1. לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

רקע:

1. התובעת טוענת כי הנתבעת 2 בטחה אצלה את הרכב שבבעלותה ודווחה לה כי עת עמד הרכב בחניה פגע בו רכב אחר, לא ידוע, וגרם לו נזקים. התובעת פיצתה את הנתבעת לפי הפוליסה אך לימים התברר לה כי מתנהלת תביעה נגד הנתבעים בשל העובדה כי בפועל לא עמד הרכב בחניה אלא היה נהוג על ידי הנתבע 1 שפגע, כביכול, ברכב אחר. מתברר כי נהיגתו של הנתבע 1 אינה מכוסה בפוליסה ועל כן תבעה התובעת כי הנתבעים יחזירו לה את הסכומים ששילמה להם. בהעדר הגנה התקבל פסק דין בתאריך 5.10.17.

טענות הנתבעים:

1. בבקשה המקורית לא התייחסו המבקשים לחתימות על גבי אישורי המסירה שצורפו לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, אולם לאחר שקבלו את תשובת התובעת לבקשתם, טענו כך:
2. על אישורי מסירה אלה חתומים האנשים הבאים:

על אישור המסירה של הנתבע 1 - גורביץ לב - חתומה כביכול אמו, אולגה;

על אישור המסירה של הנתבעת 2 – גורביץ אנה – חתומה כביכול היא עצמה;

על אישור המסירה של נתבע 3 – ודים קבקוב – חתומה כביכול אשתו, אולגה;

1. מכך משתמע כי אולגה, אשתו של נתבע 3, היא אמו של לב גורביץ, נתבע 1.

ואילו הנתבעים טוענים כי אינם מכירים אשה בשם אולגה. הם טוענים כי הנתבעת 2 היא אשתו של הנתבע 3 ואמו של הנתבע 1 ולא אולגה.

אמו של הנתבע 3 עונה לשם נליה.

1. הם טוענים כי התובעת לא צרפה את אישור המסירה החתום על ידי הנתבעת 2 .
2. כן הם טוענים כי על גבי מכתב הלוואי שצורף לאישורי המסירה כתוב שהמוסר הוא אברהם, בעוד על אישור המסירה והתצהיר חתום "דודו".

דיון והכרעה:

1. צודקים המבקשים כי על גבי מכתב הלוואי שצורף לאישורי המסירה ותצהירי המוסר, החתומים שניהם על ידי "דודו", כתוב כי המוסר הוא אברהם. אולם בתצהיר המוסר, בחלקו העליון, כתוב שמו המלא של אותו "דודו" - הלא הוא "דוד אברהם".
2. בניגוד לטענתם, אישור המסירה של הנתבעת 2 כן צורף. בעין בלתי מקצועית ניתן לומר כי החתימות על גבי שלושת אישורי המסירה דומות, אפילו דומות להפליא, וקיימת אפשרות כי המוסר פשוט טעה ורשם באישורי המסירה של הנתבעים 1 ו-3 "אולגה" במקום "אנה".
3. כפועל יוצא מכך אני סבורה כי כתב התביעה הומצא לנתבעים כולם, כאמור באישורי המסירה שצורפו לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, ועל כן אין מקום לטענה כאילו כתב התביעה הומצא לבניין – מספר 4, אך לא לידי הנתבעים עצמם, בדירה 7.
4. נכון שהנתבעים נתפסים לעובדה כי על המספר שהוקלד על ידי התובעת על גבי הפסיקתה שהגישה לחתימת הח"מ מצויין מספר תיק שגוי. אולם בפתקית בה נרשם פסק הדין על גבי הפסיקתה המספר הוא מדוייק.
5. בשל כך אין מקום לבטל את פסק הדין משיקולים של צדק טבעי והעדר מתן זכות טיעון לנתבעים.

באשר לשיקולי בית המשפט:

1. הנתבעים טוענים כדלקמן:

"המבקשת 2 עדכנה את סוכן המשיבה בדבר הטעות התמימה של המבקש 1, עובדה המוכיחה כי לא הסתירה זאת ולא הייתה בכוונת המבקשים להשאיר בכיסם את כספי המשיבה ולכן למעשה נגנזה עילת התביעה של המשיבה נגד המבקשים."

1. בתצהירה טוענת הנתבעת 2 כי

"עדכנתי את סוכן הביטוח שלי.. בדבר התאונה אשר בה היה מעורב בני והפוליסות השונות אשר היו אמורות לכסות אותם במקרה תאונה זה. סוכן הביטוח היה אמון על ההתקשרות בין הצדדים וציפינו כי יעדכן אותנו אם ישנה בעיה כלשהי. סוכן הביטוח מעולם לא עדכן אותנו בבעיה כלשהי ומאחר שאף הועברו כספים היינו בטוחים כי אין שום בעיה עם תביעתנו.... גם הסוכן לא ידע כלל על תביעה זו".

1. בתגובה לתשובה הם מוסיפים וטוענים גם כי הנתבעים היו בטוחים שהכיסוי הביטוחי שלהם מכסה כל פגיעה ברכב, בשל מצגים שהוצגו על ידי סוכן הביטוח.
2. הנתבעים חוזרים וטוענים, הן בבקשה והן בתגובה לתשובה, כי לא ראו את כתב התביעה המקורי, אף כי כתב התביעה נמצא בתיק ואין מניעה לעיין בו – אם באופן אישי ואם באמצעות בא כוחם שהגיש יפוי כח לתיק בית המשפט.
3. הם מתארים את הגנתם בצורה לקונית כל כך עד כי לא ניתן להבין מה הם טוענים. לא ברור מהו פשר ה"פוליסות השונות", ואם אכן קיימות פוליסות שונות, מדוע הכיסוי הביטוחי (בלשון יחיד) אמור לכסות כל פגיעה ברכב. הנתבעים גם אינם מתייחסים כלל לטענת התובעת כי הודיעו לה בתחילה שרכבם עמד בחניה ואז התברר כי נסע והיה מעורב בתאונה שבה הוא אולי אף אשם.
4. אם כן סיכוי הגנתם, לאור האמור לעיל, לא רק שאינם גבוהים, אלא שניתן לומר כי הם דקים עד שקופים.
5. לו היו הנתבעים טוענים כי קבלו את כתב התביעה אך לא עמדו על כך שעליהם להגיש כתב הגנה או לא הספיקו למצוא יצוג משפטי בזמן, אך אין במעשיהם זלזול בבית המשפט, היה מעמדם טוב יותר מאשר הוא כעת, משטענתם כי כתב התביעה לא הומצא להם לא התקבלה.
6. קל וחומר כשטענת ההגנה שלהם אינה מפורטת ואינה ברורה.
7. ברע"א 4838/12 מורדוב נ. טייב נפסק כי " באיזון הכולל בין התנהלות בעל דין לבין זכות הגישה לערכאות יהיה מקום ליתן משקל יתר להתנהלות רשלנית ובעייתית שתצדיק פגיעה מידתית בזכות הגישה לערכאות"
8. ועל כן אתיר לנתבעים גישה לערכאות, אך כתנאי לביטול פסק הדין הם יפקידו סך של 8,000 ₪, להבטחת כיסוי הוצאות התובעת, בקופת בית המשפט וכן ישלמו לתובעת סך של 2,500 ₪, הוצאות בקשה זו, וזאת לא יאוחר מתאריך 18.4.17.
9. לא יופקד הסכום הנ"ל במועד ולא תשולמנה ההוצאות, יעמוד פסק הדין על כנו.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ז, 12 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.