז, (18 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.